כל הפוסטים של Tal_Michels

ביקורת: "אובי וואן קנובי" – נוסטלגי כמו וורטרס אורגינל

"אובי וואן קנובי" היא הניסיון השלישי של דיסני להרחיב את היקום של מלחמת הכוכבים על המסך הקטן שאינה באנימציה. "המנדלוריאן" בשתי עונותיה הייתה מהנה ומרעננת, ונתנה לנו המון כיוונים חדשים למותג העצום של "מלחמת הכוכבים, "הספר של בובה פאט" לקח טייק קומי ומעט אקשן מבדר על אחת הדמויות הנוסטלגיות ביותר של הסדרה, ועכשיו הגיע הזמן לנסות לשלב את השניים. "אובי וואן קנובי" היה מיועד לשלב התרפקות נוסטלגית עם דרמה ואקשן מבדרים לא פחות. התוצאה? לא עמדה בציפיות וזו הסיבה.

להמשיך לקרוא ביקורת: "אובי וואן קנובי" – נוסטלגי כמו וורטרס אורגינל

נוסטלגיה מודרנית – ביקורת על "שנות אור"

דיסני הדביקה את בת חסותה פיקסאר בקדחת המחזור בה לוקחים סוס מנצח, ומזריקים לו מי נעורים. התוצאה- "שנות אור".

בשנת 1995 ילד חביב בשם אנדי קיבל צעצוע חלל בהשראת סרט שאהב…
זה לא רק איזכור ל "צעצוע של סיפור" הקלאסי, זו גם שורת הפתיחה של "שנות אור", הסרט החדש מבית "דיסני-פיקסאר" המגולל את "סיפורו האמיתי" של באז שנות אור, אותו צעצוע חלל חסר מודעות. הסרט מוצג ממש בפתיחתו כסרט שהווה השראה לצעצוע עליו נבנתה העלילה של "צעצוע של סיפור", כלומר, אנחנו בשנת 2022 צופים בסרט שלכאורה יצא ב-1995 עבור דמויות בדיוניות.

קשה שלא לחשוב על "שנות אור" כעל עוד עיבוד "לייב אקשן" לקלאסיקה של דיסני, למרות שמדובר באנימציה ממוחשבת. העובדה ששוב נלקחה דמות נוסטלגית ועוצבה (במחשב) כך שתהיה יותר קרובה למציאות (כלומר דמות אנושית ולא צעצוע) ישר זורקת לנו בפרצוף אמירה כמו "אין יותר מקוריות בעולם", או "הכל כבר הומצא וניתן רק לחדש". "שנות אור" גם יושב על אמירות אלו, וגם מצליח לייצר משהו חדש, וזאת למרות שכבר עשו זאת עם אותה דמות בסדרה מצויירת לטלוויזיה אי שם בתחילת שנות ה2000.

במרכז הסיפור, איך לא, באז שנות אור (הפעם בדיבוב של כריס אוונס, ולא טים אלן), מגן החלל המפורסם שנשלח יחד עם מושבה שלמה של מגיני חלל לחקור כוכב בלתי מיושב. יחד עם שותפתו אלישה (אוזו אדובה), יוצא באז לחקור את הכוכב, אך במהרה המצב מסלים והמושבה נתקעת על הכוכב ללא דרך חזרה. בדרך יצירתית, אך חרושה בו זמנית, השניים מוצאים פתרון למצב, שמערב גם מסע בזמן באופן לא צפוי. אציין שוב, כמו ברוב הביקורות שלי בנושא, שמסע בזמן הוא אחד הכלים הכי מטופשים כשמספרים סיפור, במיוחד אם ניתן לחזור אחורה ולתקן טעות. אך כאן המצב שונה מעט. בכל פעם שבאז מנסה לתקן את המצב הוא נזרק כמה שנים לעתיד. התוצאה הסופית היא שאלישה כבר לא איתנו, ושמפקדת הכוכב התייאשו מהנסיונות ומנסים להשבית את באז.

שנות אור לא נכנע ומקבץ לעצמו צוות חדש הכולל את נכדתה של אלישה, איזי (קיקי פולמר), מו (טאייקה ויטיטי, אי אפשר לטעות בקול) דארבי (דייל סולז) והחתול הרובוטי סוקס (פיטר שון), ויחד הם מנסים להשלים את המשימה של באז, תוך כדי שהם נלחמים באוייב חדש ומסוכן העונה לשם זורג (ג'יימס ברולין).

