כל הפוסטים של Idan Bejerano

ביקורת "לוקי", עונה 1 פרק 3 – Lamentis

לא מעט מהתגובות לפרק השלישי של "לוקי" תוארו ברחבי המרשתת כפרק הכי "דוקטור הו" שהוא לא "דוקטור הו" שיצא להם לראות. עכשיו, זו קביעה שאין לי ברירה אלא להסכים איתה, והאמת? זה לא דבר רע.

הפרק מתחיל שנייה לפני סיום הפרק הקודם ואנו רואים את הדרך בה סילבי משתלטת על מחשבותיהם של אנשים ומוציאה מהם מידע, כפי שהוציאה את מקום המחבוא של שומרי הזמן ממוחה של השומרת אותה חטפה. בסוף הפרק הקודם לוקי/סילבי קופצת לבסיס לשכת שומרי הזמן ולוקי שלנו אחריה. ככל הנראה התאוריות צדקו והמטרה שלה הייתה ליצור כאוס גדול מספיק על מנת שמרבית השומרים יצאו החוצה בכדי לטפל במשבר וכך תהיה לה גישה למחבוא של שומרי הזמן עצמם.

המשך הקריאה כוללת ספויילרים לפרק:

להמשיך לקרוא ביקורת "לוקי", עונה 1 פרק 3 – Lamentis

ביקורת קומיקס: ארוע Empyre של מרוול – נתוני פתיחה פושרים, אוגדן לוהט

ביקורת קומיקס: Empyre, כותבים: אל יואינג, דן סלוט, אומנות: ואלריו שיטי, פפה לאראז, ר.ב. סילבה, שון איזאקס, מארט גרסיה, מרצ'יו מניז.

לא מיהרתי לקרוא את האירוע הלפני אחרון שיצא מבית מארוול (אחריו יצא גם Black King). הסיפור לא הלהיב אותי, הדמויות לא עניינו אותי (חלקן הופיעו באינספור סיפורים שהסתובבו סביב התרחיש של האירוע הנוכחי, שוב מלחמת קרי/סקרול?! ותוסיפו את זה לעובדה שכל כמה חדשים מרוול (וגם DC) יוצאות עם אירוע ש"ישנה את הסטטוס קוו של היקום הקומיקסאי לעד" או "הגיבורים שלא ראיתם ככה קודם לכן", כבר יצאו מכל החורים, שלא לדבר על העובדה שאין – ברוב המקרים – שינוי סטטוס קוו אמיתי, או כזה שנשאר לאורך זמן. ובאופן הכי פרקטי (כי אנשים עובדים אנחנו) למי יש זמן לקרוא את כל הריצות הנלוות, הטיי-אינס והחוברות החד פעמיות שמתלוות לכל ארוע שכזה.

מה גם שלא עקבתי אחרי הריצה של האוונג'רס תחת שרביט הניצוח של ג'ייסון אארון לאחר אכזבה מהחוברות הראשונות שיצאו, וגם לא ממש עקבתי אחרי הריצה של הפנטסטיק פור של דן סלוט שהושקה עם חזרתה של משפחת ריצ'רדס ממעמקי החלל אחרי היעדרות ארוכה שנמשכה עוד מאז אירועי Secret Wars. ואם לא עקבתי עד לכאן, אז מהיכרותי עם מארוול, שאלתי את עצמי "איך לעזאזל אני אבין מה קורה כאן?!"

המשך הקריאה כולל ספויילרים מינוריים לארוע ולאוגדן:

להמשיך לקרוא ביקורת קומיקס: ארוע Empyre של מרוול – נתוני פתיחה פושרים, אוגדן לוהט

ביקורת, "לוקי", עונה 1, פרק 2 – The Variant

כשהתחלתי לצפות בפרק האחרון של לוקי הרגשתי שטעיתי והפעלתי פרק של Mindhunter. זה מתחיל בתפאורה של לשכת שומרי הזמן שממשיכה להיות מטרידה ביותר מבחינת הבירוקרטיה שמשתקפת מכל פינה ועובר לישיבה הממושכת של מוביוס ולוקי בחיפוש קדחתני בתיקי חקירה (מנייר!!!!) במטרה למצוא דרך לתפוס את הוואריאנט הסורר של לוקי. אפילו לוקי עובר ללבוש חליפה, עניבה וג'קט (שאמנם מצוין עליו שהוא וואריאנט ועדיין) ומשחק את התפקיד של הסוכן המרדן וחסר הסבלנות שמופיע בדרך כלל בסדרות פשע שכאלו.

על הקו הזה התוכנית משחקת רוב הזמן – האם זו תוכנית פשע, "חוק וסדר זמן"? מד"ב, "סוכנות הבלשים העל זמנית"? פנטזיה, משחקי הזמן"? ואולי, במקרה הזה, כל התשובות נכונות?

המשך הקריאה כולל ספויילרים לפרק:

להמשיך לקרוא ביקורת, "לוקי", עונה 1, פרק 2 – The Variant

ביקורת, "לוקי", עונה 1, פרק 1 – Glorious Purpose

לא מכבר שוחרר הפרק הראשון בסדרה השלישית של אולפני מארוול לשירות הסטרימינג "דיסני פלוס", "לוקי". הסדרה מגוללת את הסיפור של לוקי – אחיו של ת'ור, רשע לעת מצוא, אל התעלולים ואנטי-גיבור בסופו של דבר, בגילומו, המבריק יש לציין, של טום הידלסטון.

אך זהו לא אותו לוקי שראינו לאחרונה בסרט "הנוקמים: מלחמת האינסוף" אלא לוקי שהופיע בסרט "הנוקמים: סוף משחק". או בעצם לוקי מהסרט "הנוקמים הראשון"… או בעצם… מבולבלים? גם הוא.

המשך הקריאה כולל ספויילרים קלים לפרק:

להמשיך לקרוא ביקורת, "לוקי", עונה 1, פרק 1 – Glorious Purpose

ביקורת, "מרי פופינס חוזרת" – סרט חוצה דורות ונוסטלגי

בפעם הראשונה בה צפיתי בסרט "מרי פופינס" הייתי בן 5 או 6. אני לא זוכר כבר אם זה היה באיזו הקרנה בקולנוע "רב-חן" בכיכר דיזנגוף, בקלטת וידאו מארה"ב שאמא שלי הביאה או בערוץ הראשון (והיחיד) בטלוויזיה 18 אינץ' שהייתה לנו אז בבית. מה שאני כן זוכר זה עד כמה התאהבתי בספקטקל הצבעוני שריצד לי מול העיניים, למרות שלא הבנתי אף מילה ובטח לא את הקונטקסט של החיים בלונדון של שנת 1910.

כבר בתור ילד קטן אפשר היה להתאהב בנאיביות של הסרט וגם אם היום בעיניים בוגרות אני יכול לראות את הניואנסים של המאבק לזכויות האישה, דבר שלא היה מובן מאליו שדיסני ישימו בסרט באותה תקופה, לצד בעל מזלזל או הבדלי המעמדות באנגליה של אותה התקופה, הילד שבי יכל להבין את המקום של אב עובד וילדים שאינם מוערכים ומוזנחים רגשית.

להמשיך לקרוא ביקורת, "מרי פופינס חוזרת" – סרט חוצה דורות ונוסטלגי