ביקורות קומיקס קצרות: אוסף ביקורות קצרות על החוברות שיצאו לאחרונה. מייקל בריאן בנדיס בקשת הסיפורית הראשונה של סופרמן, ג’יימי מאדרוקס חוזר והוא מחויך יותר, קולוסס וקיטי פרייד עומדים להתחתן וטוני סטארק נלחם בדרקוני ענק. כיף בעולם הקומיקס.
בניה שגיב, עידן גואטה, נחמן בן הרוש ואלון רוזנבלום, מעלעלים בפאנלים. מה שכן… כרגיל… המשך הקריאה כולל ספוילרים לחוברות:
סופרמן#1 – כותב:בריאן מייקל בנדיס. אומנות: איוואן רייאס. הוצאה: DC קומיקס
סוף סוף זה כאן, הכותר החדש של אחד מהכותבים הכי גדולים בתעשייה שכותב את אחת הדמויות הכי גדולות אי פעם בעולם הקומיקס. גדול אמרתי? לפני מספר חודשים הכריז בנדיס שהוא עושה מהלך “קירבי”, עוזב את מארוול, ועובר לדיסי, שם הוא יתחיל עידן חדש לאיש הפלדה בכותרים “סופרמן” ו”אקשן קומיקס” (סופרמן במספור חדש מחוברת מספר 1, ואקשן בחוברת מספר 1001… בטח כיף לOCD שלו). חדשות אלו הדהימו את כולם, ואחרי חודשים של המתנה ובניית הייפ מטורף אנחנו כאן.
הסדרה מתחילה בדיוק איפה שנגמרה המיני סדרה Man of Steel, מיני סדרה שבועית בת שש חוברות שהיוותה סט אפ לריצות של בנדיס על סופרמן, ושינתה את הסטטוס קוו של הדמות. בלי להרוס את אירועי המיני סדרה (שבלי נדר תקבל ביקורת משלה בקרוב) אומר שבנדיס משנה (ברמה כזאת או אחרת) את הסטטוס קוו בחייו של סופרמן. מה שלא ברור לי כרגע זה האם השינויים הם רק הכנה לקשת סיפור שתגיע בעתיד הקרוב או הרחוק, או האם באמת מדובר בסטטוס קוו הקבוע החדש לשארית הריצה. בכל מקרה זה חייב להעיד על כך שיש לבנדיס תוכנית, בין אם ארוכת טווח או לא.
קשה לדבר בפירוט על מה שקורה בחוברת, כי אין התרחשות מרכזית אחת שסביבה נבנה הסיפור. לאורך החוברת אנו רואים את סופרמן מתמודד עם מצבו החדש בחיים, עוצר מדי פעם איום קטן או שניים, מנהל שיחה עם Martian Manhunter לגבי העתיד, וממש בדפים האחרונים מגיע קליף-האנגר גדול. אז כן, כמו שהבנתם, הרבה דילוגים מדבר לדבר, בלי יותר מדי קשר ביניהם.
אם הייתי שופט את החוברת בפני עצמה לא היה לי הרבה מה לומר, אבל אני בוחר להסתכל עליה בניגוד לסדרה חדשה אחרת של דיסי, ליגת הצדק של סניידר, שנמצאת עכשיו בחוברת השלישית שלה וסניידר זרק לשם מספיק חומר כדי למלא ריצה וחצי. זה דחוס, מבולגן, ולא מפוקס. בניגוד לזה בנדיס רק זורע זרעים כרגע. נכון שלא קורה שום דבר מרתק בחוברת הראשונה, אבל יש שם הרבה התחלות של סיפורים, גם כאלה שממשיכים מMan of Steel, וגם חדשים שמתחילים כאן.
ברור שזאת רק התחלה של משהו. אני מאמין שיש לבנדיס סיפור שהוא רוצה לספר, ושהוא לוקח את הזמן שלו עם הסיפור. קחו לדוגמא את הריצה של בנדיס על דרדוויל. לקח לריצה הזאת משהו כמו 10 חוברות עד שהגיעה למה שהיה בעצם הרעיון המרכזי של הסדרה שהניע את העלילה כולה. אם יש לכותב סיפור שהוא רוצה לספר, אז רצוי שייקח את זמנו ויבנה את זה בקצב הנכון. ואני מאמין שיש לבנדיס סיפור.
