אז בשנה החולפת כולם פתאום דיברו על הפתעת הקולנוע ההודי “RRR“, אותה גם סקרנו אצלנו באתררר (סליחה) ולכן יש לנו סיבה טובה לסקור את הסנסציה החדשה שמגיעה מתת-היבשת היישר אל שירות Amazon Prime.
אז פחות מחודשיים לאחר ששבר את כל הקופות וניפץ לא מעט שיאי הכנסות באסיה – ביניהם מקום חמישי בסרטים ההודיים הקופתיים של כל הזמנים והסרט הכי רווחי בקריירה של הכוכב שלו שאה רוח’ ח’אן -“Pathaan” מוקרן גם בשירות הסטרימינג הקרוב אליכם (ובגרסה הארוכה והלא חתוכה של כמעט שעתיים וחצי).
אז כדי להבין את התופעה, כדאי להבין ש”Pathaan” הוא חלק מיקום קולנועי הינדי הנקרא “עולם הריגול של YRF” (כשם החברה המפיקה את הסרטים) הכולל כבר 3 סרטים מאוד מצליחים – “נמר” (2012), “נמר 2” (2017) ו“מלחמה” (2019) -כולם עוסקים בגיבורים השייכים לארגון הביון ההודי RAW.
אל דאגה, אין ממש צורך להכיר את הקודמים מאחר והסרט הנוכחי עומד בפני עצמו.
פרט טריוויה נוסף שחשוב לדעת – ח’אן בן ה -57 הוא גם אחד מ“שלושת הח’אנים”: שלושה מגהסטארים הודים בעלי שם משפחה דומה שמככבים מאז שנות התשעים בשוברי הקופות ההודיים – אמיר, סלמאן ושאה, כאשר שאה רוח’ ח’אן הוא המצליח מכולם, וידוע בארצו גם כ“מלך ח’אן” וכ“שאה של בוליווד”.
אם רק סופרים את כמות הקהל שהוא מביא לסרטיו בלבד (מעל 90 בקריירה) , ח’אן הוא אחד מכוכבי הקולנוע הכי גדולים בעולם.
אז אם כבר הזכרתי את הקולגה סלמאן ח’אן – הוא זה שכיכב בשני סרטי “הנמר” כסוכן שעל שמו נקרא הסרט.
*ספוילר קטן* – “הנמר” יופיע במהלך הסרט כדי ליצור את החיבור ליקום YRF, משל היה איירון מן שצץ משום מקום במהלך אחד מסרטי MCU (אולי לא צריך להתפלא מאחר שדיסני ניסו לקנות את אולפני YRF לפני יותר מעשור).
כמו כן, בקטע חצי פארודי שמופיע במהלך הכתוביות של סוף הסרט, שני הח’אנים מסתלבטים על כך ששניהם כבר מבוגרים מדי לכל האקשן הזה, אבל מצד שני מבינים שאין להם שום מחליף רציני.
אבל אם לא צפיתם בסרטים הקודמים, זה ממש כל מה שאתם צריכים לדעת כדי להבין במה מדובר ותו לא. (במאמר מוסגר, כותב הביקורת מסתכל בתדהמה על הגוף שמציג רוח’ ח’אן במהלך לא מעט דקות מתוך 146 הדקות הכוללות של הסרט וחושב שהלוואי שהיה לו גוף כזה כרגע, שלא לדבר על גיל 57)
נחזור לסרט – תקציר העלילה עוסק בסוכן לשעבר של RAW בשם פאת’אאן (שאה רוח’ ח’אן) הנקרא לסייע בעצירתו של ארגון טרור הזומם לפגוע בהודו בהנהגתו של סוכן RAW אחר שסרח בשם ג’ים (ג’ון אברהם, כוכב אקשן הינדי גדול לא פחות).
בניסיון לסכל את תוכנותיו של ג’ים, פאת’אאן משתף פעולה עם ד”ר רובינה מושין (השחקנית דיפיקה פדוקונה), שמתגלה כסוכנת של שירות הביון הפקיסטני, היריבים של RAW כמובן, וכמובן הופכת למושא האהבה של פאת’אאן (למרות הפרש גיל של 20 שנים בין השחקנים, אבל למה לנו שנתפלא).
למי שחשש ודאג – בדיוק בנקודה הזו בסרט (אחרי בערך 40 דקות של קטעי אקשן) מגיע הנאמבר המוזיקלי ההכרחי, עם השירה והריקודים בו הבחור פוגש את הבחורה, וזה סקסיסטי ומצ’ואיסטי כמו שאתם מתארים, עד כדי כך שזה יצר שערורייה זוטא במולדת ההודית, עם קריאות לחרם מטעם פוליטיקאים אולטרה שמרנים.
מצד שני, הדמות של רובינה מכסחת לא מעט אויבים במהלך הסרט בדם ואש ותימרות עשן, אז אולי זו גם גם סוג של סיבה של השמרנים לצאת נגדה.
אבל מאחר ונראה ש”Pathaan” כוון גם לקלוע לטעמים של הקהל המערבי – זה גם הנאמבר היחיד במהלך הסרט (יש עוד אחד, הכרחי לא פחות, על כתוביות הסיום) והמוזיקה שמלווה אותו היא דווקא על מקצב לטיני עכשווי.
