אז הבמאי דיוויד לייץ’ אוהב רוצחים שכירים. מאוד אוהב. כל כך אוהב שכל סרט שהוא ביים ו\או הפיק עד עכשיו עסק ברוצחים שכירים.
לא מאמינים לי? בבקשה: רוצח שכיר שמאוד קשור לכלב שלו (“ג’ון וויק”, שלייץ’ ביים יחד עם השותף צ’אד סטלסקי), רוצחת שכירה-מרגלת בלונדינית (“פצצה אטומית”), רוצח שכיר עם פה גדול (“דדפול 2”), רוצח שכיר לשעבר שהחבר הכי טוב שלו הוא צייד ראשים (“מהיר ועצבני: הובס ושו”), סתם רוצח שכיר בפנסיה (“סתם אחד”) ורוצחת שכירה עם מצפון (“קייט”)
עכשיו קחו את כל האהבה הזו לרוצחים שכירים, תכפילו באינסוף וקיבלתם את “רכבת הקליע” – סרט שמורכב כולו ממלאנ’תלפים רוצחים שכירים שמנסים להרוג אחד את השני, בדרכים מקוריות ככל האפשר. אה. והם על רכבת מהירה בלי יכולת לרדת.
לייץ’ היה בעברו פעלולן ומתאם פעלולים באינספור סרטים והסרט הזה הוא אולי הכלי האולטימטיבי עבורו להראות מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – לשסות שחקנים ופעלולנים אחד בשני כדי שיפליאו במכותיהם בצורה המרהיבה ביותר האפשרית.

להמשיך לקרוא תומס הקטר וחבריו הרצחניים -ביקורת על “רכבת הקליע” ←