ביקורת "הדינוזאור הטוב": הכחדה מוצדקת

פיקסאר\דיסני מכים שנית השנה, והפעם: דינוזאורים! זה תמיד נשמע כיף, נכון? אז זהו, שכנראה כמה פלאונטולוגים וצ'ארלס דארווין לא היו אוהבים כל כך את מה שמציג הסרט.

כל מי שמכיר אותי יודע עד כמה אני אוהב דינוזאורים. אז כששמעתי שיוצא סרט חדש של דיסני\פיקסאר בנושא, אמרתי לעצמי "לטוב ולרע, אני שם". ההתנסות האחרונה של דיסני עם לטאות ענק בסרט "דינוזאור" הייתה די בנאלית, לכן חששתי גם לגורלו של "הדינוזאור הטוב", במיוחד לאחר שהודלפו פרטי עלילה וארט מהסרט. תחילה הרעיון נשמע סביר: מה היה קורה לו המטאור שהכחיד את הדינוזאורים לפני 65 מיליון שנה היה מפספס? לא תיארתי לעצמי שהתוצאה תהיה כה מוזרה ומבלבלת.

"...ואז טרפתי אותו בזמן שישב על האסלה"
"…ואז טרפתי אותו בזמן שישב על האסלה"

אחרי שהשביט מפספס את כדור הארץ, ממש בתחילת הסרט, אנו מגיעים אל העת המודרנית (בערך) בה דינוזאורים עדיין קיימים ו… למדו איך לבנות בתים ולחרוש שדות? עברו מהפכה חקלאית? אבל עדיין לא פיתחו את היכולת ללכת על שתי רגליים או הצמיחו אגודלים? "אוקיי", חשבתי, "זה בהחלט ביזארי", והמשכתי לצפות.

הסיפור עוקב אחר ארלו (ריימונד אוצ'ואה), בראכיוזאורוס צעיר ופחדן, בן למשפחת איכרים קשת יום. כשאביו (ג'פרי רייט) מנסה ללמד אותו מהו אומץ, נתקל ארלו ב"גור" אדם פראי ונשלח ע"י אביו להיפטר מן המטרד זולל המזון. במהלך המרדף ארלו מאבד את אביו (מישהו אמר "מופאסה"?) וחלק משמחת חייו. מפגש נוסף עם גור האדם, שמקבל את השם "ספוט" בהמשך, מוביל את ארלו הרחק מביתו, אל מסע לגילוי האומץ הפנימי שלו. במהלך המסע הביתה ארלו מתיידד עם ספוט ופוגש שלל דמויות משעשעות, ביניהן טריצרטופס תמהוני, פטרודקטילוסים רעבים ומשפחת טי-רקס-קאובויז בהנהגת סאם אליוט.

"טוב, נראה שהגיע הזמן לעיקור"
"טוב, נראה שהגיע הזמן לעיקור"

הסיפור – מתוק; הדמויות – משעשעות; ההומור – משתן; והארט (בחלקו) עוצר נשימה. אז איפה הבעיה בעצם? היגיון. הסרט לוקה בחוסר היגיון תמידי. אז דינוזאורים התפתחו לצד בני אדם, אוקיי… פיתחו יכולות חקלאיות ובניית בתים ללא התפתחות חיצונית (???), זזים ונעים בצורה לא טבעית, ומוצא האדם (לפי הסרט) מן הכלב? כל אלה יוצרים חוויה שהיא סוריאליסטית מדי לפעמים. ההתאמה בין עיצוב הדמויות לסביבה גם היא לעתים חסרת היגיון: לצד נופים ריאליסטיים מרשימים (המים נראים לרגע אמיתיים לגמרי) עומדות דמויות קריקטוריסטיות מדי. במשפט אחד: "מה לעזאזל אני רואה?"

לא מדובר בסרט רע, בכלל לא. זה סרט מוזר שמראש ידעתי כי נרים גבה בצפייה בו. לראות טי-רקס מדלג כאילו הוא דוהר על סוס? דינוזאור הולך על ארבע שמוביל עדר פרות? ילד אנושי שמתנהג כמו כלב ולפתע פוגש משפחת בני אדם שהולכים זקוף? איפה העקביות? גם התואר "סרט לכל המשפחה" מוטל בספק, שכן קיימים לא מעט דימויי מוות, תיאורים אלימים (עורפים לג'וק ענק את הראש) וסיפורי זוועה של סאם אליוט שמתאימים לסרט של קוונטין טרנטינו. אני לחלוטין רואה לפחות ילד אחד יוצא מבית הקולנוע עם מכנסיים רטובים מרוב פחד.

בסופו של דבר, מדובר בסרט דיסני קלאסי, עם מלא מרכיבים ממוחזרים מסרטי אנימציה מצליחים: אלמנט מות האב מ"מלך האריות" (בדיוק מפחיד להפליא), אנשי המערות מ"הקרודים", סיפור המסע של "הארץ האבודה" ועוד מכלול שלם – אבל עדיין סרט דיסני. אין בו מן הפסול ואין בו מן השלמות, הוא פשוט מונח לפנינו לשם הבידור ותו לא. אבל היי, אחרי "הקול בראש", למה לא לבזבז את שאר הכסף על חלטורה משעשעת באורך שעתיים?

ציון: 3.5
ratings-film-3-half

בקצרה על הסרטון המקדים, "יחידת הגיבורים של סאנג'יי":

"Holy cow"
"Holy cow"

סאנג'יי פאטל, שלקח חלק בהפקת "הדינוזאור הטוב", קיבל הזדמנות להציג חתיכה מחייו האישיים בסרט האנימציה הקצר התורן. "יחידת הגיבורים של סאנג'יי" מספר כיצד חי סאנג'יי כילד חובב גיבורי העל לצד תרבותו המסורתית של אביו. התוצאה: חלום אותו חווה סאנג'יי במהלך תפילה, המציג את אלי ההינדואיזם כגיבורי על הנלחמים בכוח האופל והכאוס. סרט מקסים, כרגיל, מלווה במחווה אישית לאביו של פאטל, וויזואליות מדליקה ומושכת.

ציון: 4
ratings-film-4

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s