אחרי שגל פלודה, כתב ביקורת לא אוהדת במיוחד, הגיע תורו של בניה שגיב, שהלך, ראה, התפעם, וחזר לכתוב על הסרט שמחלק את הקהל לשניים, כאלה שיוצאים משבחים ומהללים, וכאלה שמפהקים, מפלפלים בעיניים ולא מבינים על מה הרעש. ביקורת חיובית:

כשהכריזו על סרט המשך ל"בלייד ראנר", הדבר הראשון שעבר בראשי היה, למה? הסרט המקורי הוא אחד מסרטי המדע בדיוני המשפיעים בהיסטוריה של הקולנוע, ומעבר לזה הוא גם אחד מהסרטים האוהבים עליי באופן אישי. לא ראיתי שום סיבה להמשיך את הסיפור של דקארד, או של העולם שרידלי סקוט בנה. הסרט המקורי עומד בפני עצמו בצורה מושלמת ומספר סיפור שלם, מההתחלה עד הסוף. עם זאת, ככל שההפקה התקדמה התחלתי יותר ויותר להתעניין בפרויקט.

לתפקיד הבמאי נבחר דני וילנב, הבמאי המבריק של "האישה ששרה", "אסירים", "סיקאריו", והוא אפילו הוכיח את עצמו בתחום המדע בדיוני ב"המפגש" משנה שעברה. הצלם רוג'ר דיקנס, אשר ידוע בזכות עבודתו עם האחים כהן בחלק לא מבוטל מסרטיהם (כולל "ביג לובובסקי", "אחי איפה אתה?" ו"ברטון פינק") ושגם צילם חלק מסרטיו הקודמים של וילנב. כך נהיה ברור שהסרט לפחות מובטח להיות מהמם מבחינה ויזואלית. לתפקיד הראשי לוהק ריאן גוסלינג, שחקן שלא כולם אוהבים, אבל בעיניי הוא בעל כשרון ברור.

אחרי כל אלה, ובוודאי אחרי שהטריילר הראשון לסרט שוחרר, לא יכולתי שלא להתרגש, והתחלתי לחשוב שאולי אפילו יצא מזה משהו מעניין. ובכן, חברים אני שמח לבשר לכם שלא רק שהסרט מוצדק, הוא כנראה אחד מסרטי המדע בדיוני הטובים של העשור אם לא של האלף החדש.

המשך הקריאה כוללת ספוילרים מזעריים ביותר לסרט:

עלילת הסרט מתחרשת 30 שנה אחרי הסרט המקורי, בשנת 2049. בעולם עדיין מתרוצצים רפליקנטים מזן נקסוס 8, אשר בעלי תוחלת חיים מלאה (בניגוד לרפליקנטים שהיו בסרט המקורי, שתוחלת החיים שלהם הייתה 4 שנים בלבד), ובנוסף תאגיד וואלס, מייצר רפליקנטים אשר מצייתים לכל ההוראות של בני אדם.

השוטר קיי הוא בלייד ראנר (שוטרים אשר רודפים ומחסלים… סליחה, מוציאים לגמלאות, רפליקנטים.) שמתחיל לעקוב אחרי תעלומה מסתורית שהשלכותיה הן בעלות השפעה גדולה. יותר מזה באמת יהיה ספויילר לסרט, יש הרבה פרטי עלילה שעדיף פשוט לגלות בצפייה עצמה.

הוויזואליה של רוג'ר דיקנס… זה אחד מהסרטים הכי יפים שתזכו לראות על המסך הגדול. העיצוב העתידני מלא הפרטים של לוס אנג'לס הגדולה והצפופה שווה בגדולתו ויופיו למקורי, והסרט הזה אפילו לוקח אותנו לכמה מקומות מעניינים חדשים, ומהממים לא פחות. בין אם המצלמה הולכת ברחובות המטונפים של העיר, או טסים מעליה, לבכם יחסיר פעימה מהמראות.

אם יש תלונה אחת, שאפשר להבין, על הסרט, היא שמדובר בסרט איטי למדי, באורך של שעתיים וארבעים ובחצי הראשון שלו אין יותר מדי ריגושים או יותר מדי סצנות אקשן. רוב החצי הראשון מוקדש לקידום העלילה וביסוס הדמויות והרעיונות שבמרכז הסרט. זו הסיבה שהאורך לא הפריע לי. שמחתי לגלות שוילנב לא מפחד לקחת את הסרט בדרכו של הסרט המקורי, ולתת לו בדיוק את הזמן אשר נחוץ, גם אם התוצאה היא סרט איטי למדי.

