כל הפוסטים של Idan Bejerano

"באטמן", גרסת 2022 – ביקורת ארוכה, אבל קצת פחות ארוכה מהסרט…

הערת העורך: הפעם החלטנו על פורמט ביקורת קצת אחר, מאחר וגם עידן בז'רנו וגם גל פלודה נשלחו יחד לראות את הסרט בהקרנת העיתונאים, אך לשניהם היה מה להגיד על הסרט, הוחלט שעידן יכתוב את הביקורת וגל יוסיף או יחלוק על דעתו איפה שהוא רואה לנכון.

להמשיך לקרוא "באטמן", גרסת 2022 – ביקורת ארוכה, אבל קצת פחות ארוכה מהסרט…

ביקורת, "מכסחי השדים: החיים שאחרי" – מה שהיה, מה שיש ומה שיהיה

בחייו של כל הורה מגיע השלב שבו אתה רוצה להעביר לילדיך את החוויות שחווית כילד ועתה מעוררים את נימי הנוסטלגיה והגעגועים לתקופה יפה, נעימה ופשוטה יותר. זה יכול להיות משחק שנהגת לשחק כשהיית צעיר, שירים ששמעת ונצרבו בזיכרון או סרט שהשפיע עליך בתור ילד ועל הטעם שלך בז'אנרים שונים. לרוב, ההורה צריך לחכות אי אלו שנים בחוסר סבלנות עד שהילד לפחות מתחיל להיות עצמאי מספיק כדי להבין מה לעזאזל אתה רוצה ממנו אבל אם הוא יאהב את הדברים הללו גם כן, לא יהיה מאושר ממך.

בגלל שבנותיי כבר גדולות מספיק, ניסיתי השבוע להראות להן את "גרמלינס" (את החלק השני! את החלק השני! היותר קומי ופחות מפחיד בניגוד לראשון שהוא די אימה לכל דבר). אפעס, אחרי בערך 15 דקות שבהן התמוגגו מגיזמו התחילו גם הצרחות והבכי כשהגרמלינס הופיעו.
ביני לבין עצמי עלו בי שתי תהיות:

  • האם אנו מגדלים דור רגיש מידי? כשאני ראיתי את הסרט הזה, הייתי בגילן והתלהבתי.
  • מה לעזאזל חשבו ההורים שלנו כשנתנו לנו לראות את הסרטים האלו? מאוד יכול להיות שהבעיה בנו ואנחנו חיים בפוסט-טראומה מכל סרטי הסמי-אימה האלו שנתנו לנו לראות…

אחד הסרטים שעולים מיד בהקשר של שנות השמונים ופריחת סרטי הפנטזיה/מדע בדיוני בתקופה זו הוא כמובן "מכסחי השדים" מ-1984 וסרט ההמשך שיצא ב- 1989. שניהם בויימו על ידי איוון רייטמן ומככבים בהם ביל מוריי, דן אקרויד, הארולד ראמיס וארני האדסון בתור צוות המכסחים יחד עם סיגורני וויבר, ריק מוראניס ואנני פוטס.

המשך הקריאה כולל קצת (ממש קצת) ספוילרים לסרטים:

להמשיך לקרוא ביקורת, "מכסחי השדים: החיים שאחרי" – מה שהיה, מה שיש ומה שיהיה

ביקורת סרט: "לשחרר את גאי" – המופע של טרומן 2.0

לפני כ-23 שנה, פיטר וויר ביים את ג'ים קארי בסרט, שכאשר יצא לאקרנים, שינה את העולם. אני מדבר כמובן על "המופע של טרומן" (1998). בזמנו הסרט נחשב לפורץ דרך ולמראה עגומה, עלינו כחברה, עם תחילת הפריחה של תוכניות הריאלטי, בכך שהוא לא התבייש לצאת כנגד המדיום המצולם וכנגד הצופה ולהציב כתב אישום על כך שאנו כצופים תמיד נחפש את הגירוי הבא ולדחוק את הגבולות (המוסריים) הלאה מאיתנו. כמובן שהיו סרטים שעשו זאת לפני כן כמו "הנרדף" (1987) עם ארנולד שוורצנגר אבל לטרומן היה קסם מאוד תמים ונגיש שגרם ללא מעט צופים להתחבר. כחלק מאותו הקסם גם ניתן היה לקחת את ג'ים קארי, שלאחר התבססות כשחקן מאוד פיזי בקומדיות, הצליח להפגין את היכולות הדרמטיות שלו כשחקן וכיצד הוא מצליח לצמוח ולהתפתח ולא להשאר כשחקן של סגנון אחד בלבד.

