"מבוקש" – הסדרה הכי טובה שאתם כנראה לא רואים

פוסט אורח מאת רשף שייר

אנו שמחים מאוד לארח פוסט אורח מיוחד מאת רשף שייר המסכם את אחת מסדרות הטלוויזיה הייחודיות והמהנות שיש, שאתם לא רואים, כנראה, בוודאי לא באדיקות, "מבוקש". רשף סוקר את כל חמש העונות של הסדרה, להוציא הפרק האחרון, שחותם את העונה החמישית והאחרונה, שישודר השבוע:

אחרי צפייה בחמש עונות, מינוס פרק סיום אחד של סדרת המופת PERSON OF INTEREST או בשמה המעוברת, "מבוקש" (שם שמפספס את הרבדים של שמה המקורי של הסדרה) של רשת CBS, הגעתי למסקנה הבלתי ניתנת לערעור: לא כל הבינות המלאכותיות רוצות בהשמדת המין האנושי, חלקן רוצות לסייע, אבל למה להן לעזאזל?!

אם לא צפיתם בכלל (או כמעט) ב- POI, עצרו את מה שאתם עושים, שבו על הספה, ותחזרו לדף הזה בעוד 100 שעות פחות או יותר. מדובר באחת הסדרות הכי טובות ששודרו בעשור הנוכחי. סדרה שהתחרות היחידה למצוינות שלה היא כמות האנשים שמעולם לא שמעו עליה. נכון שמדובר בסדרה שהיא, בבסיסה, מאוד דומה ל- CSI על כל גלגוליה ולמעשה לכל סדרת משטרה טיפוסית שתוכלו לחשוב עליה, אבל זוהי רק מראית עין, וכידוע לכולנו – אסור לשפוט ספר על פי כריכתו.

îáå÷ù - òåðä 3 ôø÷ 4

הקונספט של הסדרה, שמגיע ממוחו הקודח של ג'ונתן נולן (האח הצעיר של כריסטופר), פשוט ברמה מחרידה – גאון אקסצנטרי (מייקל אמרסון – "הארולד פינץ'") בנה מכונה בשביל הממשלה, המכונה הזו אמורה הייתה למנוע עוד אירוע דמוי 9/11 ע"י האזנה לאנשים, למידת דפוסי התנהגות וחיזוי של התנהגות עתידית –SO GOOD , SO FAR נכון? אבל, למכונה היה "באג" – היא החלה לפלוט גם אינפורמציה לגבי אנשים בודדים שנפגעים בפשעים "קטנים וחסרי משמעות". כפי שנאמר בפתיח של הסדרה (ונגיע לפתיחים שלה מאוחר יותר) – הממשלה ראתה בפשעים אלו לא חשובים מספיק כדי להתייחס אליהם ופינץ' נחרד עד כדי כך שהוא החליט לפעול.

לפעולה שנקט פינץ' קוראים "ג'ון ריס" (ג'ים קאוויזל)  שנשכר כדי להציל את אותם אנשים שנקלעו (או עומדים להיקלע) למצבים לא נעימים. זו היא פחות או יותר הסדרה, כל שבוע אנחנו מתוודעים ל"מספר" חדש שהמכונה פולטת כשהטוויסט הוא שהמכונה (ואנחנו) לא יודעת אם אותו אדם יגרום לפשע או יהיה קורבן של פשע. זאת רק הכריכה. בבסיסה, POI היא סדרה שמכילה כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה נושאים רלוונטיים ומציגה לנו פרשנות על חיי היום יום שלנו בלי שנשים לב לכך, וזוהי הגאוניות שלה.

îáå÷ù - òåðä 2

הסימנים הראשונים לגאוניות של הסדרה והפוטנציאל הגלום בה נולדו בפרק 7 של העונה הראשונה בו אנחנו מתוודעים לאדם בשם צ'רלי ברטון (ומטעמי ספוילרים לא נספר לכם יותר מדי עליו). רוב רובה של העונה הראשונה הוקדש להכרות עם הדמויות, ושתילת זרעים לגבי אירועים שונים מעברם, אירועים שאתם קוראים יקרים כנראה יודעים שיחזרו לרדוף את הדמויות שלנו בשלב כזה או אחר. אט אט, אנחנו מכירים את דמויות המשנה השונות ורואים איך האמון בין פינץ' לריס וגם ביניהם למכונה הולך וקורם עור וגידים.

