ביקורת "ג'סיקה ג'ונס" עונה 1 פרקים 1-6: AKA Deep Purple Rain

הביקורת החצי-עונתית של "ג'סיקה ג'ונס" מוגשת בחסות טיסה 515.

זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים ומילים גסות!

"לפחות את לא קיאנו ריבס"
"לפחות את לא קיאנו ריבס"

המבחן הראשון של השת"פ בין מארוול לבין נטפליקס הסתיים בהצלחה מרובה עם "דרדוויל" בחודש אפריל. המבחן השני והחשוב לא פחות, אולי אף יותר, הגיע עם הסדרה השנייה כחלק מהמערך המתוכנן, "ג'סיקה ג'ונס". בשורה התחתונה: יש להם נוסחה מנצחת.

ג'סיקה ג'ונס – הסדרה בה הוצגה לראשונה וכיכבה, Alias – הייתה בשעתו, ב-2001, דריכת האש הכי משמעותית של מארוול בתוכן לא מצונזר, קומיקס למבוגרים בלבד, אחרי ניסיונות עבר – מוצלחים ומוצלחים פחות – לעשות כן מאז שנות ה-70. לא מפתיע שגם באותה תקופה מארוול זנחה לחלוטין את ה-Comics Code Authority, ועדת צנזורה מטעם חברות הקומיקס עצמן שהוקמה בשנות ה-50 הנוראיות עבור המדיום, כשבסופו העשור הקודם הקוד הומת סופית כשגם DC וארצ'י קומיקס הלכו אחרי עמיתיהן.

"סליחה שאני לא מצליחה להסתיר את המבטא האוסטרלי שלי"
"סליחה שאני לא מצליחה להסתיר את המבטא האוסטרלי שלי"

אף שגם הקומיקס נטול עירום פיזי ונטפליקס לא בוחלת להציג פטמות בסדרות האחרות שלה, "ג'סיקה ג'ונס" מרוככת במקצת. למרות הפה המטונף של ג'סיקה, בקומיקס היא משתמשת במילת ה-F על הטיותיה השונות בכל משפט שני. המין, הן בסדרה והן במקור, מרחיק לכת בכל מה שהיינו מצפים מתוכן של מארוול (ועדיין, כאמור, בלי גופים חשופים). אחרי "דרדוויל" האלימה והמדממת, "ג'סיקה ג'ונס" קופצת שלב בתחום המיני, הורבלי – ובעיקר הפסיכולוגי.

כמו במקור, ג'סיקה בורחת מהעובדה שהיא אשת על, בעיקר בגלל חוויה טראומתית שנחשפת בפנינו אט אט. מהסיבה הזו היא חריגה ביקום בו היא פועלת. אמנם מסייעת למי שזקוק לכך, אבל לא מוכנה ללבוש בגד צמוד עם לוגו ולשאת שם קוד. גם השליטה שלה ביכולותיה מאוד מוגבלת. וזה בהחלט מתאים לה, כחלק מהיותה בעיקר בלשית פרטית ומי שחרדה לפרטיותה. הסדרה היא יותר מותחן פסיכולוגי עם אנשי על, והרבה פחות סיפור על גיבורי ונבלי על.

"Sweet Thanksgiving potatoes"
"Sweet Thanksgiving potatoes"

לא שזה מוריד מהעוצמה (הפיזית והאישיותית) של ג'סיקה, או מנוכחותו המאיימת והמטרידה של קילגרייב, הנמסיס של ג'סיקה, מי שאחראי לכל בעיותיה ולכל דבר רע שקורה בסדרה (לפחות בשישה הפרקים הראשונים). דייוויד טנאנט, יקיר טאמבלר (בתחרות קשה עם טום הידלסטון) ומעריצי דוקטור הו, נותן הופעה מרתקת ומעוררת בחילה, מופלאה אך מטרידה. השליטה שלו באנשים באמצעות פיו ויכולותיו המהפנטות, יוצרת את אחד הנבלים הכי עוצמתיים ואימתניים בתולדות ה-MCU. והוא אפילו לא היה צריך שלושה סרטים בשביל זה (שוב היי, הידלסטון). כמו ווילסון פיסק ב"דרדוויל", נוכחותו של קילגרייב נבנית באיטיות, בפרקים הראשונים כמעט ללא קיום פיזי, וזה עובד; כך מועצמים המתח והפסיכולוגיה של הסדרה, בעת שג'סיקה ודמויות המשנה מתגבשות בפני עצמן.

