כל הפוסטים של גל פלודה

"אל לי לפחד מההייפ . ההייפ הוא קוטל הבינה. ההייפ הוא המוות הקטן המביא כיליון מוחלט. אעמוד בפני ההייפ. אניח לו לחלוף סביבי ובעדי. וכאשר יחלוף על-פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו. במקום שעבר ההייפ לא יהיה דבר. רק אני אוותר".

מגיע לו אוסקררר! – ביקורת על הסרט הכי נהדררר שיצא מתת היבשת ההודית, הלא הוא RRR ("המרד הגדול")

למי שלא היה על הכוכב הזה בחצי השנה האחרונה, יש סרט אחד שכולם מדברים עליו – הסרט ההודי (טוב, לא בדיוק) הידוע בשם "RRR", סרט שהכניס כבר מעל 140 מיליון דולר בהקרנות שלו מסביב לעולם, מתוכם כ-30 מיליון ביום הראשון להקרנתו ובכך הפך לסרט הקופתי ביותר שיצא מהודו.
בהמשך להצלחה בקופות הופץ הסרט גם ב"נטפליקס" והפך ללהיט בשירות הסטרימינג במשך כ 14 שבועות לפי הנתונים.


עתה מתברר כי הודו עצמה לא בחרה בו כנציג שלה לפרס "הסרט הזר" בטקס האוסקר המתקרב, אלא בסרט "מופע הקולנוע האחרון", ועל כן פתחה חברת ההפצה האמריקנית Variance Films בקמפיין מול 10,000 חברי האקדמיה בארה"ב על מנת להריץ את הסרט בכל קטגוריה אפשרית לסרטים "רגילים", כלומר: "הסרט הטוב ביותר", "הבמאי הטוב ביותר", "השחקן", "התסריט", "הפסקול" ועוד.

אז לטובת אלו שבאמת לא יודעים על מה מדובר, ארחיב קצת בנושא שהוא התופעה הקרויה "RRR", תוך שאני מסתמך על פוסט שכבר העליתי בעבר בפייסבוק, אז הסליחה עם מי שכבר קרא.

הבאז סביב "RRR", געש ברשת במחצית הראשונה של 2022, כאשר החלה ההפצה שלו בעולם ובעיקר בארה"ב. הדיבור עליו הזכיר לי את מה שקרה עם "The Raid" האינדונזי לפני עשור.
הרגשתי שמוטלת עלי החובה כחובב קולנוע וככותב על קולנוע להושיב את עצמי ולצפות ב "RRR" , גם אם זה בהינדית (זה לא) וגם אם זה באורך 3 שעות (קצת יותר).

אז ראיתי וכמו שאומר האן סולו לריי ב"כוח מתעורר": הכל נכון.
בחצי השעה הראשונה פשוט ישבתי בפה פעור מהטירוף שהתרחש על המסך….. וגם בשעתיים וחצי שקרו אחר כך.

"אז מה זה "RRR" לעזאזל?" אתם בטח שואלים.
קודם כל מהשם, שברור שנשמע מגוחך לחלוטין, אפשר לחשוב שמדובר על מרוץ אופנועים, זה לא העניין (אפילו שיש שם לפחות קטע אקשן אחד עם אופנוע שעושה "ררר"…)

"RRR" הוא פשוט תעלול שיווקי למכירות כרטיסים כי הוא מורכב מהשם של הבמאי ושני הכוכבים. כן, שמעתם נכון – הבמאי S. S. Rajamouli ושני הכוכבים הראשיים Nandamuri Taraka Rama Rao יחד עם Ram Charan.
כל אחד מהם הוא סופרסטאר קולנועי ולכן חשב מי שחשב שפשוט כדאי לשווק אותו ככה. למה הדבר דומה? נניח שהיו מפיקים פה סרט בכיכוב רונית אלקבץ ואלברט אילוז, שמביים אותו שמואל אלקבץ והיו קוראים לו "אאא".
מפיצים ישראלים חסרי מעוף אצלנו קראו פשוט "שבעה".

