ארכיון הקטגוריה: קומיקס

ביקורת: "ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים" – המשפחה שכל כך חיכינו לה

יש סרטים שאתה מחכה להם, יש סרטים שאתה חושש מהם, ויש את "ארבעת המופלאים". סוג של חיה קולנועית שהצליחה לשלב את שני הרגשות האלו לכל אורכם של שלושה עשורים של ניסיונות, כישלונות, תקוות ושיברונות לב. והנה, אחרי שנים של התגלגלות מיוסרת בין אולפנים, גרסאות חצי אפויות, סכסוכים, ריבוטים ותחפושות מזעזעות, מארוול עושה את הבלתי ייאמן ונותנת ליקום הקולנועי שלה את הדבר שהוא הכי היה צריך, מבלי לדעת את זה: משפחה (תרגע מר טורטו)

לא סתם קוראים להם "המשפחה הראשונה של מארוול". מדובר בקבוצה שלא נולדה מתוך צורך מסחרי גרידא, אלא מתוך חדוות יצירה אמיתית של שני אייקונים ששמם סטן לי וג’ק קירבי שיצרו סיפור על מדע, מסירות, כוחות בלתי מוסברים וקשר משפחתי שעמד במבחני זמן, יקום וגלקסיות שלמות.

להמשיך לקרוא ביקורת: "ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים" – המשפחה שכל כך חיכינו לה

ביקורת: סופרמן (2025) – חידוש והתחלה חדשה

למען האמת, הצדק והיקום של ג’יימס גאן

כשהוכרז שג'יימס גאן יכתוב ויביים את הגרסה הקולנועית החדשה של סופרמן, הרשת עשתה את מה שהיא עושה הכי טוב ורעשה. מצד אחד, תקווה עצומה שהתעוררה לאחר קריסת היקום הקולנועי של זאק סניידר, שניסה בכל מאודו להפוך את סופרמן לדמות טראגית אפלה יותר, לעיתים אפלה מדי. ומצד שני מחנה קולני במיוחד של מעריצים הידועים כ"סניידריסטים", שלא מיהרו לוותר על האביר העגום והכבד שיצר סניידר, גם אם רוב העולם כבר התקדם הלאה. בין לבין עמד ג'יימס גאן, עם חיוך ערמומי וניסיון להחזיר עטרה ליושנה.

אז הנה מבזק חדשות – זה הצליח ובגדול.

סופרמן של גאן הוא לא רק סרט טוב, הוא הצהרת כוונות ברורה ועמוקה לגבי הדמות הכי אייקונית בז'אנר.

להמשיך לקרוא ביקורת: סופרמן (2025) – חידוש והתחלה חדשה

ביקורת, "איירונהארט" – לטוני סטארק היה לב, לסדרה הזו אין

יש האומרים שאולפני "מארוול" לא בשיאם. יש מי שאומרים שהם "מתים" ולא הצליחו להתרומם מאז "הנוקמים סוף המשחק". ויש מי שכמוני, נאחזים בתקווה שעוד נחזור להנות מהתוכן של קווין פייגי ועושי דברו. פרוייקטים כמו "איירונהרט" יורים לתקווה הזו כדור ברקה.

להמשיך לקרוא ביקורת, "איירונהארט" – לטוני סטארק היה לב, לסדרה הזו אין

ביקורת, "ת'אנדרבולטס*" – ככה כן בונים חבורת גיבורי על

מארוול נותנים לנו את הטייק שלהם על "יחידת המתאבדים" ומצליחים, בתקופת שפל, להעלות את הרף, ולחזור (בערך) למסלול.

כמעריץ וותיק של דמויות הקומיקס של "מארוול" חיכיתי לא מעט לראות על המסך הגדול אנסמבל של נבלים כקונטרה לקבוצת גיבורי העל כמו "הנוקמים". "אדוני הרשע" (masters of evil) היו קבוצה ב"רשימת המתנות" שלי אבל עם שם כל כך מגוחך היה ברור שקווין פייגי לא ממהר להציג את נבחרת הנבלים בהנהגתו של הברון זימו (שמגולם ביקום הקולנועי ע"י דניאל ברוהל).
מה שכן קיבלתי במקום היה את הצוות השני של נבלים שהנהיג זימו (לפחות בקומיקס)- הת'אנדרבולטס – קבוצת נבלים ואנטי גיבורים שמוקמת ע"י הגנרל רוס בקומיקס (שהכינוי שלו בצבא הוא "ת'אנדרבולט") בעקבות ארועי "מלחמת האזרחים". כמובן שבסרטים העניינים קצת שונים, אז ידעתי שלא אקבל בדיוק את מה שרציתי כמו שילוב של הענק האדום או אבומניישן לתוך המיקס, אבל עדיין התרגשתי מאוד לקראת הסרט הזה.

להמשיך לקרוא ביקורת, "ת'אנדרבולטס*" – ככה כן בונים חבורת גיבורי על

ביקורת, "קפטן אמריקה – עולם חדש מופלא" – מהנה אך לא מייצר "וואו"

מי היה מאמין שהיקום הקולנועי של מארוול כבר בן 17? עם קצת יותר מ-40 סרטים וסדרות, המקושרים יחדיו בעולם משותף, דיסני ומארוול יצרו מפלצת סיפורית סופר רווחית שרק ממשיכה לדהור ללא מעצורים. טבעי שכל סרט תחת השם "היקום הקולנועי של מארוול" יהיה מפוצץ, נכון? ובכן… לא בהכרח.

קצת אחרי "סוף המשחק" ב-2019, שררה בקרב המעריצים תחושה של רף שאי אפשר לחצות אותו. שלא יוכלו להתעלות על השלמות שהיא "סאגת האינסוף". סרטים כמו "ספיידרמן- אין דרך הביתה", "ווקנדה לנצח" ואפילו "דוקטור סטריינג' במימדי הטירוף" הצליחו במידה מסויימת לרכך את התחושה הזו. הציבור עדיין האמין באותו יקום משותף, גם אם העוצמה של הסיפור התבססה יותר על הישענות נוסטלגית או התרפקות רגשית מוגברת ולא על תסריט עמוק וטוב.

אבל אחרי כמה נפילות קלות כמו "ת'ור אהבה ורעם" והתרסקויות כואבות כמו "קוונטומניה", עם מכות לא נעימות גם במסך הקטן כמו "מיס מארוול", "פלישה סודית" ו…"שי-הולק", נראה שהקטר הדוהר של מארוול החל להשתעל ופספס כמה תחנות.

להמשיך לקרוא ביקורת, "קפטן אמריקה – עולם חדש מופלא" – מהנה אך לא מייצר "וואו"