בתור התחלה, הרשו לי להגיד ש"חוטאים" הוא סרט טוב, אפילו טוב מאוד.
אבל, האם הוא סרט מושלם? לא ממש. כל הסופרלטיבים שנשפכו עליו בידי מבקרים בארה"ב נובעים לדעתי מהפסטיבל המתמשך שכותר כתרים לכל סרט שמתעסק בנושאים הנפיצים הידועים של גזענות, הומופוביה או מיזוגניה.

כפי שאפשר לראות בטריילר, הבמאי והכותב רייאן קוגלר חוזר לשתף פעולה עם ה"מוזה" הקבועה שלו – השחקן מייקל בי. ג'ורדן. לאחר ששיתפו פעולה בדרמה הביוגרפית "תחנת פרוטוול", שהיתה גם סרט הבכורה של קוגלר, הם חזרו לעבוד יחד בסרט הספורט "קריד" שהיה הצלחה פנומנלית, וזכו להצלחה גדולה הרבה יותר עם סרט הקומיקס "הפנתר השחור" , למרות שג'ורדן היה שם בתפקיד משנה.

הפעם הצמד מכוון למחוזות אחרים לגמרי, עם סרט שהוא שילוב בין סרט גנגסטרים תקופתי למותחן אימה. הסרט מקדיש דקות נכבדות מתוך 137 הדקות הכוללות שלו לבנייה של רקע, וזה לא דבר רע: קוגלר וצוותו מצליחים ליצור עולם פנימי אפל משלהם שבנוי בתוך אותו "דרום עמוק" אמריקאי של ראשית המאה הקודמת.

התאומים העבריינים "סטאק" ו"סמוק" (ג'ורדן בתפקיד כפול) חוזרים לעיר הולדתם במיסיסיפי הדרומית, לאחר שהיו גאנגסטרים כמה שנים בעיר שיקגו.
עם חזרתם, הם פותחים בפרויקט שאפתני של הקמת מועדון ריקודים והימורים מקומי, המיועד לאוכלוסיה השחורה של האזור.
אליהם מצטרף בן הדוד סאמי "פריצ'רבוי" (מיילס קאטון – ג'יזס, איזה קול יש לו!), נגן בלוז צעיר ומוכשר שמתמודד עם אב מטיף קשוח שלא מסתדר עם הבחירה של בנו בקריירה של גיטריסט. בעזרת מעט אלכוהול מגויס גם "דלתא סלים" (דלרוי לינדו הוותיק), נגן בלוז שכבר ראה, עשה ושתה כמעט את הכל.
אל העלילה מצטרפים "שדים מן העבר" של התאומים: אנני (וונמי מוסקו, הציידת של TVA מ"לוקי"), זוגתו לשעבר של "סמוק", כהנת וודו שעדיין מתאבלת על מות בתם המשותפת וגם מארי (היילי סטיינפלד, שגם היא הופיעה ביקום של מארוול ב"הוקאיי" וגם ביקום הנפרד של ספיידרמן כגוון), בת תערובת ש"סטאק" ניהל איתה רומן.
אל השדים האלגוריים מצטרפים עד מהרה שד אמיתי בדמותו של הערפד רמיק (ג'ק אוקונל, שחקן מדהים שגונב את ההצגה בכל מקום עם טונה של כריזמה. מי שראה את הסדרה "SAS: Rogue Heroes" יודע על מה אני מדבר).
רמיק הוא ערפד שרוצה לעשות מה שערפדים בד"כ עושים, כלומר לחפש דם אנושי ולהפוך קורבנות אחרים לערפדים בעצמם. כמו בכל סרט ערפדים, רמיק הוא ערפד עתיק, אבל הפעם הוא לא ממוצא מזרח אירופי, אלא דווקא ערפד ממוצא אירי.
בפעם הראשונה שבה אנו פוגשים את רמיק, הוא נרדף משום מה ע"י אינדיאנים. אם אתם מרגישים שהסתבכתם, אל דאגה – אינדיאנים שמופיעים במערכה הראשונה, לא יופיעו במערכה השלישית. הם אפילו לא יוזכרו יותר בסרט.

כפי שהסרט מדגיש יותר מפעם אחת, למוזיקה של אנשים מוכשרים במיוחד, כמו "פריצ'רבוי" למשל, יש את הכוח לפרום את מרקם הזמן-חלל ולחבר בין העולם הזה לעולם שמעבר ולטשטש את הגבולות בין עבר, הווה ועתיד. למוזיקה מסוג זה נמשכים יצורים על טבעיים כמו אותו ערפד.
המוטיב הזה לא חדשני במיוחד, אבל אם יש סיבה אחת לראות את "חוטאים", הרי שמדובר בסיקוונס ארוך במועדון (שלמיטב זכרוני היה כולו לונגשוט אחד) שבו קוגלר נותן את הבמה לשירה והנגינה של "פריצ'רבוי", תוך כדי שנכנסות למקום "רוחות" אנכרוניסטיות שונות המייצגות את המוזיקה השחורה לדורותיה, קטע שהוא חגיגה אמיתית של קולנוע ומוזיקה.
בכלל, "חוטאים" הוא סרט מוזיקלי לא פחות משהוא כל דבר אחר – כמות המוזיקה הנפלאה שיש בו, בלוז שורשי בעיקר, פשוט מדהימה. אני חושב שהפעם האחרונה ששמתי לב שבלוז קיבל כזה זמן מסך איכותי בסרט עלילתי היה רק ב-"Black Snake Moan" (המוזר והנהדר) של קרייג ברוור.
בהתאם לכך, יש בסרט לא מעט מוזיקאים אמיתיים שמקבלים זמן מסך – איש הספוקן וורד סול וויליאמס מקבל תפקיד קטן (מי שלא צפה עדיין ב"סלאם" בעיה שלו) ואם אין לכם סבלנות ותקומו מהמושב בשנייה שכתוביות הסיום מתחילות לרוץ, תפספסו את הבלוזיסט האייקוני באדי גאי.