שלושת ה R בתמונה אחת – ראו, ראג'מולי וראם

התרגום הישראלי לסרט שהוקרן בארץ תחת במרץ השם "המרד הגדול" מדייק יותר לתוכן של הסרט, כי הוא אכן עוסק בתקופה שבה ההודים מרדו בשלטון הבריטי. "RRR" הוא מעין אפוס היסטורי על שלהי תקופת הקולוניאליזם הבריטי, ואני רושם "מעין" כי הדמויות הראשיות שלו הן אכן דמויות היסטוריות אמיתיות, מנהיגים אמיתיים ונערצים של המרד בבריטים בדרום הודו, אבל בסרט הזה אין כמעט שום דבר שהוא "אמיתי" מלבד העובדה הזו: הסרט הזה הוא פנטזית אקשן בעלת סממנים לאומניים מודגשים, עם כל מה שאתם מכירים מהקולנוע ההודי, אבל עם מגדש טורבו כפול.

הסרט מתרכז כאמור בשני דמויות: ראמה ראג'ו (ראם צ'אראן), קצין צעיר ושאפתני במשטרה ההודית הכפופה לבריטים, וקומאראם בים (נ.ט.ר.ראו), לוחם ומגן של השבטים הגונדיים (קבוצה אתנית נבדלת בהודו הדוברת את שפת הטלוגו).
במציאות, ראמה ראג'ו (או אלורי סיטראמה ראג'ו) נולד בסוף המאה ה-19 במדינת אנדרה פרדש שבדרום הודו והפך להיות מהפכן ומתנגד לשלטון ההודי שארגן את השבטים באזור ללוחמת גרילה בצבא הבריטי.
המרד שלו נמשך כשנתיים, אך בשנת 1924 נתפס והוצא להורג ביריה.
קומאראם בים נולד בתחילת המאה ה-20 במדינת הידבראבד במרכז הודו כבן ללאום הגונדי, שבטים מקומיים שנושלו מאדמותיהם ע"י השליטים ההודיים בשיתוף הבריטים. בים ליכד את השבטים הגונדיים ופתח במלחמת גרילה נגד השלטון כדי להגן על אדמות היער שלהם. בים נהרג בקרב בשנת 1940.
אין שום אזכור היסטורי ששני אלה אי פעם נפגשו או ידעו על קיומו של השני, אך כאמור הסרט מערבב מציאות ודימיון ושוזר בדמויות האמיתיות מוטיבים מיתולוגיים הינדיים הלקוחים מהאפוסים הראמאיאנה והמַהָאבְּהָארַטַה (האפוס הגדול ביותר בספרות העולמית) ושוזר בהן אלמנטים פנטסטיים .

בסרט, ראמה הוא כאמור קצין נאמן לשלטון הבריטי שעושה כל דבר נוראי שהדמויות הקריקטוריות לחלוטין של המושל סקוט בקסטון (השחקן האירי ריי סטיבנסון שהיה גם הפאנישר בסרט שכולנו שכחנו וגם וולסטאאג, החבר של ת'ור ביקום מארוול) ואשתו המנוולת קת'רין (אליסון דודי, לשעבר נערת בונד ואלזה שניידר מ"אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון") אומרות לו לעשות.
אחד מהדברים הנוראיים שהצמד בקסטון עושה הוא לחטוף ילדה גונדית מהשבט שלה ביער ולהביא אותם לאחוזתו. למה? ככה בא להם. אל תתרגשו, הכל יהיה בסדר.
ה"שומר" האימתני של הגונדים, בים, יוצא לעיר הגדולה דלהי על מנת לחלץ את הילדה ושם דרכו תחצה את דרכו של ראמה כאשר הם יחלצו ילד אחר מרכבת בוערת שנופלת עליו. שוב, אני לא מתלוצץ – זה בדיוק מה שקורה בפגישה הראשונה בין הדמויות – סצינת אקשן הזויה כשם שהיא מלהיבה הכוללת גשר, רכבת עולה בלהבות, אופנוע וגם סוס אחד.
ראמה ובים הופכים כמובן לידידי נפש, כאשר ראמה לא יודע כי חברו הטוב הוא המורד שהוא אמור ללכוד עבור הבריטים ובים לא יודע כי ראמה הוא קצין משטרה שאמור לעצור אותו.
אם האובר-מלודרמה הזו לא מספיקה בשבילכם , אז בים גם מתאהב בג'ני – אחייניתו של המושל סקוט.
אם עד כה זה נשמע לכם כמו עוד סרט הודי קלישאתי, אז לא הבנתם כלום:
הדבר המדהים ביותר ב "RRR" הוא קודם כל הבימוי של ס״ס רג׳אמולי – אני מודה שלמרות ששמעתי על הסרטים הקודמים שלו, בעיקר "איגה" ו"באהובלי", לא צפיתי בהם, אבל מעכשיו זה עומד להשתנות.
ראג'מולי מביים כמו שבהוליווד שכחו לביים כבר שנים – בחדווה, במעוף יצירתי ובחוסר גבולות כזה, שכמעט כל פריים גורם לך להבין מדוע אפשר לשכוח שקולנוע זה מדיום חזותי. הצילום הוא לא פחות מדהים מהבימוי, עם כמה שוטים שנראים כאילו נלקחו מ"תור הזהב" של הקולנוע ההוליוודי.

