אני לא יכול להגיד שלא צפיתי שהסרט החדש של דניאל קוואן ודניאל שיינרט, צמד הבמאים שמעדיפים להקרא פשוט “הדניאלס” יהיה חתיכת מסע מטורלל – אחרי הכול, הרי ראיתי את הטריילר (מצ”ב להנאתכם) וגם צפיתי בסרט הקודם שלהם שהיה גם הוא לא שפוי במיוחד, הלא הוא “איש האולר” שגם השאיר עלי רשמים.

אבל שום דבר לא הכין אותי למסע הטריפי על גבול השיגעון שנקרא “הכול בכל מקום בבת אחת”. במידה והחלטתם לא לצפות בטריילר, אז דמיינו לכם סרט ארטהאוס מסוגנן נוסח עדות ווס אנדרסון פוגש את “מהומה בברונקס” של ג’קי צ’אן ולוקח את “המטריקס” לסיבוב אצל קונספט המולטיוורס מיקום מארוול.
לא סתם הזכרתי את מארוול כי מתברר שהאחים ג’ו ואנתוני רוסו, אלה שאחראים במידה הרבה ביותר לאיך שיקום זה נראה היום, הם המפיקים של הסרט הזה, בעוד שהמלהקת היא לא אחרת משרה היילי פין – המלהקת של כל סרטי וסדרות יקום מארוול אי פעם (למיטב זכרוני. תקנו אותי אם אני טועה).

התוצאה היא הסרט היפה, המיוחד, ההזוי והפרובוקטיבי ביותר שתצפו כנראה בשנים הקרובות. רוצים משהו דומה? משהו באזורי “להיות ג’ון מלקוביץ”, “שמש נצחית בראש צלול” ואולי גם “קונג פיורי”.

זה באמת לא צריך להפתיע שמדובר בסרט שיצא תחת הבאנר של אולפני A24, באמת אולפן מיוחד ויחודי שאני לא מפסיק להתפעל מהתוצרת המשובחת שהם כל הזמן מוציאים. כפי שאמרתי פעם למישהו: גם הסרט המחורבן ביותר של A24 יהיה סרט מדהים ומקורי בהשוואה לרוב הזבל שמוציא הקולנוע האמריקני.
רק כדי לסבר את האוזן, אולפני A24 העצמאיים שקיימים בערך עשור הספיקו להוציא בשנים האחרונות לא הרבה סרטים (בטח יחסית לאולפנים גדולים ומסחריים) אבל אלו סרטים אלה היו! אפשר להזכיר ביניהם את “מתחת לעור“ של ג’ונתן גלייזר,את “אקס מכינה” של אלכס גארלנד, “חדר” של לני אברמסון (הסרט שבו פרצה ברי לארסון), “המכשפה” של רוברט אגרס (הסרט שבו פרצה אניה טיילור-כפרה-עליה-ג’וי לחיינו), “הלובסטר” של יורגוס לנטימוס, “אור ירח” של בארי ג’נקינס, “סיפור רפאים” של דיוויד לאורי, “פרויקט פלורידה” של שון בייקר, “ליידי בירד” של גרטה גרוויג, “תורשתי” של ארי אסטר, “כיתה ח'” של בו ברנהם המוכשר, “סקין” של גיא נתיב, ו“יהלום לא מלוטש” של האחים סאפדי ויש עוד הרבה שלא הזכרתי. אבל לא רק זה הופך את A24 למיוחדים, רבים מהיוצרים הנ”ל רואים באולפנים בית ולראיה שמות חוזרים כמו לנטימוס עם “להרוג אייל קדוש”, אסטר עם “מידסומאר” ולאורי עם “האביר הירוק” המהפנט משנה שעברה וגם גארלנד תיכף חוזר עם “Men” שנראה פסיכוטי לחלוטין.

