ביקורת, "הספר של בובה פאט"- הסיפור עד כה (עונה 1, פרקים 1 עד 5)

יקום "מלחמת הכוכבים" ממשיך להתרחב באדיבות תאגיד דיסני, צייד הראשים המפורסם ביותר, בגלקסיה רחוקה מכאן, חוזר מהמתים, אחרי יותר מ30 שנה של היעדרות עלילתית (פרט לתפקיד החביב שלו ב"מנדלוריאן"). חשבנו, כלומר בעיקר טל מיכלס חשב, שחשוב לדבר על חמשת הפרקים הראשונים. למה? תנו לו להסביר.

הסקירה היא על פרקים 1-5 של העונה הראשונה "הספר של בובה פט" (תרגום לא רשמי), סדרת ה"ספין אוף" לסדרת המופת האחרונה ביקום "מלחמת הכוכבים"- "המנדלוריאן" (שעונה 3 שלה מתקרבת אלינו במהירות האור). הסדרה מונה שבעה פרקים בסך הכל ונכון לכתיבת שורות אלו, אנחנו במרחק שני פרקים מהסוף. אז למה באמת לדבר עליה עכשיו? למה לא אפיזודית? ובנוסף, הזהרו

נתחיל עם קצת היסטוריה. הקסדה המפורסמת של בובה פאט הופיעה לראשונה עוד לפני שהמותג "מלחמת הכוכבים" הפך למפלצת הענקית שהיא היום. מותו (המאוירת) הופיעה לראשונה ב"ספיישל חג המולד של מלחמת הכוכבים" (1978) הידוע לשמצה, ושנתיים אחר כך כאשר "האמפריה מכה שנית" (1980) הגדיר את המושג "בלוקבאסטר", הדמות שמכרה את מרבית הבובות, הייתה לא אחרת מאשר דמותו של צייד הראשים המסתורי חסר השם – משל היה בן דמותו של קלינט איסטווד ממערבוני סרג'יו לאונה.


מי שיצפה שוב בסרט "האמפריה מכה שנית", יגלה להפתעתו שלא מזכירים אפילו את השם בובה פאט. משהו בפופולאריות הזו גרם ללוקאס לא רק להחזיר את הדמות בטרילוגיה המקדימה, אלא גם לבסס חלק עצום מכלל הסיפור סביב הדמות בלי שנרגיש. הנוסחא המדוייקת היא: הסיפור של בובה פאט מוביל לדמותו של ג'אנגו פאט בטרילוגית הפריקוולים, שהוא "אביו" של בובה, מאחר וה DNA שלו הוא הבסיס לצבא השיבוטים של מסדר הג'דיי, שבעקבות בגידת הקיסר הופכים לצבא של האימפריה. מאוחר יותר, "לוקאספילם" בנו את מרבית סדרת המופת "מלחמת המשובטים" סביב המשובטים, ואחר כך חלק מהמשובטים הופכים להיות מורדים שקשורים לדמויות מפתח חדשות ו…הבנתם לאן אני חותר? הבחור בובה די חשוב.

באשר לבובה עצמו… הוא בקושי דיבר בזמנו, נתן סצנה מאיימת אחת ואז, בצורה מגושמת להחריד, מת לכאורה כשנפל לפיו של הסארלאק המאיים ב"שובו של הג'דיי". עשרות שנים שמעריצים המחיזו את חזרתו מהמתים – באיורים, סיפורים קצרים, אנימציה, ספרים – עד שבדיסני השתכנעו מהפוטנציאל לדולרים שעל הרצפה ואמרו "יאללה, בואו נעשה החייאה לאווזה הזו".


התוצאה? "המנדלוריאן"- סדרה שאמנם לא עסקה בבובה פאט ישירות, אבל המשיכה להשריש את העולם שלו בתוך היקום של "מלחמת הכוכבים", כשהוא עצמו חזר כשחקן חיזוק מפתיע בעונה השנייה לאור תשואות המעריצים. בסוף אותה עונה הוכרז שבובה יקבל סדרה משלו סוף כל סוף, הלא היא, "הספר של בובה פאט", שלשמה התכנסנו כאן היום.

כאמור הסדרה מונה 7 פרקים ומבויימת גם היא ע"י ג'ון פאברו, בסיוע של השואוראנר הראשי של מותג "מלחמת הכוכבים" דייב פילוני ("מלחמת המשובטים") ומעט עזרה של רוברט רודריגז. המבנה של הפרקים הראשונים די זהה: בובה (טאמורה מוריסון, שכנראה לעולם לא ישחזר את הופעת המופת שלו מ"פעם היו גיבורים") יחד עם בת לוויתו החדשה פאניק שאן (מינג נה-וון) לוקחים את השליטה על עולם הפשע של הכוכב טאטואין מידי ביב פורטונה, העוזר של ג'אבה ההאט שהשתלט על העסקים לאחר מות התולעת, שהכוח יקום דמו. להפתעתם הם מגלים שלמרות המוניטין של בובה כצייד ראשים חסר רחמים, אף אחד לא באמת מפחד ממנו.

אכן, בניגוד "למנדלוריאן", לסדרה הזו יש פאן קומי חזק מאוד. במקביל לעלילת ההווה, כל פרק לוקח אותנו אל מחוזות העבר (כן כן, הפלאשבקים של "החץ". התגעגעתם?) בהם כל ספרות-המעריצים (פאן-פיק) מתעוררת לחיים כשאנו רואים כיצד בובה נמלט ממלתעות הסארלק, איך ניצל בידי הפושטים הטאסקאנים\אנשי החול וגם על היריבות שלו עם הפייקים (גזע שהכרנו לראשונה ב"מלחמת המשובטים"). גם את הפלאשבקים וגם את העלילה המרכזית אפשר למרכז לשני סרטים קצרים של שעה כל אחד, ולסיים בזה. הפלאשבקים אומנם מספקים רובד רגיש וסימפטי למי שעד היום תפסנו כנבל חמד בצע, אבל בהחלט היה אפשר לנקות מהם לפחות שעה של ויזואליות ועדיין לקבל את המסר.