חצי השעה הראשונה מוקדשת לאקפסוזיציה ולהצגה של 2 הגיבורים הראשיים – ראמה ובים – כאשר וכל אחד מקבל מאפיינים שונים כדי שהקהל יבין את האופי השונה של כל אחד מהם ואת המאפיינים המיתולוגיים הקשורים בהם, ואני נשבע שהיו בחלק הזה לפחות 2 פריימים כל כך יפים שעצרתי באמצע הצפייה כדי לצלם מסך ולשלוח לחבר.

רמת ההפקה היא הטום של הטופ ונראה כי לא נחסך אפילו רופי אחת מהתקציב המטורף לחלוטין של "RRR" שעמד על כ-70 מיליון דולר כדי להקדיש גם לשחזור תקופתי מרהיב הכולל תלבושות, סטים, כלי רכב , מאות ניצבים וכו' ברמה שלא נופלת מהסרט הכי גדול שאתם מכירים מהמערב. מעבר לזה יש גם המון שימוש באפקטים ממוחשבים שנראים מעולה, ברמה אחת עם כל מה שאתם מכירים.

וכאמור, הכל ב "RRR" מופרע, מופרך ומופרז עד שהחוגה מגיעה ל-11, כמו בסרט "ספיינל טאפ", ואז רג'אמולי מסובב עוד ושובר את החוגה.
אם אתם מאמצים לחיקיכם את השימוש over the top בסימבוליזם ופאתוס, תזכו לחוות כמה מסצינות האקשן הכי טובות שראיתי בשנים האחרונות, ובאופן כללי שימוש מדהים בצילום ופריימינג.
כל מי שמכיר את הקלישאות של הסרטים מבוליווד יגיד: "רגע אחד. בסרטים הודים יש תמיד שירים וריקודים. מי רוצה לראות משהו כזה?" אני לגמרי איתכם, אבל איפשהו לקראת אמצע הסרט יש את סצינת הריקוד ההודי ההכרחית שגרמה ללסת שלי להשמט לרצפה. אני חושב שמדובר באחד הדברים המגניבים ביותר שראיתי.

למי שמעולם לא צפה בסרט בוליוודי, חשוב לציין שהמבנה של הסרטים ההודיים קצת שונה ממה שאנחנו רגילים במערב, אז לצופה זה נראה כאילו הסרט מתחיל, נגמר, מתחיל שוב, נגמר שוב ואז מתחיל הכל מהתחלה. הסיבה קשורה לאופן בו ההודים צופים בקולנוע – מדובר בבילוי של כמה שעות עם עוד אלפי (כן, אלפי) צופים אחרים באולם עצום בו אתה אמור לשכוח מצרות החיים. האורך של הסרט יביא לכך שיש באמצע גם הפסקה, ומכאן "שבירת" המבנה הסטנדרטי.

אתם מ עדיין פה ולא רצתם לנטפליקס, מקום בו תוכלו לצפות בסרט ממש עכשיו?!
אז אולי מה שישכנע אתכם היא העובדה שחצי שעה האחרונה, כאשר הגיבורים הופכים לבני דמותם המיתולוגיים ראמה ובימה, הסרט בכלל הופך לטרללת אמיתית שלקוחה היישר מסרטי הקומיקס של מארוול ודי.סי, בה ראמה ובים לומדים לשתף פעולה כנגד הכובש הבריטי על שלל משת"פיו – כולל פאוזות באמצע האוויר כמו גיבורי על, רק שכל הנוכחים חומים ושעירים יותר…

למקרה ותהיתם, אז לשחקן רם צ׳אראן יש לוק וכריזמה של כוכב אמיתי, וגם לעמיתו נ.ט.ר ראו לא חסר. ביחד שניהם מתפוצצים על המסך.

