ארכיון תגיות: ארנולד שווארצנגר

"הטורף: שטח פראי"- מיתולוגיה מהעתיד

"הטורף: שטח פראי" ("Predator: Badlands") הוא הסרט החדש במותג אשר מחזיר את דמותו של "הטורף" למסך הגדול אחרי 7 שנים, עם טוויסט עלילתי שמעריצי הדמות מחכים לה כבר 30 שנה.

לא זוכר בדיוק באיזה גיל, אבל בהחלט מדובר בגיל חד ספרתי, ישבתי בסלון של סבתא שלי והדלקתי ערוץ 4 (אז ערוץ הסרטים) ונתקלתי בסרט עם ארנולד שוורצנגר מתרוצץ בג'ונגל. כילד מעריץ "פאוור ריינג'רס", היה נראה לי שמי שרודף אחרי ארני וחבריו הוא כמו פאוור ריינג'ר עם מסכה מגניבה ונשקים מגניבים.
"אני חושב שאני אוהב את זה" מלמלתי לעצמי, והשמחה התעצמה כשאותו חייזר רצחני הסיר את המסכה ונחשפתי לראשונה לדמותו של "הטורף".
האובססיה הייתה כמעט מיידית. ברגע שהאינטרנט התחיל להתרחב חיפשתי כל מה שיכולתי על הדמות של הטורף, ונתקלתי בהמון "תוכן מעריצים". מסיפורים קצרים בידיוניים, איורי קומיקס, משחקי מחשב ועוד – הבנתי שלא רק אני חוויתי אימפקט מהדמות המוזרה הזו, אלא שקהילה שלמה הפכה אותו לדמות כמעט מיתולוגית.

עברו כמעט 4 עשורים מאז אותו הסרט מ-1987, שהצמיח שני המשכים ישירים, שני קרוס אוברים עם מותג "הנוסע השמיני" ומעין המשך רוחני ב2018. אף אחד מאלו לא הצליח לשבות את לב הקהל או המבקרים.
ופתאום ב-2022 הגיע הבמאי דן טרכטנברג ("דרך קלוברפילד 10") והפך את כל המותג על הראש עם "טרף", סוג של סיפור מקור עבור הטורף (בשבירה מוחלטת של הקאנון של "הנוסע השמיני נגד הטורף"). "טרף" הציג את מפלצת הסלאשר בתור איום של ממש בניגוד לחצי בדיחה שהוא היה בסרטי המקור, לצד משחק מצויין ודיוק האווירה של הסרט ,"טרף" הפך בקלות לאחד הסרטים הכי נצפים בדיסני פלוס באותה תקופה. אבל טרכטנברג הבטיח עוד, וביוני האחרון הביא לנו את "הרוצח של הרוצחים". סרט אנימציה חצי אנתולוגי הסובב סביב מפגשים שונים עם היאוצ'ה (השם של גזע הטורפים) במהלך ההיסטוריה האנושית. מדובר בפעם הראשונה שבה יוצר כלשהוא בכלל מכנה אותם בשמם ולא פשוט "הטורף" או "הטורפים".בנוסף, הסרט מרחיב על התרבות, המנהגים, השפה של היאוצ'ה- בקיצור, כל מה שעד עכשיו פותח רק במימד המעריצים של הדמות.

"הטורף-שטח פראי" הוא ההמשך של אותו חזון טרכטנברגי שהתחיל עם "טרף". הפעם הטוויסט מדליק במיוחד, מאחר וגיבור הסרט הוא הטורף בעצמו – המפלצת הפכה לגיבור. השחקן (ואני מקווה שאני לא שוחט את השם) דמיטריוס שוסטר קולומטנגי מגלם את דק, יאוצ'ה צעיר ולא "מפותח" שטרם יצא למסע הצייד הראשון שלו. אחיו של דק מתעקש ללמד אותו את דרכי הצייד בשעה שאביו לא מוכן לסבול חולשה בשבט, וגוזר עליו מוות. דק מצליח להמלט מהמוות, אל כוכב מסוכן ביותר כשלפניו המטרה לצוד את הטרף המסוכן ביותר וכך יוכל להוכיח עצמו ראוי להיות "בן יאוצ'ה". על אותו כוכב הוא פוגש את ת'יאה (אל פאנינג), אדם סינטטי תוצרת "ווילנד-יוטאני" (חברת הסינתטים ממותג "הנוסע השמיני") והשניים מפתחים יחסי חברות מוזרים אך יעילים בדרך למטרה המשותפת שלהם. וכמו שקולמנטגי משחק גם גיבור וגם נבל, גם פנינג משחקת את ת'יאה הגיבורה, ואת "אחותה" טסה, הסינטטית הלוחמנית והאלימה.

