בשנת 1978 החליט ג’ורג’ רומרו המנוח לחזור לסרט הביכורים שפרסם אותו בכל העולם עשר שנים קודם לכן, “ליל המתים החיים”, ויצר (בעזרתו של המאסטרו דריו ארג’נטו) את “שחר המתים” – אולי אחד מסרטי הזומבים הטובים והמוערכים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע, הישג מדהים בהתחשב שהסרט הראשון נמצא בראש אותה רשימה די בוודאות.

לכאן כנראה כיוון הבמאי הקוראני  יון סאנג-הו כאשר החליט לחזור לעולם אותו יצר בסרט הזומבים הסופר מצליח “רכבת לבוסאן” (שלהערכת רבים נמצא באותה רשימת סרטי זומבים משובחים), ולכן בחר לכתוב ולביים את “פנינסולה”, בקוריאנית 반도 או פשוט “חצי אי” בעברית, שם המתייחס לעובדת היות קוריאה חצי אי המחובר ליבשת אסיה. גם כאן מדובר בסרט שלא ממשיך ישירות את עלילת הסרט הקודם, אלא מתרחש באותו עולם דמיוני שבו מגיפת זומבים התפשטה בחצי האי הקוריאני, דבר שעלול לבלבל במקצת צופים שלא יבינו לשם מה עליהם לצפות בסרט על חצי אי כלשהו, ולכן השיווק האמריקאי המבריק החליט שהכי טוב לכנות אותו Train to Busan Presents: Peninsula, על מנת למנוע אי הבנות כמובן.

יש לציין כי “רכבת לבוסאן” היה הפתעה של ממש גם עבור היוצר והבמאי סאנג-הו, משום שהז’אנר עצמו לא היה ממש מוכר לקהל המקומי, ולכן כולם הופתעו שהסרט, שהופק בתקציב של קצת מעל 8 מיליון דולר, הפך להצלחה מסחררת בדרום קוריאה ובעולם, כאשר הוא גורף הכנסות של כמעט 100 מיליון דולר.
בראיון עימו, סאנג-הו ציין כי הוא שמח על ההזדמנות לחזור חזרה אל העולם של “בוסאן” כדי לחקור אותו יותר (למרות שזו לא הפעם הראשונה. סאנג-הו כבר יצר פריקוול באנימציה בשם “תחנת סיאול” שיצא מעט אחרי הסרט המקורי).

“פנינסולה” לא מבזבז יותר מדי זמן כאשר הוא מציג לנו את הנפשות הפועלות העיקריות: יונג סוק (גאנג דון-וונג, שיחק בתפקיד הראשי גם בעיבוד הקוריאני לאנימה “בריגדת הזאבים”) הוא קצין בחיל הנחתים הקוריאני אשר מנסה לחלץ את אחותו ומשפחתה מהתפרצות הזומבים בקוריאה, כאשר הוא מנסה להגיע לאחת מהספינות האחרונות שעוזבות את הנמל לכיוון יפן.
כמובן שכוונות טובות לא עומדות בפני זומבים, וארבע שנים לאחר מכן, סוק הוא פליט חסר כל בהונג קונג, כאשר רק גיסו צ’ול-מין (קים דו-יון) נמצא איתו כדי להזכיר לו על כשלונו. גנגסטר מקומי מציע לשני הגיסים כי יחזרו, בלווית 2 פליטים דרום קוריאנים אחרים, לחצי האי שורץ הזומבים על מנת לחלץ 20 מיליון דולר שיושבים במשאית זנוחה בלב האזור המסוכן ורק מחכים שמישהו יעז להגיע לשם. בתמורה, הניצולים יזכו להחזיק ברשותם חצי מהשלל.

כמובן שהסתננות למדינה מבודדת שרוב אוכלוסייתה מורכבת מאל-מתים מורעבים היא רעיון לא בטיחותי במקרה הטוב, וסוק וחבורתו מבינים מאוחר מדי עד כמה הם טעו. הם גם מגלים שבקוריאה הסגורה והמבודדת ישנם גם שורדים מועטים שלא הספיקו לצאת בזמן מהסגר הבינלאומי שהוטל על המדינה, ביניהם השרידים של היחידה הצבאית 631, שמונהגת על ידי קפטן סאו המטורף (קו קיו-הוואן) והסמל הוואנג המופרע לא פחות (קים מין-ג’ה) שהקימו להם מבצר של “(אין) לחם אבל יש שעשועים” באמצע זומבילנד, על מנת לשמור על כוח החיילים שהפכו לפושטים\בוזזים, נאמן להם.

