צפייה מן העבר, "לויס וקלארק – הרפתקאותיו החדשות של סופרמן"

השבוע חוזרת למסך "סופרגירל" לעונה שנייה וזו הזדמנות מצויינת לחזור אחורה בזמן לסדרה שאפשר לכנות, הסבתא של סדרות גיבורי העל לייב אקשן של DC.

עונה ראשונה, פרק ראשון, סצנת פתיחה: גבר חשוד יוצא מתוך מונית ונכנס אל תוך מערכת העיתון "הדיילי פלאנט". הגבר מתקרב אל שולחנה של לויס ליין. מעבר לצילום תקריב של פניו של האיש, אנו מבינים שמדובר באישה בתחפושת. זו לויס ליין אשר משתמשת במספריים כדי לחתוך את מה שלא היה מתחת לחולצה כדי להסתיר את החזה הנשי שלה. לאחר מכן ג'ימי אולסן מגיע ובתנועה מהירה אך כואבת מוריד לה את השפם והזקן המזויפים. מילותיה הראשונות של לויס: "תפסתי אותו על חם" תוך כדי שהיא מציגה סלילי צילום בידיה.

הסצנה הזו נותנת את הטון לכל הסדרה, היא בעצם שם כדי להגיד לנו: לא סתם שם הסדרה הוא "לויס וקלארק", לויס ליין היא דמות שוות ערך לקלארק קנט בסדרה הזו, והיא לא פראיירית בכלל. כמו כן, שמותיהם המלאים של לויס וקלארק ממלאים את הכותרת ושמו של "סופרמן" מוזכר רק ב"כותרת המשנה".

"לויס וקלארק" שודרה במקור בין השנים 1993 ל-1997. כן! עבר עד כדי כך הרבה זמן. אני צפיתי בה באינספור השידורים החוזרים שלה ב"ערוץ הילדים". בכל ערב הייתי מתיישב בסלון עם סבא ומחכה לראות מה קרה הפעם לסופרמן ולויס. מה הייתה התשובה להצעת הנישואים שלו בפרק הקודם? האם לקס לותר הצליח להרחיק את לויס מקלארק לנצח? האם הזיכרון של לויס נמחק לחלוטין? הייתי ממש במתח!

"לויס וקלארק" פתחה, אפשר לומר, את תקופת הרנסנס של גרסאות הלייב אקשן של גיבורי הקומיקס בטלוויזיה ובהחלט ביססה את חברת DC כשלטת במסך הקטן. מרוול פיגרה מאחור ובעצם עד "סוכני ש.י.ל.ד" ב-2013 מרוול לא עשו שום סדרת טלוויזיה, לייב אקשן, בערוץ מרכזי מאז "הענק הירוק" שהסתיים אי שם בתחילת שנות השמונים.

lois-and-clark-blast-from-the-past-01

"לויס וקלארק" המשיכה את הקו שפתחה הסדרה "סופרבוי" שהחלה ב- 1988 ונמשכה ארבע עונות ו-100 פרקים והוקרנה במה שקרוי "סינדיקציה" דהיינו, לא הייתה תחת שום לוח רשמי של אף אחד מהרשתות הגדולות.  אחרי מספר סדרות לא מאוד מוצלחות, סדרה של Swamp Thing שרצה בין השנים 1990 – 1993 ירדה מהמסך לאחר שלוש עונות ו"הפלאש" (1990) ששרדה עונה אחת בלבד,  DC החליטו לתת צ'אנס לגיבור המוביל של החברה, סופרמן, וחברתו, לואיס.

"לויס וקלארק" גם עזרה לשמר את המיתוס של סופרמן ובעצם, מאז ועד היום, המיתוס הזה כמעט לא ירד מהמסכים (קולנוע וטלוויזיה). ארבע שנים אחרי ש"לויס וקלארק" הסתיימה, עלתה הסדרה "סמולוויל" ששרדה לאורך 10 עונות, וב-2006 קיבלנו את "סופרמן חוזר" של בריאן סינגר. שנתיים בלבד לאחר שהסתיימה סמולוויל, "איש הפלדה" הצית את היקום הקולנועי של DC. וכמובן, איך אפשר בלי לציין את הסדרה הנוכחית של "סופרגירל" אשר בעונה השנייה מציגה לנו גרסה משלה לסופרמן. כן, אפשר בעצם להגיד ש"לויס וקלארק" היא הסבא והסבתא של סדרות הקומיקס של ה-CW עוד מלפני שה-CW בכלל הייתה קיימת.