אז מה קורה בעצם ב“הכול בכל מקום בבת אחת”? שאלה מצוינת ולא בטוח שיש לי עליה עדיין את התשובה, כשאני בסך הכל רק כמה שעות אחרי חווית הצפייה בסרט, אבל בגדול העלילה עוסקת בחייה של אוולין וואנג (מישל יאו הנהדרת, שעושה פה את תפקיד חייה לדעתי), אישה ממוצא סיני שהיגרה לאמריקה בעקבות אהבת חייה וויימונד וואנג (כן, השם הוא סוג של בדיחה מכוונת) ושניהם יחד מטפחים ערימת קלישאות על המהגרים הסיניים, בעיקר בעלות על עסק לניקוי בגדים ויחס של תיעוב לכל מי שאינו ממוצא סיני, שמתחרה ברצון כן להתערות בסביבה. אם שכחתי לציין משהו, הרי זו העובדה שאת ווימונד מגלם לא אחר מג’ונתן קי קוואן, שאין ילד מדור האייטיז שלא יזהה את פרצופו, למרות העובדה שעברו כמה עשורים טובים מאז נראה על המסך. כן, מדובר בלא אחר מדאטה הממציאן מחבורת “הגוניס“, וגם בשורט ראונד שמציק לאינדי במשך כל הרפתקאות “אינדיאנה ג’ונס והמקדש הארור”. גם קוואן עושה פה עבודה מצוינת ומצליח להפתיע, להצחיק וגם לרגש כמעט בכל סצינה בה הוא מופיע.

לזוג קוואן יש בת אחת בשם אלינור (סטפני צ’ו, ראיתם אותה בתור החברה של אקאפינה ב“שאנג צ’י” ויש לה גם תפקיד קטן אך משובח בסדרה המעולה “גברת מייזל המופלאה”), שכמובן הערכים המודרניים שלה מתנגשים עם המסורת המקובעת של הוריה, במיוחד כאשר לאלינור יש חברה בשם בקי (טאלי מדל), במקום חבר כפי שאמא מצפה.

אז כמובן שחייהם של הזוג תקועים ולא מתקדמים לשום מקום, אבל בעוד רגע הם הולכים לצלול ישר לתוך מערבולת כאשר בבת אחת וויימונד מחליט שהוא רוצה להתגרש מאלינור, אלינור רוצה לקיים ערב קריוקי לקהילה המקומית במכבסה, אביה המבוגר של אלינור מגיע לבקר אותם מסין ובנוסף הגברת המרושעת של מס ההכנסה רוצה לערוך להם ביקורת על החשבוניות של העסק ולא מוכנה לחכות רגע אחד נוסף.
ולפני שאנחנו ממשיכים הלאה: האבא הקשיש גונג-גונג מגולם ע”י לא אחר מג’יימס הונג. מדובר בג’יימס הונג, אנשים! ג’יימס פאקינג הונג! האיש והאגדה, המכשף לו-פאן בכבודו ובעצמו, שזוכה לעדנה בגיל 93 (!!!) מאחר שגם דובב בסרט של פיקסאר “אדומה אש” שיצא לא מזמן. ומה לגבי דיידרה, האישה הרעה ממס ההכנסה? זוהי ג’יימי לי קרטיס האחת והיחידה, בתפקיד לא פחות ממדהים שנראה כאילו היא נהנתה מכל רגע בו.
אז, כמו שהזכרנו, כל עולמה המסודר לכאורה של אוולין מתמוטט סביבה בבת אחת, אבל זו רק ההתחלה כי כאשר היא מגיעה לבניין מס ההכנסה האפרורי והמשעמם, מתברר לה שהיא המפתח להצלת אינספור יקומים מקבילים וכל זה קורה בתוך מעלית ובאמצעות מטריה צבעונית! מבולבלים? זו רק ההתחלה של סרט משוגע לחלוטין, כזה שגרם לעמיתי לאתר למלמל בשלב כלשהו: “מה הם עישנו לכל הרוחות? אני רוצה גם”. באנגליה יש לדבר כזה שם – Absolutely Bonkers.

בדומה לסרט האימה “X” של טיי ווסט שיצא כמעט במקביל וגם הוא תחת A24, גם “הכל בבת אחת בכל מקום” עוסק בסאבטקסט שלו בתהליך של הזדקנות, ומאבק בין הדורות – מבוגרים מול צעירים. בעוד שב- “X” בחר ווסט להעביר את הרעיון דרך סלאשר אימה\פורנו , כאשר הוא עטוף באסתטיקה וערכי צילום הזהים לסרטי האינדי דלי התקציב של שנות השבעים אליהם הוא מרפרר, “הכל בבת אחת” הולך למקום אחר ומאתגר הרבה יותר מ”X”.
נכון, למרות שצפיתי בו שבוע לפני, לוחות זמנים מנעו ממני מלרשום את דעתי על “X” בצורה מפורטת, אבל זה אולי המקום להגיד שאני חושב שהוא סרט מצוין, אך עם זאת לדעתי הוא דרך על הבלמים בשלב מסוים ולא הלך עד הסוף כפי שציפיתי שיקרה.
זה לחלוטין לא המצב ב“הכול בכל מקום בבת אחת”, סרט שלא שמע בכלל על המונח בלמים – הדניאלס בחרו להעביר את המסר דרך קומדיית מד”ב עם אסתטיקה שהינה מוקפדת ומסוגננת כמו שהיא אבסורדית לחלוטין. את הומור האבסורד והחיבה היתרה לקיצוניות של הגוף האנושי הכרנו כבר ב”איש האולר”, אבל הסרט הנוכחי לוקח את הכל כמה שלבים קדימה והלאה.

