ראשית, אני חייב לציין את הפתעתי מכך ש”משודרג” זוכה להפצה מסודרת בארץ ומבחינתי כל הכבוד למפיצים שהחליטו על הקרנה של סרט נישתי מסוג זה. לאחר שעשה סבב פסטיבלים בתחילת השנה וזכה לביקורות חיוביות מאוד, הסרט הופץ כבר בתחילת הקיץ בארה”ב, שם זכה להצלחה קופתית קטנה, אפילו מעבר לתחזיות עבור סרט מסוגו. כשאני אומר “סרט מסוגו” אני מתכוון לכך שהסרט משווק איפשהו על קו התפר שבין מד”ב לסרט אימה, ואם לדייק יותר – סרט מסוגת ה- Body Horror, כלומר תת-ז’אנר בו יש התעללות בגוף האנושי. לאחר שצפיתי בו, אני יכול לפסוק כי התווית הזו רק מזיקה לסרט.

אל תבינו אותי לא נכון – “משודרג” אינו יצירת מופת. בסופו של דבר מדובר בסך הכל ב B-Movie, אבל… משודרג. ברגע שזו הנחת היסוד שלכם, ואחרי שהבנתם שלא מדובר בשובר קופות של אולפן מרכזי (אלא הפקה אוסטרלית\אמריקאית זעירה), תוכלו בהחלט להינות מהסרט שעשוי, לפחות מהבחינה הטכנית, לעילא ולעילא.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:

“משודרג” נכתב ובוים על ידי לי וואנל, חברו ושותפו של הבמאי ג’יימס וואן (“אקווהמן”) לכתיבת והפקת סדרת סרטי “המסור” ו”הרוע שבפנים” שזכו להצלחה מסחררת בעולם. בדומה ל-“הרוע שבפנים”, גם “משודרג” מופק ומופץ ע”י חברת “בלומהאוס” של ג’ייסון בלום, שמתמחה ביצירת להיטי אימה דלי תקציב כדוגמת “פעילות על טבעית” או “הטיהור”, כאשר מדי פעם “מתחלק” להם סרט כמו “וויפלאש” או “תברח” שיוצא מהתבנית הזו וזוכה לשבחים המבקרים והקהל.

בהתאם לכך, ל”משודרג” עמד תקציב של בערך 5 מיליון דולר, ממש “פיצוחים” במונחים הוליוודיים. עם זאת אני חייב לציין שלמרות זאת הוא נראה מעולה – ההפקה הצליחה ליצור מצב שבו יש בנייה של עולם עתידני שלם ומוקפד, האפקטים נראים טוב מאוד וגם עיצוב התפאורה מרשים ומספק אפילו כמה קטעים ויזואליים לא רעים בכלל.

הסיפור עוסק במכונאי בשם גרי (לוגאן מרשל-גרין, “ה-או.סי”), אשר חי עם אשתו אַשָה בזמן שהוא  העתיד הקרוב – ובו מכוניות אוטונומיות נוסעות בכבישים ורחפני אבטחה ממלאים את השמיים. בעוד שאַשָה עובדת עבור תאגיד “קובולט” – אחד מכמה תאגידים שפועלים “לשדרג” את בני האדם בעולם העתידני – גריי הוא טיפוס “אולד סקול” הסולד מהעולם הממוחשב – השואב את הנאתו משיפוץ “מכוניות שרירים” אמריקאיות קלאסיות, כמו פונטיאק פיירבירד, ומוכר אותן לקליינטים עשירים. אחד מלקוחותיו הוא מיליונר אקסצנטרי בשם ארון קין, המייסד של חברת היי-טק אחרת בשם “ווסל”. בעודם בדרך לביתם, גריי ואשה עוברים תאונת דרכים שלאחריה הם מותקפים בידי חבורה מסתורית אשר הורגת את אשה ומשאירה את גריי משותק בכל ארבע גפיו.
הלקוח העשיר, ארון קין, מציע לגריי לעבור ניתוח חשאי, אשר ישתיל שבב חדשני בשם STEM בגופו ויעזור לו לעמוד שוב על רגליו. לא רק שהניתוח מצליח להשיב לגריי שליטה חזרה על גופו, הוא יוצר איתו אינטראקציה מפתיעה ומציע לגריי יכולות חדשות מעבר לחלומותיו הפרועים. גריי מחליט לנצל את השינוי המפתיע בחייו לשם מציאת חבורת התוקפים שהרגו את אשתו, דבר שכוחות החוק, המיוצגות ע”י הבלשית קורטז (בטי גבריאל, “תברח”) לא הצליחו לעשות.

