ארכיון הקטגוריה: קולנוע

ביקורת, "ג'ון וויק מציג: בלרינה" – מפצחת האגוזים

אויב אקראי 1 – "זה ג'ון וויק!"
אויב אקראי 2 – "אז מה? הוא רק בן אדם אחד"
(באנג באנג!
)
שניהם מתים.

הציטוט הזה מתוך "ג'ון וויק מציג: בלרינה" הוא בגדול התמצית המזוקקת של סרטי "ג'ון וויק" – סדרת סרטים שאני בטוח שהחלה בתור בדיחה בין חברים ("הם הרגו לו את הכלב, אז הוא יצא לנקום") אבל הפכה לאחד המותגים הקולנועיים הכי חזקים של העשור האחרון, כאשר הסדרה גורפת מעל מיליארד דולר בקופות, זוכה גם באהדת המבקרים ומתרחבת גם למדיות אחרות (טלוויזיה, קומיקס, משחקי מחשב).
אין ספק שהדמות המזוהה ביותר עם הסדרה היא קיאנו ריבס כדמות הראשית.
ריבס קיבל את התסריט לידיו כאשר הקריירה שלו כבר היתה בדעיכה, אבל התחבר אליו מייד והוא זה שהמליץ למפיקים לקחת זוג מדריכי פעלולים בשם צ’אד סטלסקי (איתו עבד ב"מאטריקס") ודיוויד לייץ' לביים את הסרט. והשאר? היסטוריה, כמו שאומרים, שהזניקה את הקריירות של כל המעורבים בנושא.

להמשיך לקרוא ביקורת, "ג'ון וויק מציג: בלרינה" – מפצחת האגוזים ←

ביקורת, "לילו & סטיץ'" – סרט משפחתי מושלם בטעם של פעם

אחרי לא מעט הייפ נחת בבתי הקולנוע בישראל (וברחבי העולם) גרסת הלייב אקשן של סרט האנימציה הקלאסי (?) של דיסני משנת 2002, "לילו וסטיץ'". הסרט המקורי הפך לתופעה בינלאומית (בלי שהוא התכוון בכלל על פי דברי יוצרו כריס סנדרס) והגרסה הקולנועית הנוכחית היא השלב האחרון בהתפתחות הפרנצ'ייז. האם הסרט שווה את תשומת ליבנו, את זמננו וארנקנו (הדיגיטלי כמובן), התשובה הקצרה היא, כן בהחלט, "לילו & סטיץ'" הוא סרט משפחתי מקסים ועם מסר ברור עם ניחוח של סרטי דיסני הקלאסים (אלה משנות השישים והשבעים). הילדים יתאהבו, המבוגרים ישבו עם חיוך טיפשי על הפנים שיחזיר אותם לילדות.

להמשיך לקרוא ביקורת, "לילו & סטיץ'" – סרט משפחתי מושלם בטעם של פעם ←

ביקורת, "ת'אנדרבולטס*" – ככה כן בונים חבורת גיבורי על

מארוול נותנים לנו את הטייק שלהם על "יחידת המתאבדים" ומצליחים, בתקופת שפל, להעלות את הרף, ולחזור (בערך) למסלול.

כמעריץ וותיק של דמויות הקומיקס של "מארוול" חיכיתי לא מעט לראות על המסך הגדול אנסמבל של נבלים כקונטרה לקבוצת גיבורי העל כמו "הנוקמים". "אדוני הרשע" (masters of evil) היו קבוצה ב"רשימת המתנות" שלי אבל עם שם כל כך מגוחך היה ברור שקווין פייגי לא ממהר להציג את נבחרת הנבלים בהנהגתו של הברון זימו (שמגולם ביקום הקולנועי ע"י דניאל ברוהל).
מה שכן קיבלתי במקום היה את הצוות השני של נבלים שהנהיג זימו (לפחות בקומיקס)- הת'אנדרבולטס – קבוצת נבלים ואנטי גיבורים שמוקמת ע"י הגנרל רוס בקומיקס (שהכינוי שלו בצבא הוא "ת'אנדרבולט") בעקבות ארועי "מלחמת האזרחים". כמובן שבסרטים העניינים קצת שונים, אז ידעתי שלא אקבל בדיוק את מה שרציתי כמו שילוב של הענק האדום או אבומניישן לתוך המיקס, אבל עדיין התרגשתי מאוד לקראת הסרט הזה.

להמשיך לקרוא ביקורת, "ת'אנדרבולטס*" – ככה כן בונים חבורת גיבורי על ←

ביקורת, "חוטאים" – החטא הקדמון

בתור התחלה, הרשו לי להגיד ש"חוטאים" הוא סרט טוב, אפילו טוב מאוד.
אבל, האם הוא סרט מושלם? לא ממש. כל הסופרלטיבים שנשפכו עליו בידי מבקרים בארה"ב נובעים לדעתי מהפסטיבל המתמשך שכותר כתרים לכל סרט שמתעסק בנושאים הנפיצים הידועים של גזענות, הומופוביה או מיזוגניה.

להמשיך לקרוא ביקורת, "חוטאים" – החטא הקדמון ←

ביקורת, "שלגיה" (2025) – סבבה של סרט שלא חף מבעיות

נתחיל מהשורה התחתונה – "שלגיה" של דיסני, הסרט, באמת סבבה.

בניגוד להייפ השלילי שנלווה אליו מאז שהוכרז הקאסט ובטח בארצנו הקטנטונת עם אמירותיה של רייצ'ל זגלר בנוגע למלחמה, הסרט מצליח לספק את הסחורה כסרט נסיכות דיסני ומעניק חוויה הולמת. זה לא אומר שהוא חף מכשלים – רחוק מכך – אבל בניגוד לרוב הרימייקים הלייב-אקשן האחרים שדיסני הוציאו בעשור האחרון, הוא מצליח להיות חידוש משמעותי.

במרבית חידושי הלייב-אקשן של דיסני, המהלך נראה מיותר: או שהסרטים המקוריים מודרניים מדי כדי להצדיק חידוש (אני מסתכל עלייך, "מואנה"), או שהם אייקוניים מדי בשביל שמישהו יעז לגעת בהם (אני מסתכל עליך, "מלך האריות"). "שלגיה" הוא מקרה מיוחד: מצד אחד, הוא הסרט המצויר הראשון באורך מלא של דיסני שיצא אי שם בשנת 1937, ומצד שני, הוא ותיק מספיק כדי להיות פחות רלוונטי לדור של היום. הסרט המקורי אנכרוניסטי כמעט בכל היבטיו, למעט דמויותיהם של שבעת הגמדים והמלכה המרשעת, שתמיד היו דמויות משמעותיות בפנתיאון של דיסני. לעומת זאת, שלגיה והנסיך? פרווה לחלוטין, חסרי אישיות. זה בדיוק מה שהחידוש של דיסני מנסה לפתור, יחד עם עלילה דלילה למדי.

להמשיך לקרוא ביקורת, "שלגיה" (2025) – סבבה של סרט שלא חף מבעיות ←