lois-and-clark-blast-from-the-past-05

בעונה הראשונה של "סופרגירל" ראינו שנלקחו מספר לא מבוטל של עלילות ונושאי פרקים היישר מ"לויס וקלארק". אם זה פרק בו לקס בוחן את הגבולות של סופרמן ביצירת מקרי-חירום מכוונים, פרק שמסתיים בשיחת אזהרה בין השניים (רק תחליפו את סופרמן בסופרגירל ואת לקס במקסוול לורד), פרק בו כולם מגלים את זהותו הסודית של קלארק אך הוא משתמש בתכסיס כדי שהוא וסופרמן יופיעו באותו מקום (לויס וקלארק – הולוגרמה, סופרגירל – חייזר משנה צורה), פרק עם קריפטונייט אדום בו סופרמן מתנהג באופן מוזר ואף אחד לא יודע למה. וכמובן שדין קיין, הלא הוא סופרמן ב"לויס וקלארק" עושה למעריצים מחווה בכך שמגלם את אביה המאמץ של סופרגירל בסדרה החדשה (זאת בנוסף להופעת אורח חד-פעמית ב"סמולוויל"). ואם כבר הזכרנו את קיין, נזכיר גם את "אשתו", אמה המאמצת של סופרגירל, אותה מגלמת הלן סלייטר, שגילמה את "סופרגירל" בסרט (המאוד כושל) משנת 1984.

אז כן, אין ספק ש"לויס וקלארק", בין אם אתם צפיתם בה או לא, הניחה כמה אבני דרך חשובות לגרסאות הלייב-אקשן המודרניות, לא רק של סופרמן, אלא גם של לא מעט סדרות של DC. חשוב לציין, שבזמן שהסדרה החלה את שידורה בטלוויזיה, עולם הקומיקס, בו הופיעה דמותו של סופרמן עבר טלטלה. קשת הסיפור "מותו של סופרמן" שהחלה באמצע שנת 1992, המשיכה לסקרן ולרגש רבים עד שהגיעה לסיומה בסוף 1993, קצת אחרי שהסדרה עלתה (הפרק הראשון של "לויס וקלארק שודר ב-12 בספטמבר 1993).

lois-and-clark-blast-from-the-past-03

בואו נדבר על הסדרה עצמה. תאמינו או לא, גם לפני 23 שנים רצו לעשות טייק שונה על סופרמן (רק שאז אף אחד לא כעס שמשנים לו את גיבור-העל הקלאסי). עד אותה נקודה הסופרמן שהיה צרוב לאנשים בזיכרון היה של כריסטופר ריב (להוציא גרסאות קומיקס). כאשר סופרמן היה הדמות העיקרית וקלארק קנט היה "הצגה" שסופרמן שיחק כדי להסתיר את הזהות הסודית שלו. סופרמן קלאסי.

ב"לויס וקלארק" היוצרים הפכו את הנוסחה הזו לגמרי וקלארק קנט היה האישיות האמתית שהופיעה בפנינו, בו בזמן שסופרמן היה "הצגה" שנועדה להפיח תקווה באנשים. קלארק קנט הוא באמת בחור פשוט מקנזס, שבמקרה יש לו גם כוחות-על. הוא מאוד אנושי ובכלל, המורשת הקריפטונית שלו מאוד נדחקת הצידה בסדרה. זה גם מתבטא בזמן המסך שסופרמן מקבל לעומת קלארק קנט. סופרמן מופיע על המסך משמעותית פחות מקלארק קנט. למעשה אנחנו רואים את קלארק משתמש בכוחות שלו יותר כדי לצאת מתסבוכות אליהם נקלעים הוא ולואיס במהלך תחקיר על כתבה מאשר בשביל להציל אנשים מחייזרים או גיבורי על נבלים.

lois-and-clark-blast-from-the-past-04

מה שמוסיף לכל הקונספט הזה היא העובדה שלא רק ששני ההורים שלו חיים ושלמים, הם גם מאוד מעורבים בחיים שלו ובסדרה בכלל. ונראה כי ההחלטה להרוג את אביו של סופרמן היתה די נכונה, הגרסה של ג'ונתן קנט בסדרה היא הגרסה הכי פרווה שיש לדמות, מה שמבליט את הדומיננטיות של מרת'ה, למה-אמרת-את-השם-הזה, קנט עוד יותר מבגרסאות אחרת.