העלילה אמנם בנאלית וצפויה מהדקה הראשונה, אולם הופתעתי לגלות שלסרט אקספוזיציה ארוכה למדי, אשר מתעכבת על בניית הדמויות ומניעיהן, גם אם זה בא על חשבון האקשן. לפחות לפי הטריילר ציפיתי לסרט שעיקרו הוא האקשן, משהו נוסח “ג’ון וויק” על ספידים, אבל לא כך הדבר. הייתי אומר אפילו שבסרט יש פחות סצנות אקשן מהרצוי, אך אלו שכן מגיעות עשויות פשוט מצוין-  סצינות האקשן מבוימות בצורה סופר-דינמית, הממחישה את כל האנרגיה הקינטית שאצורה בהן, תוך שוואנל כבמאי משתמש בכל תעלול טכני אפשרי של המצלמות לטובתו.

צורת הבימוי הזו הזכירה לי את האופן שבו גארת’ אוונס השתמש בתנועות מצלמה מוגזמות במכוון בסרט “הפשיטה: גאולה” ועד כמה זה היה אפקטיבי בסרט ההוא. לקראת הסיום, “משודרג” אפילו משתדרג בסצינת מרדף מכוניות לא רעה בכלל. על כל פנים, עדיין מדובר בסרט המוגדר כ-“אימה” ולכן יש פה דגש לא קטן על מוטיב של Gore – כאשר לא מעט איברים מרוטשים בהגזמה – ועל כן הייתי מייעץ למי שלא אוהב דברים כאלה להתרחק מהסרט, למרות שלדעתי הסרט לא מעלה את הרף הזה בשום צורה. יותר מכל, לאורך הסרט כולו נותרתי עם ההרגשה שיש לסרט “וייב” של “בי-מוביז” בז’אנר מד”ב\אימה מסוף האייטיז- אולי גרסה מסוגננת יותר של סרטים כמו Hardwire  או 1999 Class of.

למרות הטון הקודר של הסרט, יש בתוכו לא מעט הפוגות של הומור שחור, במיוחד בסצנות האקשן, בו הגוף של גריי פועל מעבר ליכולת שלו להבין אותו, ומייצר לא מעט סצינות מטורפות ומשעשעות. בכלל, יש לציין לטובה את לוגאן מרשל-גרין, שעושה כאן עבודה מצוינת בתור גריי – גם בחלק הדרמטי, גם בחלק הקומי ובמיוחד בחלק הפיזי של הפעלולים, שם הוא ממש מצליח להבריק כאשר נראה שהגוף פועל במנותק מהראש שלו, אשר ממשיך לקשקש בהיסטריה. אני חייב לציין שמהרגע הראשון שבו הוא הופיע על המסך ועד הדקה האחרונה של הסרט, מרשל-גרין הזכיר לי יותר מכל גרסה צעירה יותר של טום הארדי. מלבד הדמיון הפיזי המדהים בפנים, הייתה לו גם נוכחות פיזית דומה, כאשר האשליה התפוגגה רק בגלל גוון הקול השונה. אחר כך התברר לי שאני לא היחיד מהצופים שחשב כך.

למרבה הצער, משחק טוב אינו נקודת החוזק של שאר המשתתפים בסרט וחבל. נראה כאילו רובם קראו את “ספר הקלישאות הגדול לשחקן” והם מגלמים את התפקידים שלהם באופן מוגזם למדי – הגאון העשיר והאקסנטרי, הנבל המרושע חסר הרחמים, בלשית המשטרה העקשנית וכו’. לאינטנסיביות של הסרט תורם גם פסקול מאיים עם טונים דיס-הרמוניים של היוצר האוסטרלי ג’ד פאלמר. מוטיבים מסוימים הזכירו לי את הפסקול של זימר עבור “בלייד ראנר 2049”, אם כי לעיתים היא הפכה לשתלטנית מדי עבורי.

כפי שציינתי קודם, היכולת לעצב עולם עתידני שלם וקוהרנטי, המשלב בהצלחה אלמנטים מקלאסיקות סייברפאנק יחד עם חזיונות עכשוויים, הוא נקודת החוזק הגדולה ביותר של “משודרג” ובמקום כלשהו קצת חבל לי שעולם זה מלווה בתסריט בנאלי וצפוי, שאף יצר תחושה שהסרט קצת “נמרח”, למרות שהסרט עצמו באורך סביר למדי (95 דקות). עמיתתי לצפייה טענה בסיום כי למרות הכל, “משודרג” הוא מסוג הסרטים שישכחו במהרה, אך אני חושב שאולפני “בלומהאוס” עוד יוציאו לנו לא מעט סרטי “משודרג”. בזה הם מומחים.

ציון – על חוסר מקוריות כללי של הסיפור מפצים קטעי האקשן מלוטשים המתרחשים בתוך “עולם” עתידני שהייתי בהחלט רוצה לראות עוד ממנו. לכן, אכבד אותו ב -3 כוכבים שלמים.

ציון: 3.