הסקר שסוגר את שנת 2017, הוא סקר בחירת הסרט הטוב ביותר שהוקרן במהלך 2017 בבתי הקולנוע בישראל. בדיוק כמו בסקר הסדרות הטובות של השנה, גם כאן, הכנסו את סרטי הקומיקס שזכו למספר ההצבעות הגבוה ביותר. ואת חלקם תפגשו במהלך המדרוג. חשוב לציין כי הסקר הוא רק על סרטי הקולנוע שהוקרנו בישראל בבתי הקולנוע ולכן, למשל, לא כולל סרטים שהוקרנו בנטפליקס ו/או לא זכו להפצה מסחרית בישראל. כמו כן, היו סרטים שמראש לא הגיעו לרשימה הסופית, מכיוון שהם היו כל כך גרועים שלא היה ספק שמישהו ירצה להצביע להם (“האויב שבפנים הסוף” אנחנו מסתכלים עליך, גם “אססין קריד”).
ועדיין, ברשימה הסופית שנתנה לצוות האתר, ממנה התבקשו הכותבים לבחור את ששת הסרטים הטובים ביותר של השנה, שניים נשארו בחוץ, כשאחד מהם הוא הפתעה גמורה. “זה” (It), העיבוד המצליח על פי סטיבן קינג, לא זכה ולו להצבעה אחת, עידן בז’רנו, שראה את הסרט, לא התלהב ממנו. גם סרט האנימציה שעלה לא מכבר, “פרדיננד” נשאר לבד באחו להריח פרחים ולא זכה לאף הצבעה, למרות הביקורת המאוד חיובית של טל מיכלס על הסרט.
מקום שמיני – ספליט, קינגסמן: מעגל הזהב
שני סרטים הגיעו למקום השמיני, “ספליט”, הקאמבק של מ. נייט שאמאלן, שאחרי לא מעט כשלונות ואכזבות (גם בקופות, גם אצל המבקרים ובעיקר אצל הקהל) חזר עם מותחן פסיכולוגי נאה. הדר תומאס פרי שראה את הסרט שיצא אצלנו בפברואר, כתב: “כל שוט של שאמאלאן נראה כאילו הוא מנסה לספר סיפור דרך נקודה מאוד מצומצמת וספציפית. הוא יודע שיש עוד מה להראות ולחקור, אבל הוא בוחר להראות הכל בצורה מינימליסטית ומסתורית. בכך הוא נותן לצופה לגלות, רק לקראת הסוף, למה כל הדברים שלא היו מובנים במהלך הסרט הם בעצם הגיוניים, והיו שם מלכתחילה עם סיבה טובה.” הסרט השני הוא “קינגסמן: מעגל הזהב” המבוסס על דמויות קומיקס שיצר מארק מילר. את אגסי ושאר צוות “קינגסמן” פגשנו לראשונה ב-2015 וטל מיכלס, שכתב על שני הסרטים, לא הסתיר את התלהבותו: “למרות שהוא לא מתעלה על הראשון (כי הראשון הוא הראשון ואין מה לעשות) “קינגסמן- מעגל הזהב” טוב לא פחות מקודמו. לכו לראות ושאלוהים ינצור את המלכה.”
מקום שביעי – פצצה אטומית, היפה והחיה, ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל
“ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל” הוא כנראה אחת ההפתעות הטובות של סוף השנה. הסרט, שגרם ללא מעט אנשים להרים גבה ולפתח גישה שלילית אליו בעקבות הטריילרים שהדגישו רק את ההומור (הלא מאוד גבוה) שבו, הצליח להפתיע את כולם ולגרום לקהל (גם למבקרים) לצאת מהקולנוע עם חיוך. טל מיכלס שראה את הסרט כתב: “בלי יותר מדי ספוילרים, לכו ותנו צ’אנס ל”ג’ומנג’י – שורדים בג’ונגל”. חשבתי שרובין וויליאמס יתהפך בקברו. יש מצב שהוא יותר רוקד ממתהפך. אני את שלי למדתי- אל תשפוט סרט לפי הטריילר שלו.” גרסת הלייב אקשן של דיסני לאחד מהסרטים הקלאסיים האהובים ביותר שלהם, “היפה והחיה”, התקבלה באהדה גדולה בקרב הקהל והעמיד אותו (עד לפני מספר ימים) במקום הראשון! ברשימת שוברי הקופות של 2017 בתחומי ארצות הברית. ניצן ניקי מור שראתה את הסרט, נתנה לו את הציון המושלם, וכתבה: “גם אם אתם מעריצים של המקור או מעולם לא ראיתם את הסרט, אל תפספסו את “היפה והחיה”. לכו לדייט, עם חברים, עם הילדים, עם המשפחה ותהיה לכם חגיגה לעיניים”. הסרט השלישי במקום השביעי, הוא עוד סרט שהמקור שלו הוא קומיקס ובמרכזו אישה חזקה (מאוד) שיודעת להילחם על הישרדותה, “פצצה אטומית” בכיכובה של שארליז ת’ארון. נעמה שטיין שראתה את הסרט התלהבה: “אין ספק שהסרט עושה את העבודה – האקשן טוב, הקאסט נהדר, הבימוי מעולה.”
