פעם, לפני שהתרחש הלא יאמן והעולם התמוטט, אולפני סרטים נהגו להציג סרטים במקומות שנקראו אולמות קולנוע על מנת שאנשים פשוטים יוכלו ללכת, לבלות ולהנות מהסרטים על המסכים הגדולים עם מערכות הסאונד המטורפות, ביחד עם אנשים אחרים. בחלק הגדול של השנה האחרונה הדבר הפשוט הזה הפך לבלתי אפשרי במרבית העולם, ואולפני הסרטים מנסים לצמצם נזקים ולמצוא את הפתרונות בהוצאת הסרטים ישירות לשירותי הסטרימינג בתשלום.

וגם פעם, לפני שהתרחש הלא יאמן והעולם התמוטט, ג’ואל דוסון (דילן אובריין מהסדרה “זאב צעיר” וסרטי “הרץ במבוך”) היה נער אמריקאי ממוצע שהיה מאוהב באיימי (ג’סיקה הנוויק, נימריה סאנד ב”משחקי הכס” וקולין ב”איירון פיסט”) ויחד הם עשו דברים שטינאייג’רים אמריקאיים עושים בדרך כלל, כמו להתמזמז במכונית מנקודת תצפית מעל הפרברים. אבל אז הגיעה הקורונה…סליחה. זה לא מה שקרה.
אז התרסקו שברי אסטרואיד עם כימיקלים מוזרים על כדור הארץ וגרמו למוטציות מוזרות בחרקים וזוחלים שונים שהפכו אותם למפלצות ענקיות וטורפות, דבר שגורם לטרגדיה נוראית עבור ג’ואל וגם לכך שצמד האוהבים נפרד. עם יד על הלב: נכון שכל זה נשמע קצת יותר חמור מקורונה?! אבל בלי פאניקה, זו רק העלילה של “אהבה ומפלצות” (Love and Monsters) הסרט שאולפני “פארמונט” החליטו להוציא לפני חודש לרשת, למרות שהתכנון המקורי היה להוציא אותו לקולנוע בפברואר 2021.

“אהבה ומפלצות”, למרות השם המבעית, הוא סרט הרפתקאות לכל המשפחה עם קריצה עצמית והומור המיועד בעיקר לקהל צעיר, שמזכיר לפרקים סרטי הרפתקאות למתבגרים מהאייטיז.
לאחר הקדמה קצרה ומשעשעת המתארת לנו את הרקע של העולם הפוסט-אפוקליפטי ואת הגיבור, אנו מבינים שעברו 7 שנים מאז האירוע הקטקליזמי, והשורדים המעטים באמריקה סגורים במקלטים שונים וממעטים לצאת אל העולם החיצוני שבו משוטטות מפלצות רעבות.
ג’ואל באופן ספציפי לא ראה את אור השמש מזה זמן רב מאוד, בעיקר משום שיתר השורדים אשר חולקים איתו את הבונקר התת-קרקעי רואים אותו כלא יוצלח אשר קופא בשעת סכנה ועלול לסכן את שאר האנשים שאיתו.
לכן ג’ואל מסתפק בלהכין מרק מינסטרונה לח’ברה.
בתפנית עלילתית צפויה, ג’ואל מגלה כי איימי שרדה גם והיא נמצאת במקלט אחר המרוחק עשרות ק”מ ממיקומו הנוכחי וכגיבור שהוא רוצה להיות, ג’ואל מחליט כי עליו לעשות הכל למען האהבה ולכן יוצא למסע מסוכן על מנת להתאחד חזרה עם איימי.

כמתבקש מסרט הרפתקאות, ג’ואל צריך להתגבר על הקשיים החיצוניים כמו גם הפנימיים. בדרך הוא חובר ל”בוי”, כלב נטוש שהופך לבן הלוויה הנאמן שלו וגם עם קלייד (מייקל רוקר, יונדו מ“שומרי הגלאקסיה”) ומינו (אריאנה גרינבלט הצעירה והמצוינת, גילמה את גאמורה כילדה ב”מלחמת האינסוף”) – זוג שורדים קשוחים ומנוסים שעושים את דרכם להרים, שם יש פחות תפלצים, בשל מזג האויר הקר.
הם מנסים לשכנע את ג’ואל להצטרף אליהם, אך ג’ואל נחוש בדעתו להגיע לאיימי ולכן ההרפתקאות שלו ממשיכות ומכאן לא נרצה לספיילר יותר את העלילה עבור מי
שמתכוון לראות.

