מודה ומתוודה, כשהוטלה עלי המשימה לכתוב כתבת "צפיה מהעבר" על "פחד עד מוות", לרגל 25 שנים לסרט, שמחתי עד מאוד. עברו יותר משני עשורים מאז צפיתי בו בפעם האחרונה וצפייה מחודשת הייתה בהחלט מתויגת ברשימת "צריך-לעשות-ולא-ממש-יוצא" והנה – כתבה לאתר תכריח אותי למחוק אותו מהרשימה.

את הסרט ראיתי בפעם הראשונה בקולנוע השכונתי, אי שם בשנת 1990. לאחר מכן צפיתי בו עוד עשרות פעמים על קלטת וידיאו שחוקה (מי פה זוכר את ה"תענוג" בלשבת מול מכשיר VHS חורק בזמן שהוא מחזיר את הקלטת להתחלה כדי שיתאפשר לראות את הסרט שוב).

"פחד עד מוות" או בשמו המקורי Tremors (באנגלית – רעידות קצובות) יצא בינואר 1990 בבתי הקולנוע בארה"ב, ולמרות ביקורות טובות זכה רק להצלחה בינונית בקופות. הצלחתו הגדולה הגיעה רק כאשר הסרט יצא למכירה בקלטות וידאו והפך לסרט פולחן שיצר עוד 3 סרטי המשך (שיצאו ישירות לוידאו) ואף לסדרה קצרת ימים בערוץ SyFy בשנת 2003.

את הסרט ביים רון אנדרווד, שזה היה סרטו הראשון באורך מלא. שנה לאחר מכן הוא ביים להיט היסטרי בשם "תעצרו את העיר, אני רוצה לרדת" ומאז הקריירה שלו דעכה לאיטה והוא עבר לעבוד בעיקר בטלוויזיה, כאשר לאחרונה ביים פרק של "סוכני ש.י.ל.ד".

בין מפיקי הסרט הייתה גם גייל אן הרד, האקסית של ג'יימס קמרון ומי שהפיקה עבורו עד אז את "שובו של הנוסע השמיני", "שליחות קטלנית" ו"מצולות". מאוחר יותר בקריירה היא תפיק בין השאר את "שליחות קטלנית 2: יום הדין", "ארמגדון" ואת הסדרה "המתים המהלכים".

הסרט מתחיל עם Long Shot נהדר של קווין בייקון מטיל את מימיו מעבר למצוק בליווי של מוזיקת קאנטרי עליזה. זו פתיחה מתאימה במיוחד לסרט שהוא שילוב של מערבון\קומדיה\אימה שגיבוריו הם וואל (בייקון) וחברו הטוב ארל (פרד וורד- שלנצח יהיה "רמו" עבורי) בתור צמד רדנקס החיים בעיירה בשם Perfection, שהיא הכי רחוק שיכול להיות מהשם שלה, מאחר והיא תקועה באמצע עמק מדברי הסגור בהרים מכל צדדיו וגרים בה פחות אנשים מאשר שיניים בפה של רדנק ממוצע. וואל וארל מתפרנסים מעבודות מזדמנות בתור פועלים לכל מטרה (כולל ניקוז תעלות הביוב של העיירה) ורוצים לעזוב את העיירה לטובת חלומות גדולים בעיירה שמחוץ לעמק.

לאחר יום מסריח במיוחד (תרתי משמע) של עבודה, צמד החברים נשבר ומחליט לעזוב את Perfection לתמיד. כמובן שהחלטה זו מגיעה מאוחר מדי ואת העיירה הם כבר לא יצליחו לעזוב, לפחות לא לפני שיצטרכו להתמודד עם חבורת מפלצות תת-קרקעיות אשר נמשכות לויברציות מעל פני השטח ואוכלות כל דבר טעים שיוצר את הויברציות האלה. כמו, אנשים למשל.

צמד החמד שלנו יצטרך לגלות תושייה רבה כדי לחלץ את עצמם ושאר תושבי העיירה בחיים מאיום המפלצות. בין הדמויות הססגוניות יהיו זוג חולי הדק (זמרת הקאנטרי ריבה מקינטייר ומייקל גרוס שכיכב בכל סרטי ההמשך בסדרה), בעל המרכול המקומי צ'אנג (ויקטור וונג מ"צרות גדולות בצ'יינה טאון") וגיאולוגית צעירה שנקלעת בטעות לאזור כחלק מהמחקר הסייסמולוגי שהיא עורכת (פין קרטר שלא הצליחה למנף את הקריירה שלה מעבר להופעות אורח בסדרות אלו ואחרות, ומאז 2005 לא הופיע בשום דבר).

