"אקס מכינה", ביקורת – האם מתכנתים חולמים על אנדרואידיות מחשמלות?

כשיצא הטריילר של הסרט "אקס מכינה", גל פלודה ראה, התלהב והסתקרן מהפרוייקט. אולם, חברת ההפצה, שרכשה את הזכויות ההפצה בישראל, החליטה בסופו של דבר לגנוז את הסרט ולא להפיצו בהקרנות מסחריות. למזלנו, סינמטקים ברחבי הארץ זיהו את הפוטנציאל והסרט יוקרן בתקופה הקרובה מספר מצומצם של פעמים.

אזהרה: הסקירה על הסרט כוללת ספויילרים לסרט!

הסרט בוים ע"י אלכס גארלנד, שזהו סרט הבכורה שלו, אולם העשייה הקולנועית לא זרה לו. מאחוריו רזומה מרשים שכולל כשלושה ספרים, הראשון בהם הוא "החוף" שעובד בשנת 2000 לסרט ע"י הבמאי דני בויל בכיכובו של לאונרדו דיקפריו. הוא המשיך לשתף פעולה עם בויל וכתב את התסריט לסרט הזומבים המצליח "28 ימים אחרי" (2002) ולסרט המד"ב  "שמש" (2007). בנוסף גארלנד כתב את סרט המדע הבדיוני המקסים Never Let Me Go (2010) בכיכובם של קירה נייטלי ואנדרו גארפילד, שגם לא זכה להקרנות מסחריות בארץ ובכתיבת התסריט לעיבוד המחודש ל"השופט דרד" (2012).

הסרט הנוכחי הוא השתלשלות של רעיונות שגארלנד תהה אודותיהם עוד בילדותו, כאשר התעסק במחשב הביתי ותהה האם מכונות יוכלו אי פעם לרכוש מודעות. זהו אמנם לא רעיון מקורי במיוחד, אך משנה לשנה הרעיון מתרחק מתחום המדע הבדיוני ומתקרב לחיים האמיתיים ככל שעוצמת הטכנולוגיה שלרשותנו מתחזקת ואנו עושים עוד צעד לכיוון אותה נקודת "יחודיות", הנקודה בה המדע טוען שבינה מלאכותית תרכוש מודעות. Ex Machina009 - 01 כיילב (דוהמנל גליסון) ,מתכנת בחברה המנהלת את מנוע החיפוש הפופולרי ביותר בעולם (מעין "גוגל" בדיונית), מקבל הודעה כי זכה בתחרות שערך מנכ"ל החברה בין העובדים. הפרס הוא סוף שבוע בחברת המנכ"ל (אוסקר אייזק) באחוזתו הפרטית. כיילב, כמו כל עובד זוטר, שמח מאוד על ההזדמנות להתחכך במנכ"ל הגאון והמסתורי ועולה על מסוק פרטי שלוקח אותו לאמצע השממה, בלב קרחונים מושלגים.

האחוזה המדוברת, מבצר מודרניסטי של בטון, פלדה, זכוכית וכבלים אופטיים, עומדת מבודדת בניגוד גמור למרחבים של הטבע הפראי שמקיף אותה מכל עבר. המערכת האוטומטית בבית מנפיקה לכיילב תג זיהוי מגנטי אישי והמנכ"ל, אשר מנסה להיות חביב ולא פורמלי, מסביר לכיילב כי תג הזיהוי יפתח בפניו דלתות מסוימות, אך חלק מהדלתות ישארו נעולות (ממש כמו באגדה הידועה על "כחול הזקן"). Ex Machina 001 - 02 מיד לאחר מכן, המנכ"ל חושף בפניו כי לא מדובר רק בחופשה במתנה, אלא בהשתתפות פעילה בניסוי שהוא עורך. מדובר בפרוייקט אישי שעליו עבד בסודיות בשם "ספר כחול", שם הלקוח מקובץ מאמרים באותו שם של הפילוסוף הגרמני לודוויג ויטגנשטיין שעסק בנושא חשיבות הסמלים בתהליך החשיבה האנושי.

המנכ"ל מגלה לכיילב כי יצר אנדרואידית בשם 'אווה' והוא מעוניין כי כיילב יבצע עליה את "מבחן טיורינג" (הקרוי על שם המדען אלן טיורינג) הידוע גם בשם "משחק החיקוי". במבחן זה החוקר מקיים שיחה (או סדרת שיחות) מול אדם ומכונה (הנסתרים מעיניו) ולפי התשובות עליו לנחש מי מהם האנושי ומי לא. מכונה שהצליחה לענות שאלות שיגרמו לחוקר לחשוב שמדובר בבן אנוש, עברה את המבחן בהצלחה. אולם "משחק החיקוי" שהמנכ"ל חשב עליו לא נערך לפי כללי המבחן המקורי – ניית'ן מעוניין כי כיילב יפגוש ברובוטית פנים מול פנים. וזה כנראה לא המשחק היחידי שניית'ן מתכוון לשחק בו. Ex Machina009 - 03 רמז מאיים מתגלה כבר במפגש הראשון, כאשר כיילב מבחין שעל קיר הזכוכית בחדר סדק שנוצר ממכה חזקה, אולם סקרנותו מוסחת בשל דמותה של אווה (אליסיה וויקנדר) המתגלה לו (ולצופים) כצללית על רקע של עצים בחלון שמאחוריה. גארלנד יוצר כאן שני ניגודים ויזואליים חזקים: הראשון חוזר על הניגוד בין הטכנולוגי לטבע שבו הוא קיים ובמקביל ניגוד בין החלק האנושי לחלק המלאכותי בגוף הרובוטית. עיצובה של אווה הזכיר לי מאוד את הקליפ המעולה All is Full of Love, שיצר כריס קאנינגהאם לזמרת ביורק , בו היא גם לובשת דמות של אנדרואידית:

