הייתי פותח את הביקורת ברוח התקופה במילים “משבר הקורונה”. אך אי אפשר באמת להאשים את הנגיף באחד הסימפטומים החריפים שדיסני מפגינים בשנים האחרונות, והוא סימפטום היוהרה. “ארטמיס פאול”, סרט חדש מבית דיסני, המבוסס על סדרת הספרים של אואן קולפר, היה אמור להיות ה-הארי פוטר של האולפנים, ותפקידו היה לספק סדרה רבת המשכים שתזין את העכבר הגרגרן שלנו לעוד שנים ארוכות. סדרת הספרים מונה, נכון לכתיבת שורות אלו, 8 ספרים. בעברית הספרים יצאו בהוצאת כנרת, בתרגומה של עפרה אביגד.
אני חייב להודות שלא הכרתי את המקור, ולכן לא התרגשתי יותר מדי. אבל לאחר צפייה בסרט עצמו, בואו נאמר שגיליתי שאפשר להנמיך ציפיות גם אם בכלל לא היו כאלה. הסרט היה אמור לצאת לבתי הקולנוע ברחבי העולם (ובישראל) בחודש מאי השנה, אולם דיסני החליטו לוותר על הסבב הקולנועי שלו ולשגר אותו היישר לשרות הסטרימינג שלהם, דיסני +. האם עובדה זו אומרת שהם לא כל כך האמינו במוצר ובהרצה הקולנועית שלו?! לאחר הצפייה, התשובה היא, כנראה שכן.
המשך הקריאה כוללת ספוילרים לסרט ולסדרת הספרים:
קנת’ בראנה, מי שבעצמו שכשך רגליים בעולם הקוסמים של ג’יי. קיי. רולינג, נבחר לביים את הספתח בסדרת ההרפתקאות הזו, העוסקת בנער המחונן עד רמות בחילה, ארטמיס פאול הבן (פרדייה שו) היוצא לחלץ את אביו, ארטמיס פאול האב (קולין פארל) שנעלם בנסיבות מסתוריות ומפלילות. פאול מגלה שסיפורי הפיות של אביו, אותם שמע כל חייו, הם יותר מסתם אגדות איריות וכי עולם הפיות, השדונים והגמדים אכן קיים.
על מנת לחלץ את אביו מידי הנבל\ית אפופת הצללים (הונג צ’ו?… אפילו כתוב שאין קרדיט לשם הזה… הנבל המרכזי של הסרט!), ארטמיס חייב למצוא את האוקולוס, פריט עלילה גנרי בעל כוח בלתי מוגדר או תפקיד מוגדר פרט להיותו החזק בכל היקום. גם עולם הפיות (בהנהגת ג’ודי דנץ’) פותח בחיפושים אחר האוקולוס המסתורי, והשוטרת הצעירה הולי שורט (לארה מקדונל) חוברת בעל כורחה אל פאול הצעיר. שאר הקאסט כוללים את ג’וש גאד בתפקיד הגמד הכי גדול בעולם, ננסו אנזואי בתפקיד המשרת הקשוח דום באטלר (אפילו הסרט צוחק על השם הזה) ותמרה סמארט בתפקיד האחיינית של באטלר, שפשוט נמצאת שם בלי סיבה.
אחרי שצחקנו קצת על שמות הדמויות והעלילה המאוד חלבית של הסרט הבה נרחיב על הבעיה הענקית שהוא יוצר: הסרט משעמם, הופך את הדמות הראשית לבלתי נסבלת, את הנבל לדף חלק, את דמויות המשנה למיותרות ומוציא את הצופה הממוצע כתינוק טיפש שצריך להאכיל אותו בכפית. נתחיל בדמותו של פאול הצעיר (כי האב בקושי בסרט ובקושי משחק כשהוא כן בסרט). המשחק של שו הוא לא יותר מילד שקורא טקסט. חד וחלק! הילד לא מנסה ולו בקצת להראות כל טיפת רגש באף אחת מהסצנות שלו. הדמות עצמה כתובה לאורך כל הסרט כילד שחצן וכל יודע שלא עובר טיפה של פיתוח דמות.
ולא רק הוא! גם באטלר, שמהווה מעיין חבר קרוב ויחיד לפאול, לא רק שלא מצליח להביע רגשות (גם לא ברגע מכונן לכאורה), הבעת הפנים שלו קפואה באותו מצב של הלם מהרגע שהוא נכנס לתמונה, וזה בלי לבתייחס לאיפור המאוד מעניין שבחרו כדי להציג את הדמות. שיער בהיר, עדשות בהירות וליפ-גלוס. אתה עוזר בית או בובת ראווה?! דמותה של סמארט היא בכלל פיל בחדר. היא מוכנסת לסיפור כמי שאמורה לסייע לדוד דום ולארטמיס, אבל היא יותר פלקט מכל דמות אחרת. היא פשוט לא עושה כלום.
הקאסט התומך חוטא לא מעט גם הוא. ג’וש גאד משחק גמד, שפשוט אוכל את האדמה כדי לחפור בה! וכדי להצחיק את הילדים הוא גם “מעכל” את האדמה כמו תולעת (על כל המשתמע מכך). לארה מקדונל היא בין השחקניות היחידות שעוד איכשהו מתפתחת כדמות בסרט אך גם בקושי רב, וכל מה שג’ודי דנץ’ עושה זה חיקוי של שון קונרי צרוד לאורך כל הסרט. אה…כבר אמרנו שהנבל בסרט כלל לא קיים? כי אין לי מה להגיד עליו.
בנוסף למשחק מבזה, הכתיבה היא לא פחות מבדיחה על חשבון הקהל. כל פרט בסיפור לא נרמז לנו, לא מוסתר או מובל אלא פשוט מוקרא על ידי הדמויות. ממש כמו סיפור לפני השינה. אם תוסיפו לזה גיבור מרכזי שיודע הכל, תקבלי סרט שמקוריין על ידי ג’וש גאד, שמקריין אותו שו כארטמיס פאול. כן, זה משעמם בדיוק כמו שזה נשמע.
והיכן כל העלילה מתרחשת? בביתו של פאול. כן כן, כמעט שעה וחצי של סרט מתרחשת על גבי סט אחד בודד, למעט כמובן הצגת עיר השדונים החצי מרשימה (כי “הפנתר השחור” עשה זאת קודם) ומעט מה-“מאורה של האיש הרע”. מה גם שתוך כדי הסיפור פרטי העלילה סותרים את עצמם בלי סוף, כמו השימוש של השדונים ב”הקפאת זמן” שלפעמים עובדת בצורה אחת, ולפעמים הפוך ללא כל הסבר פרט לנוחיות הבמאי.
אפשר לומר עוד המון על ה”סרט” הזה, אבל אם לסכם במילה אחת – ביזיון. ביזיון שנולד מתוך יוהרה של מי שהשתלטו על התעשייה כמעט לגמרי, ומי שעוד יצאו מהמשבר העולמי עם רווחים. יוהרה שגרמה לאותם אנשים להגיד “אנחנו נעשה יותר טוב מכולם”. כאשר התוצאה צוחקת על הקהל בפרצוף בצורה בוטה כל כך.
רק אם ממש ממש משעמם לכם, גשו לראות. אבל גם אז, אל.
ציון סופי: 0