קלארק קנט מחליט להיות סופרמן ברגע שהוא מגיע למטרופוליס ומבין שהוא לא יכול להציל אנשים ובו-זמנית לשמור על חיים נורמליים. ובכך מגיע לרעיון של זהות כפולה. הוא מבקש את עזרתו של אמו בהכנת החליפה. שום חליפה קריפטונית שנמצאת ב"מבצר הבדידות" (שלא קיים בסדרה) לא מופיעה לה ככה פתאום. מרת'ה קנט יושבת בלילות, לבד, בחושך (או לאור נר) ותופרת לקלארק את החליפה (מלבד ה-S המפורסם שהגיע עם השמיכה, כמובן) במונטאז' חליפות שונות לצלילי "I Need A Hero" שמצליח להיות מגוחך (תלבושת מנומרת) ואפילו לצחוק קצת על החבר'ה במרוול (עם חליפה שמאוד מזכירה את הפסים של קפטן אמריקה). כך נולד המשפט האלמותי של הסדרה כששאלו את סופרמן על חליפתו הקלאסית וענה בתשובה: "My mother made it for me". מה שעוד יותר מדגיש את הגרסה הזו של קלארק, מאוד אנושי, מאוד עם רגליים על הקרקע, מחובר להורים הארציים שלו. וכוחות העל הם רק בונוס. הדבר האחרון שעולה לנו לראש כשאנו צופים בדמות הזו הוא שמדובר בחייזר.

הסדרה סובבת סביב היחסים בין לויס וקלארק, ברור שאחד המרכיבים שעוזרים לתסריטאים לתחזק את מערכת היחסים הזו היא העובדה שלויס לא יודעת על הזהות הסודית שלו.  אחד הטאג-ליינס של הסדרה בפרסומים השונים היה: "משולש אהבה בין 2 אנשים". והו… כמה המשפט הזה מתאר טוב את הסדרה. מבלי להתכוון כלל. "לויס וקלארק", שבוטלה באופן חצי-לא-צפוי בסיום העונה הרביעית, ממש מתחלקת לחצי, בול באמצע. מספר הפרקים בו לויס ליין לא יודעת שקלארק הוא סופרמן שווה ערך למספר הפרקים בו היא כן יודעת (להוציא נסיעות בזמן ואיבוד זיכרון). וזהו דבר שנבנה בצורה טובה. בשתי העונות הראשונות לויס, קלארק וסופרמן מסתובבים אחד אחרי הזנב של השני. לויס כמובן דלוקה על סופרמן ורואה את קלארק בתור ידיד. ומכיוון שקלארק הוא האדם האמיתי, הוא לא מוכן להיכנס למערכת יחסים עם לויס לפני שהרגשות שלה יהיו מופנים כלפי האישיות של קלארק ולא של סופרמן.

את החצי השני של הסדרה הזוג מעביר בלתת ללויס לעכל את מה שגילתה ולאחר מכן כמובן לנסות להתחתן. אחרי אינספור פעמים בהם קרו דברים שמנעו מהם כל פעם מחדש להתחתן (שיבוט של לויס ואמנזיה היו 2 מהסיבות העיקריות). ולאחר שהם בסופו של דבר מצליחים, אנחנו אשכרה רואים מערכת יחסים שלמה בין לויס וקלארק, כאשר כעת לויס שותפה לשמירת הזהות הסודית של סופרמן, כעת היא שותפה לאחד הסודות הגדולים ביותר שידעה האנושות.