בכלל, על הגרסה שמשודרת ב”אמזון” בה צפיתי יש לא מעט שירים מערביים קצביים שמשולבים במהלך הסרט עצמו, אולי חלק מאותה קריצה למערב, גם כאשר העלילה (הזניחה) של מותחן הריגול לוקחת אותנו ללוקיישנים ברחבי הגלובוס, משל מדובר בסוכן הוד מלכותה ג’יימס בונד או באית’ן האנט המדלג לו על פני הארצות בעוד משימה בלתי אפשרית – פאת’אאן יבקר במהלך הסרט בדובאי, באפריקה בספרד, מוסקווה, סיביר הקפואה, פריז וגם הרי אפגניסטן לקינוח.
אז העלילה כמו שרשמתי היא באמת זניחה ואין טעם להתעכב עליה, כי העיקר פה הוא האקשן וממנו יש בלי סוף. חשוב מכך, בתקציב של כ- 30 מיליון דולר, סכום פעוט יחסית במונחים של סרט הוליוודי, “Pathaan” נותן פייט רציני מבחינת הניראות לכל סרט של MCU.
לעזאזל – מבחינה ויזואלית הוא נראה טוב יותר מהרבה סרטים של DC שראיתי בשנים האחרונות…
למרות שבכל קטע אקשן נתון מה שקורה על המסך הוא מופרך לחלוטין, נוגד כל היגיון בריא וכל חוק פיזיקלי ידוע (אפילו יותר מהרגיל) – הצילום והאפקטים הם ברמה גבוהה ביותר – באוויר, בים וביבשה, הכל נראה נוצץ כמו מיליון רופי ומבוצע בצורה כמעט מושלמת.
החלק המרשים ביותר הוא מרדף אופנועים המתרחש על אגם קפוא בסיביר (לגמרי מזכיר מרדף דומה ב “Die Another Day”) שברור שרובו נעשה במחלקת האפקטים הממוחשבת, אבל הוא פשוט נראה טוב מאוד על מסך ה- OLED בבית שבד”כ לא סלחני כלפי פאשלות במסך הכחול.
קטע האקשן ברחובות העצומים של דובאי מסחרר לא פחות והזכיר לי חלקים מ”חייל החורף” וכאשר לקראת סיום הסרט קיבלתי גם סצנת מרדף עם חליפות טיסה בין הרים, לא יכולתי שלא להיזכר בקטע דומה שפתח את הסדרה “הפלקון וחייל החורף”.
כמו לא מעט סרטים אחרים מתת היבשת, “Pathaan” הוא אולטרה פטריוטי – תשמעו בו לא מעט את ההתייחסות ל”אמא הודו” ואת הקריאה “Jai Hindi” (“יחי הודו” בפשטות). החלק הלאומני הוא ערך עליון עבור הקהל ההודי שאליו הסרט פונה באופן ישיר, גם אם זה אומר ששאר הלאומים מוצגים לרוב כקריקטורות (בעיקר הרוסים והאפריקאים), אבל מצאתי עידוד בכך שהסרט מציג התחממות ביחסי החוץ שבין הודו לאויבת המרה פקיסטן, “התחממות” שבאה לידי ביטוי ברומן שבין פאט’אאן ההודי לרובינה הפקיסטנית, וגם בכך שהמזימה כנגד הודו מוצגת כרעיון של גנרל פקיסטני סורר.
משהו אחר שאולי יפריע לצופה מערבי, הוא העובדה (שכבר ציינתי בביקורת שלי על “RRR”) שהמבנה העלילתי של מערכות שונה בסרטים ההודיים בשל האורך שלו.
גם ב”Pathaan” למעשה חלק אחד, שהוא מבחינה עלילתית כמו סרט שלם מהתחלה עד הסוף, נגמר אחרי שעה וחצי בערך, וחלק אחר של כמעט שעה מתחיל ממנו והלאה.
תראו, למרות שאי אפשר להשוות, לדעתי “RRR” עדיין עולה על “Pathaan” מכמה בחינות, אולי דווקא בשל העובדה שהוא התעלה על ז’אנר ספציפי וגם עשה את הכל הרבה יותר קיצוני.
אבל למה להשוות בעצם? למי שמחפש שעתיים וחצי של אקשן כיפי, חסר היגיון, חסר גבולות וללא צורך לעקוב יותר מדי אחרי עלילה מסובכת – “Pathaan” הוא התשובה המושלמת, וכל זאת במידה ולא מפריע לכם לשמוע דיאלוגים בהינדי (מתובלת בהמון אנגלית, כי ככה זה).
מאחר והסרט עד עתה הכניס כבר פי 4 מתקציבו המקורי, מתוכנן כבר סרט המשך בעוד שנתיים שיקרא “הנמר נגד פאת’אאן”, וכמובן שלא צריך להיות מדען טילים כדי להבין מה תהיה העלילה, אבל מאחר שיפגיש על המסך שוב את שני הח’אנים זה מול זה אפשר לנחש שהוא הולך לשבור שיאים חדשים בקופות.
