כל הפוסטים מאת גל פלודה

ביקורת, "צעצוע של סיפור 4" – אל הטרילוגיה ומעבר לה

מכירים את סרט ההמשך הזה שהייתם בטוחים שאתם ממש לא צריכים בחיים שלכם? שלום לך, "גברים בשחור: אינטרנשיונל". מכירים את התוספת החדשה והמיותרת לטרילוגיה שהייתם לגמרי מרוצים מאיך שהיא הסתיימה לפני אי אלו שנים? שלום שוב לך, "גברים בשחור: אינטרנשיונל". והאם אתם מכירים את הסרט החדש במותג שממש לא היה לכם ברור למה היו צריכים לעשות אותו אבל הוא מתגלה כתענוג אמיתי מהתחלה ועד הסיום?! שלום רב לך "צעצוע של סיפור 4"!

בדיוק כך עושים את זה. בדיוק נמרץ. פעם, כאשר הם היו עוד אולפן צעיר, כל סרט של "פיקסאר" היה מבחינתי סיבה למסיבה – הוויזואליות המהממת שלא היה אולפן שהצליח להגיע קרוב אליה מבחינת האנימציה התלת מימדית, התסריטים המושחזים והעובדה שהסרטים לא ירדו למכנה המשותף הנמוך ביותר האפשרי, כמקובל בתחום. אולם, בשנים האחרונות לא כל סרט שיש בו את הלוגו של "פיקסאר" הוא בול פגיעה מבחינתי. אמנם, הרמה הטכנית הגבוהה נשמרה והם עדיין מתגאים באנימציה הטובה ביותר שקיימת, אבל התסריטים כבר לא הכי מושחזים ומותג נחות כמו "מכוניות" מטיל צל כבד על כל התוצרת של האולפן.

המשך הקריאה אינו! מכיל ספויילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "צעצוע של סיפור 4" – אל הטרילוגיה ומעבר לה

ביקורת, "מראה שחורה" עונה 5 – היו צריכים לעצור בעונה 4

בימים האחרונים התבשרנו כי הממשלה הסינית החליטה להעלות הילוך במערכת שלה ל"דירוג" אזרחים שלה ברשתות החברתיות בצורה המשפיעה באופן ישיר על השירותים שהם מקבלים מהממשלה. משמע, אזרח שתורם לחברה מקבל יותר, אזרח שתורם פחות, מקבל פחות. כן, בדיוק כמו בפרק "Nosedive"  שפתח את העונה השלישית של "מראה שחורה". בתזמון כמעט מושלם עלתה החודש גם העונה החמישית של הסדרה לנטפליקס ולפחות על פניה, שמחתי לגלות כי היא החליטה "לצמצם היקפים" ולחזור למראה הרזה של 3 פרקים, ממש כפי שהיה בפורמט המקורי ב-BBC, בעיקר לאחר העונה הרביעית בעלת 12 הפרקים, בה לטעמי הכמות באה על חשבון האיכות.

נכון, לפני כמה חודשים גם זכינו לפרק הספיישל האינטראקטיבי "באנדרסנץ" שהיה אמור להראות לכולנו את העתיד של פורמט הסטרימינג הביתי, אך לדעתי האישית היה לא יותר מגימיק שמיצה את עצמו במהירות. ובכן, לאחר בינג' קצרצר צר לי לבשר לכולכם בכאב כי הסדרה איבדה את הטאץ' לגמרי – צמד המילים "עייפות החומר" צריך היה להיות כותרת המשנה של העונה הזו. זה כנראה מה שקורה כשלא יודעים לחתוך בזמן.

המשך הקריאה כולל ספויילרים לעונה:

להמשיך לקרוא ביקורת, "מראה שחורה" עונה 5 – היו צריכים לעצור בעונה 4

ביקורת, "גברים בשחור: אינטרנשיונל" -גוונים דהויים של שחור

לפני 22 שנים (1997 למתקשים במתמטיקה) עלה לאקרנים "גברים בשחור" של בארי זוננפלד בכיכובם של וויל סמית', אז כוכב עולה ב"סוגת" שוברי קופות מצליחים וטומי לי ג'ונס הוותיק והמוערך. נכון, לא היה מדובר ביצירת מופת קולנועית, אך כן היה מדובר בסרט פופקורן מצוין שהצטיין ברעיון חמוד, תסריט שנון ומקורי, קטעי פעולה קצביים, הומור במינון נכון ובעיקר כימיה ברורה וסוחפת בין צמד השחקנים המקוריים.