חשוב לציין שלמרות שהתייחסתי אליו כסרט הודי, או "בוליוודי, "RRR" צולם במקור בשפת הטגאלו, השפה של אזור דרום הודו, כאשר לתעשייה הזו מתייחסים כבר כ"טוליווד" והיא מתחרה רצינית לסרטים ההינדים, עם שאיפות משלה.
בגרסה שקיימת בנטפליקס הסרט מדובב להינדי, אם זה ממש משנה לכם וכדי שתבינו מדוע לפעמים אין קשר בין האודיו שאתם שומעים לשפתיים.

לכל אוהבי קולנוע באשר הוא קולנוע – לרוץ לראות ועכשיו

זוהי תמונת המצב -ביקורת על "אין מצב"

לפני שאתם נכנסים לאולם הקולנוע כדי לצפות ב"אין מצב" , או "Nope" בשמו המקורי, כדאי שתפנימו דבר אחד: הסרט שאתם הולכים לראות הוא לא הסרט שאתם חשבתם שאתם הולכים לראות, גם לא אם ראיתם את כל הטריילרים שלו (אלא אם כן עשו לכם ספוילרים).
אז איך כותבים ביקורת על סרט כזה בלי לעשות ספוילרים? משימה קשה בעליל, וגם אחרי שעברו 4 ימים מזמן הצפייה בו ואני עדיין לא בטוח אם הבנתי או הספקתי לעכל את כל מה שראיתי (מייק סמית' מ"גר בארץ נוכריה" של היינלין היה שואל אם גרקתי במלואו את מה שראיתי, אבל בואו לא נסטה מהנושא).

להמשיך לקרוא זוהי תמונת המצב -ביקורת על "אין מצב"

תומס הקטר וחבריו הרצחניים -ביקורת על "רכבת הקליע"

אז הבמאי דיוויד לייץ' אוהב רוצחים שכירים. מאוד אוהב. כל כך אוהב שכל סרט שהוא ביים ו\או הפיק עד עכשיו עסק ברוצחים שכירים.
לא מאמינים לי? בבקשה: רוצח שכיר שמאוד קשור לכלב שלו ("ג'ון וויק", שלייץ' ביים יחד עם השותף צ'אד סטלסקי), רוצחת שכירה-מרגלת בלונדינית ("פצצה אטומית"), רוצח שכיר עם פה גדול ("דדפול 2"), רוצח שכיר לשעבר שהחבר הכי טוב שלו הוא צייד ראשים ("מהיר ועצבני: הובס ושו"), סתם רוצח שכיר בפנסיה ("סתם אחד") ורוצחת שכירה עם מצפון ("קייט")
עכשיו קחו את כל האהבה הזו לרוצחים שכירים, תכפילו באינסוף וקיבלתם את "רכבת הקליע" – סרט שמורכב כולו ממלאנ'תלפים רוצחים שכירים שמנסים להרוג אחד את השני, בדרכים מקוריות ככל האפשר. אה. והם על רכבת מהירה בלי יכולת לרדת.
לייץ' היה בעברו פעלולן ומתאם פעלולים באינספור סרטים והסרט הזה הוא אולי הכלי האולטימטיבי עבורו להראות מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – לשסות שחקנים ופעלולנים אחד בשני כדי שיפליאו במכותיהם בצורה המרהיבה ביותר האפשרית.