בחדר המבחן, כיילב מוקסם מאווה, שעוצבה בבירור כדי להיות מושכת למרות שרק חלק ממנה נראה אנושי, ומתחיל לנהל את השיחה שנועדה לחשוף את מהותה. הראיון נערך כאשר אווה עומדת בחדר סגור ומאחורי קיר זכוכית ענק שמפריד בינה לבין כיילב. אנו מגלים כי המנכ"ל עוקב אחר כל השיחות דרך מצלמות חבויות. התחושה שמתקבלת אצל הצופה היא שיש כאן סכנה שחבויה בדמות הרובוטית העדינה לכאורה (הייתי אפילו אומר שהדבר מזכיר את הראיונות שעורכת קלאריס סטרלינג עם ד"ר חניבעל לקטר).

כיילב יוצא מהפגישה נרגש ואומר למנכ"ל כי הפרויקט שלו אינו שינוי של מהלך ההיסטוריה האנושית, אלא שינוי בהיסטוריה של אלים. בנוסף הוא אומר שהרגיש כמו אליס שעברה לעולם אחר "בארץ המראה". בהתאם לכך, עולם הדימויים שגארלנד יוצר לכל אורך הסרט מורכב מהמון השתקפויות במראה והתמקדות במראה של פנים אנושיות, לפעמים כאלה שנראות מנותקות מגוף אנושי, דבר שגורם לנו להתמקד בהבעות אנושיות, או מערער את מה שאנו תופסים כהבעות אנושיות. Ex Machina 002 - 04 כשכיילב חוזר לחדרו לישון הוא מגלה כי המסך בחדר שלו מעביר לו מעגל סגור מחדרה של הרובוטית. נראה כאילו המנכ"ל מצפה שהוא יהפוך גם למציצן ואובססיבי כלפי אווה, אם כי נראה שאווה מודעת כאשר צופים בה. זו הנקודה בה הצופה מתחיל להבין שהמשחק מורכב יותר ממה שהיה נדמה בהתחלה: מי צופה במי? מי עורך ניסוי על מי? –  כיילב על אווה, המנכ"ל על כיילב או אולי אווה על כיילב?

בעוד שנראה כי המנכ"ל מעביר את הלילות בביתו בשתייה לשוכרה, כיילב ממשיך במפגשים עם אווה. אין ספק כי הוא חש לא נוח מהעובדה כי היא כלואה בחדר הזכוכית ולשאלתו מה הדבר הראשון שתעשה אם תצא מהחדר, עונה אווה כי תלך לצומת רחובות הומה כדי לצפות על בני אנוש. Ex Machina 011 - 05 המנכ"ל ממשיך לנסות להיות חביב כלפי כיילב עד שהניסוי ייגמר, אך הדמות שלו נתפסת כשחצנית או מיזנטרופית. האמפתיה שכיילב מפתח כלפי אווה גורמים לו לחקור יותר את הנעשה באחוזה ומי שזוכר את אגדת "כחול הזקן" יודע שכאשר פותחים דלתות שאסור לפותחן – מגלים מה קרה עם לנשים הקודמות.

כאמור, הסרט מתכתב עם קלאסיקות קולנועיות שמתעסקות בנושא אינטראקציה בין אדם למכונה כמו "מטרופוליס", "2001 אודיסיאה בחלל", "בלייד ראנר" וגם "A.I.", אבל גארלנד הוא תסריטאי חכם ולכן תוך כדי הסרט יש רפרנסים קטנים לסרטים הנ"ל שנועדו לבלבל את הצופים המנוסים וכך לגרום להם להבין שאולי הסיפור לא הולך בכיוון שעליו הם חשבו, כמו למשל "מיהו הרובוט"? סוף הסרט גם משאיר אותנו עם שאלה פתוחה בנוגע לטיבו של ניית'ן – האם הוא מדען פורץ דרך או עוד סאדיסט אובססיבי? ex machina - 06 הדבר המפתיע הוא שהמציאות שוב החליטה לחקות את האמנות –  רק לפני שבועות מספר צוטט היזם והמהנדס אילון מאסק כיוצא נגד חברת "גוגל" והמייסד לארי פייג' בטענה כי הם מפתחים בינה מלאכותית שעלולה לצאת משליטה. אם זה נשמע מופרע, יש לציין כי מאסק אינו סתם תמהוני. הוא היזם והמהנדס שעומד מאחורי PayPal, מיזם המכונית החשמלית "טסלה" ומיזם החלל Space X איש שהאינטלקט שלו הפך אותו לאיש מאוד עשיר ומאוד משפיע בעולם הטכנולוגיה. מנכ"ל מנוע החיפוש מספר אחד בעולם מפתח בינה מלאכותית?! לא דומה מדי לעלילת הסרט?!