השבוע מגיע לקולנועים, אחרי שלושה סרטים בכיכובם של סמית' ולי ג'ונס, סרט ההמשך\אתחול (תקראו לזה איך שתרצו) שנקרא "גברים בשחור: אינטרנשיונל" ובצורה מפוקפקת ביותר מצליח לאבד כל אחת ואחת מנקודות הזכות של הסרט המקורי ההוא.

להמשיך לקרוא ביקורת, "גברים בשחור: אינטרנשיונל" -גוונים דהויים של שחור

ביקורת, "ג'ון וויק 3: פאראבלום" – מסובך לספור גופות, קל לספור כסף

רוב הסיכויים הם שכולם אוהבים את קיאנו ריבס. הוא כנראה לא השחקן הגדול של דורנו, אבל משהו בשקט שהוא מקרין, ההתנהגות המאוד לא הוליוודית שלו והידיעות הכמעט סדירות על הנדיבות שלו גורמים לחיבה לא מבוטלת כלפי האיש. למרות כל זה, קיאנו אף פעם לא הצליח לשכנע אותי שהוא שחקן עם מנעד הבעות רחב. הוא תמיד היה נראה לי קצת…"עצי". אך פעם בכמה שנים קיאנו מצליח ליפול על תפקיד שתפור בדיוק על מידותיו כשחקן, הסרט הופך ללהיט היסטרי שהופך לסדרת סרטים.

בסוף שנות השמונים למשל זה היה התפקיד של טד "תיאודור" לוגן ב"הרפתקה המצוינת של ביל וטד (שהחלק השלישי שלו מצטלם בימים אלה), בתחילת שנות האלפיים זה היה כמובן ניאו ב"מטריקס" (שאולי ימשיך בלעדיו בעתיד) ולפני 5 שנים סרט האקשן הצנוע "ג'ון וויק" שריסק קופות והפך ללהיט מטורף, בבימויו של הפעלולן לשעבר צ'אד סטלסקי (יחד עם דייויד לייץ'). עכשיו מגיע החלק השלישי בסדרת הסרטים האולטרה אלימה ומנסה לעלות את הרף באקשן חסר מעצורים שהציגו שני החלקים הקודמים.

האם זה מצליח? ובכן, התשובה מורכבת (וכוללת מספר ספויילרים לסרט):

להמשיך לקרוא ביקורת, "ג'ון וויק 3: פאראבלום" – מסובך לספור גופות, קל לספור כסף

ביקורת, "אנחנו" – זה לא אתם, זה אני

מי שעוקב אחרי הבלוג (מקווה שכ-ו-ל-ם) בטח זוכר  שמסרט הבכורה של ג'ורדן פיל "תברח", פשוט נפלתי.  הסרט ההוא היה עבורי ההפתעה הנעימה של 2017, ובפעמיים הנוספות שצפיתי בו מאז, התענוג לא פחת. עדיין מדובר בפרפרזה מדויקת על ז'אנר האימה, שעל הדרך מעבירה מסר חברתי נוקב.

מאז אותה הצלחה, קופתית וביקורתית, הפך ג'ורדן פיל, קומיקאי עם תעודות, לבמאי ומפיק מבוקש מאוד בפרויקטים בעלי פרופיל גבוה בגבולות הז'אנר, כאשר בחודש הקרוב תעלה סדרת האתחול שלו ל"אזור הדמדומים" הוותיקה ועתה מפציע למסכים הסרט השני שלו כבמאי – "אנחנו". כמו לא מעט אנשים שעפו על הסרט הראשון, גם אני ציפיתי בקוצר רוח לראות האם פיל מצליח לספק את הסחורה המבוקשת.

המשך הקריאה כולל מספר ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "אנחנו" – זה לא אתם, זה אני