אם הייתם שואלים אדם ממוצע וחסר ידע בעולם הקומיקס, לפני 2014, מי הם הברנש עם הקסדה, שני החייזרים הירוקים, הדביבון המדבר והעץ המהלך שמופיעים פה, אני מניח שהיו מסתכלים עליכם כמו שהסתכלו עלי כשהייתי ילד- בהבעת פנים של “מה? מה אתה רוצה? לך שחק בבוץ, אחי”. “שומרי הגלקסיה” נחשב כאנסמבל הדמויות הכי הזויות שיכולתם לחשוב עליו. אך קרה נס, והבמאי ג’יימס גאן שאף לתוכו מהאנרגיה של היקום הסינמטי המארווליסטי, שידרג את כוחותיו (שכבר היו אדירים) והביא לנו את ההרפתקה הראשונה של החבורה אל הקולנוע.
אחרי הגיבוש שחוו החברים בסרט הראשון, מגיע “חלק 2″. רק בפשטות של הכותרת אפשר להרגיש את הכיף. פיטר קוויל/”סטאר-לורד” (כריס פראט) חוזר להנהיג את צוות שומרי הגלקסיה המונה כרגיל את: גאמורה (זואי סלדנה), הלוחמת שאינה יודעת לרקוד, דראקס (דייב באטיסטה), הלוחם שאינו יודע לצחוק (ברגע הנכון), רוקט (בראדלי קופר) “הלא-דביבון” בעל כוח האש שאינו יודע לקרוץ (בעין הנכונה) וגרוט (וין דיזל) העץ החביב שאינו יודע להגיד כלום חוץ מאת שמו (ואנחנו מתים עליו בשל כך ואפילו עוד יותר כשהוא זאטוט!).
המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:
לאחר שצברו מוניטין רב בהיותם ביצועיסטים להשכרה, יוצאים השומרים לסייע לאוכלוסייה בין כוכבית המוכרת בשם “הריבונות”, אותה מנהיגה הכוהנת העליונה אאישה (אליזבת דביקי). מפה לשם, בלי ספויילרים, העניינים מסתבכים, והשכיר מרגיז את הבוס. הבוס שוכר שכיר נוסף לתפוס את השכיר הנ”ל, וכאן יונדו (מייקל רוקר) נכנס לתמונה, כמו גם אחותה הסוררת של גאמורה, נביולה (קרן גילייאן), שמתערבבת בסיפור.
עד מהרה מוצאים עצמם גיבורינו בקרב יריות חסר סיכוי, כשלעזרתם נחלץ מושיע בלתי מזוהה, שמאוחר יותר מזדהה בתור אביו של פיטר- איגו (קורט ראסל), המלווה בעלמת החן בעלת המחושים מנטיס (פום קלמנטיף). מכאן נשאיר לכם ליהנות משאר הסיפור, שכן הוא גדוש, עמוס, דחוס ועוד מילים נרדפות ל”מלא”.
הגודש בסרט הוא אחד הדברים החזקים בו. בעוד שבסרט הראשון זכינו גם להכיר את הדמויות וגם לראות את הגיבוש של הצוות, דבר שגזל זמן מסך, ב”חלק 2″ דווקא הדמויות מן השוליים מקבלות פיתוח ורבדים חדשים. דגש מאוד מרכזי מקבלת דמותו של רוקר, יונדו.
בגיל צעיר, פיטר נחטף על ידי יונדו בפקודת אביו, איגו, שרצה להתאחד איתו. יונדו, מן הסתם, חוטף את הילד, אבל לא מביא אותו לאיגו, מה שמביא אותנו למסקנה, כבר בסרט הראשון, שהוא שימש סוג של דמות אב. הסצנות של יונדו עוברות ממרגשות, למצחיקות, למרגשות שוב, לקורעות מצחוק ושוב למרגשות עד דמעות.
גם דמותה של נביולה, שהייתה אחת האנטגוניסטיות בסרט הקודם, עוברת שדרוג, ויחסיה עם אחותה גאמורה מספקים כמה מהסצנות המרגשות ביותר בכל הסרט. גם בתוך הצוות, הדמות שקבלה הכי פחות יחס, רוקט, מקבלת פיתוח דמות רציני. דראקס מצחיק יותר מתמיד, גרוט התינוק פשוט מקסים (גם אם זוכרים שזה דיזל שם בפנים), קורט ראסל עושה עבודה מצוינת בתור כוכב לכת חי (כן, הוא כוכב לכת חי), ותאמינו או לא: סילבסטר סטלון ומיילי סיירוס נמצאים בסרט הזה, וסטלון עושה לי עור ברווז על המסך (זרקתי רפרנס. או שאולי לא?).
עברנו על הסיפור ועברנו על הקאסט והדמויות, נשאר לנו לדבר על הויזואליות והפסקול שכל כך אפיין את הסרט הראשון. כמו בפעם הקודמת, גאן שוב תכנן שנלך לראות את הסרט רק באולם ה-IMAX ובנה סרט שמתאים לכך. העולמות מדהימים! מלאים בסיפוק סחורה הן לקוראי הכתובים והן לבעלי החולשה לדברים נוצצים.
ספינת החלל של השומרים, המילאנו, חוצה את הקוסמוס בצורה כל כך לא אופיינית למסע בחלל שראינו עד כה, וזה פשוט טריפי ומהנה (שלא לדבר על מי שהם פוגשים בדרך). והסאונד: אומנם לא מדובר ב-Hooked on a Feeling או בקשקושים של מייקל ג’קסון הצעיר, אבל בנקודות הנכונות בסרט, Mister Blue Sky עושה את העבודה בצורה מושלמת.
“אבל טל, אתה מפאר את הסרט הזה יותר מדי. מה, זה בגלל שזה סרט של מארוול נכון?”. אין דבר כזה מושלם. גם כאן יש רגעים מתים. זוכרים שדיברתי על פיתוח דמות? אז כריס פראט כנראה לא קיבל טיפול רציני לדמות של סטאר לורד. הכימיה בינו לבין איגו (פריקינג אבא שלך…) לפעמים מרגישה כאילו מחזיקים לי את הראש מול המסך ואומרים לי “סמפט את זה…סמפט את זה!”, ואני בסה”כ רוצה שיגיעו לפואנטה. אם הייתי רוצה לשמוע מבנאדם כמה הוא מצטער שהוא לא היה שם, הייתי הולך לבקר את עצמי ב-2010 כשלא הצלחתי להשיג כרטיסים לקומיקון.
וכן, זו המגרעה היחידה בכל הסרט מבחינתי, והיא אפילו לא כזו משמעותית. לא רק שנהניתי מ”חלק 2″, בעיניי מדובר בהמשכון המתעלה על המקור. נהניתי אפילו יותר ולא הייתי צריך לחכות לסרט שלישי כדי לקבל דברים שהסרט הזה גרם לי לרצות (אה כן, יש איזה חמש סצנות במהלך הקרדיטים, אז תישארו, כי זה כל כך שווה את זה). ועכשיו בדילוגים של חודשיים וחצי כל פעם, עד ל”מלחמת האינסוף” …..ומעבר לה!
ציון: 5
