נכנסתי ל”קינגסמן: השירות החשאי” בלי הרבה ציפיות, ויצאתי עם חיוך והרבה הנאה.

“קינגסמן: השירות החשאי”, סרטו של מאת’יו ווהן (“קיק-אס”, “אקס-מן: ההתחלה”), משדר בתחילתו ווייב של עוד פרודיה על סרטי מרגלים נונסנסי סטייל אוסטין פאוורס לייט, אבל מהר מאוד מפתח טון שנע בין דרמה רצינית, סרטי נעורים לקטעי הומור ואקשן מעולים (ואלימים). הסרט מתכתב בהומור, קריצה וציניות רבה כלפי סדרת הסרטים שבלעדיה לא היה קיים, סרטי ג’יימס בונד, כולל המבנה התסריטאי, הטקסטים וכמובן, הנשים.

בלונדון של ימינו, ארגון חשאי של מרגלים אריסטוקרטים, בשם “אנשי המלך”, מנהל רשת שמירת חוק חשאית מהטובות בעולם. הסרט נפתח בקטע אקשן ובמשימה (איך לא) במזרח התיכון, שלא מסתיימת כשורה כאשר אחד הסוכנים מוצא את מותו. הנרי “גלהאד” הארט (קולין פירת’) נשלח לביתו של ההרוג לבשר את הבשורות לאלמנתו ובנו הקטן אגזי (טארון אגרטון). הנרי מעניק לאגזי את המדליה של אביו שמכילה פרטים סמויים על יצירת קשר עם אירגון “אנשי המלך”, בצפייה שיום אחד אגזי ימשיך את מורשת אביו (עד כאן מרגיש כמו Wanted לא?).

כמעט עשור חולף כאשר איום חדש עולה לפני השטח, בדמותו של הביליונר ריצ’מנד ואלנטיין (סמואל Motherf@#er ל. ג’קסון). בעודם מנסים לגלות מה היא מזימתו של ואלנטיין, סוכני “אנשי המלך” מאבדים חבר נוסף, מה שמביא את הנרי לגייס את אגזי’ שבנתיים בהעדר אב, גדל אל תוך עולם דיי מכוער.

אגזי מוצא את עצמו בכיתת אימונים של מיטב הבחורים (והבחורות) בגרסה ג’יימס בונדית של סרטי נעורים. במהלך האימונים אגזי לומד לא רק את רזי עולם הריגול, אלא גם עושה מעבר לא פשוט, מלהיות פרחח רחוב, לג’נטלמן בריטי אורגינלי (כמו ב”גברתי הנאווה”?!…..כן יש פה בדיחה פנימית, לא עקיצה).

לצד דרמת התבגרות, סיפורו האישי של אגזי וסצנות אקשן אלימות ומטורפות במלא מובן המילה, כיאה לווהן שהביא לנו את קלואי מורץ’ ב”קיק-אס”, הסרט מכיל הומור שיפיל כל צופה לרצפה (היו גם אלו שנחנקו מרוב צוחק, אני רציני… שמעתי). ואין קווים אדומים, סצנת השיא למשל, היא מפגן של הומור גרוטסקי מרהיב ואלים שבסופו כל מה שאתה רוצה לעשות זה לעמוד, למחוא כפיים ולצעוק “בראבו”. לא סתם הסרט קיבל דירוג 18+.

כמה מטורפות סצינות האקשן בסרט? מצורף קטע קצר שנותן לכם מושג (אם כי יחסית לסרט הוא די מתון):

בנוסף לקולין פירת’ וסאם ל’ ג’קסון, מככבים בסרט עוד כמה שחקנים גדולים ששווה לציין, בינהם מארק סטרונג (ששיחק באופן מצחיק את פרנק דמיקו ב”קיק-אס” ואת סינסטרו ב”גרין לנטרן”), מייקל קיין (אלפרד מסרטי “האביר האפל” ואפילו אביו של אוסטין פאוורס) ותאמינו או לא, מארק האמיל! (לוק סקאיוואקר…והקול האגדי של הג’וקר) אשר קשה מאוד לזהות אותו בתפקיד פרופסור גמלוני ושמנמן.

הצפייה בסרט גרמה לי רצון עז לשים ידי על סדרת הקומיקס שיצרו דייב גיבנס ומארק מילר המדהימים.

רוצו לראות והתפללו איתי לסרט המשך!

ציון: 5 מתוך 5