הצילום מלא הברקות של עריכה וקומפוזיציות מופלאות, כולל הומאז’ אחד מדהים ל“אודיסיאה בחלל”, שגרם לי לפרץ של צחוק בלתי נשלט.
בכלל, מרגע שהסיפור תופס תאוצה ועובר להילוך שמיני, זה כל מה שהיה אפשר לשמוע באולם צחוק פרוע ומשוחרר, שלווה בלא מעט רגעים של “לא…הם לא מתכוונים לעשות את…אוי לא!”.

על הצילום אחראי לארקין סייפל, שברזומה שלו יש גם את “איש האולר” וגם סרט עם צילום מצוין לא פחות – “קופ קאר”, המותחן הקטן של ג’ון וואטס (שעשה אחריו את טרילוגיית “הבית” של ספיידרמן).
ואם יש דבר אחד שאני רוצה באמת לראות – זה את לוחות הסטוריבורד עבור הסרט הזה. כמות החיתוכים בחלק מהסצינות גרמו ללסת שלי להישמט ולמוח שלי לעוף לספרה אחרת. זה די מדהים להבין שהסרט נעשה בתקציב זעום יחסית (25 מיליון דולר, אולי אפילו לא תקציב הקייטרינג של “מלחמת האינסוף”) אבל כמות העושר החזותי והיצירתיות התסריטאית שקיימים בכל פריים בו יכולים למלא בקלות 10 סרטים פחות תזזיתיים.

את הסרט מלווה מוזיקה של ההרכב האלקטרוני הניסיוני סון לוקס, שהוא הרכב אלקטרוני אמריקאי שעושה עבודה סבירה סך הכל, אבל בדיוק כמו שהעיר שותף לצפייה, הסרט היה יכול רק להרוויח עם פסקול אגרסיבי יותר של “הכמיקל בראדרז”. מדהים שאצלי בראש ישר קפץ “Electrobank” (מתוך Dig Your Own Hole המופתי שבדיוק חוגג 25ׂ) כאופציה מושלמת לקטעי האקשן.

דבר מעניין, אבל במקור הדניאלס כתבו את התפקיד הראשי עבור גבר כאשר הם חושבים על לא אחר מג’קי צ’אן לתפקיד הראשי. עם הזמן והשכתובים התפקיד הפך לדמות נשית במקום גברית ואפשר רק לשמוח על כך. אני מאמין שאין מצב שצ’אן היה עושה את התפקיד טוב כמו יאו. בנוסף, לא היינו זוכים להתרשם מהיכולות הפנומנליות של קוואן כאומן קרב מגע – סיקוונס האקשן שלו עם הפאוץ’ צריך להיכנס לפנתאון קטעי אמנויות הלחימה.

כן, נכון, בהחלט היה אפשר לקצר משהו כמו 20 דקות מהמערכה האחרונה והתוצאה כנראה היתה סרט הרבה יותר מהודק וטוב. הדקות האחרונות מרגישות קצת כמו האכלה של מידע בכפית (בסרט שנמנע מלעשות זאת במשך שעתיים), אבל עדיין זה לא ממש פגע מההנאה שלי מהסרט.

אז לראות? בטח לראות! אתם לא תסלחו לעצמכם אם תפספסו את הסרט הזה על מסך קולנוע, ורצוי אחד משובח ככל האפשר. צפיה ביתית רק תעשה עוול לעושר הסינמטי הייחודי הזה.
מעבר לזה, זה הסרט הכי “מולטיוורס” שאי פעם כתבתנו עליו באתר מולטיוורס…🤣