גם אם העונה הראשונה הייתה קצת יותר מדי "שבלונית" לטעמכם, תחזיקו מעמד עד העונה השנייה, כי אם תצליחו להגיע לשם (ואני מאמין שתצליחו) הפרס שלכם יהיה אחת העונות הכי עקביות ומחושבות היטב מתחילתה ועד סופה – זרעים שנשתלו בעונה הראשונה חוזרים ופורחים כאן – ארגון משטרתי בשם HR, האקרית מסתורית בשם ROOT, ה- FBI שרודף אחרי ריס, אנשים מעברם של פינץ' וריס וגם ארגון מסתורי בשם DECIMA. כל הגורמים הללו מתאחדים לכדי מצב מדהים שבו כל פרק, לא משנה עד כמה הוא נראה תמים ופשוט עשוי להיות מקושר לעלילה הרחבה שנפרשת לאיטה לאורך כל העונה.

UPFRONT 2011

יותר מכל סדרה אחרת בשנים האחרונות (לפחות כזו ששודרה באחת מרשתות הטלוויזיה האמריקאיות המסחריות) POI ניסתה והצליחה לגרום לצופיה לנוע ולזוז בתחושה של אי נוחיות. מנושאי הפרקים, שעל פניהם מופרכים לחלוטין, עלו ובעבעו השלכות על חיי היום יום שלנו, וכל עונה, יותר מקודמתה גרמה לצופי הסדרה להשקיע זמן ומחשבה בדברים שכולנו שומעים עליהם, אבל לא מדמיינים שהם עשויים להיות נכונים.

כולנו יודעים שאנו נתונים למעקב ממשלתי (ומסחרי), אבל אף אחד מאתנו לא באמת יודע מה אותם גופים ממשלתיים ומסחריים, שאמונים על שמירת המידע, עושים אתו. העונה הראשונה עסקה בביסוס יכולתה של "המכונה" ובשאלה של טובת הפרט מול טובת הכלל, על היכולת שלנו בתור אנשים להתמודד עם אינפורמציה שאנחנו לא יודעים מה המקור שלה וכמה אותו מקור מהימן.

person of interest review 01

העונה השנייה כבר הרחיבה את השאלה ופתחה למעשה את הדיון לגבי החדירה לצנעת הפרט – הטוב שעשוי לקום כתוצאה מאותה חדירה לעומת הרוע שבניצולה האפשרי ע"י גורמים זרים (ומוזרים) והמחיר שחלקנו מוכן לשלם כדי לשמור על הסטטוס קוו.

העונה השלישית (שלטעמי הייתה הטובה בכל עונות הסדרה) הביאה לסיום קווי עלילה שנמשכו מהעונה הראשונה, ובאותו הזמן הרחיבה קווי עלילה שעד לרגע שבו הם נעשו למרכז הסדרה נראו כמו חוט עלילה שולי וחסר חשיבות.

îáå÷ù - òåðä 2 - ôø÷ 4

עונה 4, ובמידה מסוימת גם העונה ה- 5 והאחרונה, שקוצרה ל 13 פרקים, והפרק האחרון שלה ישודר ב-21 ביוני, החזירה לקדמת הבמה שאלה שנשאלה עשרות פעמים בכל יצירה מדע בדיונית מאז בנייתו של המחשב הראשון – מה זו בינה מלאכותית? למה (ולמי) היא טובה? ומה יקרה אם נאבד עליה שליטה?

בניגוד להמון סדרות אחרות, השאלות ששאלה POI על בסיס שבועי ועונתי, לעיתים קרובות נותרו ללא מענה – אנחנו, הצופים, צריכים היינו להחליט האם המעשים של המכונה ושל חסידיה השונים מצדיקים את המחיר שהם (וכנראה גם אנחנו) צריכים לשלם תמורת השקט הנפשי (והפיסי) שלנו? איפה הקו של כל צופה וצופה עובר? להיכן מצביע המצפן המוסרי שלנו בתור יחידים ובתור חברה?