באותו הסרט אנו פוגשים בטרומן, איש שחי את החיים השלווים והמושלמים, אך תמיד מדגדג לו בקצה הראש שהוא רוצה יותר, עד שהוא פוגש בזרה מסתורית שפותחת לו את הראייה לכך שהוא חי בעצם באולפן טלוויזיה וחייו מנוהלים על ידי צוות כותבים ובמאי חסר מעצורים. כאן אנו מתחילים את החפיפה עם הסרט החדש של שון לוי ורייאן ריינולדס – "לשחרר את גאי", סרט שעוד מהטריילרים היה ברור שבמינימום הוא ישאב השראה מטרומן.

המשך הקריאה כוללת ספויילרים מועטים:

להמשיך לקרוא ביקורת סרט: "לשחרר את גאי" – המופע של טרומן 2.0

ביקורת: "יחידת המתאבדים" – מופע מרהיב של מוזיקה, רעש, פיצוצים, דם וצחוק

השבוע יצא לאקרנים הסרט החדש ביקום הקולנועי המורחב של DC – "יחידת המתאבדים" שיש כאלה שיקראו לו "יחידת המתאבדים 2", רק שהוא לא באמת חלק 2. כלומר, כן, אבל לא באמת. באנגלית פשוט קראו לסרט "The Suicide Squad" כדי להבדיל אותו מהסרט הקודם שיצא ב-2016, “Suicide Squad” רק שבעברית קצת יותר בעייתי לתרגם את הניואנס הקטן הזה. הסרט הזה הוא לא בדיוק סיקוול אבל קצת כן והוא גם לא בדיוק ריבוט אבל קצת כן. כדי לעשות קצת סדר צריך ללכת 5 שנים אחורה, לפיצוץ הגדול של סרטי DC ויצירת סרטי הצד שהיו אמורים להרחיב את היקום לפני שליגת הצדק של אחד, זאק סניידר, דפקה את כל העסק.

אולפני וורנר, האחראים על הפרנצ'ייז של DC, ראו כי הסרט "שומרי הגלקסיה" של ג'יימס גאן ואולפני מארוול הצליח למרות שאף אחד לא הכיר את הדמויות לפני כן ולא ממש היה קשר ליקום הקולנועי דאז. וורנר החליטו שגם הם רוצים מוצר כזה והפקידו את עיבוד הקומיקס של "יחידת המתאבדים" בידיו של דיוויד אייר, עד אז בעיקר תסריטאי של סרטים טובים יותר (למשל "זעם" בכיכובו של בראד פיט) ובעיקר טובים פחות ("חבלה" בכיכובו של שווארצנגר). "יחידת המתאבדים" של אייר היה כישלון חרוץ ביקורתית אם לא קופתית (אבל הוא זכה בפסלון האוסקר על איפור!). כל מה שיכל לא לעבוד בסרט הזה לא עבד: המשחק, הבימוי, הסיפור, הבנה של חומר המקור, האפלוליות של הסרט שנלקחה הישר מסרטי סניידר ושלא נדבר על הדרמה שהיא ג'ארד ליטו בתור הג'וקר. אישית לא הצלחתי לסיים את הצפייה בסרט.

להמשיך לקרוא ביקורת: "יחידת המתאבדים" – מופע מרהיב של מוזיקה, רעש, פיצוצים, דם וצחוק

ביקורת: "לוקי"' עונה 1 פרק 6 – For all time. Always

הפרק האחרון בסדרה "לוקי" ההו כל כך טובה, הגיע והביא איתו די הרבה, כולל סגירת קצוות ופתיחת לא מעט חוטים פרומים חדשים שבחלקם עושים לא מעט כאב ראש וברובם פותחים לנו עולם חדש ומופלא. פרק לכשעצמו היה פרק מאוד רגוע מבחינת אקשן. גם כאן, כמו במרבית הפרקים העונה, האקשן היה החלק הפחות מרכזי ואני חייב לומר שזה היה גם מרענן וגם מאוד מתאים. אני יכול להתחבר לדמות של לוקי שמתמודדת עם שאלות פילוסופיות / קיומיות מאשר לוקי בסצנות אקשן ברמת "הפלקון וחייל החורף". הרי זו דמותו של לוקי לאורך המיתולוגיה הנורדית. האל שכולם באסגרד גיחכו עליו כחלשלוש לעומת אחיו למחצה, ת'ור, אך בסופו של יום גם זה שהצליח להערים על כולם בזכות חוכמתו וערמומיותו.

כל הפרק, מתחילתו עד סופו, הצטייר כסיום של העולם הסינמטי של מארוול עד כה, בעיקר בפתיח שבמקום המנגינה הרגילה לווה במשפטים שנאמרו הן ע"י דמויות מארוול לאורך הסרטים והן ע"י אישים / נשים מפורסמים/ות לאורך ההיסטוריה האנושית ועבור לכך שכל כולו היה אקספוזיציה מצוינת ומבלבלת לשלב הבא בו נהיה עדים להיווצרות המולטיוורס של מארוול.

מכיל ספויילרים כמובן לפרק סיום העונה:

להמשיך לקרוא ביקורת: "לוקי"' עונה 1 פרק 6 – For all time. Always