האם הסרט עומד במבחן הזמן? מנקודת המבט של כותב שורות אלו, בהחלט כן. אותי הוא הצליח לבדר מחדש גם בצפייה המחודשת. הוא פשוט כיפי. אפשר להתייחס לסרט כמחווה לבי-מוביז של שנות החמישים ואפילו נערך בסרט דיון קצר על מקורן של המפלצות – האם הם תוצאה של ניסוי רדיואקטיבי, מהחלל החיצון או תוצאה של ניסוי ממשלתי סודי, אך דיון זה נזנח במהרה וללא מסקנות כי זה ממש לא חשוב. בסרט המפלצות פשוט קיימות. התייחסות הומוריסטית כזו לכל ז'אנר המפלצות הוא חלק מהחן של הסרט. בנוסף, יש בו את אחת מהסצנות המרנינות אי פעם – הגיבורים שלנו בורחים מהמפלצות בעזרת קפיצה במוט בין סלעים גדולים במדבר. בקטע מונטאז' מוזיקלי. ברצינות.

מלבד ההומור, נקודת חוזק נוספת היא הכימיה שפשוט עובדת בין השחקנים בסרט. בזמנו, בייקון ראה בסרט נקודת שפל בקריירה הענפה שלו: "נשברתי והתמוטטתי על המדרכה, תוך כדי שאני צורח לאשתי ההרה – אני לא מאמין שאני משתתף בסרט על תולעים תת-קרקעיות!" למרות כל זאת, בייקון מוכיח בסרט כי הוא מוצלח גם בתזמון קומי והוא משוחרר כדי להשתטות לצד שאר צוות השחקנים בסרט "לא רציני".

סיבה נוספת לכך שהסרט הוא כל כך מוצלח הן המפלצות עצמן – אם נתעלם מההשפעה הברורה של תולעי החול מ"חולית", הרי שמדובר ביצורים מקוריים למדי בז'אנר שסובל מחוסר מקוריות משווע. דבר נהדר נוסף לגביהם – הם מתפוצצים בתערובת נהדרת של קרביים בצבע ורדרד וכתום. יאמי, דלישס.

למרבה הפלא, גם האפקטים לא נראו לי מיושנים לחלוטין, למרות שהמפלצות הן כולן Animatronics, כלומר מופעלות כבובות. יכול להיות שזו רק נוסטלגיה מצידי ולא בטוח איך קהל חדש וצעיר יותר יגיב לסרט. הקצב בסרט שונה מאוד ממה שמקובל בסרטים היום – הקורבן הראשון ייאכל רק אחרי כרבע שעה מתחילת הסרט, רק לאחר שהאקספוזיציה והיחסים בין הדמויות כבר התבססו למדי. סרט מפלצות היום לא יתחיל ללא סצנת פתיחה שכוללת הרג של חצי תריסר אנשים או חצי עיר.

הסרט זכה למעמד הפולחן שלו בעיקר בצפייה ביתית – בתחילה בווידאו, אינספור הקרנות בערוצי הכבלים ולאחר מכן גם בפורמטים הדיגיטליים השונים. ראוי לציון בהקשר זה הוא מארז DVD המכיל את כל סרטי הסדרה שיצא לפני כעשור:

מילת סיום – מומלץ לראות את הסרט באיכות HD. הסרט יצא לפני כשנתיים במהדורת בלו-ריי ואיכות התמונה פשוט נהדרת. שמחתי לראות שהסרט מקבל ביקורות טובות גם היום ולראיה ציון של 84% באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes.

נ.ב.
אסור לשכוח לרגע שלמרות ההסתייגות של קווין בייקון בהתחלה, הסרט הזה הפך לחלק מהפילמוגרפיה שלו ולכן משמש חלק במשחק הטריוויה הנפלא- Six Degrees of Kevin Bacon

משחק חברה זה טוען כי כל שחקן בהוליווד מקושר לבייקון בשישה שלבים או פחות, זאת אומרת שיש קשר בין, למשל, צ'ארלי צ'פלין וקווין בייקון דרך השחקנים או הבימאים אתם עבדו. המשחק הפך למטבע לשון עד כדי כך ש"גוגל" הוסיפה את הערך Bacon Number למנוע החיפוש המראה את מספר האנשים המפרידים עד לבייקון עצמו.