ביקורת, "הקוף" – צעצוע של כיפור

כדי ליישר הדורים כבר בהתחלה, אפשר להגיד בבטחון שלא עפתי על הסרט הקודם של הבמאי אוסגור פרקינס, למרות שכולם התייחסו ל"לונגלגס" כאילו מדובר בבשורה החדשה של ז'אנר האימה. לכן שאלתי את עצמי – האם הסרט החדש של פרקינס יהיה סוג של כפרה עבורי? (כי הרי ברור שפרקינס קרא את הביקורת שלי ומשתוקק לפצות אותי…).

אני שמח לבשר שלפחות עבורי מדובר בפיצוי הולם: "הקוף" הוא קומדית סלפסטיק מטורללת משולבת בהמון ליטרים של דם ואיברים שלא מחוברים למקומם, עם רוטב של ניהיליזם וקורט דטרמיניזם. "הקוף" הוא הדבר הכי רחוק מ"לונגלגס" הקודר וחסר ההומור.

להמשיך לקרוא ביקורת, "הקוף" – צעצוע של כיפור

ביקורת, "קפטן אמריקה – עולם חדש מופלא" – מהנה אך לא מייצר "וואו"

מי היה מאמין שהיקום הקולנועי של מארוול כבר בן 17? עם קצת יותר מ-40 סרטים וסדרות, המקושרים יחדיו בעולם משותף, דיסני ומארוול יצרו מפלצת סיפורית סופר רווחית שרק ממשיכה לדהור ללא מעצורים. טבעי שכל סרט תחת השם "היקום הקולנועי של מארוול" יהיה מפוצץ, נכון? ובכן… לא בהכרח.

קצת אחרי "סוף המשחק" ב-2019, שררה בקרב המעריצים תחושה של רף שאי אפשר לחצות אותו. שלא יוכלו להתעלות על השלמות שהיא "סאגת האינסוף". סרטים כמו "ספיידרמן- אין דרך הביתה", "ווקנדה לנצח" ואפילו "דוקטור סטריינג' במימדי הטירוף" הצליחו במידה מסויימת לרכך את התחושה הזו. הציבור עדיין האמין באותו יקום משותף, גם אם העוצמה של הסיפור התבססה יותר על הישענות נוסטלגית או התרפקות רגשית מוגברת ולא על תסריט עמוק וטוב.

אבל אחרי כמה נפילות קלות כמו "ת'ור אהבה ורעם" והתרסקויות כואבות כמו "קוונטומניה", עם מכות לא נעימות גם במסך הקטן כמו "מיס מארוול", "פלישה סודית" ו…"שי-הולק", נראה שהקטר הדוהר של מארוול החל להשתעל ופספס כמה תחנות.

להמשיך לקרוא ביקורת, "קפטן אמריקה – עולם חדש מופלא" – מהנה אך לא מייצר "וואו"