זוהי תמונת המצב -ביקורת על "אין מצב"

לפני שאתם נכנסים לאולם הקולנוע כדי לצפות ב"אין מצב" , או "Nope" בשמו המקורי, כדאי שתפנימו דבר אחד: הסרט שאתם הולכים לראות הוא לא הסרט שאתם חשבתם שאתם הולכים לראות, גם לא אם ראיתם את כל הטריילרים שלו (אלא אם כן עשו לכם ספוילרים).
אז איך כותבים ביקורת על סרט כזה בלי לעשות ספוילרים? משימה קשה בעליל, וגם אחרי שעברו 4 ימים מזמן הצפייה בו ואני עדיין לא בטוח אם הבנתי או הספקתי לעכל את כל מה שראיתי (מייק סמית' מ"גר בארץ נוכריה" של היינלין היה שואל אם גרקתי במלואו את מה שראיתי, אבל בואו לא נסטה מהנושא).

אז כן, מדובר בעוד מותחן אימה מבית מדרשו של היוצר המוכשר ג'ורדן פיל שכתב, הפיק וביים את הסרט, תוך שהוא שב לשתף פעולה עם דניאל קאלויה המעולה שכוכבו דרך לאחר שכבש את המסך ב"תברח", הסרט הארוך הראשון של פיל.

הדקות הראשונות של הסרט כבר מכניסות את הצופה לאווירה הסוריאליסטית מסויטת שבה נע כל מהלך הסרט, כאשר המצלמה מבקרת בסט של סיטקום אמריקאי שעבר עליו משהו איום ונורא. כאן מתחיל התסריט שיצר פיל להתפתח כמו תשבץ ענקי, מעשה מרכבה איטי ומדוד.
לצופה שרוצה סיפוק מהיר ופשוט אין מה לחפש בסרט הזה – פיל לוקח את הזמן בבניית העולם שלו והוא מניח לך את כל הפתרונות לתשבץ מול העיניים – אבל משאיר לך מלאכת ההרכבה . אין כאן את מה שאני הכי מתעב בסרטים אמריקאים גנריים – פיל לא "מאכיל בכפית" ולא מציג פתרונות פשוטים. רוצה להבין למה הוא התכוון? תתאמץ.
זה משהו שמתרחש גם תוך כדי הסרט, כאשר פיל במתכוון לא חושף אירועים שהדמויות בסרט רואות כדי להשאיר אותנו באי ידיעה, אלמנט שמתחבר לאחד הנושאים הגדולים של הסרט עצמו – נקודת המבט, הצפייה, ההתבוננות.

רשמתי "אחד הנושאים" מכיוון ש"אין מצב" עוסק בלא מעט כאלה – בטקסט ובסאבטקסט. הפשוט מביניהם הוא האם האדם, האנושות, מסוגלת להשתלט או לתרבת את הטבע הפראי. כן, זה בדיוק אותה תימה שעוסקים בו כל סרטי "עולם היורה", אבל "אין מצב" מציג תשובה הרבה יותר חשופה, פסימית וברוטלית לשאלה הזו.

שוב, אי היכולת לרשום את עלילת הסרט בלי לספק ספוילרים היא מתסכלת, אך אנסה בכל זאת. לאחר אותה סצינת פתיחה שהזכרתי, הסיפור מדלג אל חווה בדרום קליפורניה, שם גרים אוטיס הייווד האב (השחקן הוותיק בעל הקול העמוק קית' דיוויד), מאלף סוסים עבור סרטים ובנו אוטיס ג'וניור (קאלויה) המכונה אוג'יי.
כאשר אוטיס האב נהרג בתאונה מסתורית, אוטיס הבן נאלץ להתמודד עם ניהול העסק המשפחתי והפעלת החווה לצד אחותו אמרלד, "אם" בת דור ה-Y שמתקשה להתחלק באחריות לצד אוג'יי (בגילום השחקנית והזמרת קקה פאלמר שמחליקה אל התפקיד של בעליזות סוחפת).

בעידן הדיגיטלי שבו ניתן להחליף כל דבר שעל המסך ביצור ממוחשב, אוג'יי שוקע בחובות ונאלץ למכור חלק מסוסיו (המאולפים להופעה בסרטים) לבעל החווה הסמוכה, ג'ופ פארק (סטיבן יואן, "המתים המהלכים") שמפעיל יחד עם אשתו אמבר (וורן שמידט הנהדרת מסדרת המופת "עבור כל האנושות" שבעוונותי הרבים לא רשמתי עליה אפילו מילה עדיין כאן בבלוג) פארק שעשועים\קרנבל בנושא המערב הפרוע.
מאוחר יותר בחווה שלהם, האחים לבית הייווד חוזים בלילה בצלחת מעופפת המתקרבת לחווה שלהם ומפגינה את כל הקלישאות הצפויות מעב"מ – החשמל מפסיק לתפקד, בעלי חיים נעלמים והיא נעה במהירות ובשקט שלא מתאים לשום דבר מכדור הארץ.

