הטרנד הדי מרגיז העכשווי שמגיע מהוליווד בחודשים האחרונים עבור כל מיני סרטים שנופלים תחת ההגדרה "מותחן", הוא להכתיר בערך כל סרט שני בתור "המותחן הכי מפתיע של השנה"- זה קרה ב"לונגלגס" (שלא בצדק לטעמי) וגם ב"צאי מזה" ואני בטוח ששכחתי כמה אחרים. עבורי, כאחד שצפה באיזה מותחן או שניים בימי חייו, כותרת כזו היא כמובן הזמנה פתוחה לנחש את ההפתעה, או הטוויסט היישר על ההתחלה ולפחות במקרה של אלה שהזכרתי – זה לא היה קשה במיוחד.
על כן, כאשר הוזמנתי לצפות במותחן האימה החדש "רצח ממבט ראשון" (במקור "Strange Darling") וכבר על הפוסטר נכתבו מילים כמו "מפתיע" וגם "בלי ספוילרים" – הגעתי כבר דרוך להתאכזב.
ובכן, האם "רצח ממבט ראשון" מאכזב? מבחינת הטוויסט אני חייב לציין שגם כאן לאחר פחות מחצי שעה החלק "המפתיע" היה שקוף למדי לצערי, אך עדיין "רצח ממבט ראשון" מצליח להיות מספיק מקורי ועם זווית רעננה על ז'אנר טחון כדי לשמור על עניין ובכך להתעלות על רוב המותחנים הבנאליים.
אחד מהדברים שגרמו לי להבין את עלילת הסרט היו הדקות הראשונות שלו –
כל הפרולוג של הסרט מדבר "טרנטינואית" שוטפת: מעבר מפילם בשחור\לבן לצבע, פורמט מסך ריבועי למסך מלא, כותרות מוגדלות מדי וכמובן שימוש בשקופית המתארת את החלק שבסיפור בו אנו נמצאים, ואז כמובן לספר אותו בצורה לא ליניארית. כאשר במאי\תסריטאי מתחיל כך את הסרט, מבחינתי הוא חשף כך גם את הקלפים החבויים שלו, אבל אין זה מפחית מההערכה שלי כלפי התוצאה הסופית –
גם כשעושים מחווה , חשוב לבצע אותה כמו שצריך ו"רצח ממבט ראשון" מצליח בכך.
במה דברים אמורים? ובכן, באותן כתוביות שבתחילת הסרט מוצגות הדמויות הראשיות ללא שמות ספציפיים: יש את וילה פיצג'רלד (ראינו אותה לאחרונה בתור מדליין אשר ב"נפילת בית אשר" המצוינת בנטפליקס) המגלמת את ה"אישה" (ואם למישהו זה מזכיר את "הכלה" מ"קיל ביל" אז בבקשה) ואת קייל גאלנר ("סמייל") בתור ה"גבר-שד", לא פחות ולא יותר.
בנוסף, כפי שכבר רשמתי הסרט בוחר לדלג לאמצע העלילה באופן לא ליניארי, דבר מחשיד בפני עצמו והמבין, יבין.
הסיפור הכללי עוסק במפגש לילי בין האישה והגבר במוטל באורגון הכפרית, ע"מ לקיים מפגש מיני חפוז ולא מחייב. כפי שאפשר להבין מכותרת הסרט, העניינים לא מתגלגלים כפי שהם אמורים להיות ונפתח מרדף בין צייד לניצוד, אשר מביא אותם גם לבית חווה מבודד, שם הם נתקלים בצמד היפים מבוגרים, אותם מגלמים השחקנים הוותיקים אד ביגלי ג'וניור וברברה הרשי.
זהו, לא נגלה יותר משאר העלילה.
את הרעיון לתסריט לסרט הארוך השני שלו קיבל הבמאי ג'יי טי מולנר מתמונה שעלתה בראשו של "הבחורה האחרונה", אותה נערה שורדת בודדה בסרטי אימה, שרצה לקראת המצלמה בהילוך איטי מתוך עצי היער. האימג' הזה יופיע כמו שהוא בכותרות הפתיחה של "רצח ממבט ראשון".
מאותו רעיון ראשוני, מולנר פיתח תסריט יחודי ומעניין למדי, שאני הבחנתי שיש בו גם אמירה חתרנית מול הנרטיב השולט בהוליווד כרגע (או כך הבנתי) ורק על כך מגיע לסרט הזה ציון לשהח, ולמרות ההסתייגות שרשמתי בתחילת הביקורת, "רצח ממבט ראשון" הוא עדיין מותחן אימה קטן, כתוב היטב ועם בימוי אפקטיבי.
צוות השחקנים המצומצם עושה עבודה מצוינת, במיוחד וילה פיצג'רלד וקייל גאלנר, שהחלק הארי של הדרמה בסרט נופל על כתפיהם, והם מצליחים להעביר גם פגיעות ברגעים האינטימיים והחשופים הקטנים שבין גבר ואשה, וגם ברוטליות מדממת בקטעי המתח החשופים יותר.
הופתעתי לגלות את שמו של השחקן ג'יובני ריביסי ("אוואטר", "סניקי פיט") רשום כצלם הסרט, לצד תפקידו כמפיק, אך ריביסי עושה עבודה לא רעה בכלל. הסרט מצולם כולו על פילם 35 מ"מ ולא במצלמות דיגיטליות בלוקיישנים של אורגון בה העלילה מתרחשת. התוצאה הסופית היא צילום שנע בין ריאליזם מחוספס יחד עם צבעוניות מוקצנת ומסויטת שמאוד הוסיפה לאווירת הסרט.
נקודת זכות נוספת היא שהסרט קצר ולעניין בדיוק כמו שאני אוהב – רק 96 דקות שדוחסות את המתח לפרק זמן מוצדק לחלוטין עבור העלילה שלו, למרות שכן היה אפשר לקצץ כמה דקות מסצנת הסיום, שבה אני חושש שהיוצר התאהב מדי בדמות שלו ולא רצה להיפרד ממנה כל כך מהר.