מקום שישי – שומרי הגלקסיה חלק 2, מלחמת הכוכבים: אחרוני הג’די, וונדר וומן
שלושת הסרטים שנמצאים במקום השישי פלגו את צוות האתר (וכנראה את הקהל כולו) לאלו שמתלהבים, נהנים, צוחקים, מודעים לחשיבות ומוקירים, לאלו שלא מבינים למה אנשים מסוימים יגדירו את הסרטים הללו כסרטים טובים. אז כן, “שומרי הגלקסיה חלק 2” מצחיק לפרקים כפי שכתב טל מיכלס בביקורת שלו, אבל כנראה שהוא לא הצליח לרגש מספיק כדי להשתבץ במקום גבוה יותר. גם “וונדר וומן” וגם “מלחמת הכוכבים: אחרוני הג’די” הם סרטים שהצליחו להוציא לא מעט אמוציות גם מצד המבקרים וגם מצד הקהל. בעוד חלק לא מבוטל ממבקרי הקולנוע (כולל המבקר שלנו, הדר תומאס פרי, שראה ואהב) התלהבו מהסרט של ריאן ג’והנסון, היו רבים אחרים שכמעט ולקחו את הסרט כעלבון אישי. ובעוד הסרט מצליח להכניס לא מעט כסף בקופות, ונראה כי בקרוב מאוד יחלוף בקלילות את סף מיליארד דולר ההכנסות ברחבי העולם, עדיין נראה כי נרשמת אכזבה, בעיקר מצד האוהדים. גם “וונדר וומן”, שזכתה לאהדה בהתחלה, עם הזמן, אנשים החלו להרים גבה ובעוד רוב האנשים, כולל ניצן ניקי מור שלנו, נהנו מאוד מהסרט (ואפילו הבינו את החשיבות ההיסטורית שלו), נראה כי ההתלהבות המוגזמת הצליחה ליצור במקומות מסוימים אפילו אנטי לסרט.
מקום חמישי – בייבי דרייבר
הסרט היוצא דופן ברשימה. לא מדובר בסרט מדע בדיוני / פנטזיה / או אימה, אך החלטנו כן להכניס אותו לרשימת הסרטים בעיקר בגלל העניין הגדול שהוא עורר. במאי גיקי, רדגר רייט, שאחראי על סרטים כמו “סקוט פילגרים” וטרילוגיית הקרונטו (“למות על המתים”, “שוטרים לוהטים”, סוף העולם”) כתב את התסריט של “אנטמן” אבל יצא בטריקת דלת מאולפני מרוול ולא ביים את הסרט בסופו של דבר. במקום לבסס את מקומו ביקום הסינמטי של מרוול הוא יצא לעשות סרט אקשן דל תקציב. הסקרנות הייתה בשמיים, התוצאה הייתה יותר ארצית. טל מיכלס שראה את הסרט כתב: “לא מדובר בסרט מושלם. לא כולם ייהנו מחצי ממנו, השאר לא ייהנו מחציו השני, אבל יש מי שייהנה לחלוטין מהמכלול השלם. לכו לראות.”
מקום רביעי – לוגאן- וולברין, ספיידרמן: השיבה הביתה, קונג: אי הגולגלת, כוכבים הקופים: המלחמה
ארבעה סרטים שמתחלקים לשתי קטגוריות. שני סרטי קומיקס (אחד רציני אחד פחות) ושני סרטים המתרחשים בעולם שבו שולטים קופים (אחד רציני אחד פחות). על “לוגאן – וובלרין” ו”ספיידרמן: השיבה הביתה” כתבנו לא מעט בסיכום סרטי הקומיקס הטובים של השנה. טל מיכלס, חובב מפלצות נודע, הלך לראות את “קונג: אי הגולגלת” והתלהבותו נרשמה בעוד מספר איים חבויים: “כחובב נלהב של ז’אנר סרטי המפלצות, הקטעים הללו ב”אי הגולגולת” גרמו לי אושר עילאי וכיאה לחלק מיקום סרטים, סצנת פוסט הקרדיטים הייתה זהה בעוצמתה להופעתו של ניק פיורי בסופו של ‘איירון מן’. בסופו של דבר אומנם מדובר בעיבוד לפרשנות אסייתית של סרט אמריקני זול, אבל האבולוציה שעבר “קינג קונג” עד לתוצר הנוכחי, היא דבר מרתק ביותר, שמוצג לנו בסרט מהנה, מצחיק, מרגש ונהדר.” לעומת זאת, “כוכב הקופים: מלחמה” גרם למיכלס לשקוע במחשבות (לא מאוד חיוביות) על עתידו של המין האנושי. הסרט, שסגר את טרילוגיית הסרט קיבל את הציון המושלם ואת המשפט הבא: “לא מדובר כאן רק בסרט מד”ב לחובבי הסדרה, מדובר כאן במסע מרגש המגיע אל סיומו. מסע של יותר מדמות אחת או עם אחד, מסעו של רעיון. לכו לראות, הכינו טישו, ואולי, רק אולי משהו יחל להשתנות בתפיסה האנושית כשהמסר ישקע.”
