הפלאש. איך אני תמיד נופל בזה? כל שנה אני אומר לעצמי שאני לא אראה את העונה הבאה, ואז יוצא טריילר מסויים, אני נכנס להייפ ומחליט שאולי שווה לתת לסדרה הזאת עוד צ׳אנס.

זהו! השנה אני לא מתכוון לחזור לראות את הסדרה!…
בעצם, על מי אני עובד, אני אמשיך לעקוב אחרי הסדרה, אבל אני לא חושב שאני אהנה ממנה. הפלאש הפכה מסדרה שאני מחכה לה, לסדרה שאני בסדר איתה, משם היא הפכה לגילטי פלז׳ר ועכשיו היא פשוט ״נו, טוב, זה יכול לעבוד ברקע, אולי משהו יקרה שם”.

המשך הקריאה כולל ספויילרים לעונה 4 :

במקום לסכם את העונה הזאת, משהו שאין טעם לסכם כי היא הייתה באלגן ברמה שהפלאש כבר לא יכול לתקן, נדבר על 5 דברים שממש הפריעו לי העונה:

1. העונה הפלאש החליטה להתעלם מקיומן של דמויות מפתח מהעונה הקודמת, או בעצם כל השלכה של העונה הקודמת על העונה הנוכחית. מלבד העובדה שהיעלמותו של בארי פשוט ״הוחלקה״, איפה ג׳וליאן? למה וולי הלך כל כך מהר אחרי שבסוף העונה הקודמת בארי הכתיר אותו בתור הפלאש הראשי? איפה האבל של הצוות לא רק על בארי, אלא גם על HR?

2. אף אחד לא הולך לדבר על ההשלכות של סאביטר או איך מתמודדים עם דבר כזה קורה שוב, אלא פשוט ממשיכים הלאה – בואו נחזיר את בארי ונחזור לענייננו.

3. אייריס נשארה אייריס. חוץ מהעובדה שעכשיו היא אייריס ווסט-אלן, שום דבר לא השתנה בה. היא עדיין דאוס אקס מכינה, היא עדיין ה״חכה״ של בארי, היא עדיין המניע העיקרי שלו לעשות הכל, עד כדי כך שהמנטרה של העונה הזאת הייתה ״אני הפלאש? לא בארי, אנחנו הפלאש.״ לא אייריס, את לא הפלאש. מספיק. (אגב, זה משהו שהתלוננתי עליו עוד בביקורת לפרק הראשון

4. התוכנית של דה-וו נראית גאונית בהתחלה, אבל זה נראה כאילו הכותבים של הסדרה בנו שלד לתוכנית של נבל שאינו ספידסטר, ותוך כדי הם פשוט זרקו אסוציאציות ומשם הם המשיכו. זה יצר תוכנית שבתכלס נראית מורכבת מידי בשביל סדרת טלוויזיה, או מורכבת באופן כללי, אז היא פשוט נראתה כאילו היא נמרחה ונמרחה עד שנמאס.

5. אם בדה וו עסקינן, כאשר הוכרז שהאויב הגדול העונה לא יהיה ספידסטר אני חושב שכל מעריצי הפלאש שמחו, כי אולי סוף סוף הפלאש לא יתעסק באויב שהוא צריך להיות מהיר כדי לנצח אותו! אבל היי – איך דה וו הובס? בדיוק, הפלאש רץ. כל הכבוד. ועוד דבר בקשר לתוכנית של דה-וו, העובדה שהיא נמרחה רק מעידה על בעיה גדולה יותר – הסדרה ארוכה מידי. זו לא הפעם הראשונה שאני אומר את זה, והיא גם לא תהיה האחרונה. סדרת טלוויזיה שמבוססת על קומיקס, או דמויות קומיקס, לא צריכה להיות יותר משלוש-עשרה פרקים, וגם אז היא צריכה להיות מחולקת ל-2-3 סיפורי משנה.

בקומיקסים גם סיפורים נרחבים מחולקים לפיסות חלקים שיהיה יותר ״קל לעכל״, אז למה בעצם אנחנו צריכים לסבול עם סדרה שפשוט נמשכת ונמשכת במקום לקבל סדרה קצרה יותר, תמציתית יותר (ועם תקציב יותר טוב, אבל זה כבר נושא אחר)?

הייתי מסיים את הרנט שלי ב״אל תדאגו אני לא אראה את העונה הבאה״, אבל אני לא עובד על אף אחד – אני אמשיך לתלות תקוות בפלאש, והוא ימשיך לאכזב אותי. ממש לולאת ספידפורס של אכזבה.