נתחיל בנקודות האור של "שנות אור" – כרגיל, ויזואלית פשוט כיף צבעוני ומרהיב. העיצוב של הסרט נשאר נאמן לדמות עצמה אך כפי שאמרתי, מקרב אותה למציאות. התלבושות נראות מצויין ויש הרבה מהן. ממש כמו איירון מן באז עובר חליפה אחר חליפה וכולן מרגישות מתאימות כמו כפפה ליד. הסטים מרגישים נכונים ומדוייקים, ממש עומדים על הגבול בין פנטזיה מצויירת לסרט מד"ב, ועיצובי הדמויות משתלבים בדיוק מושלם באווירה הויזואלית. גם אם לעיתים סרגל הצבעים מרגיש מונו-כרומטי (ללא מגוון) עדיין נזרק פה ושם עוד צבע שמחייה את כל הסצנה מחדש. עיצובי הדמויות לא מרגישים מצועצעים כלל (אפילו שמדובר בדמות שמבוססת על צעצוע) והתנועה שלהם במרחב מרגישה אנושית לחלוטין, גם של הרובוטים בסרט! אחת הדמויות שגונבות את ההצגה הוא כמובן סוקס החתול, שלמרות שמדובר ברובוט הוא מצליח לעבור למצבים של דמות כמעט אורגנית לחלוטין באמצעות האופי הכל כך אנושי ועדין שלו. ויטיטי וסולז תורמים כמובן לפן הקומי, אך אפשר לחלוטין לראות דמויות אחרות מחליפות אותן. אלישה ואיזי לסרוגין מרגישות גם מעט ריקות מתוכן למעט סיפור החיים שלהם והיכולת שלהם להעביר את מוסר ההשכל לבאז.

מה שפחות עבד לי ב"שנות אור", כנראה כי אני כבר לא קהל היעד, זה הסיפור. שוב, מסע בזמן. לא ארחיב ואקלקל אבל הטוויסט של הסרט לקח את רעיון המסע בזמן…ושבר אותו מחוץ להיגיון. מעבר לכך, שאר הסיפור התקדם בתהליכים שלא דורשים יותר מדי "היי, רק רגע" מצד הצופה. למשל, בתחילת הסרט באז נענה לקריאת מצוקה, תוך מספר רגעים הצוות מחליט לנטוש את הכוכב בלי להתעסק בקריאת המצוקה. או למשל מאיפה הגיעו זורג והרובוטים שלו? זה מוסבר, אבל עדיין אפשר לשאול …"איך?". המון חלקים מהסיפור פשוט קורים בלי הסבר הגיוני או סיבה והדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו שמצדיק זאת הוא, כי מדובר בסרט ילדים, ולצערי הרב מאוד, אנחנו לא דורשים מהילדים שלנו לחשוב יותר מדי בתקופה האחרונה. הכל פשוט שם, מוכן ומונגש להם, בלי הוראות הפעלה.

"שנות אור" אכן מגיע ללא הוראות הפעלה, אך בסופו של דבר בצעצוע משחקים איך שרוצים. גם אם המטרה הייתה אחרת. ילדים ישחקו וישתוללו איתו, ומבוגרים שימרו אותו בארון הזכוכית שלא יישבר. כך שאם נסתכל על זה כך, "שנות אור" מתאים לכולם.

"עולם היורה: עולם חדש" מרגיש קצת פרהיסטורי, ביקורת

טרילוגיית "עולם היורה" מגיעה לסופה, יחד עם סיומה של סאגה בת כמעט 30 שנה. השאלה היחידה שנשאלת: למה בכלל סאגה?

"פארק היורה" (1993) נחשב לאחד משוברי הקופות הגדולים בכל הזמנים. לא מדובר רק באחד הסרטים הראשונים שניצלו טכנולוגיות חדשניות דאז, כמו עבודת מחשב או רובוטים אנימטרוניים, מדובר באחד הסרטים שהגדירו בכלל את המונח "שובר קופות". סטיבן שפילברג הפך בזכות הסרט הזה, ורבים אחרים בכיוון יצירתי דומה ("מלתעות" "אי.טי") לאחד היוצרים הקולנועיים החשובים ביותר בהיסטוריה. "פארק היורה" הוא נכס צאן ברזל בעולם הקולנוע, בין אם אתם אוהבים דינוזאורים או לא. הבעיה עם שוברי קופות היא שלפעמים רוצים להמשיך ולשבור איתם קופות, גם 30 שנה אחרי.