lois-and-clark-blast-from-the-past-02

למעשה, אחד הקטעים המרגשים בסדרה הוא קצת אחרי שלויס מגלה שקלארק הוא סופרמן ומנהלת שיחה עם מרת'ה שאומרת לה בדמעות: "את האישה הראשונה אי פעם שיכולתי לדבר איתה על הבן שלי". משפט שעד היום צרוב לי בזיכרון כי הוא גרם לי לחשוב על אספקטים בסיפור של סופרמן שמעולם לא חשבתי עליהם וזה משהו שהסדרה עושה הרבה. עונה על המון שאלות שלא התעסקו בהם עד אז: "עד כמה רחוק היחסים של סופרמן ולויס יכולים להגיע? איך קלארק קנט מתנהל ביום-יום? איזה מן עובד הוא? האם לסופרמן יהיו ילדים בעתיד? ואפילו, תאמינו או לא… האם סופרמן בתול?

אספקט נוסף בסדרה הוא ההומור הבריא שיש בה, הומור שכן הצליח להישאר טרי עד היום. גם בצפייה מודרנית מצאתי את עצמי פיזית צוחק מהבדיחות בסדרה. וזה חלק מהעניין, יותר מסדרת קומיקס על סופרמן, אפשר לחלוטין לקטרג את הסדרה הזו כקומדיה רומנטית (קצת פחות קונבנציונלית). וזה עובד מעולה, הסדרה מאוד משעשעת, גם היום. וכמו רוב הקומדיות הרומנטיות, ההצלחה כאן נובעת בעיקר מהכימייה הנהדרת שיש בין דין קיין לבין טרי האטצ'ר, כימייה שקשה למצוא היום בהרבה סדרות. ההומור כולל גם, בין היתר, בדיחות שבירת קיר רביעי משובחות שמתוזמנות ומבוצעות באופן ממש מדויק (דדפול מי?). ואפילו 2-3 בדיחות על באטמן שתפסו אותי לא מוכן בצפייה מודרנית.

lois-and-clark-blast-from-the-past-07

השאלה הגדולה היא, האם אחרי עשרים ומשהו שנה מאז עלתה לשידור, הסדרה מצליחה לעמוד במבחן הזמן?! ובכן, התשובה היא כן ולא. בגדול, הסדרה בצפייה מודרנית, היא ממתק נוסטלגי לאלו שגדלו עליה, אך, יש בה המון דברים שלא עובדים גם היום. אם לנסות ולהניח על זה את האצבע, אני בעיקר מדבר על הנבלים (להוציא לקס לותר) ועלילות המשנה.

תמיד חשבתי שבתור ילד לא עקבתי אחרי עלילות המשנה בגלל הגיל הצעיר שלי אך מסתבר שכנראה לא עקבתי אחריהן כי הן פשוט משעממות, התסריט מתעקש להיכנס לפרטי פרטים של עלילות המשנה, כדי להסביר לנו את המניעים של הנבלים, כאשר בכיף היה אפשר לצמצם את אותם פרטים, שבכל מקרה לא היו רלוונטים לתמונה הגדולה. הפרקים והנושאים הבאמת מעניינים בסדרה הם אלו שמתעסקים ישירות בלויס ובקלארק. למרבה השמחה, יש מספיק פרקים כאלו. הסדרה משתפרת עם הזמן וכל עונה טובה יותר מקדמותה. לא חסרים בה פרקים משובחים שהם אחלה שיעור בהיסטוריה לאלו שלא זכו לראותה מעולם. ובהחלט הייתי ממליץ לחבר'ה צעירים שאוהבים את סופרמן לצפות בכמה מפרקי המפתח של הסדרה. רק… אל תשכחו שמדובר עדיין בסדרת טלוויזיה מהניינטיז, חורים בעלילה ותירוצים מפוקפקים הם חלק מהעניין.

lois-and-clark-blast-from-the-past-06

בונוס טריוויה: בעונה הראשונה של הסדרה מופיעה דמות בשם "קאט גרנט" (השמאלית בתמונה) שאחראית על מדור הרכילות ב"דיילי פלאנט". החל מהעונה השנייה הדמות פשוט נעלמה ללא כל התייחסות. וכן, מדובר באותה דמות שכעת מגולמת ע"י קליסטה פלוקהארט בתור הבוסית של סופרגירל, היא אפילו קצת דומה לה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s