עכשיו אם יש משהו אחד שעלול לעצבן את הקהל זה העובדה שהטורף לא רק מדבר, אלא שנתנו לו גם אישיות. יש מי שיגידו "איכס, רגשות? למפלצת רצחנית?" ואני אענה להם, כן כן ואלף פעמים כן.
מהרגע הראשון שהבנתי שהטורף הוא לא מפלצת אחת ודי אלא גזע חייזרי שלם, תבוני, עם מנהגים ותרבות (של צייד והרג אבל עדיין) כל מה שרציתי זה לראות את העולם שלהם, את היחסים בינהם, ההיררכיה המשפחתית, שוני באופי בין פרט לפרט. דק, אחיו הגדול קוואי ואפילו האבא כל איחד מהם הוא יאוצ'ה עם אופי, רגש ובשר. נוסיף לזה שבניגוד לסרטים קודמים הסרט מתרחש בעתיד הרחוק, כלומר יש כאן שאלות שצריך לענות עליהן: מה קרה בנתיים עם יחסי יאוצ'ה \בני האדם? איך האנושות מתייחסת בעתיד לגזע שכל קיץ מגיע לכדור הארץ כדי למוד בני אנוש?
כל אלו הם רק חלקיק קטן ממה שההתנהגות של דק על המסך מספקת למכור עלילות שכמוני. נכון, פנינג מרגישה קצת לא קשורה לעלילה ואולי אפשר היה לוותר עליה, אבל היא מספק לצופה חיבור אנושי שיאפשר לו לא להירדם כל פעם שהדמות הראשית מדבר בשפה החייזרית שלה (שאני הולך בבית ומדקלם חופשי מהיום)/

בנוסף הסרט מכיל קטעי אקשן מהנים בצורה בלתי רגילה – הכוכב בו דק נימצא מלא ביצורים רצחניים ואפילו הדשא מנסה להרוג אותך.
הרגשתי שאני צופה ב"צייד הקרוקודילים" רק בחלל.
פס הקול שמאוד מזכיר את המוזיקה של ההרכב המונגולי "ההאו" שואב אותך לתוך העולם של היאוצ'ה מהרגע הראשון עד לרגע שהקרדיטים נגמרים, והויזואליות של הסרט משאירה אותך דרוך בכל פיפס.
הטורף הוא כבר לא סתם פרצוף עכבישי רובוטי, יש לו הבאות פנים, הוא מעביר כעס, כאב, עצב, צחוק. ובתקופה שבה שחקנים בשר ודם עולים לי על העצבים, זה נחמד שדמות בדיונית יכולה להעביר כל כך הרבה רגש.

טרכטנברג כמו טרכטנברג, כנראה עוד לא סיים עם המותג הזה והוא רק מגביר הילוך. סוף הסרט לא רק משאיר טעם של עוד הוא גם אומר לך "אתה רוצה את זה מטוגן? אפוי? גלידה מלמעלה?" ואני כבר עומד עם פה פתוח.

4/5

ביקורת, "הטורף: רוצח הרוצחים" – מסע ציד מוצלח

דן טרכטנברג ממשיך לשחק עם צעצועים משנות ה80.
תנו לו. הוא בעשייה חיובית.

לא הרבה אנשים זוכרים את זה, אבל "הטורף" התחיל בתור פרודיה: הרעיון היה "רוקי נגד חייזרים", כחלק מהמחשבה נגד מי עוד יכול סילבסטר סטלון להתמודד בקרב, לאחר שכל איום ריאלי כבר בוצע בסדרת סרטי האגרוף. כאשר הבדיחה הפכה לתסריט מלא והתסריט הפך לסרט – מי שהיה מתחת לתחפושת של הטורף היה שחקן מתחיל בשם ז'אן קלוד ואן דאם. לא הוא ולא הדגם הראשוני של התחפושת שרדו לזמן רב. בזכות אולפן האפקטים של סטן ווינסטון ושחקן אחד ממש עצום בשם קווין פיטר הול קיבלנו את "הטורף" -אחת ממפלצות הסלאשרים הגדולות בכל הזמנים, האיום הרצחני על קבוצת השרירנים בהנהגת שוורצנגר בסרט האקשן הקלאסי משנת 1987.