סדרת סרטי "היורה" (כי "פארק" זה רק בשניים מהם) זכתה לאורך השנים למגוון רחב של ביקורות, כאשר הראשון נחשב לאומנות, "העולם האבוד" (1997) נחשב להמשכון פושר ונסיוני, "פארק היורה 3" (2001) היה כייפי ודבילי והכניס את המותג לשנת חורף ארוכה, "עולם היורה" (2015) נחשב נוסטלגי מספיק כדי לעבוד (בזמן שהיו מי שראו בו קשקוש מוחלט), ו"עולם היורה-הממלכה שנפלה" (2018) גרם לכולם להגיד פה-אחד "ואוו איזה סרט מטומטם". בתוך שני עשורים וחצי, הפך השם "פארק היורה" מגאונות לבדיחה לא מצחיקה (בדומה למותג נפילי נוסף אי שם בגלקסיה רחוקה). אך מאחר שבסוף "הממלכה שנפלה" נשארנו עם סוף פתוח ועולם מלא דינוזאורים, החליט הבמאי קולין טראברו לביים סרט אחד אחרון שיעטוף את כל סאגת היורה באריזה אחת יפה. שפילברג עצמו מפיק תחת המותג שלו "אמבלין" (למי שזוכר, אחרי הצלחת "עולם היורה" היה אמור לביים סרט באותה גלקסיה רחוקה,לפני שהסתכסך עם תאגיד העכבר)

אז בואו נדבר על העלילה של "עולם חדש", אם אפשר לקרוא לה כך: כזכור, בסיום "הממלכה שנפלה, הדינוזאורים הוברחו מהאי המבודד ומסתבר שהצליחו להתרבות חופשי בכל רחבי העולם, למרות שלא היו יותר מדי זנים או פריטים מאותו זן לצורך רבייה מוצלחת (די.אן.אי של צפרדע או לטאות כוח או ממבו-ג'מבו פסאודו מדעי לא מוסבר אחר). המצב יצר דו-קיום די אפוקליפטי בין בני האדם והענקים הנכחדים. חקלאים סובלים מדינוזאורים פולשים, מטוסים נופלים מהשמיים, שוק שחור נפתח העוסק בסחר לא חוקי של חלקי דינוזאורים…מלא טוב מהטבע האנושי פורץ החוצה בצורה של חמדנות מסוות. לתמונה נכנס לואיס דוג'סון (קמבל סקוט) העומד בראש חברת גנטיקה גדולה בשם "ביוסין" ששמה לה למטרה לשמר את הדינוזאורים בצורה הטובה ביותר (קצת כמו העלילה של "הממלכה שנפלה"). ואם השם ד'וגסון מצלצל לכם מוכר, כן כן, זה אותו אחד ששלח את דניס נדרי לגנוב גנים עם הקצף גילוח בסרט הראשון ("ד'וגסון! יש פה ד'וגסון! רואה? לאף אחד לא אכפת" ואכן…לאף אחד לא אכפת) וכן, אתם תצעקו "זה האיש הרע" בשנייה הראשונה שתראו אותו, כי התסריט עד כדי כך שקוף וגרוע….

החברה של ד'וגסון מבצעת ניסויים המאיימים עוד יותר על המאזן הטבעי בעולם, וכדי לעצור אותו מתאגדים להם יחדיו שלושת הדוקטורים הוותיקים שלנו דוקטור מלקום (ג'ף גולדבלום, בתפקיד הכי גולדבלומי שלו), דוקטור סטלר (לורה דרן) ודוקטור גראנט (סאם ניל). השלושה מפוצצים את המסך בנוסטלגיה בזמן שבקצה השני של הסרט אנחנו מתמקדים בקאסט היותר טרי של הסדרה. אי שם בהרים המושלגים, מתחבאים להם בנחת אואן גריידי (כריס פראט ) קלייר דירינג (ברייס דאלאס הווארד) והבת המאומצת המשובטת שלהם מייסי לוקווד (איזבלה סרנום, שהייתה בלתי נסבלת בסרט הקודם וכאן….היא קצת פחות בלתי נסבלת). יחד עם השלושה, ללא ידיעתם, חיות להן גם בלו הרפטורית, גיבורת שני הסרטים הקודמים, יחד עם התינוקת שלה "בטא". איך בלו הצליחה להרות אתם שואלים? למה רק אחד אתם שואלים? הסרט עונה "קיפצו לי!" כמו גם לשאלה למה הם בכלל בסרט (לא מופיעות הרבה וכלל לא תורמות לעלילה). הסרט, שאורכו כמעט שעתיים וחצי (!!!) לא מפגיש את שתי הקבוצות הללו עד המערכה האחרונה של הסרט, וגם אז הדבר נעשה בצורה כל כך לא אורגנית שזה מכעיס!

אם כבר להשיג ערך נוסטלגי, שיהיה חכם! אבל לא…שכחנו שזה "עולם היורה"… זה לא אמור להיות חכם, רק כייפי.