הדמות שבטח תקרוץ למרבית הצופים וקוראי הקומיקס היא זו של לוק קייג', העתיד להוביל את סדרת הסולו השלישית. פה הוא מוצג כאיש עם עקרונות, רודף צדק ומסייע לכל מי שנזקק לכך – אך מנגד שוכב עם כל בחורה שנקרית בדרכו, כל עוד היא לא נשואה. ב-Alias קייג' הוצג ככזה, אך כמו בסדרה גם לא ממש באור שלילי, אחרי שלושה עשורים של קיום כגיבור על נערץ. קייג' מוצא נחמה בג'סיקה, כמעט שוות ערך לו בעוצמתה. שניהם מחפשים ומוצאים דרך לפורקן מיני ראוי, משהו שלא מתאפשר להם עם בני אדם רגילים. הקונפליקט בין השניים בקומיקס היה שונה, אבל שילוב המוות של אשתו של לוק עם עברה האפל של ג'סיקה ובפרט המעורבות של קילגרייב, לוקח את השניים למקום אחר שיהיה קשה לצאת ממנו, אך מאוד מספק לכשיצליחו.

"אפשר להיכנס? לא סיימתי לחנוק אותך"
"אפשר להיכנס? לא סיימתי לחנוק אותך"

טריש ווקר, חברתה הטובה ביותר\אחותה המאמצת, משמשת כקול ההיגיון, אף שהיא בעצמה מבצעת מהלכים מטופשים שכמעט מביאים למותה. בהשראת ג'סיקה, טריש מתאמנת ומקיפה את עצמה באמצעי הביטחון הכי מתקדמים, במה שנראה לי כמו מסע ברור אל עבר היעד אליו הגיעה בקומיקס, בסופו של דבר (זאת מבלי לראות מעבר לפרק השישי). אני חושש לשפיותו של וויל סימפסון בהמשך העונה, והרומן שלו עם טריש, שהגיע משום מקום, מרגיש בעיקר כפילר עלילתי.

הוגארת' נראתה מלכתחילה כמו טיפוס ביצ'י וקשוח מדי, אולם ככל שהעונה מתקדמת – זה רק מתעצם. מסתמן שיש לה מניעים נסתרים מפוקפקים, ולא רק בגלל מערכת היחסים הבעייתית שלה עם ג'סיקה או גירושיה המכוערים מוונדי (למשל, גניבת שיירי ההפלה של הופ שלוטמן, שנכנסה להריון מקילגרייב). מלקולם עובר את השינוי הכי חיובי נכון לעכשיו, מסתם שכן מסומם, לקורבן של קילגרייב, לעוזר של ג'סיקה שמוכן להשתקם. בניגוד לטענותיה של ג'סיקה כי היא אדם איום ונורא, מלקולם הוא ההישג הכי גדול שלה (אם נוסיף את הצלתו שלא במודע לפני שנים ספורות, מעשה הגבורה האחרון שלה לפני שנלכדה ברשתו של קילגרייב). אני כל מקווה שזה לא מוביל לסיום עצוב עבורו, כי בעולם של ג'סיקה אין סופים שמחים. בערך.

"זמן לישון\לשתות עד אובדן הכרה... נתראה בביקורת הבאה"
"זמן לישון\לשתות עד אובדן הכרה… נתראה בביקורת הבאה"

בנקודה הזו של העונה, "ג'סיקה ג'ונס" מציגה עולם שחור ואלים הסובב דמות נשית חזקה בכמה מובנים, גם אם היא מתכחשת לכך. לצד נבל אימתני ודמויות משנה גבריות טובות, הדמויות הנשיות הן נקודת החוזק של הסדרה, לא רק ג'סיקה. תוך כך, למרות האמירה "הפמיניסטית", אם תרצו, הסדרה לא מתביישת לעסוק בשליטה ואלימות גברית, בניצול מיני ואונס. הופ הייתה לשפחת המין של קילגרייב ונכנסה להריון ממנו. כרגע לא נאמר במפורש, אבל ניתן להבין שגם ג'סיקה הייתה קורבן לחשק המיני של הנבל, בניגוד לקומיקס. דווקא משם, מהמעשה השפל ביותר שגבר יכול לבצע לאישה, צומחת אישה מהאשפתות; אמנם מסתתרת מאחורי אלכוהול והתנהגות אנטי-סוציאלית, אבל היא מפתחת מול עינינו בהבנה שרק היא יכולה לעצור את השטן בהתגלמותו מפני פגיעה נוספת בחפים מפשע.

