מארוול ממשיכים לרכב על סוסי הנוסטלגיה ומפיחים חיים בעולם שנזנח לו לפני כמעט 30 שנה. "אקס-מן 97" היא לא רק סדרת המשך לחלק בלתי נשכח מהילדות שלנו, היא גם החוליה המחברת את דור העתיד. בשני הפרקים הראשונים לפחות (מתוך 10), היא עושה זאת בצורה פנומנלית!
לגיבורי על יש אבולוציה די מוכרת במדיה הויזואלית של טלוויזיה וקולנוע. בתחילת שנות ה60 היו סדרות "מושן קומיקס" בהן הייתה תנועה מאוד מינימלית ובעצם הציגו דפי קומיקס עם קריינות מעליהם. בהמשך, נכנסה אנימציה קלאסית והדמויות החלו לזוז (דוגמת הסדרה הקלאסית של "ספיידרמן וחבריו המופלאים"). אך מבחינתי, וכנראה מבחינת רוב קהל המעריצים, פסגת ההתפתחות של הז'אנר הייתה בשנות התשעים עם שלוש סדרות יחודיות באנימציה: "באטמן" של וורנר שהייתה מאוד בוגרת ואומנותית יחסית לעיסוק בדמות עד כה, "ספיידרמן" (שנות ה90) של מארוול, שהקפיצה את הפופולריות של הגיבור הכבר מאוד פופולרי, וכמובן "אקס-מן", סדרת המופת של חיים סבן ומארוול ששילבה לא רק את האקשן של הקומיקס אלה גם הציגה נושאים חברתיים אקטואליים בתוך התסריט שלה.
הסדרה, שרצה בין השנים 1993 ל-1997 הייתה כל כך מוצלחת, שגם כאשר חשבו לסיים אותה אחרי 4 עונות מלאות, היא חודשה לחמישית והגיעה ל-76 פרקים. כאשר הז'אנר התפתח בקולנוע בסרטי לייב אקשן, סדרות האנימציה הועברו לשולי המדיה והאיכות שלהן החלה לנוע באיטיות לרמה מאוד בנאלית. למרות שלסדרה היו הרבה ניסיונות החייה כמו "אקסמן-אבולושן" המצוינת, המותג הלך ונעלם אל תוך סרטי לייב אקשן, שבתורם, הלכו והפכו פחות ופחות טובים, בזמן שז'אנר גיבורי העל, שאותו התחילה הסדרה, הלך והתנפח לממדי ענק.
"אקס-מן 97" היה רעיון שאפתני במיוחד, שנכתב והופק ע"י מי שגדלו על ברכי הסדרה המקורית. בהמשך לשימוש הנוסטלגי של מארוול בחומרים ישנים על מנת לפמפם דם ביקום קולנועי גוסס, הוחלט להמשיך את הסדרה שהסתיימה לה אי שם ב-1997, עם אותן הדמויות, אותו הסיפור ואפילו לנסות ולחבר אותם לקו העלילה של "היקום הקולנועי" הנוכחי (בשילוב הרעיון המגוחך אך שמיש של "המולטיוורס").
כדי להעצים את האפקט הנוסטלגי, לא רק שהעיצובים המקוריים של ג'ים לי הם אלו שמייצגים את הדמויות, גם כמה מהמדבבים המקוריים חוזרים לנעליים המקוריות שלהם כמו קאל דוד בתפקיד וולברין, לוריין זאן בתפקיד רוג, אליסון סאלי סמית' בתור סופה ואפילו ג'ורג' בוזה בתור הקול האייקוני במיוחד של ביסט. רוצים עוד נוסטלגיה? הפתיח המקורי של רון ווסרמן, האיש והאגדה, מקבל פה הרמת פנים מטורפת, הן במוזיקה והן באנימציה לרמה שסמרו לי כל השיערות בגוף, ואין שום סיכוי שלחצתי או אלחץ "דלג על הפתיח". סיבה נוספת לא לדלג על אף פתיח היא, נכון לשני הפרקים הראשונים לפחות, שכל פתיח לא רק שונה אלא גם מציג הומאז'ים לפרקים נבחרים מהסדרה המקורית, כמו "סאגת הפניקס" או "אסטרואיד M".