לצער רוב המעריצים, רמת הרצינות בהפקת סרטי "הטורף" הלכה וירדה עם השנים: החלק השני עם דני גלובר היה חביב, השלישי עם אדריאן ברודי היה נחמד, הקרוס-אוברים עם "הנוסע השמיני" היו פשוט פספוס גלקטי, וההופעה האחרונה של המפלצת תחת השם "הטורף" ב2018 הייתה לא יותר ממשגל נוסטלגי.
מותג הסרטים הזה הפך ל"קומדיית מד"ב" בעיניי רבים מהצופים ואז משום מקום בא הבמאי והתסריטאי דן טרטנברג עם הסרט "טרף" (שיצא ישירות לשירות דיסני פלוס) והעיף לכולנו את המוח.

להמשיך לקרוא ביקורת, "הטורף: רוצח הרוצחים" – מסע ציד מוצלח

ביקורת, "שליחות קטלנית: גורל אפל" – לחץ כאן לאתחול    

נתחיל הפעם דווקא מהסוף – "גורל אפל" הוא כנראה ההמשך המוצלח ביותר של מותג "שליחות קטלנית" מאז החלק השני המפורסם "שליחות קטלנית יום הדין" משנת 1991, אשר לקוראי הדף אין צורך להזכיר כמה אני אוהב אותו. מצד שני, זאת לא חוכמה כזו גדולה, מהחלק השלישי והלאה, המותג עבר שלל ידיים, שאף אחד מהן לא הצליחה להשאיר עליו חותם, אלא רק לחרב את מה שהיה. הדבר נכון כפליים לגב פיסת האשפה מלפני 4 שנים בשם "ג'נסיס". אחריה היה אפשר רק לעלות.

אז מה טוב ב"גורל אפל"? ובכן, הוא מספק את הטוויסט הכי טוב כבר ב 5 דקות הראשונות לתוך הסרט. אני מאמין שלא היה צופה אחד באולם שנשאר אדיש. כמו כן, חברי "איגוד השחקנים הקשישים" של הוליווד, דהיינו ארנולד שוורצנגר ולינדה המילטון, עושים כאן עבודה מצוינת וקאמבק מרשים (במקרה של המילטון לפחות). ארני מוכיח שוב שאין לכריזמה ולקוליות שלו תחליף אמיתי והוא לוקח בנינוחות מדהימה את תפקיד של "זקן השבט", בעוד שהמילטון מוכיחה שגם בגילה היא יכולה להיות חתיכת Bad Ass.

המשך הקריאה כולל מספר ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "שליחות קטלנית: גורל אפל" – לחץ כאן לאתחול    

טריילר חדש ל"שליחות קטלנית: גורל אפל"

יש אנשים שלא מסוגלים להשאיר את העבר בעבר וחייבים כל כמה שנים לחזור אליו בניסיון (לא מאוד מוצלח נכון להיום) להחיות אותו. אותם אנשים נקראים מפיקים ואנשי החליפות של הוליווד. סדרת סרטי "שליחות קטלנית" החלה אי שם באמצע שנות השמונים עם הסרט הראשון שביים ג'יימס קמרון. הסרט השני, "שליחות קטלנית יום הדין" שיצא בתחילת שנות התשעים נחשב עד היום כאחד ההמשכונים הטובים בכל הזמנים וגם לאחד מסרטי המד"ב הטובים שנעשו אי פעם. אולם מאז, סדרת הסרטים, שהפכה את ג'יימס קמרון ואת ארנולד שווארצנגר לאגדות הוליוודיות חיות, לא הצליחה להתרומם מעבר לרמת סרט אקשן סתמי ובחלק מהמקרים לא מוצלח. "שליחות קטלנית 3" היה די מגוחך, אחריו הגיע "שליחות קטלנית: התעוררות" שהדבר היחיד שזוכרים ממנו הוא את התפרצויות הזעם של כריסטיאן בייל. הסרט האחרון בסדרת הסרטים היה ב-2015, "שליחות קטלנית: ג'נסיס", שהיה סביר כסרט אקשן, אבל חלש מאוד בהתחשב במקורות שלו. בין לבין זכינו לסדרת טלוויזיה (שדווקא הייתה לא רעה) שבוטלה אחרי שתי עונות.

