כמה מילים אישיות לפני שנתחיל לדבר על "וונום- הריקוד האחרון". בתור גיק יליד שנות ה-80 שגדל בשנות ה-90, לספיידרמן היה חלק עצום בחיים שלי ודרכו גם ליקום הרחב יותר של מארוול. לא רק בין דפי הקומיקס, אלא בעיקר בסדרות האנימציה, משחקי מחשב וסרטי הקולנוע. רוב הדמויות שאני מעריץ מהעולם הזה הם דמויות כמו דוקטור דום, איירון-מן, בטא ריי ביל (למי שמכיר, מהיקום של ת'ור), קרייבן הצייד, הלטאה, אולטרון וכמובן- וונום. חלק מהדמויות הללו מרכזיות יותר וחלקן ממש בשוליים, אבל במשך כל הילדות שלי, מה שאפיין את הדמויות הללו (וכנראה גם אותי) היא העובדה שאף אחת מהן לא הייתה במיינסטרים.

היית אומר לכולם "איזה כיף! הולך לצאת סרט של איירון מן!" והיו מצביעים עליך וצוחקים. מתרגש לקראת "ספיידרמן 3" כי "הספיידרמן השחור עם השיניים" יהיה שם, ואף אחד לא יודע על מה אתה מדבר. מלהק לך את ראסל קרו כליהוק חלומות לקרייבן הצייד שירוץ אחרי ספיידרמן בספיידרמן 4, וכולם צועקים עלייך "לא!". הרבה מאוד זמן הרגשתי לבד, בתוך עולם משלי ורק רציתי לחלוק אותו עם אחרים. מן הסתם כש"הנוקמים" התפוצצו על המסך, המשאלה שלי חצי התגשמה. למה חצי? את זה אספר לכם אחרי שנדבר על הסרט.

אז… סרט שלישי לוונום בלי ספיידרמן. מי היה מאמין שנגיע לטרילוגיה. אחרי שב-2007, סאם ריימי הצליח לאכזב הרבה מעריצי וונום עם "ספיידרמן 3" (אני חשבתי שטופר גרייס היה אחלה אדי וונום סביר אם כי  לטעמי היה רזה מדי) רצו להם שמועות שוונום יקבל סרט משלו. שמועות שכללו בין היתר העדר ספיידרמן, ושמיסטר פנטסטיק (כן, כן, ההוא מארבעת המופלאים) יהיה הנבל בסרט. הגבה הורמה, לאינטרנט עוד לא הייתה העוצמה שיש לו היום, ובכל זאת הסרט נזנח.

לאחר שהיקום הקולנועי של מארוול החל לתפוס תאוצה ב-2012 (אפילו שהתחיל רשמית ב-2008 עם איירון-מן) גם החברים ב"סוני" רצו לנסות. וכך נולד הרעיון ליצור יקום נפרד לדמויות ספיידרמן, שהיה ברשותם הבלעדית בזמנו. "וונום" (2018) הוא תוצר הלוואי של אותו רעיון כושל ליקום נפרד בעקבות האתחול הנוסף לדמותו של ספיידרמן, אך הפעם בשיתוף עם אולפני מארוול תחת דיסני. ב"סוני" חשבו לעצמם: "מה אם ניקח את הנבלים של ספיידרמן, ונעשה להם יקום משלהם? בלי קשר ישיר לאיש העכביש?" למה זה רעיון רע? וונום הוא דוגמא מצויינת לכך (לא שצריך דוגמאות לסרטים גרועים, יש לנו את "מורביוס" ואת "מאדאם ווב" כראיות מוצקות של התביעה).

וונום החל את דרכו בקומיקס בתור חליפה של ספיידרמן בשנת 1984 בסיפור ה"מלחמות הסודיות" המפורסם. בשנת 88, אמרו לעצמם האנשים במארוול "מה עם החליפה הזו היא בעצם ישות בפני עצמה? מה אם היא בעצם שינתה את הגיבור האהוב שלנו?". ואז הפרידו את החליפה, מעצימת האגרסיות, מפיטר שלנו, והיא מצאה את דרכה אל אדי ברוק, מי שהיה עיתונאי מתחרה ושונא מושבע של פיטר וספיידרמן גם יחד.

כך יצרו טוד מקפארלן (האיש מאחורי ההצלחה הענקית של "ספון" SPAWN) ודייוויד מקליין את "וונום". נבל שיש לו את כל הכוחות של ספיידרמן, כל הסיבות לשנוא את ספיידרמן, ומטרה אחת ויחידה בחיים- להרוס את ספיידרמן. לא לשדוד בנק, לא לכבוש את העולם, לא להרוג את ספיידרמן. להרוס אותו. להשפיל, לבזות, לאיים, להפחיד, לגרום לו לרצות למות…ואז להרוג אותו. זה וונום האמיתי- מפלצת שכולה שנאה, קנאה ויצר הרס. עם השנים הדמות הפכה לכל כך פופולרית, שוונום נחשב היום לאחד משלושת הנבלים הגדולים ביותר של איש העכביש אחרי הגובלין הירוק ואיש החול. הפופולריות הביאה לפיתוח הדמות, עד לרמה שיצרו עבורו סיפור כפרה בוא הוא הופך לחצי גיבור, או "אנטי גיבור" ועד לגיבור באופן מלא כאשר אדי עובר תהליכים וכך גם הסימביוט (החליפה החייזרית). במשפט אחד- בלי ספיידרמן, אין וונום. לא וונום האמיתי.

