אולפני "דרימוורקס" תמיד חיפשו איך להפוך למתחרים העיקריים של האחות הגדולה "דיסני" והתחרות העזה תמיד היתה בתחום סרטי האנימציה הממוחשבת. במיוחד מול התוצרים של "פיקסאר", ניכר הפער ברמת האנימציה והתסריט, אך לפעמים הכמות עדיפה על האיכות ו"דרימוורקס" הצליחו לייצר כמה מותגים חזקים ומרובי המשכים לאורך השנים, כמו "שרק", "מדגסקר" ו"קונג פו פנדה" אם להזכיר חלק. העיבוד לספר הנוער "הדרקון הראשון שלי" שיצא לפני 15 שנה, היה הצלחה כלכלית לצד פרגון המבקרים והוליד עוד 2 המשכים שזכו להצלחה לא פחותה וגרפו במצטבר בקופות מעל למיליארד וחצי דולרים.
אם בוחנים את כל עיבודי הלייב אקשן ש"דיסני" הוציאו בשנים האחרונות, זה היה ממש מפתיע ש"דרימוורקס" לא קפצו מיד על העגלה שמניבה מזומנים קלים. אפשר להניח כי בניגוד ל"דיסני", רוב המותגים שלהם עוד לא "זקנים" מספיק כדי להצדיק פניה לקהל חדש, אבל הנה מגיעה הסנונית הראשונה בדמות דרקון "חי" – גרסת הלייב אקשן לחלק הראשון של "הדרקון הראשון שלי" שגרסת האנימציה שלו יצאה ב-2010.
הבמאי דין דבואה שאחראי על כל הטרילוגיה המצוירת ביקש וקיבל מהאולפנים שליטה מלאה בסרט, וכל זאת עבור העובדה שהוא בעצם מחדש את עצמו עם שחקנים חיים.
התקציר עבור אלו שלא צפו מעולם ,עוסק בכפר ויקינגי בשם בורק, היושב על אי מרוחק בים הצפוני. את הכפר מאכלסים שלל ויקינגים חסרי פחד תחת המנהיג סטואיק הרחב (ג'רארד באטלר, "300"), שנלחמים מלחמה עיקשת וחסרת פשרות בשלל הדרקונים שתוקפים את האי השלו שלהם וגונבים להם את הכבשים. בנו של סטואיק, היקאפ (מייסון ת'ימס), הוא הדבר הרחוק ביותר מלוחם ויקינגי אמיץ – מדובר בממציא המצאות חולמני, שמעז להשתמש במוח ולא בכוח, על מנת למגר את איום הדרקונים. לרוע המזל, השלומיאליות שלו גורמת לכך שיותר ויקינגים נפגעים מהמתקנים שלו מאשר דרקונים.
כאשר סטואיק יוצא בראש משלחת כדי לגלות את האי שממנו מגיעים הדרקונים, הוא מפקיד בחוסר רצון את היקאפ בידיים (או יותר נכון יד) של נפח הכפר גובר (ניק פרוסט, ליהוק מושלם לתפקיד הזה), המשמש גם כחונך ומדריך הלחימה של הכפר, על מנת שיהפוך אותו לקוטל דרקונים חסר מורא. היקאפ נזרק ללא גיונינם מיותרים להתמקצעות ב"לוחמה דרקונית" בזירת הלחימה של הכפר, טקס חניכה אותו הוא אמור לעבור יחד עם שאר בני גילו – אסטריד (ניקו פארקר, הופיעה לרגע בעונה הראשונה של "האחרונים שבינינו" והיא גם הבת של ט'נדי ניוטון), נוזלו (גבריאל האוול) , זוג תאומים לא זהים בשם ראפנט (ברונווין ג'יימס, "מרשעת") וטאפנט (הארי טרוולדין) והפאנבוי מעריץ הדרקונים רגלי דג (ג'וליאן דניסון, "המצוד אחר אנשי הבר").
החבורה, במיוחד אסטריד, לא מבינה איך היקאפ הלא יוצלח התגלגל לזירה, כאשר ברור שיש לו אפס כישורים להצליח. מה שהם לא יודעים הוא שהיקאפ גילה דרקון פצוע אותו הוא מכנה שום-שן, ולא רק שהדבר נותן לו יתרון סודי בזירה, אלא שכל תפיסת עולמו אודות הדרקונים משתנה כאשר הוא פותח במסע שיאתגר גם את החיים בכפר הויקינגי.
