מאז ומתמיד, ז'אנר המדע הבדיוני, מתוקף הגדרתו, לא רק עסק בנושאים טכנולוגיים ובניסיון לחזות את ההתפתחות בהתאם למאפייני התקופה, אלא גם חקר שאלות פילוסופיות קיומיות על מהות האנושיות אל מול היקום ותעלומותיו. בספרות נתקלנו ביצירות כמו אלה של אייזק אסימוב, שהתכתבו עם הנושא החם של תקופתנו – בינה מלאכותית, "אודיסיאה בחלל" שחקרה את מקורותיו והתפתחותו של המין האנושי, "חולית" שהציבה דילמות תיאולוגיות, ו"המשחק של אנדר" שעסק הן בפן התיאולוגי והן באתי. גם בקולנוע מצאנו יצירות ששאלו את אותן שאלות, כמו "המטריקס", "מסע בין כוכבים" ו-"אקזיסטנז".
"מיקי 17", סרטו החדש של הבמאי זוכה האוסקר בונג ג'ון הו ("פרזיטים", "רכבת הקרח") עוקבת אחר דמותו של מיקי (רוברט פטינסון ששוב מצליח להתחמק מתדמית הערפד המנצנץ), כלומניק שבורח מחוב ענק או מגורל גרוע מכך, ומצטרף למשלחת חלל המתיישבת בכוכב הקרח "ניפלהיים". הוא נרשם לתפקיד "המיותר" מבלי להבין את השלכותיו – תפקיד המיועד לניסויים מסוכנים שעלולים להוביל למותו פעם אחר פעם, כאשר כל מוות שלו מסתיים בהדפסת שיבוט חדש עם זכרונותיו.
בדרך, מיקי מתאהב בנאשה (נעמי אקי, הזכורה מתפקידה כוויטני יוסטון), והשניים הופכים לזוג. בהמשך, נחשפים תושבי הכוכב – יצורים דמויי "אורי כדורי" בגודל מכונית – שהם כנראה קריצה ל"המשחק של אנדר" או ל"גברים בחלל", אך הקליימקס שמתרחש סביבם פשוט לא מספק.
