בתחילת שנות התשעים והתפוצצות סצינות הגראנג’ והאינדי בארה”ב,
יצא גם סרט אחד קטן, לא יומרני, שהצליח להביא למסכים את רוח שנות ה-90 ומשובת הנעורים של השנים האלו.
לא, “דוסון קריק” או “בברלי הילס 90210” לא היו תמונת מראה אמיתית של הנוער שנתקל בקושי של ציפיות בלתי אפשריות מהדור הקודם ושיברון החלום האמריקאי שנלווה למרדנות בציפיות האלו בדיוק. הנערים של אז רצו בעיקר לשמוע מוזיקה, לעשן ג’ויינטים ולראות סרטים מבלי שידחפו אותם לבנות עתיד טוב יותר.
לסרט הקטן ההוא שיצא בשנת 1994 וכן הביא בדיוק את זה קראו “Clerks” (או “מוכרים בלבד” בארצנו הקטנה) ועלילת הסרט התרכזה ביום בחיי צמד עובדים, דנטה ורנדל (בראיין או’הלורן וג’ף אנדרסון, שהגילום של הדמויות האלה הוא בעצם כל הקריירה “העניפה” שלהם), בחנות מכולת בניו ג’רזי ובחנות הוידאו (הצעירים פותחים גוגל להבין מה זה…) הצמודה אליה.

להמשיך לקרוא נעים לפגוש פרצופים מוכרים-ביקורת על “מוכרים בלבד 3” (Clerks 3) ←