למזלו של סוק, הוא פוגש בצמד האחיות רבות התושיה ג’ון יי (לי רה) ויו ג’ין (לי יה-וון) שמחלצות אותו ברגע האחרון ומביאות אותו למקלט אותו הם חולקות עם אימן מינג ג’ון (השחקנית וזמרת הפופ לי ג’ונג יון) והסבא קים (קים מין-ג’ה) שמשוכנע שאחרי כל כך הרבה זמן, עדיין מישהו יבוא לחלץ את כולם.
כמובן שסוק וג’ון יאלצו לשתף פעולה על מנת להיחלץ, למרות שסוק מנסה להסתיר סוד איום מג’ון, כאשר הם צריכים להתמודד גם עם עדרי הזומבים השועטים וגם עם חיילי יחידה 631 המופרעת.

כפי שאפשר לראות מהתקציר הזה, יש ב”פנינסולה” מוטיבים שהופיעו כבר ב“יום המתים” וגם “ארץ המתים” (מי חושב שעוד אפשר לחדש רעיונות בסרטי זומבים אחרי המורשת הפילמוגרפית המכובדת של רומרו?),אבל חלק ניכר מקטעי האקשן שהסרט הזה מתברך בהם, שואבים את הרעיונות הפוסט-אפוקליפטיים שלהם היישר מ”כיפת הרעם” ו”דרך הזעם” לבית “מקס הזועם”. גם פה מדובר במורשת שהועתקה בעבר, אבל אם כבר עדיף להעתיק מהטובים ביותר, לא?

“פנינסולה” מתכבד לו בלפחות שני סיקוונסים ארוכים של מרדפי מכוניות מטורללים לגמרי, אשר היו יכולים להיות ממש מעולים אלמלא התבססו בעיקרם על שימוש במסך ירוק ואפקטים ממוחשבים ולא על הדבר האמיתי, וזה קצת צורם בעין ומפחית מעוצמת החוויה. הדבר בעיקר ניכר כשהמרדפים מנסים ללכת פול-און “מהיר ועצבני” ולבחור להתעלם מאותם חוקי פיזיקה מעצבנים שיכולים לחרב מרדף הגון.

אני כבר רואה אתכם עם השאלה הבלתי נמנעת: “הכל טוב ויפה, אבל האם ההמשך/ספינאוף/מה שזה לא יהיה הנוכחי משתווה לקודמו?!”.
הו. אני מניח שהתשובה הפשוטה תהיה לא, ואני בספק אם “פנינסולה” אפילו יכנס לאותה רשימה מכובדת שהוזכרה בתחילה.
אך אולי זו טעות להסתכל עליו כעל סרט אימה – ספק אם המחוג הווירטואלי שמטרתו למדוד כמות איברים מרוטשים ודם המשפריץ יגיע לגבהים שצופה הז’אנר המודרני רגיל אליהם, והייתי מגדיר אותו כסרט אימה “פרווה” למדי, אפילו בהשוואה לקודמו. אז למעשה “פנינסולה” הוא אחלה סרט אקשן, שדוהר קדימה ללא ברקסים כמעט מהדקה הראשונה שלו, ולמי שמחפש בידור בכיף כדי לשרוף כמעט שעתיים זה אחלה פתרון. אני מודה שאין בסרט תובנות גדולות, אין הפתעות עלילתיות לא צפויות במיוחד, הביקורת החברתית המועטה שלו מתפוגגת אי שם בדקות הראשונות (דבר שהסרט המקורי הצליח לשמר לאורך זמן), וגם הסיום רווי השמאלץ פלוס “דאוס אקס מכינה” השקוף מראש לא הצליחו לקלקל לי את הסרט.
יכול להיות שפשוט הגעתי אליו עם הציפיות הנכונות בהתאם להנחת היסוד שלו.

כמה החיים יכולים להיות אירוניים, הוא שסרט על התפרצות של מגיפה שהבכורה העולמית שלו הייתה אמורה להתקיים בפסטיבל קאן במאי 2020, לא הוקרן שם לבסוף עקב ביטול הפסטיבל בשל מגיפה אמיתית. הסרט כן זכה להפצה במדינות אסיה ולהגיע שם להכנסות נאות, אך הקורונה מנעה ממנו להפצה רחבה במערב שקיבל את הסרט הקודם בהתלהבות.

עם תקציב כפול בגודלו מהסרט הקודם, “פנינסולה” לא הצליח נכון לרגעים אלו לשחזר את הצלחת הסרט הראשון – לא מבחינת ההכנסות ובטח לא מבחינת הביקורות שהיו פושרות במקרה הטוב.

עדיין, מדובר בסרט אקשן יעיל למדי מבחינתי ועל כן יקבל “פנינסולה” את מלוא 3 הכוכבים שאני יכול להעניק לו, בעיקר על דבקות במשימה לאור פני האויב המתפוררים והנרקבים.