כעת החליט ג'יימס קמרון שהוא רוצה לחזור לפרנצ'ייז הזה, לראשונה מאז "יום הדין", אבל רק כמפיק וכתסריטאי ולא כבמאי. בכס הבימוי הוא הושיב את טים מילר, מי שהביא לנו את "דדפול" הראשון והודיע לכל העולם שהוא מתכוון להתעלם מהסרטים שנעשו אחרי "שליחות קטלנית יום הדין" וכי עלילת הסרט החדש תתרחש 27 שנים לאחר אירועי "יום הדין". כדי לבסס את הטענה הזו, מחזיר קמרון למסך את שרה קונור (לינדה המילטון הנפלאה) ואת אדוארד פורלונג, שמגלם את בנה, ג'ון קונור. פורלונג התגלה ב"יום הדין" שהיה תפקיד הבכורה שלו בקולנוע. לצערנו הרב, הקריירה של פורלונג לא הצליחה להתרומם, ולאחר כמה ניסיונות וסרטים מעניינים שעשה בשנות התשעים (בהם "אמריקה X", "אודסה הקטנה" ו"פקר") הוא נאלץ להסתפק בתפקידים בסרטים סוג ז' (במקרה הטוב). מעניין לראות אותו חוזר לסדרת הסרטים שהפכה אותו לשם דבר. הסרט התחדש בטריילר:

להמשיך לקרוא טריילר חדש ל"שליחות קטלנית: גורל אפל"

צפייה מן העבר, 25 שנה ל-"שליחות קטלנית 2, יום הדין"

לקראת עליית "שליחות קטלנית: גורל אפל" לבתי הקולנוע. הסיקוול שמתעלם מכל מה שקרה בסדרת הסרטים אחרי "יום הדין" משנת 1991, החלטנו להקפיץ את הסקירה שעשה גל פלודה על "שליחות קטלנית: יום הדין". (הסקירה פורסמה לראשונה אצלנו באתר ביולי 2016, שנה בה ציינו 25 שנה ליציאת הסרט ששינה את פני הקולנוע והאפקטים הממוחשבים שבו).

בהיסטוריה הקצרה של המדיום הקולנועי, ובמסורת ההוליוודית בפרט, סרט ההמשך הוא בד"כ לא יותר מרצון לעשות עוד כמה דולרים על חשבון סרט מקורי מצליח. רוב ההמשכונים האלה לא מצליחים להתעלות על הסרט הראשון, בייחוד לא בכל מה שקשור לתסריט מוצלח. מעטים הם הסרטים שהצליחו לעשות את הבלתי יאומן, ביניהם אפשר למנות את "הסנדק 2", "האימפריה מכה שנית", "שובו של הנוסע השמיני" ובשנים האחרונות אפשר לציין גם את "האביר האפל" למשל.

מעניין לציין שהבמאי שאחראי על "שובו של הנוסע השמיני", שהשנה מציינים 30 שנה ליציאתו, אחראי גם לסרט שרבים (ואני ביניהם) רואים בו את סרט ההמשך הטוב ביותר בכל הזמנים, הלוא הוא "שליחות קטלנית 2 – יום הדין" שיצא לבתי הקולנוע בארצות הברית לפני רבע מאה, ב- 3 ביולי 1991. לפלא הזה אחראי ג'יימס קמרון, בתסריט שכתב יחד עם התסריטאי וויליאם ווישר, תסריט שבעיני מזקק את "נוסחת הזהב" שמעטים כל כך הצליחו לפצח – יש בו הבנה בסיסית וחכמה של חומר המקור, פירוק שלו והרכבה מחדש בצורה טובה יותר ומעניינת יותר. מדובר בשדרוג לגרסה 2.0 שלא מפסיקה להזכיר את המקור ממנו היא הגיעה בקריצה ערמומית. בנוסף, היכולת הפנומנלית של קמרון כבמאי להעביר סיפור בצורה קולחת למסך, בשילוב קטעי אקשן ספקטקולריים שיזכרו במשך שנים, עשו את "T2" לאגדה אליה הפך.

להמשיך לקרוא צפייה מן העבר, 25 שנה ל-"שליחות קטלנית 2, יום הדין"