הביקורת שאתם קוראים נכתבה בהתלהבות, לא רק כי מדובר בסרט אקשן קומי שמאוד אהבתי ושזכה לסרט המשך, כפי שקיוויתי בתום הביקורת ההיא משנת 2015. אלא מדובר גם בסרט הראשון שביקרתי באתר הזה ושהתחיל את דרכי ככותב תוכן ומבקר סרטים. “קינגסמן- השירות החשאי”, שיצא, כאמור, בשנת 2015, ומבוסס על מיני סדרת קומיקס של מארק מילר, היה פשוט סרט כייפי.
הכל בו היה נכון כמעט. אבל בעצם איך אפשר לטעות, כשלוקחים לפרויקט כזה מנצח כמו מאת’יו ווהן? (האיש החייה את האקס-מן מהאסון הנוראי של בראט ראטנר למען השם. וגם ביים את “קיק-אס”). שלא לדבר על קאסט מוכשר שחלקו צעיר, פס קול מדויק וכוריאוגרפיה יוצאת מן הכלל של אקשן גור וכאוס מרהיבים!
המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט החדש:
“קינגסמן: מעגל הזהב” נפתח בדיוק באותו הטון (המבריק) של קודמו, עם שיר עם אמריקני אהוב ומיד אחריו מכות פיצוצים ומרדפי מכוניות משוגעים לחלוטין. סוכנות הביון העצמאית הבריטית, “קינגסמן”, שפועלת תחת מעטה של חנות בגדים לחברה הגבוהה, נמצאת תחת איום לא ידוע והסוכן אגסי “גלהאד” אנווין (טארון אגרטון) ואיש התמיכה של הארגון מרלין (מארק סטרונג) מגיעים עד לארצות הברית כדי לגלות מי מנסה להשמידם.
על אדמת הקולוניה הבריטית לשעבר, חוברים צמד הסוכנים אל ארגון ה”סטייטסמן”, הפועלת תחת מעטה של חברת משקאות לחברה הגבוהה, סוכנות ביון אחות ל”קינגסמן” בה חברים בין היתר: טקילה (צ’נינג “זוכרים שהייתי חשפן פעם” טייטם) חמום המוח, וויסקי (פדרו פסקל, “נרקוס”, “משחקי הכס”) השרמנטי והערמומי, ג’ינג’ר אייל (האלי “למה?” בארי) שהיא הגרסה הנשית האמריקנית והחצי שחורה של מארק סטרונג, וכולם עובדים תחת ראש הארגון, שמפנייה או “צ’אמפ” (ג’ף “הדוד” בריג’ס!) שמנהיג את הארגון. ביחד, הסוכנים מגלים ברונית סמים פסיכופתית עם חיבה לשנות החמישים של המאה הקודמת (ג’יליאן מור בתפקיד נהדר) שכמו כל נבל על של סרטי ריגול, זוממת לכבוש את העולם.
עדיין לא מתלהבים? לא מספיק שאוברין מ”משחקי הכס”, סטורם והדוד ומייב ליבובסקי מככבים פה? טוב, אז הנה הקלף המנצח, אלטון ג’ון גם נמצא בסרט, והוא מהמם! לא פחות ממהמם! למעט האלי ברי, שחלק מהסיפור של דמותה הרגיש מאוד נדחף לעלילה, לא קיים כאן שחקן אחד שאי אפשר להגיד עליו “יאאא איזה כיף”. אפילו בריג’ס, שאפשר לסכם את כלל הטקסט שלו על משבצת נייר טואלט, לא מאכזב במיל (נתנו לו לגלם קאובוי למען השם! הוא עושה את זה כבר עשור). ג’יליאן מור מגלמת נבל כל כך כאוטי ופסיכי, שאם לא הייתי מתאהב בה כבר ב”לילות בוגי”, כנראה שזה היה קורה עכשיו.
