ביקורת, "הארלי קווין" – אל תשפטו סדרה על פי המראה שלה

גילוי נאות- מאסתי כבר לפני שנים בבאטמן וכל הקשור בו. נמאס לי לראות את ההורים של ברוס נרצחים פעם אחר פעם (בחיי, נראה לי שהתעללו בזוג הזה לפחות שש פעמים בעשור האחרון), את הג'וקר ושלל הגרסאות שלו (שלא לדבר על כך שחלק מהן ממש הזויות, כן ליטו, אני מסתכל עליך), או איך אנשים מנסים למתוך את המותג הזה ולחלוב ממנו כל טיפת רווח אפשרית ("באטמן נינג'ה" מישהו?!).

כך קרה שכאשר ראיתי את הטריילר הראשון לסדרה של "הארלי קווין", המחשבה הראשונה שלי הייתה "אוף, ריצוי מעריצים" או "רכיבה צינית על תרבות הPC" שצריכה כל כך להיות פוליטיקלי קורקט, שלפעמים היא שוכחת את הסיבה לשמה התכנסה ולא מצליחה לייצר סיפור טוב, או "מה הקשר לקיילי קואקו ומה עשיתם עם טארה סטרונג?!". אבל אז התיישבתי לצפות בפרק הראשון של הסדרה, וכבר הצלחתי להישאב פנימה.

המשך הקריאה כולל ספויילרים לסדרה:

העלילה סובבת סביב דמותה של הארלי (קואקו) והמשימה שלה לצאת ממערכת היחסים הרקובה שלה עם הג'וקר (אלן טיודיק). כבר בסצנת הפתיחה הצהרתי כבל עם ועדה שטיודיק הוא הג'וקר הכי מצחיק שראיתי אי פעם! הכתיבה של הדמות מחזירה אותי אל ההומור השטני של שנות התשעים, מוסיפה את הומור המבוגרים של העשור האחרון, והופכת את הדמות לגלגל צחוק אחד גדול! כמובן שטיודיק הופך כל מה שהוא נוגע בו לזהב טהור. ונכון, לא לשמוע שוב את טראה סטרונג כשהארלי מזיזה את השפתיים שלה, עשוי להציק בהתחלה, אבל קואקו די מתיישבת על התפקיד בצורה אורגנית.

אחרי שהג'וקר הופך את הארלי שוב ושוב למושא הלעג בכל גותהאם, הליצנית המטורללת סוף סוף מקשיבה לעצתה של חברתה הטובה ביותר פוייזן אייבי (לייק בל) וזורקת את הג'וקר לטובת קריירת סולו.

Harley Quinn 02

כדי לבנות לעצמה שם כנבלית הכי מסוכנת בעיר, היא מקבצת סביבה עוד כמה נבלי על סוג ד', בינהם דוקטור סייקו (טוני הול) קינג שארק (רון פנצ'ס) וקליי-פייס (גם טיודיק). יחד, החבורה מנסה להצטרף אל "לגיון האבדון" ולהפוך לחבורת פשע מן המניין. כל העלילה החביבה הזו מתרחשת במקביל לקו עלילה זניח של באטמן סופר חדור מטרה, ג'ים גורדון שיכור ונוירוטי, רובין ילדותי ותינוקי ועיר שלמה שכבר טבעה במיתוס כל כך עמוק, שכבר אי אפשר לנתק אותה ממנו.

כאמור הכתיבה והמשחק כאן  משעשעים עד דמעות לפעמים, אבל מה בנוגע לעיצוב והאנימציה? ובכן בוורנר כמו בוורנר, האנימציה סבירה מאוד יחסית לסדרת טלוויזיה. מה שאפשר מאוד להעריך כאן הוא שימוש באנימציה קלאסית בעיצוב יחסית קרטוני, אך שמכוונת לקהל מעל גיל 18. הסדרה כוללת שפה די בוטה חייבים להודות, המילה FUCK נזרקת שם על ימין ועל שמאל וככה גם הרמזים המיניים (הלא כל כך עדינים).

Harley Quinn 05

הצבעוניות של הדמויות משדרת "סדרה לילדים" אך לצד הדם, האלימות והכתיבה הבוגרת, אפשר להתייחס אליה כאל סדרה של "ילדים מגודלים". מה שעוד ניתן להעריץ בסדרה, הוא שמדובר באמת בסממן PC  שנעשה נכון. המסר של העצמה נשית תמיד היה מחובר להארלי קווין, ואין דמות שעוברת יותר התעללות מגדרית ממנה בקומיקס. אפילו הג'וקר שולף פה ושם כמה משפטים סקסיסטיים להחריד כמו "מה?! נשים הם לא מצחיקות" בצורה כמעט כירורגית בתסריט. כל מהלך שהארלי עושה כפרוטגוניסטית בסדרה, הן מול הג'וקר או מול עצמה, משדר העצמה נשית בצורה מזוקקת, לא מתפשרת ולא מצטדקת, וזו גישה נפלאה לקידום מטרה חברתית.

בסופו של דבר, על הסדרה אני יכול להגיד, "אל תסתכלו בקנקן, אלא במה שיש בו". כרגע אנחנו בעיצומה של העונה השנייה של הסדרה, שאחד הפרקים בה אפילו מתקל את כל עניין ההייט שהיא חוטפת, ואם היוצרים יודעים לצחוק על עצמם, זו כנראה סדרה ששווה להציץ בה. ועכשיו, וורנר היקרים, שהוכחתם שאתם יכולים, אני רוצה בדיוק את אותה הנוסחא, רק עם לובו. תודה.

ציון סופי: 4.5
ratings-tv-4-half

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s