קבוצת אנשים זרים לכודים במבוך מסתורי שמנסה להרוג אותם ועליהם למצוא את ההיגיון שיאפשר להם לצאת מתוכו? כן זו היתה בדיוק העלילה של “Cube” – סרט הביכורים של וינצנזו נטלי מלפני יותר מ 2 עשורים, סרט מד”ב\אימה כמעט נטול תקציב שהפך לסרט פולחן והכניס פי 25 (!) מתקציבו. מאז הסרט ההוא, נטלי המשיך ליצור סרטי מד”ב\אימה שניסו להיות מעניינים ומקוריים כמו סרטו הראשון, אך ללא הצלחה (כלכלית או ביקורתית).

לא מכבר עלה ב”נטפליקס” הסרט “בתוך הדשא הגבוה”  – עיבוד שלישי לסיפור של סטיבן קינג שהרשת מפיקה בתוך שנתיים (אחרי “המשחקים של ג’רלד” ו”1922” שסקרתי בעבר) ומסתבר שגם הוא עוסק בקבוצת אנשים זרים לכודים במבוך מסתורי שמנסה להרוג אותם ועליהם למצוא את ההיגיון שיאפשר להם לצאת מתוכו. הפתעה! על פניו, זה נשמע מבטיח – שילוב בין “קיוב” לאשף האימה הוותיק קינג לא יכול לצאת רע, נכון? דווקא כן. אפילו רע מאוד… לצערי. 

המשך הקריאה כולל ספויילרים לסרט:

הסרט מתחיל כמעט בלי אקספוזיציה. ברכב שנוסע בשדות הדגן העצומים של מרכז ארה”ב נוסעים קאל (אייברי וויטהד) ובקי (ליילה דה אולביירה, גלו מ” The Gifted”), אח ואחות, שיעדם הוא סן דייגו, בית הוריהם. בקי בהריון מתקדם לאחר שנפרדה מהחבר שלה שגם הכניס אותה להריון. אם אתם חוששים שעשיתי לכם ספוילר כרגע, אל דאגה – כל המידע הזה נמסר בערך בשתי דקות בדיאלוג בין קאל ובקי שנשמע אפילו יותר מלאכותי מהצורה בה רשמתי אותו. זוהי רק דוגמא אחת לכמה התסריט הזה רשלני.

כאשר האחים עוצרים בצד הדרך, עקב מיחושיה של בקי, בדיוק מול כנסיה נטושה (כי אין יותר נדוש מזה), הם שומעים קול של ילד הקורא לעזרה מתוך שדה הדגן, שאומר ששמו הוא טובין והוא לכוד בשדה. בניגוד לכל טיפת הגיון רציונלי, גם קאל וגם בקי נוטשים את הרכב ונכנסים שניהם לתוך שדה הדגן על מנת לאתר את הילד. עד מהרה הם מאבדים אחד את השני, כאשר נראה כי הם קוראים אחד לשני ממרחקים וכיוונים משתנים. הנסיונות שלהם לצאת חזרה אל הכביש גם עולים בתוהו.

קאל פוגש לבסוף את טובין מאוד מלוכלך ומפוחד, בעוד שנטלי פוגשת את רוס (פטריק ווילסון, אורם מ”אקוומן”), שטוען שהוא אביו של טובין שאיבד בדשא גם את אשתו נטלי (רייצ’ל ווילסון, אין קשר), אשר קולה נשמע מדי פעם. הבעיה העיקרית בכל זה היא שברגע שדמותו של רוס נחשפת, די ברור לאן הכל הולך כי הפרצוף של פטריק ווילסון הוא פשוט… הפרצוף של פטריק ווילסון. הוא נראה כמו מנייאק.

מכאן התסריט מתרחק מסיפור המקור והופך להיות מטופש וחסר הגיון לחלוטין: הבויפרינד הנוטש של בקי ששמו טראוויס (הריסון גילברטסון, “משודרג”) מגיע גם הוא לשדה ומתברר לנו כי עבר זמן ממושך מהרגע בו נעדרו האחים. אבל, הם עדיין בשדה וקוראים לעזרה וטראוויס גם הוא נכנס לשדה המקולל. מכאן מתחילה מסכת מתפתלת של תלאות הכוללת (לא בהכרח בסדר הזה): לולאות זמן, כנסיה שטנית, סלע מכושף, אנשים שצומח להם דשא על הפנים. כן. זה מטומטם. אפילו מאוד מטומטם. 

עם מטומטם עוד אפשר להסתדר. הבעיה כאן שהכל מאוד צפוי, אפילו שאין שום הגיון במה שקורה. חכו לרגע בו יתעמתו בקי, קאל וטראוויס ויתגלה כי מדובר בסוג של משולש אהבה מעוות. אני לא צוחק. זה עד כדי כך רע. אני חייב לציין כי רוב החלק האחרון, בעיקר הגעתו של טראוויס ולולאות הזמן, לא קיימים בנובלה המקורית, וכנראה לטובה. מדובר בהתחכמות ירודה למדי, ניסיון שקוף להפוך את התסריט הקלוש למשהו הרבה יותר מעניין ממה שהוא באמת, אבל אין אפילו שמץ הגיון בניסיון הזה. כמו כן, הסוף של הסרט והסיפור הקצר שונים לגמרי.

הנובלה “בתוך הדשא הגבוה” פורסמה במלואה ברשת, ונכתבה יחד עם בנו של קינג, ג’ו היל, סופר ידוע בזכות עצמו שכתב גם קומיקס מעולה, “Locke & Key” הלאבקרפטיאני והמהנה לחלוטין. תוך כדי הצפייה נזכרתי ששדה היה אלמנט מאיים שהוזכר כבר בקלאסיקה אחרת של קינג – “העמדה”, שם האיש האפל נמצא ככוח מרושע בשדה של אביגייל הזקנה. מעניין אלו טראומות סוחב קינג משדות הנעורים שלו. ממש “גנן גידל דגן רצחני בגן” על כל פנים, אין לי עוד תובנות חיוביות עבור “בתוך הדשא הגבוה”, לא בשום אספקט שהוא – המשחק מחריד, התסריט מופרך, האפקטים מטופשים והצילום סביר.

למי שמתעקש כמוני לראות כי רשום על זה “סטיבן קינג” בגדול – תנחומי. מעבר לזה אעניק לבושה הזו 0.5 כוכבים, כי המורה אמרה שיש לו פוטנציאל.

ציון: 0.5