כמובן שזה עשוי להיות ספויילר, אבל אם ראיתם את הטריילר אתם כנראה יודעים שקולין פירת’ חוזר בתור הארי, מי שחנך את אגסי בדרכי הקינגסמן בסרט הראשון. במקרה הנוכחי, ברוב הסרט, הוא מהווה גולם ממלמל ומפריע, החלקים שהוא לוקח בשחזור בדיחות מהסרט הראשון דווקא מאוד מהנים כפיתוח לדמות שלו וכהופעה על המסך בכלל. אגרטון מהנה בדיוק כמו בקודם, סטרונג מפתיע בפן קומי מוצלח, אפילו טייטם נותן איזשהו אימפקט חיובי בתור מיני גיבור על (כי לקחו לו את גמביט). רק האלי ברי מקלקלת. אבל, מילא.
על השחקנים דיברנו, בואו נעבור למאפיין השני של הסרט, האקשן. חלקו אומנם בעיבוד ממוחשב, אך רוב המשחק של אגרטון ופסקל מועבר באמצעות הריקודים האלימים והאנרכיסטיים היפיפיים של הסרט. נכון, שחקן נמדד לפי יכולות טבעיות ולא באפקטים וצלצולים, אבל עדיין, כל להטוטי החבל והאקדוחניות של פסקל כמעט גורמים לי לשכוח כמה מצחיק המבטא האמריקני שלו.
ממש כמו בסרט הקודם, מתיו ווהן לא חוסך באש, דם, ורמיזות מיניקיות פרברסיות… סליחה, תמחקו את המילה “רמיזות”. תוסיפו למיקס שפופי המרושעת (ג’וליאן מור) אוהבת רובוטים! מה הן ההשלכות? אקשן “מייקל ביי-אי” שנעשה נכון! עם חצי סייבורגים וכלבים מכאניים עם שמות מתוך שיר של אלטון ג’ון שלא קשור לעלילה אבל נקשר לעלילה, היי אלטון. לצד האקשן תוסיפו בדיחות חולניות, רפרנסים לסרט הקודם שבוצעו ברמה ששמעתי חבר מתפחלץ מצחוק בקצה השני של האולם.
והפסקול. אוי הפסקול! אני אוהב מוזיקת קאנטרי! שלא לדבר על “קאנטרי רודס” של ג’ון דנוור. השיר הזה לבדו, שמופיע בפסקול מספר פעמים בסרט בנקודות מפתח, הפך כל רגע בוא הוא התנגן לאפי ומדהים! גם הפסקול של פופי ומוזיקת המתח הכללית של הסרט, שהיא טראק מקורי, הייתה לא פחות ממדויקת ומאוד מהנה.
ישנה חולשה עלילתית קלה לסרט והיא מידת “הצפוי” בו, כמה זמן לוקח ל”צפוי” להיחשף, והמעורבות הכללית של ה”סטייטמן” בסרט. החלק שלהם ברובו כמעט ולא נחוץ אפילו ל”צפוי” בחלקו האחרון. ברור לי שבמקום ששני סוכנים נטולי אמצעים יצאו למשימה, מציגים לנו גוף עזר נוסף. אבל כמעט כל אחד מסוכני “סטייטמן” משרת את מטרתו במשפט וחצי.
צ’אמפ מפקד? סבבה. משפט וחצי של פיקוד. ג’ינג’ר רוצה לצאת מאחורי הקלעים? אין סיבה מיוחדת למה לא, אבל נחכה ואז ניתן לה. טקילה עושה שטויות ואז הולך לישון? כן, זה מה שטייטם עושה בכל סרט, שטויות ולישון. היה בהם צורך, אך לא היה בהם באמת צורך.
אבל, אם התבלבלתם ואתם אומרים לעצמכם “לא הבנתי, נשמע כמו אחלה סרט לחג” אתם צודקים. למרות שהוא לא מתעלה על הראשון (כי הראשון הוא הראשון ואין מה לעשות) “קינגסמן- מעגל הזהב” טוב לא פחות מקודמו. לכו לראות ושאלוהים ינצור את המלכה.
ציון: 4.5