חזרה לסרט של 2008 בכיכובו של טום הארדי שמתגלה כבחירה מעניינת והכיוון שהוא לקח את הדמות הייתה חדשה. לא בדיוק העיתונאי החלקלק והנבזי שדורך על אחרים, אבל כן מחתרתי ושובר כללים, וכשהוא מתחבר לחייזר השמנוני השחור, הם יוצרים יחד דמות מעניינת, שנראית כמו וונום, לפעמים מדברת כמו וונום, והאמנתי שאולי עוד אפשר לסלול עבורם את הדרך להפוך לוונום האמיתי. נהנתי יחסית מהסרט, כי לא התייחסתי אליו כאל סרט של "וונום". סרט ההמשך, "וונום 2" (2021) העלה את רמת הציפיות שלי עם הצגתו של קארנג', מי שתמיד היה הנבל לנבל שהוא וונום, "האוייב של האוייב שלי". מה גם שוודי הארלסון תמיד היה הבחירה היחידה, בעיני רוב העולם, לתפקיד של קאסידי \ קארנג'.

גם מהסרט הזה לא היו לי ציפיות, נהנתי ממנו, ולא לקחתי אותו ברצינות. עד! לסצנת הכתוביות שלו. וונום נשאב אל היקום המרכזי של מארוול (MCU), מזהה את טום הולנד כפיטר פארקר\ ספיידרמן, הקהל משתגע "וונום נכנס לMCU!" הכל הרגיש כאילו מסתדר במקום הנכון ואז! "ספיידרמן – אין דרך הביתה" ביטל את הכל, שלח את אדי חזרה ליקום שלו בלי שום השלכות, זרק את הנשר של מייקל קיטון לתוך "מורביוס", כלבים וחתולים חיים יחד, היסטריה המונית!

לא ציפיתי להרבה כשהכריזו על "וונום הריקוד האחרון". אפילו השם נשמע מצוץ מהאצבע… העובדה שאף סרט סולו ביקום של "סוני" לא היה משהו (בלשון המעטה) לא תרמה להייפ. "מורביוס" היה זוועה, "מאדאם ווב" בכלל לא נחשב סרט בעיניי, וההכרזה על הפקת סרט ל"אל מוארטו" (מי זה?!)  גרמה לי להבין שאף אחד ב"סוני" לא מבין מה הוא או היא או הם עושים. ועדיין, "הריקוד האחרון" לא הדאיג אותי. "זה לא יהיה גרוע יותר" אמרתי לעצמי. "זה יהיה סתמי כמו האחרים". לקראת הטריילרים האחרונים קרה משהו מדהים: נול, אל כל הסימביוטים, והנבל המרכזי מהסיפור המודרני "המלך בשחור" שהופך את וונום לגיבור על מלא מלא, פתאום הוצג בסרט משום מקום. חודש לפני השקת הסרט! ההיפ זינק כמו מנת סוכר לילד בגן בזמן יום הולדת.

מכאן והלאה ספוילרים. ראו הוזהרתם.

"הריקוד האחרון" ממשיך את סיפורו של אדי ברוק (הארדי) מיד לאחר שהוחזר ליקום שלו אחרי מאורעות "אין דרך הביתה". אדי וונום מואשמים ברצח השוטר פטריק מוליגן מאירועי "וונום 2" ונמלטים על חייהם, בזמן שנול, היוצר של וונום ושאר הסימביוטים, מנסה לברוח מהכלא הבין מימדי שלו. כדי לברוח, הוא צריך להשיג את "הקודקס" מוונום. מה זה "הקודקס" אתם שואלים? "לכו לעזאזל, למה אתם צריכים לדעת?" אומר הסרט. אחת משלל הבעיות שלו.

בעוד אדי וונום נמלטים מנול, הם גם נרדפים ע"י "איזור 51" (או כינוי אחר שלא קיים לצוות החיילים שרודף אותם) בהנהגת רקס סטריקלנד. במקביל לכל זה, אנחנו גם נכיר את דוקטור פיין שרוצה לחקור חייזרים כי לה ולאחיה היה חלום משותף בנושא והוא מת מפגיעת ברק שפגעה בשניהם (מאוד חשוב), ומשפחת היפים בהובלת מרטין (ריס איפנס, שלא משחזר את דמותו של דוקטור קוניורס / הלטאה, אלא סתם לוהק) שיעזרו לאדי במסע הרוחני שלו להשלים עם…הגורל שלו או וואטאבר.

