ארכיון הקטגוריה: קולנוע

לובו ואני, סיפור אהבה

ממש יום לפני ששנת 2024 הנוראית מסתיימה, יום שני, 30 בדצמבר, 2024. אני יושב עם כמה חברים שלפתע, בדף הקהילתי שלו באינסטגרם, ג'ייסון מאמואה מעלה פוסט ישן על הרצון שלו לגלם דמות קומיקס בשם "לובו", אי שם בתחילת דרכו בDC. הוא חותם את הפוסט ב"אחכה שיתקשרו, ואתייצב", עם תגובה עדכנית לפוסט: "הם התקשרו". קשה לתאר את התחושה שחשתי באותו רגע, אבל בואו נגיד שנאלצתי לבדוק שאני עדין נושם והדופק עובד. הסיבה, אחת הדמויות האהובות עלי ביקום DC, אחרי עשרות דחיות ואכזבות, מגיעה, כנראה (כי עד שלא רואים זה לא קרה) לקולנוע. אז בואו נחזור אחורה לתחילת הרומן שלי עם הדמות שנקראית, "לובו".

להמשיך לקרוא לובו ואני, סיפור אהבה

ביקורת, "יופי מסוכן" – מסתרי החומר האפל

ב21.11 יוצא להקרנות מסודרות בישראל הסרט (או כפי שנקרא במקור – "החומר", "The Substance"), שהו אחד הסרטים המדוברים של שנת 2024, אחרי סיבוב בלא מעט פסטיבלים, שם גרף לא מעט שבחים. אם אתם זריזים מספיק ותספיקו לשריין כרטיסים, תוכלו גם לצפות בו בהקרנת בכורה בסינמטק חולון ב-14.11.

להמשיך לקרוא ביקורת, "יופי מסוכן" – מסתרי החומר האפל

ביקורת, "גלדיאטור II" – כשהגלדיאטור קפץ מעל הכריש

נתחיל בברור מאליו עם השאלה – "מי בדיוק היה צריך את זה?"

זו השאלה שנשאלה בלא מעט מקומות ע"י לא מעט אנשים כאשר נודע שרידלי סקוט מביים המשך ללהיט הענק שלו משנת 2000 "גלדיאטור", הצלחה קופתית ואמנותית מטורפת שבמידה רבה החזירה אותו למרכז הבמה, למרות שמעולם לא הפסיק לעבוד.
השאלה הזו לגמרי לגיטימית, מאחר והסרט ההוא היה סיפור שלם שבו גם הגיבור (ראסל קרואו) מקריב את חייו בסופו (מקווה שלא עשיתי ספוילר למישהו).

אני פחות התפלאתי על ההכרזה – הוליווד היא הוליווד ומפיקים אוהבים רעיונות פשוטים המבוססים על הצלחה מוכחת, ובכל מקרה נראה שסקוט עצמו הפך קצת אובססיבי ברצון שלו לבקר להיטי עבר (הפריקוולים של "הנוסע השמיני" וגם ההמשך ל"בלייד ראנר", אותו בסוף נתן למישהו אחר לביים). האם זה אומר שנזכה לראות גם המשך ל"תלמה ולואיז"? אל תפסלו את הרעיון.

להמשיך לקרוא ביקורת, "גלדיאטור II" – כשהגלדיאטור קפץ מעל הכריש

ביקורת, "מארס אקספרס" (Mars Express) – מדע בדיוני עוצר נשימה

כמה מרענן זה להיתקל במקרה בסרט שחלף בשקט מתחת לרדאר שלך, שאין לך מושג מהו ולקבל בהפתעה סרט מבריק שאפילו משאיר אותך עם כמה תהיות על העולם?

זה בדיוק מה שקרה לי לפני כמה ימים כשחיפשתי מה לראות ונפלתי על הטריילר של "מארס אקספרס" ("Mars Express"), סרט מד"ב/טק-נואר שכולו הפקה צרפתית.
הרגשתי ממש כאילו אני חוזר לימי הילדות שלי, בהם הייתי משוטט במעברים של ספריית הווידאו וממש בטעות מוצא סרט מעולה ולא מוכר רק בגלל שהעטיפה שלו משכה את עיני.

להמשיך לקרוא ביקורת, "מארס אקספרס" (Mars Express) – מדע בדיוני עוצר נשימה

ביקורת, "ונום- הריקוד האחרון" – טוב שפטרנו מזה

כמה מילים אישיות לפני שנתחיל לדבר על "וונום- הריקוד האחרון". בתור גיק יליד שנות ה-80 שגדל בשנות ה-90, לספיידרמן היה חלק עצום בחיים שלי ודרכו גם ליקום הרחב יותר של מארוול. לא רק בין דפי הקומיקס, אלא בעיקר בסדרות האנימציה, משחקי מחשב וסרטי הקולנוע. רוב הדמויות שאני מעריץ מהעולם הזה הם דמויות כמו דוקטור דום, איירון-מן, בטא ריי ביל (למי שמכיר, מהיקום של ת'ור), קרייבן הצייד, הלטאה, אולטרון וכמובן- וונום. חלק מהדמויות הללו מרכזיות יותר וחלקן ממש בשוליים, אבל במשך כל הילדות שלי, מה שאפיין את הדמויות הללו (וכנראה גם אותי) היא העובדה שאף אחת מהן לא הייתה במיינסטרים.

היית אומר לכולם "איזה כיף! הולך לצאת סרט של איירון מן!" והיו מצביעים עליך וצוחקים. מתרגש לקראת "ספיידרמן 3" כי "הספיידרמן השחור עם השיניים" יהיה שם, ואף אחד לא יודע על מה אתה מדבר. מלהק לך את ראסל קרו כליהוק חלומות לקרייבן הצייד שירוץ אחרי ספיידרמן בספיידרמן 4, וכולם צועקים עלייך "לא!". הרבה מאוד זמן הרגשתי לבד, בתוך עולם משלי ורק רציתי לחלוק אותו עם אחרים. מן הסתם כש"הנוקמים" התפוצצו על המסך, המשאלה שלי חצי התגשמה. למה חצי? את זה אספר לכם אחרי שנדבר על הסרט.

להמשיך לקרוא ביקורת, "ונום- הריקוד האחרון" – טוב שפטרנו מזה