בואו נעבור קצת על העלילה בעיקר כדי לשבח את מי שאמון על התסריט. בסוף הסדרה המקורית, פרופסור אקסבייר, המייסד והמנהיג של ה"אקסמן" בקושי שורד נסיון התנקשות ונאלץ לעבור לגור בחלל להמשך טיפול. הוא משאיר את הצוות בידיים המסורות של ציקלופ (ריי צ'ייס) ובמקביל מתפייס עם אוייבו המושבע מגנטו (מת'יו ווטרסון). הסדרה החדשה עוקבת אחר ההתרחשויות שלאחר "המוות" של אקסבייר, כאשר ברקע עדיין קיימת עויינות בין בני האדם למוטנטים הנרדפים, לצד התחלה של קבלה שלהם לחברה הכללית והכרה באקסמן כקבוצת גיבורים לגיטימית.
הפרק הראשון של העונה "אלי, אקסמן שלי" הוא כמעט אחד לאחד פרק הבכורה של הסדרה המקורית "ליל הזקיפים". מוטנט צעיר בשם רוברטו דה קסטה מחולץ מקבוצת גזענים קיצוניים ע"י האקסמן, ממש כמו שג'ובילי חולצה על ידם בסדרה המקורית. גם הזקיפים עושים כאן קאמבק והפרק מגיע לשיאו בסצנת קרב מאוד דומה לזו מ"ליל הזקיפים" אך משודרגת באנימציה מרהיבה של סטודיו "מיר" ("האגדה של קורה", "ליגת הצדק- הדור הבא" ועוד), ובסיקוונסים מדהימים לצד המנגינה האייקונית של הסדרה.
שוב! השערות שלי סמרו! בכל הגוף! כל הנוסטלגיה הזו עורבבה יחד עם אלמנטים מודרניים של הכנסת מתח מתרים להמשכיות, ושאבה המון מתוך… איך לא… הקומיקס. סיפור משעשע על הקומיקס: הרבה סיפורים של ה"אקסמן" נכתבו אחרי שהסדרה נגמרה. אם סדרת ההמשך מאמצת את הסיפורים הללו, יש כאן פואטיות מסוימת.
אבל את הלסת שלי איבדתי דווקא בפרק השני של העונה " שחרור המוטנטים מתחיל". כמות הדרמה האנושית שמוצגת בפרק הזה, גם באנימציה, גם במשחק, גם בכתיבה, במיוחד בדמויות של סטורם ומגנטו, נותנת לתסריט הזה מבחינתי את פרס הכתיבה הטובה ביותר אי פעם לסדרת אנימציה. בכל הזמנים! זה אפילו מתעלה על המקור, ולמקור יש פרק או שניים שממש גורמים לבכי!
ישבתי וצפיתי בשני הפרקים פעמיים, והאפקט הרגשי לא ירד בפסיק בצפייה השנייה. אפילו התגבר! היה גם רגע אחד של "מה לעזאזל" שגרם לי ללכת לבדוק במקורות אם "היה ונברא" (ולתדהמתי גיליתי שכן), ואפילו הוכנסו כאן אלמנטים עלילתיים שהדאיגו חלק מהמעריצים בתקופת ההפקה (ענייני WOKE למיניהם שממש לא פוגעים ואפילו משדרגים את המוצר הסופי. אני מדבר על מורפ אשר משרת תפקיד ענק בסיפור בתור "קפטן הופעת אורח"). בשתי מילים- כתיבה פנומנלית.
עם כתיבה נהדרת, אנימציה מרשימה של סטודיו ענק, שמירה על הגחלת הנוסטלגית תוך כדי הזרקת סטרואידים לוורידים שלה… כל אלו יצרו כאן יותר מהמשך לסדרת הילדות שלנו. נוצר כאן אותו ניצוץ שהתחיל תרבות שלמה, כמעט 30 שנה מאוחר יותר, בעולם שעבר כל כך הרבה אבולוציה חברתית וטכנולוגית, וכעט הדור החדש זוכה לקבל את מה שקבלו הוריו- עולם חדש ישן, מרהיב ומזמין שאתה מחכה ומצפה בקוצר רוח לגלות מה יקרה "בפרק הבא! באקסמן!".
ציון סופי: 5/5