אז אלה היו הדברים הבאמת טובים שב"חוטאים". מה פחות עבד עבורי בסרט?
קודם כל -מייקל בי ג'ורדן. הוא אמנם שחקן טוב, אך לטעמי קצת מוגבל בטווח שלו.
בכל פעם שאני רואה אותו משחק, הוא תמיד עמוק בדמות "השחור הזועם" על משהו.
כן, לפעמים מאוד רציני וזועם, לפעמים קצת מתבדח וזועם, אבל תמיד עם אותה הבעה כעוסה. אלו גם בערך ההבדלים הברורים בין "סטאק" ו"סמוק" בסרט, וזו אולי תהיה הדרך היחידה שלכם להפריד בין התאומים שמגלם ג'ורדן.
האם הגימיק של גורדן בתפקיד כפול הוא באמת נחוץ? אני לא ממש בטוח. אני חושב שהיה אפשר להסתדר עם "סתם" שני אחים, המגולמים ע"י שחקנים שונים.

הבעיה העיקרית היא שהסרט רוקד על לא מעט חתונות – גם סרט תקופתי, גם סרט ערפדים, גם נוגע במתחים בין גזעיים, גם פער בין דורי, גם סוקר את תולדות המוזיקה השחורה ואני חושש שבשלב מסוים הוא מלהטט ביותר מדי כדורים באוויר, וחלק מהם נופלים בלי שהיוצרים שמו לב.
יש איזה עניין עם זה שרמיק הוא לבן ורוב קורבנותיו שחורים, אבל לפחות פעם אחת הוא מדגיש שגם הוא מקופח – האם הוא מדבר על זה שהאנגלים כבשו את אירלנד ומאז האירים לא מפסיקים להתלונן על העניין? אז האם קוגלר רוצה להגיד שמי שנדפק, ישתדל תמיד לדפוק אחרים? מעט פשטני, לא? או שלא ממש הצלחתי לרדת לסוף דעתו האלגורית.
כמו כן, יש ניוואנס נוסף שבו כל הדמויות הלבנות בסרט הן בעצם גזעניות ושייכות ל -KKK, אז קוגלר מכניס ממש בסיום סצנת קליימקס של נקמה שלקוחה היישר מהסרטים האחרונים של טרנטינו שעושים בדיוק את העיוות ההיסטורי הזה.
כמו כן, יש את העניין שהדמות של מארי היא בת תערובת – יסלחו לי המלהקים, אבל סטיינפלד נראית הכי רחוקה שאפשר מבת תערובת. כן, סטיינפלד שוברת פה את דמות "הילדה הטובה" שלה עם דמות סקסית שמנבלת את הפה בלי הפסקה, אבל היא לא עוברת לי כדמות שגדלה בדרום.

החלק שיותר הציק לי הוא ש"חוטאים" סובל מהתסמונת המכונה תסמונת "שובו של המלך", בו הסרט סובל מריבוי של "סופים".
זה מרגיש כאילו קוגלר הבמאי לא ידע איך לעצור את קוגלר התסריטאי. ו"חוטאים" ממשיך סצינה אחת יותר מדי אחרי שהוא היה אמור להסתיים בצורה מספקת- ואז עושה את זה שוב. ואז שוב פעם.
אותה סצינת נקמה שהזכרתי קודם מגיעה אחרי מה שנראה כמו הקליימקס המרכזי של הסרט שעניינו ערפדים, רק כדי ליישב את נושא המתח הבין גזעי, אבל לי כבר נראתה כתלושה ולא רלוונטית.
סצינה נוספת שמגיעה אחר כך אמורה לעשות עוד "סגירה" לנושא הפער הבין דורי, אבל היתה אפילו יותר תלושה עבורי כצופה.
אם אני מניח לדברים האלו, הרי ש"חוטאים" הוא סך הכל סרט טוב מאוד, עם איזון לא רע בין דרמה, אקשן, מתח, מוזיקה וגם הומור. אכן, גם אני התפלאתי, אבל הסרט מקליל את עצמו בלא מעט חלקים עם הומור offbeat שהופך את הסרט להרבה פחות כבד ורציני ממה שאני חשבתי שהוא יהיה מצפיה בטריילר בלבד.
לחששנים שביניכם הייתי רוצה לציין ש"חוטאים" הוא הרבה פחות מדמם וגורי ממה שהוא נראה, הייתי אומר שהוא אפילו די "פרווה" יחסית לסרטי אימה אחרים מהזמן האחרון.