כפי שכתבתי מקודם, הסרט מתאפיין בוויב חזק של סרטי הרפתקאות\נעורים משנות השמונים, לכן לא מפתיע לגלות בו מחוות לכמה מהם: למשל, אחת המפלצות מזכירה מאוד את הסרט “פחד עד מוות” .
מחווה נוספת מתרחשת בסצנה בה ג’ואל יושב עם האנדרואידית מייביס (בקולה של השחקנית האוסטרלית מלאני זנאטי) בתחנת דרכים נטושה, כאשר ברקע מתנגן לו השיר “Stand By Me” של בן אי. קינג שהפך למזוהה עם “אני והחברה” של רוב ריינר, אולי גדול סרטי ההרפתקאות\נעורים אי פעם.
והפלא ופלא, מיד לאחר האזכור המוזיקלי הזה, בסצנה שבאה מיד אחריה יש אזכור ויזואלי ברור ל”אני והח’ברה” ונגלה רק שמדובר ב”תגלית” המתרחשת למי שנכנס למקורות מים לא מוכרים בטבע הפתוח.
אגב הסצנה עם מייביס, מדובר בסצנה חביבה אך מיותרת לגמרי, אשר לא רק שהיא פוגעת בקצב של הסרט, אלא נראית כל כך תלושה משאר המאפיינים שלו, עד אשר לא נותר לתהות האם מדובר בעלילת משנה גדולה יותר שנחתכה מהקאט הסופי של הסרט.

בנוסף להשפעות אלו, הסרט מזכיר גם סרט טרי יותר – “זומבלינד” המצליח של רובן פליישר, בייחוד כאשר הדמות של מייקל רוקר מופיעה על המסך, במאפיינים דומים למדי לאלו של הדמות של וודי הארלסון בסרט ההוא.
הבמאי מת’יוס מכחיש כי ל”זומבלינד” יש השפעה כזו ישירה על הסרט, וטוען כי הדמויות של קלייד ומינו מושפעות דווקא ממשחק המחשב “Last of Us”.

מאחורי המצלמה עומד הבמאי\תסריטאי הדרום-אפריקאי מייקל מת’יוס, אשר סרטו הראשון “Five Fingers for Marseilles” יצא ב-2017 וזכה לשבחים.
את הסרט הפיק שון לוי (“דברים מוזרים”) מתסריט של בריאן דאפילד (“הבייביסיטר“), אשר נקרא במקור “בעית מפלצות” ועדיין מופיע כך בחלק מהמקומות.

נקודת החוזק העיקרית של הסרט היא המשחק כאשר עיקר הכובד נופל על כתפיו הצעירות של אובריין שעושה עבודה מעולה בתור הגיבור המעט חנון.
מייקל רוקר עושה בחן רב את הדמות שהייתם מצפים ממייקל רוקר לעשות, כאשר אריאנה גרינבלט מצליחה אפילו לגנוב לו לעתים את ההצגה כילדה הקשוחה מינו.
אולם החלק בו הסרט מממש מצליח להתעלות הוא באופן העיצוב של העולם הפוסט-אפוקליפטי בו נודד לו ג’ואל לצד כלבו, כאשר חלק מהקרדיט אפשר לשייך לעבודה המצוינת של הצלם הראשי לקלן מילנה (“דברים מוזרים”) ואת החלק העיקרי אפשר לזקוף לזכות מחלקת העיצוב והאפקטים המיוחדים.
אמנם למפלצות יש ווייב של מפלצות מסרטי “בי-מוביז” משנות החמישים, אבל זה לא אומר ש”אהבה ומפלצות” הוא אחד מסרטי הזבל האלה בה הכל נראה מזויף. להיפך, נראה כי הושקעה מחשבה רבה באופן בו הסיפור האנושי והמוטיבים הלא טבעיים ישתלבו יחד.

את הכל מאחד יחד הפסקול הלא רע בכלל שהלחין מרקו בלטרמי הוותיק (“מקום שקט”) לצד מרקוס טראמפ (שום קשר לנשיא).

 ממש מאכזב שהסרט יצא רק בהפצה ביתית ודווקא הייתי ממש שמח לראות אותו על המסך הגדול. לכל מי שמחפש סרט קליל ומבדר, שאפשר בהחלט לצפות בו לצד בת זוג, יכול להתמסר ל-109 הדקות של “אהבה ומפלצות”, אשר בכיף אני מעניק לו ציון סופי של 3 כוכבים, בשל אווירת הפאן הלא מחייבת וגם בשל המערכה האחרונה שניסתה לשבור מעט את התבנית הצפויה.