כל הפוסטים מאת Tal_Michels

ביקורת, "מלך האריות" גרסת 2019 – האקונה מטטה בהחלט

ילד בן 6 (ברוב המקרים) לא יודע מי זה שייקספיר. הוא לא מכיר את הסיפור של "המלט". ילד בן 6 מכיר (ברוב המקרים) רק את "מלך האריות" של דיסני. אחד מסרטי האנימציה, אם לא סרט האנימציה המוערך, המשובח והמפורסם ביותר של האולפנים. גם אחרי 25 שנים (כן, כן, רבע מאה עברה מאז דילג הסרט על המסכים בשנת 1994) יש מעט מאוד אנשים בעולם שלא מכירים את סיפורו של סימבה, בין עם בקולנוע, בספרים, במחזמר הנפלא שמועלה עד היום ברחבי העולם ואפילו בסדרות הטלוויזיה בערוץ דיסני. "מלך האריות" הוא לא סתם עוד סרט או מותג, מדובר בפיסת זיכרון מרכזית בתודעה האנושית, שכן ההשפעה של הסרט על ילדים ברחבי העולם הייתה עצומה!

עם כל דברי השבח הללו, כמעט מתבקש שהמחשבה הראשונה על העיבוד החדש, תהיה זו של סלידה, הכפשה ואפילו בוז ונאצה. לא מעט אנשים (כולל עבדכם הנאמן) רואים בגל עיבודי הלייב-אקשן של דיסני, לסרטי אנימציה הקלאסיים של האולפן, כלא פחות ממכירת הנשמה של עולם הילדים הנפלא הזה לשטן תמורת בצע כסף אין סופי. "מליפיסנט", מבין העיבודים הראשונים בגל הזה, עוד היה עיבוד עם טוויסט מעט מקורי ומעניין, בעוד סרטים כמו "היפה והחיה", "דמבו" "ואלאדין" הטריים, נתפסו כ"העתק הדבק" למקור עם גימיק שיווקי מוצלח פה ושם כמו שחקן במאי או שיר שמנסה להציל את הסרט מלהפוך לשנוא באופן מוחלט. הסרט היחיד שהיה יוצא מן הכלל בכל השיח הזה, היה "ספר הג'ונגל" של ג'ון פאברו (שתמיד ייזכר כמי שביים את הסרט שפתח את היקום הקולנועי של מרוול, "איירון-מן" בשנת 2008). פאברו הצליח לייצר עולם שיותר קרוב למציאות מבחינה ויזואלית ועדיין משמר את מרבית הקסם של הסרט המקורי (למעט לואי. לא מדברים על לואי!). לכן הגיוני שדיסני בחרו בו לטפל באוצר המקודש ביותר של האולפנים.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט (אבל היי, יש מי שלא ראה את הסרט המקורי ולא מכיר את הסיפור?):

להמשיך לקרוא ביקורת, "מלך האריות" גרסת 2019 – האקונה מטטה בהחלט

ביקורת, "באטמן נגד צבי הנינג'ה" – מגניב כמו שזה נשמע

ב-2016, כשפורסם שבחוברות הקומיקס של חברת DC יהיה שילוב של באטמן יחד עם צבי הנינג'ה, חשבתי שהגימיק הזה זול ומגרד את תחתית החבית. בלי לקרוא אפילו את סדרת ששת החוברות של ג'יימס טייניון ופרדי וויליאמס, חשבתי לעצמי שמדובר באחד הקרוס אוברים המוזרים ביותר שאפשר לחשוב עליהם, וכשאולפני האנימציה של וורנר החליטו להרים הפקת אנימציה לסיפור, כבר אמרתי "כמה גרוע זה יכול להיות?".

אל שולחן הניתוחים זומנו ה"מומחים" מניקולודיאון (שבבעלותם המותג של צבי הנינג'ה, וזכו להצלחה קלה עם סדרת האנימציה הממוחשבת, אך ספגו לא מעט ביקורות כואבות עם החידוש הנוכחי), ויחד עם צוות ההפקה הוותיק של באטמן, כמו גם כמה מדובבים וותיקים כמו טרוי בייקר (באטמן) וטרה סטרונג (הארלי קווין) קם לו סרט ממש, אבל ממש מהנה!

המשך הקריאה כוללת ספויילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "באטמן נגד צבי הנינג'ה" – מגניב כמו שזה נשמע

ביקורת, "גודזילה: מלך המפלצות" – הריעו למלך!

