ביקורת: אקוומן 2 הממלכה האבודה – רבותיי היה לי לעונג

אי שם בשנת 2014 החל לו מסע קולנועי אל תוך יקום משותף של סיפורים העוסקים בגיבורי העל של DC. המתחרה, מארוול, כבר ביססה את יסודות היקום הקולנועי שלה והחלה לשעות אל קו הסיום של הסאגה שהחלה ב2008. החברים בוורנר אמרו לעצמם "היי! גם אנחנו יכולים" והדיבורים על יקום קולנועי מורחב (DCEU) הביאו לעולם את "איש הפלדה" החביב, שסיפר מחדש את סיפורו של האב טיפוס לגיבורי על, סופרמן, בצורה "בוגרת" "קודרת" "אפלה" ועוד שלל תיאורים חדשניים ו"מהפכנים".

שנתיים לאחר מכן הכל קרס לתוך עצמו עם "בטמן נגד סופרמן" השאפתני אך… המגוחך, וכמובן "ליגת הצדק" והסיפור מאחורי הפיאסקו הזה. רואים? בדיוק כמו אצל מארוול! רק…הפוך. הפוך לחלוטין. אבל לא כל החלקים ביקום הקולנועי של  DC היו אשפה מלווה בבוז ונהירות של עדר הכבשים "גרוע! גרוע!". "וונדרוומן" הראשון היה נחמד והביא קצת גאווה ישראלית, "יחידת המתאבדים" (של גאן! לא של אייר למען השם) היה מהנה מאוד, וכמובן "אקוומן" הראשון (2018) שהיה לסרט הרווחי ביותר, אם לא בין הרווחיים ביותר, של כל היקום הקולנועי הזה.

ובכן, במקרה של "אקוומן 2- הממלכה האבודה" (ותודו שלשם יש משמעות סימבולית לגבי ממלכת DC\WARNER הקולנועית), יש כאן תוצר שכנראה ילמדו עליו קצת בספרי ההיסטוריה של הקולנוע המודרני, איך לסיים דרך אחת, בטעם סביר, ולקוות שהדרך הבאה לא תתחיל עם שאריות טעם רע מהניסיון הראשון.

"אקוומן 2" ממשיך באופן ישיר את עלילות המלך ארתור (ג"יסון מומואה) המושל באטלנטיס ובמקביל נלחם ברעים תחת זהותו כאקוומן. מה שעוד מתרחש במקביל הוא שארתור הופך לאבא ונאלץ לג'נגל בין 3 עבודות: מלך, גיבור ואבא. העלילה מסתבכת כאשר בלאק מנטה (יאיא אבדול מאטין ה-3), האויב המרכזי מהסרט הראשון, חובר לכוח עתיק ואפל כדי לנקום באקוומן. ואם רק הסינופסיס נשמע לכם חרוש ולא מקורי אל חשש, כל הסרט חרוש ולא מקורי.

עלילת הסרט נותנת לנו, כרגיל, את נוסחת הטוב המוחלט מול הרע המוחלט, תוך כדי שהיא חורשת על כל קלישאה אפשרית, מבחינת התסריט, שנראתה על המסך ב-20 השנה האחרונות בסרטים אחרים, ספרים ואפילו משחקי מחשב. לצד הסיפור המרכזי יש לנו גיבושון בין אחים מצד ארתור ואחיו אורם (פטריק ווילסון) שמקבל סיפור כפרה בו הוא הופך מנבל לבן ברית (קצת כמו מה שעשו עם לוקי ב"ת'ור 2". למעשה… אחד לאחד).

הנבל הגדול יותר בסיפור, שאליו חובר בלאק מנטה, מזכיר מאוד את הליץ'- קינג ממשחקי "ווארקראפט" (רק בצבע ירוק במקום כחול. זה אשכרה ההבדל היחיד בין הדמויות). כל טוויסט בסרט וכל סיכון לגיבור נראה שנלקח ישירות מהנוסחא הקלאסית של "דאדלי דו-רייט" (שהנבל קושר את העלמה במצוקה לרכבת, זוכרים? אז כאלה). בגדול כן, שום דבר מהעלילה לא מקורי ולא מפתיע במיוחד.

