כשיצא "הג'וקר", אי שם בפרהיסטוריה שלפני 5 שנים, הסרט היה אתגר לצופים שציפו לעוד סרט קומיקס וקיבלו במקום דרמת פשע פסיכולוגית המתכתבת עם הקולנוע האמריקאי פורץ הדרך של שנות השבעים. לכאורה, ללא סיוע של גיבור על אמיתי, לא היה סיכוי לסרט כזה להצליח, אבל בתקציב צנוע יחסית, "הג'וקר" הפך למגה הצלחה שהכניס פי 20 מתקציבו בקופות.

עתה מגיע חלק ההמשך בעלילות הליצן הפסיכוטי, "ג'וקר: טירוף בשניים" עם חיזוק לחואקין פניקס כג'וקר בדמות ליידי גאגא כהארלי קווינזל, אהובת ליבו של הג'וקר מהקומיקס. נראה כי הבמאי והכותב טוד פיליפס החליט לאתגר עוד יותר את הצופים – כבר בשלבי הפקה מוקדמים הוכרז כי הסרט יהיה לא פחות ממחזמר, שיציג את הדמויות המוכרות שרות ורוקדות.

"ג'וקר: טירוף בשניים" בדיוק כמו גיבורו, סובל מפיצול אישיות – חלק אחד שלו הוא בעיקרו דרמה משפטית הסובבת סביב משפט הראווה הנערך בגות'האם לארתור פלק בשל הרציחות המרובות אותן ביצע בחלק הקודם, בעיקר זו של מגיש הטלוויזיה מורי פרנקלין (רוברט דה נירו), רציחות שהפכו אותו לסלבריטי בעיר בעלת סולם ערכים מעוות.

החלק השני באישיות המפוצלת של הסרט הוא השלמת הטרנספורמציה של פלק לאלטר אגו של הג'וקר. החלק הצעקני של פלק מדוכא חזרה פנימה, כאשר פלק עצמו מושפל ומדוכא בחלק השמור למטורפים מסוכנים במוסד ארקהם.

האפרוריות של פלק מתאימה לסביבה הקודרת של הכלא, אך הטירוף האקסטרווגנטי של הג'וקר , אשר מדמיין שכל העולם הוא במה והוא הכוכב במחזמר נוצץ, מחכה להתפרץ מתוכו מחדש. הטריגר לכך יגיע כאשר האישיות המעורערת לא פחות של הארלי תתפרץ לחייו, פירומנית המאושפזת במוסד ארקהאם, ומעריצה של הג'וקר.היא זו שתצית (סליחה על משחק המילים) את הרצון של דמות הג'וקר להשתלט על גופו של פלק.

אם הסרט הקודם יצר תחושה כבדה של חוסר נוחות, הרי שבהקרנה המוקדמת שבה נכחתי הבנתי כמה הסרט הזה יעצבן אנשים ויגרום להם לעזוב את האולם בכעס.
נראה כי פיליפס החליט לעשות סרט שבו החלק "הרציני" ייצור את הדיסוננס הכי גדול בינו לבין החלק "הקליל" של המחזמר. היו כבר לא מעט סרטים שהעבירו סיפור קודר באמצעות שירי מחזמר, אולם "ג'וקר: טירוף בשניים" עושה הכל כדי לנכר עוד יותר את הקהל. אני מבין את כל מי שיחשבו שהסרט פשוט "לא עובד" וכי משהו פגום בסרט מיסודו, אבל אני רואה ב"ג'וקר: טירוף בשניים" ניסיון אמיץ לשבירת מוסכמות.

ההנחה הסבירה שלי היא שההצלחה הפנומנלית של הסרט הראשון גרמה לאולפנים להסיר את הרסן מפיליפס כיוצר ולהניח לו לעשות מה שרצה – וזוהי התוצאה הסופית, תאהבו אותה, או (סביר יותר) לא תאהבו אותה. בתוך המסגרת של "סרט קומיקס" שקיבל מאולפני וורנר\DC, פיליפס יצר פה סרט אקספרימנטלי שהוא אמנות הקולנוע למען אמנות הקולנוע, יש שיגידו יומרנות שיצאה משליטה. זו בדיוק הנקודה שלדעתי הרבה יפספסו – במקום בידור אסקפיסטי, הקהל מקבל שעתיים ורבע של קולנוע שיגרום לכל אחד כמעט לזוז בחוסר נוחות בכיסא, אבל בסופו של דבר אני רק יכול להעריך את האומץ לעשות סרט כזה.

לא שחשבתם שאפשר אחרת, אבל חואקין פיניקס עושה פה עבודה מופתית – הוא ארתור, הוא ג'וקר והוא כל מה שאפשר ביניהם. סטפני "ליידי גאגה" ג'רמונטה אמנם כבר לא צריכה להוכיח לאף אחד שהיא שחקנית מעולה אחרי "כוכב נולד", אבל הארלי קווינזל בגילומה היא דמות הרבה יותר עגולה ופגיעה מכל וריאציה אחרת שהופיעה על המסכים. לצידם מופיעים בסרט שחקנים כמו ברנדן גליסון וקתרין קינר המצוינים, אבל הם נדחקים לשוליים בשל ה"טירוף בשניים" והכימיה שפורצת בין גאגא לפניקס.

הצלם לורנס שר שעשה עבודה מופתית בסרט הראשון חוזר עם צילום מהפנט שמתרכז בניוואנסים הקטנים בפניהם של פיניקס וגאגא, אבל גם מצליח ליצור תחושה שמדובר בשני צלמים שונים: אחד מביים את דרמת כלא ריאליסטית נוסח "חומות של תקווה", והאחר מביים ספקטקל מוזיקלי צבעוני ומלא בצבע ואור. לחלק של המחזמר תורמת כמובן המלחינה הילדור גואנדוטיר (שהלחינה גם את הסרט הראשון) עם "נאמברים" מוזיקליים, שרובם מבוססים על שירי ג'אז וביג באנד מוכרים מאוד, שמקבלים כאן ביצועים עוכרי שלווה של הג'וקר והארלי, ביחד ולחוד.

כאשר הגיעו 5 הדקות האחרונות של הסרט, הבנתי שפיליפס בחר לעשות את ה"נא בעין" האולטימטיבי לקהל הקומיקס השבוי, בסרט שכולו בעצם "נא בעין" אחד גדול. סצינת הסיום מתכתבת עם כל הביקורות שהיו לחלק מהפאנבייס עם דמות הג'וקר בסרט הראשון וגם אולי סוג של השלמה עם מה שהולך להתרחש ביקום הקולנועי של DC מעתה והלאה, תחת שלטונו של ג'יימס גאן. לא ארצה לגלות יותר מזה.

בקריאה חוזרת של הביקורת שלי לסרט הראשון הבנתי כמה טעיתי בענק לגבי ההצלחה שלו (חזיתי שהוא יעשה רק כמה מאות מיליונים בקופות), אבל אני ממש לא רואה איך "ג'וקר: טירוף בשניים" אפילו יתקרב לסכומים האלה, בטח שלא יחזיר את ההשקעה לאולפנים עם תקציב שהתנפח לפי 4 מהראשון.
אני ארצה להיות שוב מופתע ולגלות שטעיתי שוב בתחזית, ולכן עדיין אמליץ לכל מי שיכול לקנות כרטיס ולראות את התופעה הייחודית שהיא "ג'וקר: טירוף בשניים" בקולנוע, כי אין וכנראה לא יהיו עוד סרטים כמוהו.

ציון סופי: 3.5 (מתוך 5)