הדבר הבולט ביותר בגרסת הלייב מול הסרט המונפש, הוא האורך – הגרסה הנוכחית ארוכה כמעט בחצי שעה, ועומדת על 125 דקות. רוב הקטעים שנוספו לטעמי היו די חסרי משמעות: תוספת של סטואיק נואם בפני הלוחמים, שבירור נועד לתרץ את העובדה שהויקינגים בסרט הזה מקבלים ייצוג של כל הגזעים האנושיים, דמות חדשה של חוזת הכפר שבדיעבד אני לא מבין מה התרומה שלה לסיפור ועוד כמה תוספות מינוריות.
קטעי האקשן המרכזיים נשארו זהים כמעט ברמת הפריים הבודד לסרט המקורי, ומי שמצפה בקוצר רוח לחוות שוב את המעוף המסעיר על גבו של שום שן דרך הפיורדים, יקבל גרסה משודרגת ומלהיבה, כאשר המוזיקה של גלן פאוול מעצימה את החוויה כמו בסרט המקורי. הנקודה שהיתה עבורי בולטת ביותר הוא הצילום: בגרסה הזו הצלם הוא ביל פופ, צלם עם קילומטרז' ארוך של סרטי מד"ב ופנטזיה- מסדרת "המטריקס", הספיידרמנים של סם ריימי, דרך החידוש ל"ספר הג'ונגל" וגם "אנטמן" האחרון. פופ הוא צלם מצוין, אבל על הצילום בסרט המצויר המקורי הופקד לא אחר מאשף האור והצל, הצלם עטור הפרסים רוג'ר דיקינס, ואני חושב שבשל כך הוא אחד מהסרטים המצויירים שנראים הכי טוב, מאז ועד היום.
זה נכון שדיקינס לא באמת עמד מאחורי מצלמה מוחשית כמו בסרט לייב אקשן, אבל הוא עבד בצמוד לאנימטורים על מנת להשוות לסרט מראה ריאליסטי ככל האפשר והתוצאה ניכרת בכל פריים. לטעמי האישי בלבד, ברמת התוצאה הסופית, העבודה של דיקינס עדיין הרבה יותר מרשימה, כאשר הסרט הנוכחי פשוט נראה טוב מאוד, כמו שהייתם מצפים מסרט לייב אקשן עם אפקטים ממוחשבים בשנת 2025.
הסרט המצויר התגאה בקאסט מדהים של שחקנים שסיפק את הקולות שמאחורי הדמויות השונות, ואני מניח שזה היווה אתגר לא פשוט למצוא את המקבילה החיה עבורם: כנראה שאי אפשר היה לוותר על קולו הרועם של ג'רארד באטלר בתור הצ'יף סטואיק ולכן הוא היחיד ששרד את המעבר לגרסה המציאותית (אם כי הדמות שלו הרבה פחות "רחבה" עקב כך). ת'ימס מספק גרסה לא רעה של היקאפ ההססן, בעוד פארקר נותנת בראש כאסטריד האמיצה. ואם להתייחס ל"פיל שבחדר" – כן, היא עוברת בתור ויקינגית.
ניק פרוסט, שחקן שבדרך כלל חוזר על אותה דמות בלתי נסבלת בעיני מטרילוגיית ה"קורנטו", מתגלה כהברקה של הסרט בתור גובר. דווקא דניסון כ"רגלי דג", האתנחתא הקומית מהסרט המקורי, הוא ליהוק לא מוצלח – הפאנצ'ים הקומיים המהירים שאפיינו את הדמות במקור, פשוט לא זורמים באופן מוצלח כאן. תקלת ליהוק אחרת מתרחשת עם התאומים, אשר במקור היו זהים למעט העובדה שהיו בן ובת. בגרסה הנוכחית נראה שאין ביניהם שום קשר גנטי, אבל הם לא כאלו דמויות חשובות שצריך לעשות מזה עניין. האוול בתור נוזלו מצליח להיות מעצבן כמו בן דמותו המצויר.
העובדה שאין ברזומה של הבמאי דין דבואה שום סרט מלבד הטרילוגיה המצוירת המקורית, כמו גם "לילו וסטיץ'" המצויר (אותו ביים במשותף עם כריס סנדרס, שחולק איתו גם קרדיט לסרט הראשון בטרילוגית הדרקון) יכולה להוות התראה שאין בחידוש הנוכחי ערך מוסף גדול מדי, אבל המוצר הזה נועד להכיר את היקאפ ושום שן לדור חדש של צופים והוא עושה עבודה מצוינת בחלק הזה.
מאחר ואולפני "יוניברסל" כבר הודיעו על תאריך היציאה לחידוש השני בסדרה, אני מניח שיש להם אמון רב במוצר ובקהל אליו הוא מיועד וההצלחה כבר ידועה מראש.
ציון סופי: 3.5 מתוך 5
