כל הפוסטים של גל פלודה

"אל לי לפחד מההייפ . ההייפ הוא קוטל הבינה. ההייפ הוא המוות הקטן המביא כיליון מוחלט. אעמוד בפני ההייפ. אניח לו לחלוף סביבי ובעדי. וכאשר יחלוף על-פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו. במקום שעבר ההייפ לא יהיה דבר. רק אני אוותר".

ביקורת, "ג'ון וויק מציג: בלרינה" – מפצחת האגוזים

אויב אקראי 1 – "זה ג'ון וויק!"
אויב אקראי 2 – "אז מה? הוא רק בן אדם אחד"
(באנג באנג!
)
שניהם מתים.

הציטוט הזה מתוך "ג'ון וויק מציג: בלרינה" הוא בגדול התמצית המזוקקת של סרטי "ג'ון וויק" – סדרת סרטים שאני בטוח שהחלה בתור בדיחה בין חברים ("הם הרגו לו את הכלב, אז הוא יצא לנקום") אבל הפכה לאחד המותגים הקולנועיים הכי חזקים של העשור האחרון, כאשר הסדרה גורפת מעל מיליארד דולר בקופות, זוכה גם באהדת המבקרים ומתרחבת גם למדיות אחרות (טלוויזיה, קומיקס, משחקי מחשב).
אין ספק שהדמות המזוהה ביותר עם הסדרה היא קיאנו ריבס כדמות הראשית.
ריבס קיבל את התסריט לידיו כאשר הקריירה שלו כבר היתה בדעיכה, אבל התחבר אליו מייד והוא זה שהמליץ למפיקים לקחת זוג מדריכי פעלולים בשם צ’אד סטלסקי (איתו עבד ב"מאטריקס") ודיוויד לייץ' לביים את הסרט. והשאר? היסטוריה, כמו שאומרים, שהזניקה את הקריירות של כל המעורבים בנושא.

להמשיך לקרוא ביקורת, "ג'ון וויק מציג: בלרינה" – מפצחת האגוזים ←

ביקורת, "חוטאים" – החטא הקדמון

בתור התחלה, הרשו לי להגיד ש"חוטאים" הוא סרט טוב, אפילו טוב מאוד.
אבל, האם הוא סרט מושלם? לא ממש. כל הסופרלטיבים שנשפכו עליו בידי מבקרים בארה"ב נובעים לדעתי מהפסטיבל המתמשך שכותר כתרים לכל סרט שמתעסק בנושאים הנפיצים הידועים של גזענות, הומופוביה או מיזוגניה.

להמשיך לקרוא ביקורת, "חוטאים" – החטא הקדמון ←

ביקורת, "חסין כאב" – כאב זה לחלשים

בתוך פרק זמן של קצת יותר מחודש, זהו הסרט השני (אחרי "חברה מושלמת") שבו מככב ג'ק קווייד שמצליח להפתיע אותי לטובה. כן ובכן, אף אחד מהם הוא לא יצירת מופת, אבל שניהם מבדרים בדרכם ובהחלט נראה כי קווייד די השתקע בנוחות בטייפקאסט של הנעבעך הלבן והחנון, משל הוא עדיין מגלם את יואי ב"דה בויז".
אבל כמו שאמר וודי ב"צעצוע של סיפור" – If the show fits" וכל זה…

ב"חסין כאב" קווייד מגלם את ניית'ן קיין, סגן מנהל בנק ביישן הסובל מהפרעה פיזיולוגית נדירה (CIP) הגורמת לגוף שלו לא להרגיש כלל כאב. מדובר בהפרעה אמיתית ומסוכנת לגמרי, בה במציאות רוב בלוקים בה לא מגיעים לבגרות עקב הקושי שלהם להרגיש ולדווח על כאב בזמן אמת כדי לטפל בו. כמובן שבסרט שלפנינו, המום הזה של קיין, המכונה "נובוקיין" (כשם חומר מאלחש ידוע, והתרגום לעברית חוטא כמובן גם בחוסר היכולת לא להוות ספויילר לעלילה) מנוצל בתסריט לאינספור מצבים קומיים קיצוניים (וטרגיים בכל נקודת מבט אחרת…).

להמשיך לקרוא ביקורת, "חסין כאב" – כאב זה לחלשים ←

ביקורת, "הקוף" – צעצוע של כיפור

כדי ליישר הדורים כבר בהתחלה, אפשר להגיד בבטחון שלא עפתי על הסרט הקודם של הבמאי אוסגור פרקינס, למרות שכולם התייחסו ל"לונגלגס" כאילו מדובר בבשורה החדשה של ז'אנר האימה. לכן שאלתי את עצמי – האם הסרט החדש של פרקינס יהיה סוג של כפרה עבורי? (כי הרי ברור שפרקינס קרא את הביקורת שלי ומשתוקק לפצות אותי…).

אני שמח לבשר שלפחות עבורי מדובר בפיצוי הולם: "הקוף" הוא קומדית סלפסטיק מטורללת משולבת בהמון ליטרים של דם ואיברים שלא מחוברים למקומם, עם רוטב של ניהיליזם וקורט דטרמיניזם. "הקוף" הוא הדבר הכי רחוק מ"לונגלגס" הקודר וחסר ההומור.

להמשיך לקרוא ביקורת, "הקוף" – צעצוע של כיפור ←

ביקורת, "חברה מושלמת" – מחווטת לאהבה

לפעמים התזמון הוא הכל עבור סרט: לי לפחות נראה ש"חברה מושלמת" ("Companion") זוכה לצאת לאקרנים בתזמון מופלא, בדיוק ימים ספורים אחרי שאפליקציה סינית בשם Deepseek הדהימה וטלטלה את העולם.
כאשר הבינה המלאכותית הופכת קרובה יותר ויותר לאותה "נקודת סינגולריות" עליה דיבר העתידן ריי קורצווייל, יוצא סרט שעוסק ממש בעתיד הקרוב הזה – העתיד בו אנדרואידים יהיו חלק אינטגרלי מחיינו ולא נוכל להבחין בין האנושי למלאכותי.
מודה שהייתי מסוקרן כבר מהטריילר עצמו, אך חששתי שהתוצר הסופי יהיה עוד סרט אימה גנרי לא משמעותי, כמו "מייגן" למשל:

להמשיך לקרוא ביקורת, "חברה מושלמת" – מחווטת לאהבה ←