ציון חצי עונה: 4
ratings-tv-4

– כל מה שרציתם לדעת על ג'סיקה ג'ונס בפוסט מקיף שפרסמנו לפני עליית הסדרה לאוויר.
לוק קייג' (קארל לוקאס בשמו מלידה; לשעבר פאואר-מן; ההשראה לשם הבמה של ניקולאס קייג') היה גיבור ותיק ומבוסס כשג'סיקה הופיעה לראשונה ב-2001. אחרי היעדרות ארוכה מהקומיקס, היוצר של ג'סיקה, בראיין מייקל בנדיס, החליט להשתמש בו כדמות משנה בסדרה שלה, Alias. יחסי הידידות-יזיזות שלהם ידעו עליות ומורדות במהלך הסדרה. התפקיד של קייג' ביקום מארוול גדל שוב כשבנדיס השתלט על סדרות האוונג'רס ושיבץ אותו בתפקיד מרכזי בקבוצות השונות, והנוכחות שלו ושל ג'סיקה נותרה קבועה ביקום מארוול עד היום. שנים לפני האוונג'רס, לוקי ייסד את Heroes For Hire עם חברו הטוב ביותר דני ראנד\איירון פיסט, והיה חבר בדיפנדרס.
פטסי ווקר (בסדרה טריש) הייתה נערה שהופיעה לראשונה בשנות ה-40, וכיכבה בסדרה שנשאה את שמה כחלק מהז'אנר הרומנטי של טיימלי\אטלס (שמותיה הקודמים של מארוול; בשנות ה-50 גיבורי העל נכחדו כמעט לחלוטין עד שובם בגדול בעשור הבא) עד שנות ה-60. באמצע העשור פטסי הוצגה בשנית כחלק מיקום מארוול, וב-1975 הפכה לגיבורת העל הלקאט, חברת הדיפנדרס והנוקמים. כמו טריש הטלוויזיונית, גם פטסי הייתה בצעירותה כוכבת בדחיפתה של אמה (עם הפיכתה לדמות ביקום מארוול, נקבע כי סיפורי הקומיקס הישנים שלה נכתבו ע"י אמה).
– בקומיקס ג'רי הוגארת' היא בכלל הוא, ג'רין, עורך דין ואיש סודו של וונדל ראנד, אביו של דני. לאחר מותו, ג'רין היה אחראי על ביצוע הצוואה של וונדל ויועץ לחברה שירש דני, כמו גם ל-Heroes For Hire. בדומה לג'רי, גם הוא עבר מסכת גירושים מגעילה.
זבדיה קילגרייב, פרפל מן, היה מרגל יוגוסלבי במלחמה הקרה, אויב של דרדוויל, שבעקבות תאונה זכה ביכולות טלפאתיות אף עורו הפך לסגול. הדמות הייתה בעיקר נידחת עד שובו בשלב מאוחר של Alias, כשהוצג סיפור המקור של ג'סיקה ומעשיו של קילגרייב ששינו את חייה בקיצוניות.
פרנק סימפסון (בסדרה וויל) הוא ניוק, חייל לשעבר משודרג מלאכותית ובעל מנטליות שברירית. פניו צבועות בדגל ארה"ב והוא נלחם לא אחת בדרדוויל ו-וולברין.
מלקולם פאודר היה נער שהעריץ את ג'סיקה (וגיבורי על) והתעקש לעזור ולעבוד עבורה. מבחינה אישיותית (כמו גם הנודניקיות שלו וההידלקות על ג'סיקה), רובן הוא יותר מלקולם ממלקולם.
אוסקר קלמונס, הבלש שחוקר את ג'סיקה אחרי הרצח של הזוג שלוטמן, ניסה לעצור את הפאנישר ומלחמתו המדממת בעולם התחתון.
ריבה קונורס הייתה אהובתו של לוק. כשחברו הגנגסטר קינא בשניים, הוא שתל סמים בדירתו של קייג', אך המאפיה לה היו שייכים הסמים הרגה את ריבה. לוק נשלח לכלא, שם התנדב לניסוי שהעניק לו את כוחותיו.
– בד"כ השם "בקסטר" מתקשר לבניין בקסטר, ביתם של ארבעת המופלאים. בהקשר של הסדרה, רוברט בקסטר היה חבר ילדות של פטסי ווקר, ולאחר שסיימו תיכון נישאו. בקסטר פיתח קריירה צבאית, אך לבסוף נישואיהם התפרקו. בזמן שפטסי הפכה לגיבורת העל הלקאט, רוברט הפך לנבל מאד-דוג.
– סצנת הפתיחה של הסדרה זהה כמעט אחד לאחד לזו של Alias. לא כולל הקטע עם המוטאנטים. אבל זריקת הבחור דרך חלון הדלת ודרישת התשלום עדיין שם.
– סצנת המין הראשונה בין ג'סיקה ללוק היא שיחזור של סצנת המין ביניהם בגיליון הראשון של Alias, כולל השוט של גבו של לוק.
– חדר המלון והבגדים התחתונים הם חלק מהאלמנטים שמשמשים את פרפל מן בתקופה בה שלט בג'סיקה.
– "Sweet Christmas": הקאצ'פרייז הקבוע של לוק כולל וריאציה כלשהי עם חג המולד.
– בחוברות הקומיקס הישנות בכיכובה טריש עם שיער אדמוני, כנראה כפי שהייתה בנערותה, כמו בת-דמותה בקומיקס.
– התאגדות קורבנותיו של קילגרייב זהה לקבוצת אנשים שאיבדו את יקיריהם לפרפל מן ושוכרת את ג'סיקה בגלל הקשר שלה אליו.
– כמו בסדרה, הוריה (ואחיה הקטן) של ג'סיקה נהרגו בתאונת דרכים ממנה רק היא יצאה בחיים – עם כוחות על.
– בפלאשבק טריש מציעה לג'סיקה להשתמש בשם הקוד Jewel, כפי שעשתה בהיותה גיבורת על צעירה ולפני הטראומה שעברה. היא גם מציגה בפניה גרסה של התלבושת שעטתה בקומיקס, אליה חזרה לפני מספר שנים כפאואר-וומן.
– ג'סיקה מפנה את לוק לבלשית פרטית אחרת, אנג'לה דל טורו. בקומיקס היא הייתה הויג'ילנטית ווייט טייגר, ממשיכת דרכו של דודה המנוח הקטור איילה. השניים השתמשו בתליונים עתיקים שהעניקו להם כוחות על. לאחר מותה של אנג'לה, החליפה אותה דודתה אווה, אחותו של הקטור.
לני סירקס הוא אויב של לוק קייג', איש מאפיה שהולבש ככריש ומכונה Loan Shark. כאילו לא נגמרו שנות ה-60.
– הסצנה במסעדה במהלכה קילגרייב משתיק את כל הנוכחים דומה למה שאירע לקורבנותיו (ראו סעיף ההתאגדות), אלא שבקומיקס פרפל מן דרש מכולם להפסיק לנשום וגבה את חייהם של יותר משלושים בני אדם.