בחמש הדקות הראשונות האסתטיקה והשפה הקולנועית שלייץ' משתמש בה הזכירו לי קומיקס יותר מכל דבר אחר, וחשדתי שאולי הוא מעובד מתוך מאנגה, אך לא כך הדבר. מתברר שהסרט אמנם מבוסס על ספר יפני מ-2010 בעל שם זה, אך לא מאנגה או קומיקס.
על כל פנים, ב"רכבת הקליע" הרקע האסתטי והמעוצב בקפידה אמור לשמש בו זמנית כקנבס וכאנטיתזה לדם ולאלימות שמושפרצים עליו בחדווה רבה.
זה כמובן לא משהו מקורי במיוחד, ראינו את זה כבר ב"קיל ביל" וגם ב"ג'ון וויק" האחרון למשל, אבל לייץ' עושה את זה בכישרון טכני לא מבוטל.
העלילה, שמנסה להיות מאוד מפותלת ומתוחכמת, אבל אפשר לנחש כמעט כל טוויסט בה מהדקה הראשונה, עוסקת ברוצח שכיר בשם "חיפושית" שמנסה להיות אדם טוב יותר (בראד פיט) שנשלח לטוקיו למשימה פשוטה יחסית של גניבת מזוודה מהרכבת המהירה, הלא היא רכבת הקליע.


המזוודה האמורה ברכבת שייכת ל"מנדרינה" (אהרון טיילור ג'ונסון, פעם קוויקסילבר ביקום MCU ובעתיד קרייבן הצייד ביקום ספיידרמן) מתנקש בריטי חלקלק\מתוקתק ולשותפו "לימון" (בריאן טיירי הנרי, פייפר בוי לנצח) מתנקש עם אובססיה ל"תומס הקטר". שני מתנקשי הפירות נמצאים ברכבת לאחר שאיתרו את הבן הסורר של מלך עולם הפשע העולמי, דמות מסתורית בשם "המוות הלבן", שנחטף ע"י ארגון פשע מתחרה.

לימון ומנדרינה הסוציופתים לא בחלו בשום סוג של אלימות כדי להשיב את הבן (לוגאן לרמן, "פרסי ג'קסון") לידיהם, יחד עם אותה מזוודה שמכילה 10 מיליון דולר בכספי כופר והם מנסים להשלים את משימתם בהצלחה כדי לא להרגיז את אותו "מוות לבן", שאמור להיות יותר פסיכופט רצחני מכל הפסיכופתים הרצחניים האחרים בסביבה.
בנוסף אליהם עולה על הרכבת גם רוצח יפני בשם יואיצ'י קימורה (אנדרו קוג'י, מסדרת הטלויזיה "הלוחם"), לאחר שדמות מסתורית בשם "הנסיך" הפילה את בנו הקטן מהגג. קימורה קיבל הודעה ש"הנסיך" ברכבת והוא רוצה לסגור איתו חשבון מדמם במיוחד. כמובן ששום דבר לא כפי שהוא נראה ו"הנסיך" מתגלה כילדה חמודה עם קוקיות ומנייאקית מופרעת לחלוטין (ג'ואי קינג, "דוכן הנשיקות").

אורח נוסף שמגיע לרכבת הוא "הזאב" (הראפר ההיספני "באד באני"), רוצח שכיר (הופתעתם?) מקסיקני שבא לחפש נקמה. בהמשך הסרט יהיה גם רוצחת בשם "הצרעה", אינספור רוצחים חסרי שם שנועדו למות לשם השעשוע שלכם וגם נחש ארסי אחד. אין טעם להמשיך לקלקל לכם מעבר לזה אם אתם רוצים לראות את הסרט.

תראו, סך הכל "רכבת הקליע" לא מתיימרת להיות ממה שהיא באמת – בידור פופקורן סופר אנרגטי ודי מודע לעצמו. ככזו, היא עושה עבודה לא רעה בכלל.
גם קאסט השחקנים הדי מכובד נראה שהוא נהנה מכל רגע של השטות עתירת הטסטוסטרון הזו.
קטעי המכות הם הטובים ביותר שנראו על המסך מאז אותו "ג'ון וייק 3" ונראה שמיטב מתאמי הפעלולים בזבזו שעות על כוריאוגרפיה זורמת ומציאת שימוש אלים עבור כל חפץ יומיומי שלא יועד לו במקור.