עלילת ההווה לעומת זאת, היא סיפור מבולגן אחר לגמרי. המון כיף, עם רגעים נוסטלגים לצד כוכבים מפתיעים כמו דני טריחו -האיש, הצלקות והקעקועים -בתפקיד מאמן ראנקורים (תפקיד מכובד בטאטואין, כפי שהכרנו ב"שובו של הג'דיי"), או סטיבן רוט בתור מנהל העבודה של מסחר המים במוס אספה (תפקיד קצרצר, אבל גרם לי לצחוק בענק). נכון, לעלילה יש תוספת גדולה של הומור ממש טוב מהול באקשן קליל אבל בומבסטי, אבל בסופו של דבר גם את העלילה הזו אפשר היה לרכז לשעה והיינו מקבלים את אותו דבר. ילדי האייטיז יצליחו לזהות על השניה הראשונה גם את ג'ניפר בילס, כוכבת סרט הקאלט "פלאשדאנס", למרות צבע הקרם והמחושים על הראש.

מעבר לראנקור שדיברנו עליו קודם, אחד הדברים שממש אבל ממש פוצצו לי את המוח הוא כמובן ההופעה הקולנועית הראשונה של דמות מהספרות של "מלחמת הכוכבים" (שנחשבה עד כה כלא קאנונית)- בלאק קריסאנטן! מדובר בווקי גלדיאטור שחור ומפחיד שהפך בקלות לדמות האהובה החדשה שלי בכל הסיפור הזה, שההיסטוריה שלו עם בובה פאט נעה בין אוייבים מרים, לבין "אנחנו ההאן וצ'ואי החדשים, רק במטאל!".

הדמות מופיעה החל מהפרק השני ועד לרביעי (וכנראה הלאה) וכל שנייה איתו היא פשוט "אמא אפשר לאמץ אותו?!". הדמות הופיעה בכמה סיפורי קומיקס ואפילו נאבקה באובי-וואן קנובי בכבודו ובעצמו. הנוכחות של בלאק קריסאנטן (או סאנטי בקיצור) היא לא רק תוסף חיזוק לעלילה, היא גם סימן שכל המדיה של המותג מחוברת, כנראה בעיקר בשל נוכחותו של פילוני, איש שכבר הוכיח שהוא קשוב ל"רחשי השטח".

שלב אחר שלב, ארבעת הפרקים הראשונים בונים את בובה לדמות שכולנו רוצים שיהיה. הוא צובר כוח, אוסף צבא, ונפטר מזכרונות העבר שאיש לא רוצה לראות שוב. אז מה עושה ג'ון פאברו כשנגמרים לו הפלאשבקים כבר בפרק 4 ונשארו לו עוד 3 פרקים למלא? הוא מביא את דין ג'ארן, הלו הוא המנדאלוריאן בכבודו ובעצמו (פאדרו פאסקל) לפרק פרטי, עם האופי הקומי של "הספר של בובה פאט" והאקשן המטורף של "המנדלוריאן" עם הרים של נוסטלגיה שמגיעים עד "אימת הפנטום" (1999) וגם רפרנס מובהק למשחק המחשב "Jedi Fallen Order".


ג'ארן פוגש אותנו ממש בסוף אירועי העונה השנייה לאחר שנפרד מגרוגו הקטן. אחרי משימה מוצלחת (עם סצנת קרב אחת, קצר ומדוייקת!) ג'ארן מאתר את הנפחית (אמילי סוואלו) ואת המנדלוריאן הבריון פאז ויסלאר (ג'ון פאברו, כנראה שהפנבוי הפנימי שבו לא מצליח להתאפק להופיע כדמות בסדרה שלו עצמו) ששרדו את העונה הראשונה, ועל הדרך נותן לנו פלאשבק קצרצר לימי הטיהור הגדול של האימפריה במנדלור. מאוחר יותר הוא רב עם ויסלר ועוזב, בסצנה קומית המתאימה לסדרה הנוכחית, כדי למצוא ספינה חדשה איפה אם לא בטאטואין.

עכשיו שימו לב: 4 פרקים לבובה עצמו, חצי פלאשבק חצי זמן הווה, סגירה בפרק אישי לדמות שנוצרה בעקבות בובה אך הובילה לסדרה הנ"ל בעצמה, הבטחה לעוד קצת מנדלוריאן אולי בפרק 6 בטיול לבד, ושני פרקי סיום מסתוריים בהם הכל יכול לקרות.

אם מסתכלים על זה ככה, מקבלים חבילה לא רעה בכלל של פאן קליל ומדוייק. כמובן שצריך להתעלם מכל הזמן המת שדיברנו עליו, עיצובים ויזואליים לדמויות וסטים שנראים כאילו נשלפו ישירות ממשחקי מחשב לא קשורים (קרי "סייברפאנק" ו"היילו"), והמעבר המרגיז של מוריסון מרציני לדרמתי לקומי בלי להזיז אפילו גבה. אבל מעבר לכל אלו, כן… "הספר של בובה פאט" שווה קריאה…כלומר צפייה. עכשיו נשאר לחכות לשני פרקי סוף העונה.

אני מעניק לחלק הזה של העונה 4.5 כוכבים ממש באותו כיף שהיא העניקה לי

השאר תגובה