7 מחשבות על “ביקורת "ג'סיקה ג'ונס" עונה 1 פרקים 1-6: AKA Deep Purple Rain”

  1. ביקורת מעולה, כרגיל! נהנתי מאוד מהצפיה בסדרה, ולמעשה תיארת במפורט את תחושותיי ממנה.
    סדרה מצויינת , מותחן פסיכולוגי אפל מהמדרגה הראשונה.
    הסצינות שנלקחו כאליו ישר מהקומיקס (הסקס בין ג'סיקה ללוק קייג', סצינת הפתיחה, סצינה מסוימת עם תומפסון "ניוק", הרפרנס בה מעריץ נתקל בפאטסי, אומר שהוא מתגעגע לשיער האדום שלה-כמו בקומיקס- ומפיל חוברת קומיקס ישנה של פאטסי ועוד) הן פשוט נפלאות ,וקורצות למארווליסטים בצורה מעולה 🙂
    גם הדמויות עשויות ממש כמו שצי]פיתי ותיארתי לעצמי כשקראתי את הקומיקסים.

    רק הערה אחת קטנה- כתבת שלא נרמז בקומיקס שקילגרייב ניצל את ג'סיקה מינית.. אבל אני חושב שזה דווקא כן היה ..

    אהבתי

    1. הוא לא. כשג'סיקה מספרת ללוק (ולקוראים) את הסיפור שלה, היא אומרת שפרפל מן שכב עם נשים אחרות מולה במהלך החודשים הארוכים בהם הייתה בחזקתו, וגרם לה לצפות בהם, אך מעולם לא שכב איתה. הוא גרם לה לחשוק בו ולהתחנן שישכבו כחלק מההתעללות בה.

      אהבתי

    1. בשמחה, ותודה לך על הקריאה והתגובה.

      נטפליקס זו רשת סטרימינג, במקור שירות צפייה בסרטים ברשת. הם שינו את התמונה הטלוויזיונית כנשכנסו לתחום הסדרות ומפיצים את פרקי כל העונות של הסדרות שלהם בבת-אחת, מטעמי בינג' (צפייה מרתונית). זה המקרה של סדרות מארוול בשיתוף נטפליקס, להלן "דרדוויל" ו"ג'סיקה ג'ונס", ובשנה הבאה העונה השנייה של DD ו"לוק קייג'". בהמשך אמורות להגיע "איירון פיסט" ו"דיפנדרס", מיני-סדרה שתקבץ את הרביעייה ביחד, וכנראה בעתיד סדרות נוספות, תודות להצלחה של השת"פ.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s