אז כן, יש רגעים בודדים שהסרט כייפי. כשמופיע דינוזאור כזה או אחר ורודף אחרי הגיבורים שלנו, זה כייפי. כשג'ף גולדבלום מדבר, זה כייפי. זה מעט מאוד כייפי אבל בהחלט יש כייפי בסרט הזה. יודעים מה עוד יש בסרט הזה? הרבה חלקים גזורים מהסרטים הקודמים. זוכרים את האינדומינוס רקס מ"עולם היורה" או את הספיינוסורוס מ"פארק היורה 3"? אז גם "עולם חדש" מספקת לנו נמסיס לטי רקס אהובה שלנו בדמותו של הגיגנוטוסורוס…שלא נראה מאיים, לא נשמע מאיים…ולפי שמועות הזויות מעוצב בהשראת הג'וקר (???)… זוכרים איך הסיפפנוסורוס הורג את הטי-רקס? אז הגיגנטוסורוס עושה "העתק הדבק". זוכרים איך בלו והטי-רקס הביסו את האינדומינוס רקס יחד? אז גם פה יש "העתק הדבק"… זוכרים איך ב"עולם האבוד" וב"הממלכה שנפלה" היו ציידים רעים שרצו למכור דינוזאורים כחיות מחמד ונשק? אז "העתק הדבק"!!! לצערי הרב, אף שנייה מהסרט החדש לא מפגינה טיפת מקוריות בסיפור…אפילו האיש הרע אוכל אותה בצורה מועתקת לחלוטין. ולא…זה לא נחשב נוסטלגי אם העתקת את זה כמעט לחלוטין.

הייתי אומר שהפסקול והאפקטים מצילים את המצב, אבל מעבר לנעימה קלילה של 10 שניות מתוך הרפרטואר המוכר של ג'ון ויליאמס, הפסקול גנרי לחלוטין ולא מורגש… בסרט של "פארק היורה"!!! והאפקטים, מה אפשר לומר על האפקטים חוץ מ"דינוזאורים זה מגניב!". החיות נראות טוב, ורובן מרגישות כאילו הן חלק מהעולם שלנו, עד שחלקן מרגישות לנו כמו בובות שרק הראש שלהן זז או מודלים ממוחשבים שלא עודכנו במנוע גרפי כבר כמה שנים. מצד אחד יש לנו סצנות מאוד מרשימות כמו ההצגה של הפיירו-ראפטור (ההוא עם הנוצות מהטריילר) שמופיע לכל כך מעט זמן. ומצד שני, דינוזאור תינוק שנראה שנשלף מהסט של מלחמת הכוכבים אי שם בשנות ה70… אני באמת לא מאמין שאני אומר את זה על סרט של "פארק היורה", אבל באמת לא היה רגע אחד של "ואוו!" בעניין הזה לצערי.

בסיום הצפייה ב"עולם חדש" הרגשתי חצוי. תחילת הסרט מבטיחה ומעניינת. מרגיש שמנסים לתקן את הטעויות של "הממלכה שנפלה". אך ככל שהסרט המשיך הבנתי שלא באמת ניסו לתקן כאן ולהחזיר עטרה ליושנה, ניסו פשוט להרוויח עוד כסף. כסף קל. כסף שלא דורש יותר מדי, לא לעשות, לא לחשוב, פשוט לעמוד שם ולספור שטרות. אני תמיד אזכור כל סצנה וכל שורה מ"פארק היורה" המקורי, אפילו אזכור איך בתור ילד בן 8 ברחתי מהאולם בבהלה מ"העולם האבוד" כי הרגשתי כמה אמיתי זה יכול להיות. אני מקווה שהדור הצעיר של שנות ה-2020 יעריך את טרילוגיית "עולם היורה" בצורה דומה, אחרת… בשביל מה עברנו את זה?

ביקורת מפוצלת על "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" – כמו איזה שני משוגעים בחוף ביקום מקביל

הערת העורך:  לאור ההצלחה, אנחנו חוזרים שוב לפורמט הביקורת המשותפת, ועתה טל מיכלס יתאר את תחושותיו לאחר הביקור בממדי הטירוף וגל פלודה יוסיף את דעתו בעניין.

להמשיך לקרוא ביקורת מפוצלת על "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" – כמו איזה שני משוגעים בחוף ביקום מקביל

"מורביוס", או הסרט שיצליח למצוץ מכם את הרצון לראות סרטים. ביקורת נושכת.

אולפני סוני מנסים לתפוס פיקוד מחדש על ספיידרמן והחלומות הישנים של איימי פסקל, שמנהלת שם את העניינים. "מורביוס" הוא עוד מסמר בארון שהתחיל "וונום", אולי בחסד רב, אבל את הסרט הנוכחי היה עדיף לא לעשות…עד כדי כך שהצפייה בו גרמה לי לכאב פיזי.

להמשיך לקרוא "מורביוס", או הסרט שיצליח למצוץ מכם את הרצון לראות סרטים. ביקורת נושכת.