כל מי שקרא את הביקורות שלי לאורך השנים, יכול לדעת כבר שאני האדם הראשון שיריע לסרט מד”ב חדש ומקורי, שאינו מתבסס על מותג קיים.
לכן, סרט חדש של גארת’ אדוארדס, התוצר המקורי הראשון שלו אחרי “Monsters” מלפני עשור, הוא סיבה טובה לציפייה.
“Monsters” היה סרט עצמאי, מקורי ומעניין, ולאחריו אדוארדס נשאב ישר לתעשייה ההוליוודית ולמותגים קיימים כמו “גודזילה” ו”רוג 1” שהיו גם הצלחות קופתיות יפות.

עלילת “היוצר” לא יכולה להיות יותר רלוונטית, מאחר והסרט עולה בדיוק עם סיום שביתת התסריטאים והשחקנים המתוקשרת, שהתעסקה בחלקה גם בהכנסת תוצרי בינה מלאכותית אל תוך התעשייה, בעיקר החשש של השחקנים מהכנסת דמויות מלאכותיות שידמו ויחליפו שחקנים בשר ודם.
אירוניה קטנה נוספת היא שאדוארדס עצמו שקל במהלך ההפקה להשתמש בבינה מאלכותית ע”מ ליצור מוזיקה שתחקה פסקול שהולחן בידי האנס זימר, אך לבסוף התחרט והשתמש ביצירה שהלחין האנס זימר האדם.

בסרט עצמו, בינה מלאכותית כבר שולבה אל תוך החיים בעתיד המאוד קרוב, עד שפיצוץ גרעיני בלוס אנג’לס גורם לארצות הברית ולמערב לאסור את השימוש בב”מ, בעוד שבאסיה דווקא השימוש ממשיך וגובר.
הצבא האמריקאי משתמש בתחנת חלל עצומה בשם NOMAD כדי להטיל אימה על איחוד מדינות אסיה, לאתר ולהשמיד את כל מוקדי הבינה המלאכותית, כאשר הם מנסים לאתר בעיקר יוצר ב”מ מסתורי בשם “נירמאטה”, כלומר “יוצר” בשפה ההינדית.

גיבור הסיפור הוא ג’ושוע (ג’ון דייויד וושינגטון), חייל לשעבר עם איברים קיברנטיים, החי יחד עם אשתו ההרה מאיה (ג’מה צ’ן) בחוף פסטורלי באסיה.
ג’ושוע הוא מרגל שתול של הצבא שאמור לגלות ולחסל את “נירמאטה”, אך התקפה כושלת של הצבא האמריקאי גורמת לו לאבד את הכל.
שנים לאחר מכן, ג’ושוע נקרא שוב ע”י מפקדיו בצבא למשימה נוספת, הפעם כדי לאתר ולהשמיד את הנשק האולטימטיבי שבנה אותו “נירמאטה” – בינה מלאכותית חזקה במיוחד שאמורה לאיים על מאזן הכוחות.
המשימה החדשה תציב את ג’ושוע במסלול התנגשות עם שולחיו ותעמת אותו עם התפיסות שלו לגבי מהי ב”מ.
עד כאן לגבי העלילה, כדי לא לקלקל יותר מדי עבור מי שרוצה לצפות.
אבל מה לגבי הביקורת?
ראו. בלי לחשוב יותר מדי אני מעניק ל”יוצר” 5 כוכבים עבור הוויזואליה – זהו סרט המד”ב המדהים ביותר מאז “Blade Runner 2049”. הצילומים המרשימים על המסך נראים כלקוחים היישר מהעיצובים העתידניים של סיימון סטאלברג (“Tales from the Loop“). האפקטים מרשימים בכל קנה מידה – השילוב של האפקטים הממוחשבים עם הנופים האמיתיים של דרום מזרח אסיה יוצרים סינרגיה מטורפת שהתוצאה הסופית היא חזון עתידני שנראה אמיתי מדי, מרשים לא פחות מהראיליזם המחוספס של בלומקמפ ב”מחוז 9”.
כל ההישג הוא מרשים הרבה יותר כשרואים את הסרט בפורמט IMAX ומבינים שבניגוד לסרטים של נולאן שגם מצלם עם מצלמות IMAX מקצועיות וענקיות – כל “היוצר” כולו צולם על מצלמה לא “מקצועית” – מצלמת  Sony FX3, מצלמה שאפשר להשיג בארץ במחיר של פחות מ 20 אלף ש”ח. ההחלטה המהפכנית הזו אפשר לאדוארדס לחסוך בעלויות, מאחר ושיטות הצילום הפכו למעין ” צילום גרילה” עם צוות מאוד מצומצם, כאשר כל האפקטים נעשים לאחר הצילומים. אדוארדס העריך כי הטקטיקה הזו חסכה מעל 200 מיליון דולר בהוצאות ואפשרה לסרט להיות מופק בתקציב כולל של כ-80 מיליון דולר, סכום פעוט לסרט משופע באפקטים. יש לא מעט אנשים שחושבים שהשיטה הזו של אדוארדס תפרוץ דרך לסרטים אחרים בסגנון
הקרדיט גם צריך ללכת לצוות הצילום שבראשו עמד גרייג פרייזר , שמקבל קרדיט גם כמפיק. פרייזר שעבד עם אדוארדס על “רוג 1” (לטעמי האישי הסרט המרשים ביותר מבחינה ויזואלית מכל סרטי מלחמת הכוכבים החדשים) ועשה עבודה לא פחות טובה ב“חולית”, “וגם ב”באטמן” האחרון.
בגלל שפרייזר כבר התחיב לצילומי חלק 2 של “חולית”, הוא היה מעורב בעיקר בפיקוח מרחוק, כאשר את האחריות של הצילום בפועל מקבל הישראלי לשעבר אורן סופר. בסרטו הארוך הראשון, וכל הכבוד שוב על התוצאה הסופית.
חייבים לצפות בסרט במסך IMAX עצום כדי לראות כמה זה נראה מעולה.

