"ברברי" של הבמאי\תסריטאי\שחקן ז'ק קרגר, היה סרט אימה מרענן, ששינה כיוון מספר פעמים במהלך התסריט והשאיר אותי במתח עד הסיום. "ברברי" היה רחוק מאוד מהשטיקים הרגילים של סרטי האימה האמריקאים השבלוניים להחריד ולכן הותיר אותי מסוקרן לדברים שקרגר יספק בהמשך.
חלפו 3 שנים לערך והנה ב-2025 קרגר חתום כמפיק על "חברה מושלמת" (שגם הוא הצליח להיות מותחן קטן אך מספק) וגם על "שעת הנעלמים" (במקור Weapons) שמגיע למסכים ממש עתה, מלווה בהרבה מאוד ביקורות חיוביות מוקדמות.
האם קרגר עומד בציפיות ובלחץ של סרט הבכורה שלו?
ובכן, הדרך להתייחס ל"שעת הנעלמים" הוא כמעין אגדת ילדים מודרנית, גרסה עכשווית לאגדות האחים גרים, אשר במקום להתרחש ביער השחור בימי הביניים מתרחשת ב- American suburbia.
קרגר לא מסתיר זאת משום שהמאפיין המסגיר ביותר לכך שזו "אגדה" נמצא כבר בפתיחת הסרט, כאשר קול של ילד מקריין לנו בעצם את האקפסוזיציה:
בלילה אחד נעלמים בעיירה מנומנמת כל הילדים של כיתה שלמה, כולם מלבד אחד. לאן הם נעלמו? אף אחד לא יודע.
המשך הסרט הוא בעצם שילוב אלמנטים מ"עמי ותמי", "החלילן מהמלין" עם נרטיב "ראשומון" של קורוסאווה – העלילה מסופרת מתוך מספר נקודות מבט, וחוזרת קדימה ואחורה בזמן כדי לחשוף לנו הצופים את המסתורין שאופף את ההעלמות.
בראיון, קרגר הודה כי ההשראה שלו לתסריט היא "מגנוליה" של פול תומאס אנדרסון, תסריט שנכתב לאחר שטרוור מור, חברו ושותפו הקורב ליצירה של קרגור, נפל אל מותו בשנת 2021.
בהתאם לכך, הסרט עוסק בנושא של ההתמודדות עם כאב, אובדן ולדעתי עוד יותר מכך: הוא מדבר על אי היכולת של בני האדם להתמודד עם ארועים אשר נבצרים מבינתם בצורה רציונלית.
הגיבורה המרכזית של הסרט היא ג'סטין (ג'וליה גארנר, אשר ממש עכשיו ראינו אותה כגולשת הכסופה ב"ארבעת המופלאים") המורה שבכיתה שלה נעלמו כל התלמידים, שנאלצת להתמודד עם המאורע הטראומטי וגם עם הסביבה שמאשימה אותה במה שקרה. בהמשך הסרט נחשף גם לארצ'ר (ג'וש ברולין, "חולית"), אב אשר בנו נעלם והוא לא מוכן לוותר על הניסיון למצוא אותו גם כאשר נראה שרשויות החוק מיצו כל קצה חוט אפשרי.
קווי העלילה שלהם יפגשו לבסוף, אבל לא לפני שיוצגו בפנינו גם השוטר פול (אלדן ארנרייך, "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים") שמנהל רומן מחוץ לנישואין עם ג'סטין, אנדרו (בנדיקט וונג ,"דוקטור סטריינג'") מנהל בית הספר שמנסה להתמודד גם הוא עם צרכי הקהילה הפגועה, וגם את ג'יימס (אוסטין אברהמס, "אופוריה"), נרקומן הומלס שמחפש את המכה הבאה שלו. כפי שרשמתי, נקודות הבמט השונות שלהם על המתרחש יחשפו לאט לאט את התמונה המלאה של האימה שהגיעה והשתכנה לה בעיר מייברוק שבפנסילבניה. כל פרט נוסף מכאן יהיה כבר ספוילר מטורף, לכן לא נעשה זאת.
שוב, חשוב לציין כי "שעת הנעלמים" הסרט הוא לגמרי slow burner , מותחן שלוקח באיטיות רבה את הזמן שלו, כאשר קרגור בונה לאט את המתח תוך כדי שהוא מעמיק את סיפורי הרקע של הדמויות השונות. הסרט לחלוטין לא יתאים לחובבי הז'אנר שמחפשים סרט אימה "סטנדרטי" עם ריגושים זולים ומיידיים.
נקודת החוזקה העיקרית של הסרט הי השחקנים ובראשם גארנר וברולין שמציגים משחק מדהים ועוצמתי במיוחד, שהופך את "שעת הנעלמים" לעוד יותר יוצא דופן בז'אנר בו הוא לכאורה לוקח חלק. הדמות של גארנר חושפת את הלב שלה שכל ניוואנס ותנועת פנים קלה בפנים שלה: ברגע אחד היא שבורה ומדוכאת, בסצינה אחרת היא מאוהבת ומסוחררת מעל לראשה.
ברולין נהדר בתפקיד האב שנשאר קשוח מבחוץ אך מרוסק מבפנים ושאר השחקנים מצטיינים כל אחד בדרכו, גם אלו עם התפקידים הקטנים יותר.
ראויה לאזכור השחקנית הוותיקה איימי מדיגן ("שדה החלומות") שעושה פה תפקיד קטן אך קריפי במיוחד, אבל באופן מפתיע הבימוי של קרגר מצליח לגרום לנו לאמפתיה כלפי הדמות המעוותת והמרושעת שלה.
יש לציין כי עיכוב בלוחות הזמנים בהפקה גרם להחלפת של כמעט כל הקאסט המקורי של הסרט שכלל במקור את פדרו פסקל ורנטה רינסבה בתפקידים הראשיים.
אני חושב שביש המזל הזה היה לטובת הסרט- חוששני שהשנה אף אחד לא יכול לראות יותר את פסקל בתפקיד כלשהו.
הופתעתי לגלות שבין שאר תפקידיו, קרגר גם על הפסקול המעולה שמלווה את הסרט לצד צמד האחים ריאן והייז הלאלדיי. המוזיקה המינימליסטית לא משתלטת על הנעשה במסך, ורק מוסיפה לאווירת המסתורין שאופפת את ההתרחשות.
חלק מהעמיתים שלי לצפיה סברו שהיה אפשר לקצץ באורכו של הסרט (שעתיים וקצת) אך אני דווקא נשאבתי אל תוך הסיוט בפרפברים שקרגר בנה בצורה מחושבת ולא הרגשתי את הזמן מתקתק.
"שעת הנעלמים" הוא מותחן אימה מאוד שונה בנוף ההוליוודי המלא בסלאשרים גנריים ומשעממים ומאתגר את הצופה עם תסריט הבנוי בצורה יחודית ונושאים מאתגרים לא פחות.