עשיתי לכם בלאגן? זה מה שהסרט הזה עושה. בלאגן! אה, וגם גברת צ'אן חוזרת לומר שלום. להוציא מלא עלילות שלא מתחברות, יש לנו גם טקסט שלא מתחבר ונזרק לחלל האוויר כאילו הקהל הם ילדים קטנים שצריך להאכיל בכפית. סצנת הפתיחה למשל: נול מקריין אקספוזיציה שלמה על ההיסטוריה שלו, כמו סיפור לפני השינה. הדמות של דוקטור פיין? היא מדברת לשאר הדמויות כאילו היא ילדה קטנה שרק רוצה לחקור את העולם. המשפחה של מרטין? סתם שם…

נשים את כל האלמנטים האלה שפשוט הופכים את "הריקוד האחרון" לסרט מזעזע כסרט נטו, בלי בכלל לדבר על וונום כדמות, ונחזור למה שאמרתי קודם- בלי ספיידרמן אין וונום! אז כן, בלי ספיידרמן לשנוא, מה נעשה עם מפלצת ענקית שחורה עם שיניים מפחידות ועיניים של ספיידרמן? הוא ידבר כמו תינוק מטומטם חצי סרט, ירקוד כמו ליצן, ויעשה את הדברים שהוא אומר לאחרים שאסור לעשות! כמו למשל "אם נהפוך לוונום בצורה מלאה, המפלצות הרעות ימצאו אותנו". חמש דקות אחר כך "בא לי לרקוד כמו וונום על מלא!" ובום! המפלצות מוצאות אותם.

איזה מפלצות? לא חלילה נול עצמו (שלדעתי הכניסו לסרט ברגע האחרון כי פשוט לא היה להם תסריט), אלא את הזינו… בייט? עכבישי לטאה ענקיים שאי אפשר להשמיד (אבל כולם מתעקשים להשמיד אותם בכל זאת) שאוכלים סימביוטים! (יאפ) ויכולים לזנק על מטוס נוסעים בגובה אלף רגל פלוס ישירות מהקרקע תוך שנייה כמו טיל קרקע אוויר! אני לא ממציא את זה, זה בסרט! ולקינוח, שתי סצינות אחרי הקרדיטים, אחת שמבטלת לחלוטין את סוף הסרט עצמו ומוכיחה את מה שטענתי- נול הוכנס כמוצא אחרון בדקה התשעים לסרט! ואחת שחצי צוחקת וחצי… לא קשורה לכלום בשום צורה כולל לעצמה!

מה טוב בסרט? הזינובייטס מגניבים, ויש כמה סימביוטים מגניבים. השאר? גרוע. פשוט גרוע. וזה בלי לדבר על העובדה שהדמות של מוליגן- טוקסין ("הנכד" של וונום בקומיקס) נהרס לחולטין, כמו גם דמויות של סימביוטים אחרים שהובטחו לנו כמו לאשר (הירוק המצליף) או סקרים (הסימביוטית עם השיער הארוך) ופשוט זרקו אותם על המסך להיות בשר תותחים לזינובייטים. אה כן, נול לא באמת עושה כלום! אחד הנבלים הגדולים ביותר שמארוול כתבו בעשור האחרון, והם לא עושים איתו כלום!

לא רק שלא נהניתי מ"הריקוד האחרון", מהשנייה הראשונה רק התחננתי שהוא ישתפר… וזה לא קרה, אלא שהוא הפך רע מרגע לרגע. בצאתי מהאולם שאלתי אנשים רנדומלים: "מה חשבתם?" ובאמת שנדהמתי לשמוע דעות כמו "אהבתי" או "נהניתי".

אסכם בנימה האישית איתה פתחתי את הביקורת. העולם הזה, של דמויות דמיוניות, צבעוניות ומלאות אופי, היה בעבר אישי שלי. הייתי מאושר שסוף סוף יכולתי לחלוק אותו עם אחרים אחרי 2012. אבל ככל שהזמן עבר, והתוצרים סביב הדמויות הפכו סתמיים, ריקים, ממוחזרים ופחות איכותיים, שהדמויות השתנו יותר מדי, הוגחכו, הושפעו מפוליטיקה עולמית, חברתית, מגזרים, דתית, גזעית ועוד, וגרוע מכך- היו מי שאהבו את זה, התחלתי לאבד עניין במה שנתן לילדות שלי את הצבע והטעם. זה לא שאני אוהב לכתוב ביקורות שליליות ולקטר ש"אכלו לי שתו לי". זה פשוט שאני כועס שלוקחים משהו שאני אוהב, משנים אותו לחלוטין, ואומרים לי "זה לא שלך יותר! זה שלנו! וזה ככה לנצח!". אני לא רוצה שהילדים שלי יחשבו שוונום הוא ליצן. זה לא הסיבה שאני רוצה לחלוק איתם את הסיפור של הדמות.

אחתום בפארפרזה של ציטוט ששמעתי לאחרונה, בנושא אחר לחלוטין, ואומר כך: כל עוד יש אדם אחד יחיד, עם עין אחת, אוזן אחת, פה, בלי ידיים רגליים וחצי מוח, שיגיד על סרט כמו "ונום- הריקוד האחרון" את המילה "אהבתי"- נמשיך לקבל סרטים גרועים, ועיבודים גרועים.

ציון סופי: 0 פשוט אין שום סיבה בעולם לתת לסרט הזה תשומת לב.