כל הפוסטים מאת Tal_Michels

ביקורת, "הטיטנים", עונה 1, פרק 8 – דונה טרוי

מעריצי ומעריצות "וונדרוומן" הקשיבו הקשיבו! זהו הפרק שחיכיתם לו! הוא אומנם כמעט לחלוטין מנותק משאר העלילה של העונה, אבל בהחלט מספק תקווה לעתיד מלא קישורים לתותחים הכבדים של DC  (ואולי איזו הופעת אורח פה ושם).

המשך הקריאה כולל ספויילרים לפרק:

להמשיך לקרוא ביקורת, "הטיטנים", עונה 1, פרק 8 – דונה טרוי

ביקורת, "ספיידרמן- מימד העכביש"- יצירת אומנות מודרנית

את "איש העכביש" הכרתי בדרך פחות קונבנציונלית מרבים אחרים, אך כמו רבים נוספים- בשנות ה90 דרך סדרת האנימציה שלו ששודרה ודובבה בארץ. כמובן שהדמות הרבה יותר וותיקה, הן במדיה הטלוויזיונית וכמובן במקורות הקומיקס שנוצרו ע"י צמד הענקים המנוחים סטיב דיטקו ז"ל וסטן לי ז"ל, אך להרבה מבני דורי, ספיידרמן היה הספיידרמן המצחיק, הרגיש, החכם, שתמיד מדבר לעצמו בעיני רוחו, נלחם בקינגפין ושלל עושי דבריו והאויבים הצבעוניים שלו, משם הגיעה האהבה הגדולה לאחד מגיבורי העל הגדולים בהיסטוריה.

ככל שהאהבה גדלה, כך גם גדל עולמה האישי של הדמות. עוד ועוד חברים, אוייבים ודמויות משנה זניחות, בעולמו של פיטר פארקר, קיבלו קווי עלילה אישיים ורחבים. גרסאות שונות ומגוונות של ספיידרמן החלו לצוץ בכל פינה, משינוי מגדרי של הדמות, דרך שינוי מוצא, שפה וצבע עור, אפילו זנים חיים שונים. וכשכל אחת מהדמויות החדשות הללו הפכו לנאהבות ונערצות כל כך, גם להם הוענקו עולמות משלהם ואפילו שולבו עם עולמו של העכביש המקורי. כנראה שמשהו בדמות הפשוטה כל כך, אך מורכבת, של בחור צעיר, עם אירוע טראגי בחייו, כוח גדול ואחריות גדולה, הצליח להתחבר למיליוני לבבות בני אדם. "ספיידרמן- מימד העכביש" לוקח את הליבה של ההשפעה הזו, ומזריק לה עוצמות חדשות.

המשך הקריאה כולל ספויילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "ספיידרמן- מימד העכביש"- יצירת אומנות מודרנית

ביקורת, "ראלף שובר את האינטרנט"- דיסני מעל הפופיק

קרוס-אובר, איסטר-אג, או בעברית- הופעות אורח ואזכורים חבויים. נראה שלאחרונה (ובמיוחד בזכות אפקט "היקום הקולנועי") רבים מסרטי הקולנוע בימינו דורשים מהצופה להתמקד ביותר מאשר בדמות והסיפור. "שחקן מספר אחד" לדוגמא, שהגיע לאקרנים בתחילת השנה, הכיל כל כך הרבה איזכורים והפתעות, משלל עולמות מדיה שונים, שהיה קשה מאוד להתמקד בדמויות המרכזיות בלי למלמל "היי! הינה פרדי קרוגר!" או "ואוו! הם הכניסו את צבי הנינג'ה לזה?!". אם נפרק את האפקט הזה לגורמים נבין שמדובר בגימיק למשיכת סוגי קהל שונים. אתה מוצא עצמך יורה לכל כך הרבה כיוונים, כך שאין סיכוי שתפספס. מצד שני, נוצר עומס יתר על המערכת.

"ראלף ההורס" שיצא אי שם בשנת 2012, השתמש בכלי המקסים הזה אך בקנה מידה מאוד קטן- משחקי מחשב, ואם להיות הרבה יותר מדויק- משחקי ארקייד (קלאסיקות). וכמובן שדיסני לא חסכו בהוצאות. נינטנדו, סגה, אטארי ועוד מחברות המשחקים הגדולות בשוק, השכירו רישיונות לדיסני לשימוש בדמויות כמו סוניק הקיפוד, זנגיף מ"סטריט פייטר", פאקמן ואפילו האחים סופר מאריו. כל אלו היו רקע מרהיב ומושך עבור סיפור דיסני קליל ופשוט, אודות הנבל של המשחק, שהופך עורו והופך לגיבור. קלאסי, מסוגנן, מדויק וכמובן מלא "ביצי הפתעה" צבעוניות למעריצים.

להמשיך לקרוא ביקורת, "ראלף שובר את האינטרנט"- דיסני מעל הפופיק

ביקורת, "הטיטאנים", פרק 7 – בית מחסה

אחרי שעסקנו לא מעט בדמותו (או אפילו בכמה גרסאותיו) של רובין, השבוע הסדרה חוזרת לעסוק בשאר חברי הצוות, בדגש על רייבן. אם בפרק 5, ראינו את החוזקות של חברי הצוות, בפרק הנוכחי, שבאופן קצת ציני נקרא "בית מחסה", אנו מגלים את חולשותיהם של הטיטאנים.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לפרק:

להמשיך לקרוא ביקורת, "הטיטאנים", פרק 7 – בית מחסה

ביקורת, "הגרינץ'" – עיבוד שאיבד את זה

הייתי כותב את הביקורת הזו בחרוזים, אבל מאחר ולא בא לי, הם יהיו במעט האחוזים (אוייש נו!). תודות ללא מעט עיבודים לספריו של דוקטור סוס, קולנועיים, טלוויזיוניים ואחרים, קשה לי לדמיין אדם אחד, בשלושת או ארבעת הדורות האחרונים, שלא שמע את סיפורו של "הגרינץ' שגנב את חג המולד".

מפלצת ירוקה ומרושעת, המתגוררת במערה בסמוך לעיירה מלאת נופי צופים ועושי טוב חסרי תקנה. בהגיעו של חג המולד, הלו הוא "חג הצביעות והכאילו" האולטימטיבי, סובל הגרינץ' (בנדיקט קאמברבאץ') מהאושר הכביכול מזויף של "המי" (לא הלהקה) תושבי העיר. יום אחד, מחליט הגרינץ' כי הסבל חייב להיפסק, והוא מחליט "לגנוב" את חג המולד, ולהפסיק את אושרם של אחרים. כפי שאתם בוודאי יכולים לנחש, תמימות של ילדה קטנה המאמינה שהחג הוא יותר ממתנות, גורמת למפלץ לשנות דעתו ורוחו והוא הופך טוב ומחזיר את החג שגנב.

להמשיך לקרוא ביקורת, "הגרינץ'" – עיבוד שאיבד את זה