הסרט מרשים בעיקר כי לא מורגש שמדובר ביצירת ביכורים של במאי חסר ניסיון. התחושה היא של יצירה מורכבת, המבוימת ביד בטוחה שיודעת איך להעמיד קומפוזיציות מעניינות וצילומים מרהיבים, להוציא תצוגת משחק מרשימה מצוות שחקנים צעיר ולא מנוסה בחלקו וגם תסריט מעניין ומודע לעצמו. והאסתטיקה הויזואלית של גארלנד הייתה עומדת בכבוד לצד זו של קיובריק המנוח. Ex Machina 012 - 07 למרות שזהו סרט מז'אנר שרוב הסרטים בו מתיימרים להיות "גדולים מהחיים" הרי שכאן מדובר בסרט שכמעט כולו מתרחש בלוקיישן אחד ויש בו אינטראקציה בין ארבע דמויות בלבד – כל המאפיינים של מותחן פסיכולוגי קלאסי. הדיאלוגים מספקים את עיקר הדינמיקה של הסרט והשחקנים מספקים את הניצוצות הדרושים כדי להעביר את הדינמיקה הזו לצופה – אוסקר אייזק ודוהמנל גליסון הם הפכים מצוינים בעוד שהתגלית של הסרט היא ללא ספק השחקנית השבדית אליסיה וויקנדר שמצליחה להעביר את הפגיעות וחוסר הביטחון שבדמותה של אווה.

התוצאה הקולנועית מרשימה אפילו יותר כאשר מבינים כי לרשות גארלנד עמד תקציב צנוע מאוד של כ-15 מיליון דולר בלבד (סכום פעוט במונחי סרטי מד"ב). הצילומים הנהדרים התקבלו ממצלמות ברזולוציה גבוהה של 4K , כאשר לא נעשו שום אפקטים או שימוש במסך ירוק בסט הצילומים עצמו. כל האפקטים הממוחשבים נעו בשלב העריכה הסופי והם נראים מצוין. הסרט צולם באולפני פיינווד באנגליה במשך 4 שבועות ועוד שבועיים במלון מבודד בנורווגיה. ex-machina-grantland-a24 - 08 הסרט מלווה בפסקול נהדר שמספק את האווירה המסתורית הנחוצה שיצרו בן סליסבורי וג'ף בארו, שהוא האיש שעומד מאחורי ההרכב האווירתי הנהדר "פורטיסהד" שגם להם יצר כריס קאנינגהם קליפ מעולה אחר:

(באותו הקשר, למי שאוהב אסתטיקה קולנועית כדאי לבדוק ביוטיוב את שאר העבודות של קאנינגהם, שהתחיל את דרכו בתור אמן אפקטים לפני שהפך לבמאי קליפים ויוצר מוזיקלי) הסרט עצמו מסתמן כהצלחה הקופתית המפתיעה של השנה: לאחר שנחשב בהתחלה ל"סרט פסטיבלים/עצמאי" והוקרן רק בארבעה בתי קולנוע, שיווק אינטרנטי חכם ו"באז" מפה לאוזן, גרם לביקוש גודל להקרנות שהוביל להפצה משמעותית יותר בארה"ב ביותר מ- 2000 אולמות ברחבי היבשת (עדיין רק מחצית ממספר האולמות ששוברי קופות כמו "עידן אולטרון" מקבלים כבר בשבוע הראשון) ועד סוף מאי הוא כבר הספיק להרוויח כפול מתקציבו המקורי בארה"ב.

ratings-film-4-half

נ.ב.

בסוף הצפייה עלה בדעתי כי השימוש באגדת "כחול הזקן" הזכירה לי משהו ואז הבנתי כי הדמות של ניית'ן מזכירה לי מאוד את דמותו של כחול הזקן כפי שהוא מופיע בקומיקס הנהדר "Fables" של ביל ווילנגהם. תשפטו בעצמכם אם מדובר במקריות:

2 תגובות על ״"אקס מכינה", ביקורת – האם מתכנתים חולמים על אנדרואידיות מחשמלות?״

  1. תודה רבה!
    כיף לראות שמשהו שכתבתי לא רק נקרא, אלא גם מקבל פידבק כל כך נהדר.
    מקווה שתמשיך לראות סרטים מצוינים כמו הנ"ל.
    אתה בהחלט מוזמן לפנות ולעיין בביקורות האחרות שלי באתר

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s