החלק שבו הסרט פחות מוצלח הוא בניסיון להיות מתוחכם בנוסח עדות טרנטינו ולהוסיף דיאלוגים שנונים אודות מהות החיים בין דמויות אלימות שונות – . לפעמים זה מצליח, בחלק מהמקרים זה סתם מעיק (השטות עם "תומאס הקטר" מעייפת וטרחנית כבר בקטע הראשון שבו היא מוזכרת).
בנוסף, צופה מן המניין בד"כ מחפש דמות שקל לו להזדהות איתה כדי לצלול לעולם אסקפיסטי. ב"רכבת הקליע" אין שום דמות כזו – כולם רוצחים מופרעים וחובבי אלימות. למה לי להזדהות עם מישהו מהם?
נכון, הסרט אמור לשים את הדמות הסמי לא-יוצלחית של "חיפושית" כדמות הראשית, הרי הוא תמיד מתלונן על חוסר המזל שלו ונראה שרוב הזמן דברים קורים לו תוך כדי שהוא מנסה לברר מה קורה, אבל עדיין – הוא רוצח שכיר.
בחלק החיובי, כפי שכבר ציינתי, בראד פיט והכריזמה גונבים כל רגע שהם על המסך – הוא שרמנטי, הוא מצחיק וגם שולט היטב בקטעי הפעולה.

לקראת הסיום, הסרט ממריא (תרתי משמע) אל עבר מחוזות ההרס ההמוני עתיר התקציב ומצליח לאבד קצת מהאמינות, אם אכן הייתה כזו, בשביל ההרס והחורבן הדיגיטלי, אבל כנראה שאי אפשר לצפות לסרטי קיץ בימינו בלי לצפות להשטחה של חצי עיר בדרך.

כפי שציינתי לייץ' עושה עבודה לא רעה בחלק של הבימוי כאשר על הצילום מופקד יונתן סלע, הצלם ממוצא ישראלי שהוא השותף הקבוע של לייץ' לאורך כל הקריירה (והשנה צילם גם את "העיר האבודה" עם סנדרה בולוק, צ'אנינג טאטום ו…בראד פיט).
אני חושד שלייץ' הוא גם אדם מקסים ברמה האישית, מלבד העובדה שהוא כנראה איש פעלולים ממש טוב, אחרת אין דרך אחרת להסביר את הכמות האדירה של הופעות האורח בסרט הזה, חלק מהם ברמה של "מצמצת\פספסת".
לא רוצה לקלקל למי שרוצה לראות אבל בתפקידים קטנים אפשר לראות את מאסי אוקה (הירו מ"גיבורים") ככרטיסן ברכבת וגם את קארן פוקוהרה (קימיקו ב"דה בויז") לצד… טוב. ניתן לכם רק ראשי תיבות: ס"ב, צ'"ט, ז"ב וכמובן ר"ר (שהיה לי די ברור שיופיע בסרט, רק לא היה ברור לי מתי ואיך)

רוצים בידור קיצי קליל וסופר מדמם? לכו ל"רכבת הקליע" – הכל כבר כלול במחיר הכרטיס.

חיים בפלסטיק, זה פנטסטיק! – תמונות מתוך צילומי הסרט "בארבי"

בוקר ורוד ומתקתק לכל קוראי "מולטיוורס"!



כידוע לכם, בימים אלה ממש מצטלם הסרט "בארבי", הבובה שהשתלטה על העולם לפני 60 שנה והפכה לתופעה תרבותית של ממש, כולל אינספור מרצ'נדייז, סדרות מצוירות והופעת אורח בסדרת הסרטים שוברת קופות "צעצוע של סיפור".

להמשיך לקרוא חיים בפלסטיק, זה פנטסטיק! – תמונות מתוך צילומי הסרט "בארבי"

הטריילר המלא של "Prey" דלף לרשת – צפו!

הטריילר המצופה לסרט "Prey" מצא את דרכו לרשת ומוסר באופן מיידי ע"י תאגיד העכבר בכל מקום שבו הוא עולה, אבל אנחנו ניקח את הסיכון:

הסרט שביים דן טרכטנברג ("סמטת קלוברפילד 10") הוא כידוע פריקוול לסדרת "הטורף" שמתרחש לפני 300 שנים, בערבות אמריקה הפראית.

השחקנית אמבר מידת'אנדר משחקת את נארו, בת שבט הקומנצ'י, שנאלצת להתמודד עם הצייד הקטלני מהחלל החיצון

להמשיך לקרוא הטריילר המלא של "Prey" דלף לרשת – צפו!