ועכשיו לחלק הפחות נעים… בצער רב אני מעניק רק 2 כוכבים לתסריט – “היוצר ” מאוד רצה להיות התשובה העדכנית ל “Blade Runner” המקורי מלפני 45 שנים, אבל הוא פשוט נופל בכל פרמטר ובכל קלישאה שבדרך. מה לעשות, בתרבות הפופולרית כבר ביקרנו ברוב הרעיונות האלה אינספור פעמים בעבר, בחלק ניכר מהפעמים עם סיפורים הרבה יותר מעמיקים. לאורך כל הסרט, העלילה ברוב המקרים היא צפויה ובנאלית.
כדי להוסיף חטא על פשע “היוצר” משופע ביותר מדי חורים בעלילה ולא מעט טוויסטים מטופשים. חבל מאוד. עם קצת יותר השקעה מצד הכותבים (אדוארס והתסריטאי\במאי כריס וויץ) היינו יכולים לקבל את סרט המד”ב האפי של העשור.

הדבר שהכי הפריע לי הוא שנראה כאילו נבנה עולם שלם ומרהיב סביב חוקים שרירותיים לחלוטין, או רק כדי לשרת החלטה עיצובית\ויזואלית:
מדוע דווקא המזרח הרחוק מזדהה עם הב”מ בניגוד למערב? ברור, כדי שנוכל לצלם סצינות של חיילים אמריקאיים חמושים עד השיניים פושטים על כפר אסייתי עני, בהקבלה בוטה ומיותרת למלחמת וייאטנם, עם קופי-פייסט ישר מ“פלאטון” (או מ“אפוקליפסה עכשיו“, כמו שחושב אדוארדס עצמו).

חלק מההחלטות לגבי הויזואליה המהממת נעשו רק כי זה נראה מגניב: הפשיטה הסודית בלילה של יחידת הקומנדו מוארת מלמעלה ע”י הלייזרים הכחולים של תחנת החלל NOMAD – איך לעזאזל זה לא מקפיץ את כל העולם ואחותו?
האנדרואידים שאמורים לחקות בני אדם -“הסימולנטים”, מתהדרים בצד האחורי של גולגולת עם חור ענק. שוב, זה לא באמת הגיוני משום היבט טכנולוגי או חברתי, אבל זה נראה מגניב כנראה למחלקת העיצוב.

כמו כן, ב”היוצר” יש מגוון מרהיב של רובוטים – חלק בעלי פרצוף של חרק, חלק מתהדרים בצלחות של גלגל, חלק סתם ראש קוביה. גם ההחלטות הנ”ל נראות רנדומליות עבורי.

כאמור, רוב עלילת הסרט מתרחשת באסיה ואז הצופה מגלה שחלק מהרובוטים מדברים בקול אנושי רגיל, חלק מצרצר בקולות מתכתיים, חלק מדברים אנגלית שוטפת, חלק יפנית, חלק וייטנאמית (או שפה אסייתית אחרת) וכולם איכשהו מסתדרים. זה גם לא ממש הגיוני, אבל ניחא.
באופן כללי, וכאמור זה בא לידי ביטוי בעיקר במערכה האחרונה הדי מגוחכת וצפויה, הטכנולוגיה בסרט הזה היא דבר אקראי וחסר אמינות לחלוטין, וזה בסרט שמתיימר לייצג אותה.
הפריעה לי יותר החלוקה הדיכוטומית לחלוטין בין המזרח הרחוק המזדהה כ”כ עם הב”מ לעומת המערב, כמו גם העובדה שלכאורה אין למזרח שום כוח צבאי משמעותי שיכול לעצור את המערב. גם בתנאים הגיאופוליטיים של ימינו זה לא מסתדר עם המציאות. האיום הצבאי העיקרי במהלך הסרט היא NOMAD אותה תחנת חלל שאינה מתנהגת כמו תחנת חלל רוב הזמן. היא פשוט מרחפת בשמיים ומגיעה ממקום למקום בלי בעיה. זה הופך מגוחך יותר ברגעים האחרונים של הסרט שבו נראה שהיא פשוט נמצאת במקומות שונים על הגלובוס בעת ובעונה אחת.
אין גם שום סיבה שמטח מסיבי של טילי קרקע אוויר לא יפיל אותה מהשמיים.

הדבר האחרון הוא שמעבר לג’ון דייויד וושינגטון והילדה מדליין יונה ווילס (בתפקיד קולנועי ראשון כאלפי הרובוטית), שעושים עבודה מצוינת, אין כמעט שחקן אחר שהצליח להרשים אותי במשחק יוצא דופן. חלק מהם פשוט משחקים על טייס אוטומטי או פשוט עושים תפקידים כל כך סטריאוטיפיים שקשה להתייחס אליהם ברצינות.

אז מ”היוצר” התאכזבתי וכנראה שנצטרך לחכות בסבלנות לעיבוד שאולי יקרה מתישהו ל“נוירומנסר” של וויליאם גיבסון כדי לקבל סרט שיודע להתמודד באופן מעמיק יותר עם עליית הבינה המלאכותית.

בשקלול של איכות הוויזואליה מול איכות הסיפור, “היוצר” זוכה ל3.5 כוכבים של חסד