כפי שציינתי קודם, "הכל בעיני המתבונן" הוא אחד המוטיבים בסרט, ולכן אמרלד רעבת הפרסום משכנעת את אוג'יי כי צילום של העב"מ הוא הדרך שלהם לחירות כלכלית ולהצלחה. אל המזימה מצטרף, למורת רוחם של ההייוודים, גם אנג'ל טורס (ברנדון פריאה, The OA) עובד בחנות אלקטרוניקה מקומית וגם למורת רוחו של עצמו, אנטלרס הולסט (מייקל ווינקוט, כמה התגעגעתי לשמוע את הקול הצרוד שלך) צלם מוערך שאוג'יי מכיר מתעשיית הבידור.
לא ארצה לחשוף יותר מפרטי העלילה, רק אדגיש שוב שיש צורך בצפייה סבלנית עד שכל חלקי התצרף נופלים למקומם ואז הסרט מעלה להילוך גבוה במערכה אחרונה קדחתנית ומותחת במיוחד, לקראת סיום שאני מצאתי כמספק במיוחד כאשר כל השאלות מוצאות פתרון.


לטעמי, פיל מתעלה כאן על 2 סרטיו הקודמים (בוודאי אנחנו שפחות אהבתי) ומוכיח (שוב) שיש לו את אותו מרכיב שחסר ללא מעט במאים וכותבים – טיימינג, טיימינג ועוד פעם טיימינג. בז'אנר האימה במיוחד כבר קשה להפתיע את הקהל כאשר מדובר ב Jump Scares ובחיי שפיל יודע לתזמן את המעטים שיש ב"אין מצב". לא קשה להניח שפיל קיבל את המתנה הזו מנסיונו רב השנים ככותב וכשחקן במערכונים קומיים. הדבר מתבטא גם בהומור, המאוד שחור, שיש בסרט – איזה הישג זה לגרום לאולם שלם להתפרק מצחוק בקטעים הכי מותחים שיש בסרט.

מעבר לכך ש"אין מצב" מבוים לעילא, הצילום הוא פנינה אמיתית: אני בהחלט חושב שהסרט הזה הוא בטופ 5 הסרטים שמצולמים הכי יפה שראיתי בימי חיי.
חלק מאפקט הוואו של הסרט מתקבל מכך שהוא צולם גם במצלמות IMAX של 65 מ"מ, דבר שהופך אותו לסרט האימה הראשון שצולם בפורמט המרשים הזה.
על זה אחראי הויט ואן הויטמה ההולנדי\שבדי שהקרדיטים שלו כוללים בין השאר את "הכנס את האדם הנכון" (המקור השבדי המעולה), "היא" של ספיייק ג'ונז ואת "בין כוכבים", "דאנקירק" ו"טנט" ועכשיו גם את "אופנהיימר" של נולאן, רק כדי שתבינו כמה האיש הזה מוכשר.

את המוזיקה העוצמתית כתב מייקל אבלס שעבד עם פיל גם על שני הסרטים הקודמים אבל פה הוא מוכיח שהוא לגמרי בליגה של הגדולים, עם פסקול מצמרר שמדגיש את הזרות החריגה שמאפיינת את הסרט הזה.
בכלל, עבודת עריכת הסאונד ב"אין מצב" היא ברמה אחרת ותגרום ללב שלכם לדפוק מהר יותר, בהנחה שנכנסתם לאולם קולנוע עם מערכת סאונד ראויה.

עם אורך של קצת מעל שעתיים, "אין מצב" הוא חתיכת מסע שאליו לוקח פיל את הצופים וכאמור יש בו כמה רבדים וכמה נושאים שאני חושש שבצפייה בודדת לא חשפתי את כולם: אמירה על היחסים בין האדם המתורבת לטבע הפראי, איך נקודת מבט משנה את הידע שנרכש, היחס שבין יוצרי אמנות לאלה שצופים ביצירה, היסטוריה של הקולנוע וגם כמתבקש המורשת של יחסים בין שחורים ללבנים בארה"ב (אם כי במינון פחות מזה שהיה בסרטיו הקודמים…ואולי אני טועה…)

בתקציב של כ-68 מיליון דולר – תקציב שגדול בערך פי 12 מ"תברח" ופי 3 וקצת מ"אנחנו" – "אין מצב" מקפיץ גם את פיל לליגה של הגדולים ואני מקווה שהסרט ימשיך להכניס כסף בקופות, כי אולם צריכים לחוות את הסרט הזה ובהקדם האפשרי.

השאר תגובה