כל הפוסטים מאת Tal_Michels

ביקורת, "דמבו" – ליפול בסגנון

זה לא סוד שדיסני הפכו בעשור וחצי האחרון לתאגיד ענק וחמדן. הרכישות הבלתי פוסקות של אולפנים מתחרים, רכישת מותגי ענק והדובדבן שבקצפת- מיצוי האלמנט הנוסטלגי מהכותרים הפרטיים של החברה לדורותיה. סרטי הלייב אקשן של "סינדרלה" "היפה והחיה" "ספר הג'ונגל" ועוד, היו רק ההתחלה במה שנראה כמו מתיחת פנים אגרסיבית לסטודיו שפעם שיחק עם רגשות הקהל כאילו היו בובה על חוט. "דמבו" הסיפור על הפיל המעופף, הוא האחרון בשורת הניסיונות הללו לחלוב מהעבר כל טיפת ממון (בהמשך השנה נזכה גם לעיבודי לייב אקשן של "אלאדין" ו"מלך האריות").

המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "דמבו" – ליפול בסגנון

ביקורת, "קפטן מרוול" – לא ציפור, לא מטוס, לא רע בכלל

אחרי ההצלחה הלא קטנה של "וונדרוומן", ולאחר שנים של דרישה מצד המעריצים להובלה נשית בסרט גיבורי על, האיש והכובע, קווין פייגי, החליט שהגיע הזמן להציג לעולם את הגרסה הקולנועית לקפטן מארוול. לא, לא הגיבור החייזרי רב העוצמה שהופיע לראשונה בחוברות מרוול אי שם בשנות השישים, אלא את יורשת העצר שלו- קרול דנברס, שתחילה כונתה "מיס מארוול", אבל בחלוף השנים הרוויחה את הטייטל הנכסף.

המשך הקריאה כולל מספר ספויילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "קפטן מרוול" – לא ציפור, לא מטוס, לא רע בכלל

ביקורת, "ליגת הצדק- הדור הבא", עונה 3 (החלק הראשון)- ברוכים השבים, התגעגענו

בין השנים 2010 ו-2013, וורנר-אנימציה, שהיו החלק האיכותי היחיד בכל מה שקשור ל-DC  במדיה הקולנועית\טלוויזיונית, הפיקו עבור cartoon-network סדרה נהדרת, המבוססת על הגיבורים הצעירים יותר של DC. שלא כמו Teen Titans, ששילבה הומור סלפסטיקי עם עלילות דרמתיות,  "ליגת הצדק- הדור הבא" הייתה ברובה הגדול דרמתית ואפית מאוד.

לא רק שהוצגו לפנינו עשרות קשתות סיפור שנות עבור דמויות כמו נייטווינג, סופרבוי, אקוולאד ומיס מארשן, נוצרה גם דרמה אנושית בחיבורים שבין הדמויות, והעונה השנייה (המכונה גם "פלישה") לא רק שהייתה בוגרת יותר בתוכן, אלא גם ביגרה את הדמויות עצמן. העוצמה הרגשית שהייתה לסדרה על המעריצים, הורגשה בשיאה כאשר היא בוטלה באופן מפתיע ב-2013 אחרי שתי עונות ו-46 פרקים בלבד.

שלוש שנים מאוחר יותר, ב-2016, מפיקי הסדרה יצאו בהצהרה מרגשת, כי הסדרה תחזור לעונה אחת אחרונה בפורמט "נטפליקס", בוגרת יותר, מרגשת יותר, וסוגרת פינות. הקאסט הקבוע יחזור עם ג'סי מקארת'י כדיק גרייסון (נייטווינג), נולאן נורת' כקונור קנת (סופרבוי), דניסה מק'קלר כמייגן מארס (מיס מארשן) ועוד רבים אחרים.