למרות שאני משוגע על סרטי מפלצות, משוגע על זוחלי ענק, ומשוגע על גודזילה והמפלצות של טוהו! אני מקווה שהביקורת הזו תהיה אובייקטיבית. ב-2014, עם חזרתו של המלך למסך הגדול, מאוד התרגשתי ואחרי הצפייה, מאוד התאכזבתי כשזמן המסך של המלך היה 20 דקות מקסימום, וחלקן היו חושך מוחלט. ההבטחה של אולפני "לג'נדרי" להקים "יקום מפלצות" נראתה לי כמו בלאגן עתידי, כדוגמת סדרת הרובוטריקים של מייקל ביי- שימוש במותג, ללא המותג. אך אחרי "קונג- אי הגולגלת" שהווה את יריית הפתיחה ליקום המשותף, הפכתי מעט אופטימי.

ספויילר קטנטן ל"קונג: אי הגולגלת": בסצינה שאחרי הכותרות רואים ציורי מערות של מספר מפלצות קלאסיות של טוהו, בינהם גודזילה, רודאן, מות'רה וקינג גידורה. התרגשתי, התפלצתי, לא הצלחתי לישון 4 ימים. מאז שהכרתי את את גודזילה כמותג (ולא הניסיון המוזר ההוא בשנות ה90) הערצתי כל פירור של סרטי האקשן המגוחכים של שחקנים בתלבושות ספוג. כל אחת מהמפלצות הפכה עבורי ועבור דורות שלמים (משנות החמישים ועד היום) לאייקונים תרבותיים משמעותיים.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "גודזילה: מלך המפלצות" – הריעו למלך!

ביקורת, "אלאדין" (2019) – לא ביקשנו, אך קיבלנו

בשלב הזה, אחרי שהתרגלנו לגרסאות המודרניות של הסרטים האגדיים של דיסני, נראה שכל פרויקט עתידי הופך בעיניי קהל הצופים לנידון לכישלון כבר בשלבי הפרסום המוקדמים. אחרי הפיאסקו של "דמבו" כבר חשבתי שאי אפשר לרדת יותר נמוך. ואז החלו לצוץ תמונות של וויל סמית' בתור הג'יני מ"אלאדין".

כשהטריילר יצא האפקטים נראו מזעזעים, הבחירה נראתה בדיחה היסטרית, וכל הקונספט הרגיש מיותר, מבזה ומעציב כתמונת העתיד של התאגיד העצום הזה. ובכן, הנחת היסוד שלי הייתה שגוייה לחלוטין.

המשך הקריאה כולל ספויילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "אלאדין" (2019) – לא ביקשנו, אך קיבלנו

ביקורת, "פוקימון: הבלש פיקאצ'ו"- הכי שבעולם?

כשטירוף הפוקימונים הגיע לישראל הייתי בסך הכל ילד בן 9. הקונספט פשוט למדי: עולם סטנדרטי, בו במקום בעלי חיים, ישנם פוקימונים (קיצור של "מפלצות כיס" – Pocket Monsters). יצורים חיים בעלי יכולות אלמנטיות וכוחות מיוחדים שמשמשים רוב הזמן בתחרויות בין בני נוער וילדים. ניצול בע"ח אתם אומרים? אולי, אבל הסיפור גם שידר לצד זה טקסטים של חברות, עבודת צוות והשקעה בחלומות, אז סלחנו.

בחלוף השנים לצד משחקי הגיימבוי, הקלפים, סדרת האנימציה וסרטי האנימציה, הלך וגדל עולמם של הפוקימונים וכיום ישנם יותר מ-800 יצורים שונים. הגלגול האחרון של המותג, היה המשחק pokemon go למובייל, שהכניס את השחקן לנעליו של מאמן פוקימונים אמיתי ונתן לו את הזכות לצאת לטייל ולראות פוקמונים "בעולם האמיתי" בעזרת מציאות רבודה. הדבר גם הכניס את דור הילדים הנוכחי אל העניינים, וביטן בעצם את המותג לפחות לעוד עשור. ואיך ממשיכים לחלוב את הפרה הזו? בסרט קולנועי כמובן.

המשך הקריאה כוללת ספויילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "פוקימון: הבלש פיקאצ'ו"- הכי שבעולם?