מלבד זאת הטון שבו כותב בנדיס את סופרמן מרגיש מתאים מאוד לדמות. המונולוגים שלו נותנים לסופרמן הרבה אישיות, האקשן הוא כיפי, והקצב מרגיש נכון. בנוסף יש לציין את הבחירה המתאימה ביותר של איוואן רייאס על האומנות, שיודע לתפוס את עולמו של סופרמן במלוא יופיו.
בתור חוברת בודדת, אני לא יכול לומר שיש הרבה מדי לאהוב בסופרמן#1, אבל בתור התחלה של סיפור, זו בהחלט התחלה טובה. תשומת ליבי (וגם כספי בשלב הזה) נתון לבנדיס ואני כבר מתרגש לקראת חוברת מספר 2.
ציון:4 (בניה שגיב)
Multiple Man #1 – כתיבה: מת’יו רוזנברג, אמנות: אנדי מקדונלד, הוצאה: מארוול
נכון שחזרה מהמתים היא תופעה שכיחה בימינו (בטח בעולם הקומיקס) ועדיין, איך בדיוק חזר ג’יימי מדרוקס מהמתים? תכל’ס, זה מה שבאמת מעניין. עוד דמות קומיקס שחוזרת זה כבר לא מפתיע, בטח לא כשמדובר במארוול, אבל תמיד מסקרן לדעת איך.
לספר לכם איך… זה לא מה שאני אעשה. שכחו מזה. מה שכן אספר, זה שאחד הדברים שמסקרנים אותי בריצה החדשה הזו הוא טוויסט נחמד וקטן שייתכן וקשור ל”איך” המדובר.
ולאלו מיכם שמרימים גבה ושואלים… מולטיפל מן? קבלו בריקאפ: ג’יימי מדרוקס משתכפל בכל פעם שהוא מקבל מכה. הקטע המעניין אצלו הוא שלכל שכפול של ג’יימי יש אישיות משל עצמו, שהיא למעשה הקצנה של חלק מסוים מהאישיות והתודעה של ג’יימי המקורי, שקיבל את הכינוי “ג’יימי פריים”, וכשג’יימי פריים שואב אליו את השכפול בחזרה, כל החוויות והזיכרונות של השכפול מועברים אליו.
מעריצי הדמות ייזכרו בחיבה בתקופת הזהב של ג’יימי כשכיכב בסדרה X-Factor הנהדרת בניצוחו של הכותב פיטר דיוויד, בה ג’יימי ניהל סוכנות חקירות למקרים בעלי אופי מוטנטי בשם “אקס פקטור”. בתקופות שלאחר אקס-פקטור המקורית ראינו את ג’יימי וחבורתו בעוד כמה הזדמנויות, כשלבסוף, בסדרה Death of X (שהקדימה את מלחמת המוטאנטים באיניומנס), ראינו את מדרוקס נפגע מערפל טריג’ן ונהרג יחד עם כל כפיליו.
בתחילת הסדרה הנוכחית, צוות המוטאנטים החדשים מגלה שמדרוקס בחיים ומבהיל אותו לבדיקה אצל ביסט, המומחה לרפואת מוטאנטים, שמוצא שלמרות שהוא חי- ג’יימי מדרוקס עדיין נמצא בסיכון עקב פגיעה גופנית חמורה.
מת’יו רוזנברג לוקח את הדמות של ג’יימי ועושה איתה משהו אחר ממה שפיטר דיוויד עשה. אם באקס-פקטור של דייויד הטון הכללי היה די רציני (למרות ההומור הייחודי השזור בכתיבה שלו), כאן בחוברת הראשונה של Multiple Man הטון הרבה יותר קליל ומשעשע, מה שלוקח את ג’יימי מדרוקס לכיוון קצת שונה מהמוכר. הקלילות הזו משפיעה גם על הדמויות הסובבות את מדרוקס, דמויות כמו גווידו, מג’יק, ביסט ואפילו בישופ, שאנו רגילים לפגוש בסדרות האקס הרציניות והשונות, מקבלים פה תחושה מעט מטופשת לפעמים.
אהבתי את הקלילות השלומיאלית שאופפת את החוברת הזו, קלילות שמודגשת מאוד (ואולי קצת יותר מדי) על ידי האמנות של אנדי מקדונלד, שבנוסף לתרומה לאווירה הקלילה גם גורם למדרוקס להיראות מאוד צעיר ודי ילדותי, ונראה שככל שהחוברת מתקדמת הסיפור רק הולך והופך לפחות רציני (אבל לא בהכרח פחות מעניין). מעריצי הדמות וחובבי אקס-פקטור הוותיקים עלולים למצוא את עצמם די מאוכזבים אם הם ציפו לקבל בחזרה את ג’יימי מאדרוקס המחושב והסרקסטי.