מקום שלישי – תברח, קוקו
שני סרטים הגיעו למקום השלישי, שני סרטים שלא יכולים להיות רחוקים אחד מהשני יותר (בתרגום מילולי לביטוי הלועזי) להוציא העובדה שהשם שלהם הוא מילה אחת. “תברח” הוא ללא ספק מוגדר כ”יציאת השנה”, סרט דל תקציב שהצליח במקום שרבים (הו כל כך רבים) נכשלו. גם מקפיץ, גם מצחיק וגם גורם לנו לחשוב. אין פלא שהוא מופיע ברשימת הסרטים הטובים של השנה כמעט בכל סיכום שנה שתתקלו בו. גל פלודה שראה אותו, ושאינו מתלהב בדרך כלל מסרטים, יצא מגדרו: “לחלוטין נפלתי בקסמי הסרט הזה.זה לא קורה לי הרבה, אך אין לי ברירה אלא להעניק לו ציון של 5 כוכבים, שמגיע לו בצדק גמור.” לעומתו, גם סרט האנימציה של פיקסאר, “קוקו”, עוסק במוות, אבל, בצורה הרבה יותר צבעונית, משעשעת מרגשת (כמובן, זה פיקסאר) ובמקרה הספציפי הזה, גם מוסיקלית. טל מיכלס אהב: “יצאתי עם חיוך מהסרט. חיוך של שביעות רצון. כי יצירות כאלו גורמות לך לחשוב, להבין, יותר מלהרגיש. הדרך שבא דיסני\פיקסאר מציבים לנו התמודדות עם מרכיב כל כך חשוב בחיים, ועוד מנגישים את זה לילדים, היא כנראה טריק שרק הגדולים מכולם יכולים לבצע. Well played דיסני\פיקסאר, Well Played.”
מקום שני – ת’ור ראגנרוק
לא רק שהסרט הגיע למקום הראשון ברשימת סרטי הקומיקס הטובים של השנה, הוא הצליח להשתרבב למקום השני ברשימת הסרטים הטובים של השנה. סרטו הצבעוני של טאיקה ואיטיטי, שמציג לנו חזון חדש, אחר, מצחיק יותר וקאמפי של האל האסגרדי, עבד על צוות האתר בצורה כל כך טובה, שהיה כמעט קונצנזוס שהוא נפלא ונהדר. ניצן ניקי מור שכתבה על הסרט הוסיפה: “אפשר לומר שבצורה מסוימת ראגנרוק הוא סוג של פרודיה על עצמו. רוב הדמויות נוצרו כאתנחתא קומית בסרט שכולו אתנחתא קומית. זה לא אומר שלא היו רגעי דרמה טובים או סצנות אקשן מצוינות ומטריפות ויזואלית אבל זה כן אומר שכמעט כל התסריט נכתב בצורה שהמטרה העיקרית היא לגרום לקהל לצחוק או מינימום לחייך ממש הרבה. אם אתם מחפשים המלצה התשובה היא דיי ברורה: לכו תראו את הסרט ולא תצטערו לרגע!”
מקום ראשון – בלייד ראנר 2049
הרבה מאוד חששות ליוו את הפקת סרט ההמשך הבלתי אפשרי ליצירת המופת “בלייד ראנר” משנת 1982. הרבה חששות ותחושות אנטי של לא מעט אנשים שלא הבינו למה אנחנו צריכים סרט המשך בכלל ליצירה שהייתה כל כך מושלמת ועמדה בזכות עצמה. הסרט חילק לשנים את אנשי האתר, גל פלודה, ראה ויצא משועמם מהסרט (כן, כן, כתבנו משועמם): “”בלייד ראנר 2049″ הוא חוויה אסתטית קולנועית יחידה במינה שלצערי לא נתמכת בתסריט מספק ונמשכת כמעט 3 שעות. לצפות בו על גבי מסך גדול זה לא פחות מהתפעמות ויזואלית, כאשר שוטים לא מעטים פשוט נצרבים על הרשתיות. מצד שני, מצאתי את עצמי מתפתל משעמום אחרי שלושת רבעי השעה הראשונה של הסרט.” בניה שגיב לעומת זאת, יצא מהסרט נפעם והגדיר אותו כ(כמעט) יצירת מופת: “מעבר לעובדה שהסרט פילוסופי, חכם, מעניין ויפיפה, הוא פשוט חוויה קולנועית טהורה. מדובר בסרט מרתק ומרגש בצורה כזו שלא הרבה סרטים מצליחים לעשות. מי שיבחר ללכת לסרט, ויידע גם למה הוא הולך (ולא, לא מדובר באקשן הוליוודי סטנדרטי עם קטעי אקשן כל דקה וחצי), ייחשף ויחווה סרט שהוא כמעט יצירת מופת.”
זהו, תמה לה השנה, תמו להם הסקרים, בואו ננוח להיום ונטעין מצברים, שנת 2018 הולכת להיות לא פחות עמוסה (ואולי אפילו יותר) בקולנוע.