נכון, הרבה אנשים ישתעממו, אבל מי שישקיע סבלנות יגלה סרט שמספר סיפור מרתק, וגם אם לוקח לו זמן להעלות הילוך, זה לחלוטין מוצדק, והכול משתלם בסופו של דבר. אחרי הכול אני מאמין שלכל צופה סבלן ובעל סקרנות מצפות שעתיים וארבעים מהנות מההתחלה ועד הסוף, בייחוד אם הצופה הוא כזה שמחפש סרט שיאתגר אותו מבחינה שכלית ורגשית ולא רק יספק את הריגושים המיידיים של אינטרטיינמנט.

את הנבל, וואלס, אשר אחראי על ייצור הרפליקנטים החדשים, מגלם ג'ארד ליטו. אין לי דעה מוצקת לגבי השחקן, מצד אחד יש לו עבודות מרשימות כמו "רקוויאם לחלום", ו"מועדון הלקוחות של דאלאס", בהם אין ספק שהוא נתן עבודה מרשימה ביותר, אבל מצד שני בזמן האחרון הוא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, בצורה שמפריע לעבודה שלו. וכמובן שהגרסה שלו לג'וקר היא לא פחות מקטסטרופה.

עם זאת בסרט הזה ליטו נותן הופע מעניינת וסבירה לגמרי. הוא היה קרוב מאוד לחצות את גבול הגיחוך, אבל הצליח להישאר במקום שבו אני יכול לקחת אותו ברצינות בהקשר של הסרט, ולכן הוא לא הפריע לחוויה, ואפילו שיפר אותה מעט. כמובן שאין מה להשוות בינו לבין הנבל של הסרט הראשון, רוי באטי, אבל הם גם סוגים שונים לגמרי של נבלים.

מעבר לעובדה שהסרט יפה ויזואלית הוא גם מאוד יצירתי. הסרט מלא בסצנות חדשניות ומקוריות, סצנות שכל במאי אחר היה ניגש אליהם בצורה סטנדרטית, אבל התסריט של הסרט הזה והבימוי, מבצעים אותם בצורה יצירתית ומעניינת. אני לא אכנס לפרטים על מנת לא להרוס, אבל רק אגיד שקרב אגרופים, הוא הרבה מעבר לקרב אגרופים, סצנת אהבה, היא הרבה מעבר לסצנת אהבה, ואפילו האקשן ה"סטנדרטי" מבויים בצורה הכי טובה שהייתי יכול לבקש.

מעבר לכל היופי הוויזואלי והאקשן, במכרז הסרט המקורי תמיד עמדו הרעיונות. שאלות. תהיות לגבי הטבע האנושי ומה המשמעות בכלל של להיות בן אדם. הסרט החדש שומר על המסורת הזאת ומעמיד במרכזו שאלות פילוסופיות גדולות, ובצורה מסוימת חוקר אותן בצורה מוצלחת יותר מהמקורי.

הסרט שומר על אותם נושאים פילוסופיים של המקורי אבל לוקח אותם למקום אחר, ובוחן אותם מנקודת מבט קצת שונה. הסרט לא מספק הרבה תשובות (גם לא תשובות מוחלטות לחלק מהשאלות שנשארו מאז הסרט המקורי), אבל עוזר לך לשאול את השאלות הנכונות, כפי שסרטי (וספרי) המדע בדיוני הטובים ביותר עושים.

חברים, מעבר לעובדה שהסרט פילוסופי, חכם, מעניין ויפיפה, הוא פשוט חוויה קולנועית טהורה. מדובר בסרט מרתק ומרגש בצורה כזו שלא הרבה סרטים מצליחים לעשות. מי שיבחר ללכת לסרט, ויידע גם למה הוא הולך (ולא, לא מדובר באקשן הוליוודי סטנדרטי עם קטעי אקשן כל דקה וחצי), ייחשף ויחווה סרט שהוא כמעט יצירת מופת. מי שיראה את הסרט באיימקס (או על מסך גדול אחר שיש), יעצים את החוויה שלו. סרטים כאלה, מרתקים וחכמים, הם נדירים, וכשהם צצים מבין החשכה, אסור להחמיץ אותם.

ציון: 5.