"הטורף: שטח פראי" ("Predator: Badlands") הוא הסרט החדש במותג אשר מחזיר את דמותו של "הטורף" למסך הגדול אחרי 7 שנים, עם טוויסט עלילתי שמעריצי הדמות מחכים לה כבר 30 שנה.
לא זוכר בדיוק באיזה גיל, אבל בהחלט מדובר בגיל חד ספרתי, ישבתי בסלון של סבתא שלי והדלקתי ערוץ 4 (אז ערוץ הסרטים) ונתקלתי בסרט עם ארנולד שוורצנגר מתרוצץ בג'ונגל. כילד מעריץ "פאוור ריינג'רס", היה נראה לי שמי שרודף אחרי ארני וחבריו הוא כמו פאוור ריינג'ר עם מסכה מגניבה ונשקים מגניבים.
"אני חושב שאני אוהב את זה" מלמלתי לעצמי, והשמחה התעצמה כשאותו חייזר רצחני הסיר את המסכה ונחשפתי לראשונה לדמותו של "הטורף".
האובססיה הייתה כמעט מיידית. ברגע שהאינטרנט התחיל להתרחב חיפשתי כל מה שיכולתי על הדמות של הטורף, ונתקלתי בהמון "תוכן מעריצים". מסיפורים קצרים בידיוניים, איורי קומיקס, משחקי מחשב ועוד – הבנתי שלא רק אני חוויתי אימפקט מהדמות המוזרה הזו, אלא שקהילה שלמה הפכה אותו לדמות כמעט מיתולוגית.
עברו כמעט 4 עשורים מאז אותו הסרט מ-1987, שהצמיח שני המשכים ישירים, שני קרוס אוברים עם מותג "הנוסע השמיני" ומעין המשך רוחני ב2018. אף אחד מאלו לא הצליח לשבות את לב הקהל או המבקרים.
ופתאום ב-2022 הגיע הבמאי דן טרכטנברג ("דרך קלוברפילד 10") והפך את כל המותג על הראש עם "טרף", סוג של סיפור מקור עבור הטורף (בשבירה מוחלטת של הקאנון של "הנוסע השמיני נגד הטורף"). "טרף" הציג את מפלצת הסלאשר בתור איום של ממש בניגוד לחצי בדיחה שהוא היה בסרטי המקור, לצד משחק מצויין ודיוק האווירה של הסרט ,"טרף" הפך בקלות לאחד הסרטים הכי נצפים בדיסני פלוס באותה תקופה. אבל טרכטנברג הבטיח עוד, וביוני האחרון הביא לנו את "הרוצח של הרוצחים". סרט אנימציה חצי אנתולוגי הסובב סביב מפגשים שונים עם היאוצ'ה (השם של גזע הטורפים) במהלך ההיסטוריה האנושית. מדובר בפעם הראשונה שבה יוצר כלשהוא בכלל מכנה אותם בשמם ולא פשוט "הטורף" או "הטורפים".בנוסף, הסרט מרחיב על התרבות, המנהגים, השפה של היאוצ'ה- בקיצור, כל מה שעד עכשיו פותח רק במימד המעריצים של הדמות.
"הטורף-שטח פראי" הוא ההמשך של אותו חזון טרכטנברגי שהתחיל עם "טרף". הפעם הטוויסט מדליק במיוחד, מאחר וגיבור הסרט הוא הטורף בעצמו – המפלצת הפכה לגיבור. השחקן (ואני מקווה שאני לא שוחט את השם) דמיטריוס שוסטר קולומטנגי מגלם את דק, יאוצ'ה צעיר ולא "מפותח" שטרם יצא למסע הצייד הראשון שלו. אחיו של דק מתעקש ללמד אותו את דרכי הצייד בשעה שאביו לא מוכן לסבול חולשה בשבט, וגוזר עליו מוות. דק מצליח להמלט מהמוות, אל כוכב מסוכן ביותר כשלפניו המטרה לצוד את הטרף המסוכן ביותר וכך יוכל להוכיח עצמו ראוי להיות "בן יאוצ'ה". על אותו כוכב הוא פוגש את ת'יאה (אל פאנינג), אדם סינטטי תוצרת "ווילנד-יוטאני" (חברת הסינתטים ממותג "הנוסע השמיני") והשניים מפתחים יחסי חברות מוזרים אך יעילים בדרך למטרה המשותפת שלהם. וכמו שקולמנטגי משחק גם גיבור וגם נבל, גם פנינג משחקת את ת'יאה הגיבורה, ואת "אחותה" טסה, הסינטטית הלוחמנית והאלימה.
עכשיו אם יש משהו אחד שעלול לעצבן את הקהל זה העובדה שהטורף לא רק מדבר, אלא שנתנו לו גם אישיות. יש מי שיגידו "איכס, רגשות? למפלצת רצחנית?" ואני אענה להם, כן כן ואלף פעמים כן.
מהרגע הראשון שהבנתי שהטורף הוא לא מפלצת אחת ודי אלא גזע חייזרי שלם, תבוני, עם מנהגים ותרבות (של צייד והרג אבל עדיין) כל מה שרציתי זה לראות את העולם שלהם, את היחסים בינהם, ההיררכיה המשפחתית, שוני באופי בין פרט לפרט. דק, אחיו הגדול קוואי ואפילו האבא כל איחד מהם הוא יאוצ'ה עם אופי, רגש ובשר. נוסיף לזה שבניגוד לסרטים קודמים הסרט מתרחש בעתיד הרחוק, כלומר יש כאן שאלות שצריך לענות עליהן: מה קרה בנתיים עם יחסי יאוצ'ה \בני האדם? איך האנושות מתייחסת בעתיד לגזע שכל קיץ מגיע לכדור הארץ כדי למוד בני אנוש?
כל אלו הם רק חלקיק קטן ממה שההתנהגות של דק על המסך מספקת למכור עלילות שכמוני. נכון, פנינג מרגישה קצת לא קשורה לעלילה ואולי אפשר היה לוותר עליה, אבל היא מספק לצופה חיבור אנושי שיאפשר לו לא להירדם כל פעם שהדמות הראשית מדבר בשפה החייזרית שלה (שאני הולך בבית ומדקלם חופשי מהיום)/
בנוסף הסרט מכיל קטעי אקשן מהנים בצורה בלתי רגילה – הכוכב בו דק נימצא מלא ביצורים רצחניים ואפילו הדשא מנסה להרוג אותך.
הרגשתי שאני צופה ב"צייד הקרוקודילים" רק בחלל.
פס הקול שמאוד מזכיר את המוזיקה של ההרכב המונגולי "ההאו" שואב אותך לתוך העולם של היאוצ'ה מהרגע הראשון עד לרגע שהקרדיטים נגמרים, והויזואליות של הסרט משאירה אותך דרוך בכל פיפס.
הטורף הוא כבר לא סתם פרצוף עכבישי רובוטי, יש לו הבאות פנים, הוא מעביר כעס, כאב, עצב, צחוק. ובתקופה שבה שחקנים בשר ודם עולים לי על העצבים, זה נחמד שדמות בדיונית יכולה להעביר כל כך הרבה רגש.
טרכטנברג כמו טרכטנברג, כנראה עוד לא סיים עם המותג הזה והוא רק מגביר הילוך. סוף הסרט לא רק משאיר טעם של עוד הוא גם אומר לך "אתה רוצה את זה מטוגן? אפוי? גלידה מלמעלה?" ואני כבר עומד עם פה פתוח.
4/5