לא אחשוף עוד פרטים אך בכל זאת אתייחס שוב לטוויסט, ואומר שיכול להיות שבמקרה הספציפי הזה עדיין מוקדם מדי להתבאס מהשינוי של מדרוקס, אבל זו רק הנחה שלי. Multiple Man היא מיני סדרה, והחוברת הזו היא החוברת הראשונה מתוך 5 שייצאו בהמשך.
ציון: 3.5 (עידן גואטה)
X-Men: Gold #30 – כתיבה: מארק גוגנהיים, אומנות: דיויד מרקז, הוצאת: מרוול
בתחילת שנת 2018 מארוול יצאה בהכרזה מרגשת ודרמטית, והרשת געשה. טוב, געשה זו אולי מילה מוגזמת מדי, ומתאימה להייפ-מן שכמוני, יותר נכון יהיה לומר שהרשת התרגשה. לא התרגשה כמו צרפתים שלוקחים גביע עולם, אבל התרגשה. מארוול הכריזה בטיזר- היכונו היכונו לחתונת השנה!
ואכן, בגיליון מספר 20 של X MEN:GOLD שיצא לאחר ההכרזה, קיטי עשתה את הצעד המפתיע, והציעה נישואין לאהובה הרוסי משכבר הימים קולוסס. טוויסט נאה שמסמל את רוח הריצה הזו של אקסמן, שקיטי עומדת במרכזה. עשר גיליונות וחצי שנה מאוחר יותר (כולל גיליון מיוחד שיצא לרגל האירוע כמה שבועות לפני כן) והאירוע המיוחל הגיע, בחוברת מספר 30.
אני חייב להודות שכמו חבריהם המוטאנטים של השניים בעמודים הראשונים של החוברת- הייתי נרגש. קיטי הייתה מאז ומעולם אחת מהאקס-מנים המועדפים והאהובים עלי, והזוגיות בין השניים, עוד מימי ה-Astonioshing של ווידון, הייתה ממערכות היחסים שיותר אהבתי בין כל הזוגות שמארוול הוציאה מתחת ידה. אך כמו שאומר המשפט השחוק – כגודל הציפיות כך גודל האכזבות.
החוברת מתחילה בכמה פאנלים המתארים את התרגשות החברים במהלך הארוחה החגיגית שלפני החתונה (Rehearsal Dinner). במהלך האירוע אנו פוגשים בכמה דמויות אהובות, מפלרטטים בין סיפור האהבה שבמרכז החוברת לסיפורי אהבה נוספים ברוסטר של האקסמן (גמביט ורוג, רייצ’ל סאמרס ונייטקראולר-כן, זה קורה). משם עובר הסיפור לשיחה חשובה ומשמעותית מאוד בין הכלה הנרגשת לשושבינה שלה -איליאנה רספוטין- שעומדת להיות גיסתה בקרוב. לשיחה הזו יש משקל חשוב בסיפור שממשיך משם ישר ליום החתונה המרגש והמצופה ולהידרדרות המבאסת.
מארק גוגנהיים רצה לספר סיפור אהבה, ולסיים אותו עם טוויסט מוחץ ומפתיע, אבל מרוב טוויסט, הוא שכח את הסיפור. מבלי לספיילר יותר מדי אכתוב רק שאותי לפחות, סיום הסיפור- שהיה אמור להיות סיום חגיגי לסיפור האהבה המתחדש שנבנה בין השניים מאז שהתחילה הסדרה הזו ב-2017 אכזב אותי מאוד, והותיר אותי עם תחושת ריקנות ובזבוז זמן.
אמנם גוגנהיים סיים את הסיפור בחן מסוים, שבוודאי שימח חלק מהקוראים, אבל עבורי זה לא היה פרס טוב מספיק עד שאסלח לו. מה שכן היה עשוי בצורה מדהימה לאורך כל החוברת היא האומנות. דייויד מרקז הפליא בציוריו שהיו פשוט יפהפים. הפאנלים שמתארים את האורחים הנרגשים-בהם היה ניתן לראות את הבעות פניהם של כל אחד מהאורחים (לרבות פאנל יפהפה שמעביר בצורה מדויקת את המבוכה של ג’ין גריי הצעירה שהגיעה מן העבר אשר פוגשת בבת דמותה הבוגרת שזה עתה חזרה לחיים. כן, מארוול מסובכים כתמיד), הנופים המרהיבים כל הדרך אל החופה, ובעיקר רגע השיא של החתונה שמצויר בצורה פשוט מדהימה.