îáå÷ù | òåðä 5 | ôø÷ 1

ייתכן ששאלות אלו לא ייענו, לא בטוח שהן היו אמורות להיענות כלל, ייתכן שמה שטוב בסדרה כזו היא העובדה שהיא הצליחה לקחת נושאים שנויים במחלוקת ולגרום להם להיות נושאי שיחה – לקחת נושאים שנידונים בחדרים וכיתות ברחבי העולם ולהפוך אותם לנושאי דיון בסלון משפחתי.

נושא אחד אחרון שראוי להשקיע בו קצת זמן הוא כותרות הפתיחה של הסדרה: החל משיר הפתיחה של "חברים" דרך נעימות הפתיחה של "באפי", "אנג'ל" או "באטלסטאר גלקטיקה" ועד לפתיחה הסינמטית המדהימה של "משחקי הכס", פתיחת הסדרה היא חלק בלתי נפרד מהאווירה של הסדרה ומכל פרק ופרק.

îáå÷ù | òåðä 5 | ôø÷ 1

בעידן שבו רוב הסדרות נפתחות עם לוגו ונעימה של 10 שניות לכל היותר, POI הצליחה להיות שונה. נעימת הפתיחה שלה לא משתווה באורכה או ביופייה לזו של "משחקי הכס", היא גם לא כל כך ארוכה, ולעזאזל, היא חוזרת על אותן 8 שורות פעם אחר פעם, אז מה יכול להיות כל כך שונה? מסתבר שהרבה, והלוואי שסדרות אחרות ילמדו שפתיחה היא גם חלק מפרק, גם חלק מה- RUN TIME השבועי, וירבו לנצל אותו.

POI היא הסדרה היחידה שאני זוכר שהשתמשה בפתיחה שלה בצורה שונה, צורה אשר מתגמלת את הצופה הקבוע, גם אם זה בדברים קטנים, שינוי הקול המקריין בפתיח, אימג'ים חדשים, גרפיקה קצת שונה, דברים שהצופה הקבוע שם לב ויודע שמשהו מיוחד עומד לקרות ב 44 דקות הקרובות, ועל כך מגיע לסדרה הזו פרס.

îáå÷ù - òåðä 2

מגיע לה גם פרס על כך שלקחה דמויות שהן, כפי שאוהבים לאמר בתעשייה – PAINT BY NUMBERS  – כלומר סטנדרטיות ושבלוניות והוסיפה להן עומק ומניעים כמעט בלי שהרגשנו, עד לרמה כזו שכאשר דמויות מסוימות עוזבות את הסדרה, בין אם היו טובות או רעות, אנחנו נרגיש שמשהו חסר לנו, בלי שנדע מה.

ל- POI הגיעו המון פרסים, בכל רמה אפשרית, אבל הנחמה היחידה שאפשר אולי לשאוב מכך שהיא לא קיבלה אף פרס רציני היא שלמעריציה לעולם לא תגמר התחושה המרגשת של שאותה שאלה שתחזור על עצמה פעם אחר פעם – מה זאת אומרת לא ראית PERSON OF INTEREST ? בוא, שב איתי ותראה את הפרק הראשון…

היו שלום ריס, פינץ' פסקו, סאמין, מיס גרובס ובר. נתראה בשידורים החוזרים.

Person of Interest may have gone off the air, but victim or perpetrator, if your number is up – It will find you!

העונה החמישית של הסדרה משודרת בימים אלו ב-Yes.

 

 

 

מחשבה אחת על “"מבוקש" – הסדרה הכי טובה שאתם כנראה לא רואים”

  1. סוף סוף.
    עוד בנאדם אחד שרואה את הסדרה המופלאה הזאת.
    מסכים עם כל מילה ומילה ואני נמפה בכיליון עיניים לצפות בפרק הסיום.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s