להמשיך לקרוא ביקורת, "ליגת הצדק- הדור הבא", עונה 3 (החלק הראשון)- ברוכים השבים, התגעגענו

ביקורת, "מיסטר גלאס" – תפנית בעלילה

מנוג' נאליאטו שאמלאן (מ. נייט בפי חבריו) הוא אמן ייחודי בדורנו. בעולם של שוברי קופות "חסרי נשמה" או "דלי עומק", כפי שמבקרים אחדים נוטים לומר, שאמלאן עדיין מנסה להראות את הפן האמנותי של עולם הקולנוע, תוך היצמדות אל הז'אנר האהוב עליו- המותחן הפסיכולוגי. אני הכרתי לראשונה את שtמלאן כשצפיתי ב"סיינס", מותחן המד"ב של האיש שהפגיש אותי איתו לראשונה. אומנם מדובר באחד הסרטים המטומטמים ביותר שאי פעם נכתבו (חייזרים אלרגים למים שלא פותחים דלתות), אבל הסאונד, בשילוב עם הבימוי, העריכה ולפעמים המשחק, הביאו ילד בן 13 כמוני למצב שהוא לא יכול לישון בלילה.

מכאן והלאה שמו הטוב של שאמלאן רק הלך והפך לבדיחה. "הכפר", "היום בו הכל קרה", "הנערה במים" שלא זכה להפצה בישראל, "העולם אחרי" והעיבוד המזעזע ל"אווטאר- כשף האוויר האחרון", כל אלו ועוד הפכו לרפרטואר של איש עם חזון, וחיבה בלתי מוסברת לדחוף תפנית עלילתית בכל יצירה. והנה קרה מקרה, שאחרי רצף של זבל קולנועי, האיש מביא לנו את "ספליט". סרט על רוצח חייתי בעל 24 אישיויות שונות, עם משחק מהנה ביותר מצד ג'יימס מקאבוי, ויותר מזה, מדובר בסרט המשך לאחד מלהיטיו הגדולים ביותר: "בלתי שביר"! שנתיים לאחר מכן, "מיסטר גלאס" מגיע כדי לחתום את טרילוגיית גיבורי העל שהוותה את אחת ההצלחות היחידות של שאמאלאן. ציפינו ציפינו, ראינו ראינו, חטפנו עצבים בסוף.

להמשיך לקרוא ביקורת, "מיסטר גלאס" – תפנית בעלילה

ביקורת, "אקוואמן" – הטוב, הרע והמרהיב

"כשסניידר התקשר אלי חשבתי שהוא רוצה שאגלם סתם איזה נבל קטן, כמו לובו אולי. כשהוא אמר לי "אקוואמן" השבתי ב"סליחה?" ומיד לאחר מכן ב"סבבה!"" זה מה שג'ייסון ממואה אמר בראיון לאחת הרשתות, לקראת צאת הסרט "ליגת הצדק". כבר אז ידעתי שיש משהו בשחקן האנרגטי הזה שעשוי להציל את סרטי היקום הקולנועי הצולע של DC. מעבר לשתיים שלוש שורות של דיאלוג משעשע, אקוואמן לא הצליח להרים את "ליגת הצדק" לגבהים שציפו ממנו. התקווה הופנתה לכיוון סרט הסולו "אקוואמן", בבימויו של ג'יימס וואן ("המסור", "מהיר ועצבני 7").

כבר בצפייה בטריילרים אפשר היה לשמוע את דעת הקהל מתפצלת לשניים. חלקים אמרו שהעיצוב נראה זוועתי, אחרים ניסו להרים את הלסת התחתונה מהרצפה מרוב התפעלות. היו מי שכבר לא היו לו ציפיות מהסרט, ומי שמאוד התרגש לקראתו. מה אני חשבתי? אני הייתי באמצע, בין הפטיש לסדן. מצאתי את עצמי מוחא כפיים בהתלהבות ונמרח משעמום בכיסא שלי. מתפוצץ מתענוג מהאושר הוויזואלי שנפרס לפני, ומתפלל שדיאלוגים מסוימים פשוט יעברו כבר.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "אקוואמן" – הטוב, הרע והמרהיב