אני רחוק מלהיות מבקר אומנות. אבל התפעמתי מהאומנות של מרקז, שמשתלבת יפה מאוד עם הצביעה של מת’יו ווילסון. הריצה של X men : gold אמורה להסתיים בספטמבר, ולצערי לא עושה רושם שהיא תהיה לי חסרה.
ציון סופי: 2.5 (נחמן בן הרוש)
טוני סטארק – איירון מן #1 – כתיבה: דן סלוט, אומנות: ולריו סקיטי, הוצאת: מרוול
אחרי כעשור בו כתב דן סלוט את ספיידרמן, הוא מתפנה לכתוב את כוכב העל של היקום של מרוול, איירון מן. סלוט יודע שיש לו נעליים מאוד גדולות למלא ואולי בגלל זה, הוא לא מתכוון להמציא את הגלגל. החוברת הראשונה בקשת הסיפורית Self-Made Man היא גם חוברת שמכילה סיפור אחד שלם עם התחלה אמצע וסוף (למרות שהיא מוגדרת כ”חלק 1″), גם לא מצריכה מהקורא לדעת את כל ההיסטוריה של איירון מן (כשבעצם ההתייחסות היחידה לסיפורי עבר היא בפאנל אחד בלבד שבו רודי רודס אומר לטוני ש”רק הרגע קיבלת גוף חדש”, מי שיודע למה הכוונה, מרוויח, מי שלא, יכול להחליק, זה לא קריטי.
החוברת מתחילה בטון נעורים, אנחנו חוזרים 25 שנה, לתקופת נערותו של טוני סטארק, כאשר היה גאון חנון שאוהב להילחם בקרבות רובוטים (כמובן שהוא תכנן את הרובוטים המנצחים כל פעם). אנחנו פוגשים בתחרות דמות בשם אנדי באנג, אשר היה נער שהפסיד לטוני סטארק. עכשיו, 25 שנים מאוחר יותר, טוני סטארק מופיע בפתח ביתו (או יותר נכון פתח הגאראז’ שלו) עם מכונית מעופפת ומציע לו עבודה כאחראי על הרובוטיקה.
אחרי מספר עמודים שמצליחים לתת לנו הצצה לחייו של טוני סטארק הצעיר (והמשועמם) ובעיקר, את אלו הסובבים לו שלא מצליחים לעמוד בקצב או בסטנדרטים שלו, נראה כי מישהו אמר לסלוט, “עכשיו, שים פול גז”, כי באמת מאותה נקודה, כל עמוד או שניים יש לנו הפתעה. וההפתעות מגיעות מהר… מהר מדי. המטר הזה פשוט במקום לגרום לנו להתרגש (מה שקורה בפעם פעמיים הראשונות, בהן הקורא אומר, “אוקי, מגניב”) הקהל הופך אדיש אליהם.
אבל היי, יש הופעה של דרקון גדול ועצבני (פין פאנג פום)… והיי, איירון- מן שולח אלפי איירוני אנטמנים, ויש לנו גם רובוטית פמיניסטית קשוחה, איירון-טריק (על משקל רובוטריקים, או פאואר ריינג’רס, או פסיפיק רים), ענקי שנלחם בדרקונים והוכן במיוחד בשביל פומזילה (קלטתם, זה כמו גודזילה, אני אומר לכם, היצירתיות והמקוריות של סלוט, בשמיים) שנקרא פין, פאן, פומבאסטר (קלטתם, זה כמו האלקבאסטר, אני אומר לכם, היצירתיות והמקוריות של סלוט… )
הסיפור נגמר בצורה הכי דבילית שיש, או גרוע יותר, בצורה הכי סתמית שיש, אלא אם הקורא הוא בן 10 וזו החוברת הראשונה שהוא קורא בחייו. ולסיום, כמיטב מסורת מרוול, הסצינה שאחרי הקרדיטים (כן, אשכרה יש עוד עמוד אחרי הקרדיטים) תחבר אותנו לחוברת הבאה בסדרה, שאני כנראה אתן לה צ’אנס, לא כי אני סקרן, אלא כי אני לא נוהג לשפוט סדרה על פי חוברת אחת, בטח לא החוברת הראשונה.
ציון: 2.5 (אלון רוזנבלום)