ב-1987 ישבו להם כמה יוצרים הוליוודיים וחשבו לעצמם "נכון שזה יהיה מגניב להפגיש את רוקי עם חייזרים?". במקום סטלון הכניסו את שוורצנגר, ובמקום איגרוף קיבלנו לחימת גרילה בג'ונגל, אבל גם קיבלנו את אחת מדמויות המד"ב ומפלצות האימה האיקוניות ביותר בקולנוע: "הטורף".
לאורך כמעט ארבעה עשורים, הצייד החייזרי חזר בארבעה סרטי סולו, שני סרטי קרוס אובר עם "הנוסע השמיני", שלל סיפורי קומיקס וכמה משחקי מחשב משעשעים, אך כמעט תמיד, הסיפור הסתיים בבדיחה אחת גדולה.
הבדיחה הגיעה לשיאה עם הסרט הרביעי שיצא ב2018, ולא רק שהיה מדובר בשבירה מסוימת של קו העלילה שנבנה לאורך 3 סרטי ו2 סרטי קרוס אובר (שכבר לא נחשבים קאנון בכלל), הסרט היה על גבול קומדיית האקשן. מבדיחות בית השימוש של החיילים, דרך העלילה בה הטורף הכל יכול רוצה לצוד ילד עם אספרגר. חשבנו ש2018 תקבור את המותג לנצח בבית קברות לליצנים. אז חשבנו…
כבר בזמן הפקת גרסת 2018 פותח בשקט ומתחת לפני השטח, הסרט, "טרף", כאשר הבמאי הוא לא אחר מאשר דן טרכטנברג, שביים את "שדרות קלוברפילד 10" שנחשב בעיניי רבים לסרט מופת הממשיך את עלילותיו של סרט פחות איכותי או רציני. גם כאן, טרכטנברג מראה שהוא יכול להפוך כל בדיחה לסיפור מעניין ורציני.
השנה היא 1719. המקום: אמריקה הצפונית, איזור בו חי שבט הקומנצ'י. נארו (אמבר מידת'אנדר) בת השבט, חולמת לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהפוך ממלקטת לציידת. לכאורה, עוד סיפור פוליטיקלי קורקט שנכנס לסרט האימה\מד"ב שלי. לרוב אני שונא שעושים את זה, אבל כאן הסיפור פשוט מרגיש נכון ומסופר בדרך כל כך אורגנית, כאילו מעולם לא היו הבדלי מין או מגדר, שכן הקושי של נארו לא נובע מהיותה אישה הנלעגת על ידי שאר הגברים בשבט.
אחיה של נארו, טאבה (דאקוטה ביברז) תומך בה, למרות הקשיים, ומנסה לקדם אותה להיות ציידת. מבחן האש האמיתי אך הלא צפוי של נארו מתחיל, כאשר טורף מסוכן וזר מתחיל לאיים על שטחי הצייד של השבט. הטורף המדובר הוא כמובן האיווטייה (שמו המדעי של "הטורף") שנוחת לראשונה על כדור הארץ בחיפוש אחר הצייד המושלם.
עוד מעט נתייחס לטורף עצמו (כי חשוב שנתייחס) אך קודם חובה לדבר על הדמויות האנושיות בסרט. להיסטוריה הילידית של אמריקה תמיד יש משקל דרמתי ורגשי, במיוחד שמדובר באחד השבטים המפורסמים והגדולים כמו הקומנצ'י. הסרט מצליח לשחזר את אורח החיים של האינדיאנים בצורה משכנעת ויוצר אווירה אותנטית. בזכות ליהוק, תלבושות, משחק והיצמדות לפרטים כמו תרבות ומיתולוגיה.
נוסיף לזה שמידת'אנדר פשוט שחקנית טובה. כל שנייה שלה על המסך מכניסה את הצופה למעיין פוקוס לא ברור (ברמה שאשתי התפלאה שלא הוצאתי הגה כל הסרט) ואותו צופה פשוט נשאב להתרחשות דרך נקודת המבט של הנערה הזו. המסע האישי של נארו, דרך הרצון להתקבל לחוג הציידים, דרך ההיתקלות בטורף ועד ההתמודדות עם האדם הלבן (צרפתים כמובן) פשוט עובד בצורה מושלמת, מפורטת וכמעט לא משעממת לרגע.
הסרט הוא אומנם סרט של הטורף, ולמרות שהוא לא מתמקד במפלצת עצמה כמפלצת (כפי שניסו רוב סרטי המותג ללא הצלחה) גם הטורף עצמו מוצג כאן כדמות מתפתחת. חשוב לזכור שלפי הצהרת הבמאי, זהו מפגשו הראשון של הטורף עם בני אדם וביקורו הראשון על כדור הארץ. המפלצת לא רק עוברת סוג של די-אבולוציה מבחינת מראה ויכולות (אין תותח פרוטונים. רק חיצים) היא גם לומדת ומסתגלת לסביבה החדשה, טרף אחר טרף. מצייד נחשים, ועד למאבק בדובים. מדובר בתצוגת היכולות המרשימה ביותר שמדגים הטורף ללא תכסיסים טכנולוגיים. והדבר ראוי לשבח.
כאשר משלבים את המפלצת הקלאסית הזו, שעוברת גם היא סוג של תהליך, עם גיבורה שעוברת תהליך כמעט זהה של בניית דמות, מוסיפים רפרנסים נכונים משאר הסרטים (מוזמנים לגלות בעצמכם) ופורטים על מייתרי הרגש ההיסטוריים, ועושים זאת נכון, אפשר להפוך בדיחה משעשעת, לסרט מתח היסטורי לא רע בכלל.
ונכון שהאינדיאנים של 1719 מדברים אנגלית רהוטה (ודווקא הצרפתים מדברים צרפתית רצוצה), שזה קצת צורם, אבל אם דיסני (הבעלים החדשים של המותג) ימשיכו לשחק עם הטורף כמו גדולים, אולי עוד נקבל מותג מוצלח מהבלאגן הזה.
"טרף" – מוקרן בישראל ב"דיסני+" בארצות הברית בשירות HULU.
ציון סופי: 4.5
הערה קטנה לגבי השפה – הצרפתים מדברים צרפתית כפי שהיא אמורה היתה להישמע באמריקה במאה השמונה עשרה. זו לא הצרפתית של היום, בייחוד לא הסלנג המדובר ולכן זה הגיוני מאוד.
האינדיאנים כמובן דיברו בשפתם, רק שאנחנו לא דוברים אותה לכן זו היתה אנגלית מודרנית.
יש כאן שימוש יפה מאוד בשפות, בכך שאנחנו חווים את הסיפור כפי שחווים אותו הילידים. כלומר כשהם מדברים אנחנו מבינים אותם בקלות ואילו את הצרפתים אפילו ז׳אן פייר מפאריז של היום בקושי יבין.