מה בכל זאת הופך את "אקוומן 2" למקרה מעניין לניתוח ולא לסתם עוד "איכס! DC  ! יאו! גרוע!" ? באופן חד משמעי, ג'ייסון מומואה שהוא מסוג השחקנים שפשוט כיף לראות אותם עובדים. בין אם על המסך כשחקן או סתם במדיה החברתית מדבר, מופיע או מקדם משהו עצמאי. אם מוסיפים לזה שהאיש פשוט אוהב לשחק את הדמות של אקוומן, אפשר להרגיש כיף יחד איתו כמו ילדים קטנים מול ליצן. הנאה ילדית טהורה!

אולי גם בגלל שהתסריט מאוד קומי וילדותי. נראה שהפעם, גם הבמאי ג'יימס וואן וגם הקאסט, אמרו לעצמם "נו טוב" ופשוט הלכו על סרט שטותי ללא שום משמעות מעבר להמשכון נקודתי לסיפור של אקוומן. אין כאן הישענות על היקום הרחב, שום סופרמן או בטמן או איום בין מימדי ברקע, קיים אזכור קליל וזורם לעלילת הסרט הקודם לכל מי שפספס (לא שהעלילה מורכבת), ולמעט אג'נדה סמויה גלויה של הגנה אקולוגית, אין כאן שום מסר חברתי מרגיז שנתקע בגרון ומשפיע לרעה על הכתיבה והסיפור. ולראיה? אשכרה צחקתי עם הסרט ולא עליו! (ברוב המקרים! הוא לא חף מפשע לחלוטין).

לצד מומואה גם ווילסון עושה עבודה לא רעה בכלל בתור הנבל שהופך חבר והדינמיקה בין השניים הביאה אותי לדמעה קטנטנה בסוף הסרט (רואים? אמרתי לכם שזה עובד). מאטין מספק נבל פלאקטי סטנדרטי כשרנדל פארק לצידו בתפקיד ד"ר שין, והשניים מספקים לנו את קלישאת הנבל והגוץ עושה דברו, וגם דמותו של מנטה עוברת כאן סגירת מעגל ראוייה לנבל שנחשב ממש בדיחה גם בסרט הקודם וגם בקומיקס.

הקאסט התומך לא מועיל ולא מזיק, מניקול קידמן, טמורה מוריסון, דולף לנגדרן ואפילו… אמבר הארד. כשמם כן הם- קאסט תומך. אין להם כמעט זמן מסך כדי שנתייחס אליהם, אבל הם משלימים את הסיפור. מבחינת סאונד, הפסקול המקורי של אקוומן עדיין נחמד וזורם (ראיתם מה עשיתי כאן?) אבל חלק מבחירות השירים ומיקומם בסרט… בואו נגיד שכבר על חמש הדקות הראשונות עיקמתי פרצוף. כל זאת בתוספת אפקטים ויזואליים שכבר ראינו והתפעלנו מהם בסרט הראשון, לצד אפקטים שלעיתים נראו דיי מגוחכים (לא אתה סטורם! אתה בסדר גמור).

ומה פסק הדין אתם שואלים? "אקוומן 2" הוא לא סרט "בלתי צפי" כמו שמבקרים ניסו להגדיר אותו. כן, הוא עשוי לעורר אצל הקהל הישראלי מעט טריגרים בהתחשב באירועים האחרונים בארצנו, אבל לא ברמה שהוצג ע"י המדיה ומבקריה. הסרט הולך לסבול מהמון תופעות לוואי שלא קשורות אליו, כמו הקשר שלו ליקום קולנועי גוסס ותרבות צריכה קולנועית הולכת ומשתנה. הוא כנראה לא יכניס הרבה בקופות וכנראה ישב על המדף לצד סרטי גיבורי על כושלים במיוחד כמו "הפלאש" או "בלו ביטל", כי זה מה שאנשים התרגלו לחשוב על המותג.

"אקוומן 2" הוא לא סרט רע או גרוע, הוא פשוט לא הסרט המושלם ובעולם שכולם רואים שחור או לבן, מושלם או מזעזע, טוב ורע, אתה מת בתור גיבור, או חיי מספיק זמן להפוך לנבל. היי תראו, דחפתי לפה את "בטמן" בכל זאת.   

ציון סופי: 3.5

השאר תגובה