ארכיון הקטגוריה: ביקורות קולנוע

"מורביוס", או הסרט שיצליח למצוץ מכם את הרצון לראות סרטים. ביקורת נושכת.

אולפני סוני מנסים לתפוס פיקוד מחדש על ספיידרמן והחלומות הישנים של איימי פסקל, שמנהלת שם את העניינים. "מורביוס" הוא עוד מסמר בארון שהתחיל "וונום", אולי בחסד רב, אבל את הסרט הנוכחי היה עדיף לא לעשות…עד כדי כך שהצפייה בו גרמה לי לכאב פיזי.

להמשיך לקרוא "מורביוס", או הסרט שיצליח למצוץ מכם את הרצון לראות סרטים. ביקורת נושכת.

"באטמן", גרסת 2022 – ביקורת ארוכה, אבל קצת פחות ארוכה מהסרט…

הערת העורך: הפעם החלטנו על פורמט ביקורת קצת אחר, מאחר וגם עידן בז'רנו וגם גל פלודה נשלחו יחד לראות את הסרט בהקרנת העיתונאים, אך לשניהם היה מה להגיד על הסרט, הוחלט שעידן יכתוב את הביקורת וגל יוסיף או יחלוק על דעתו איפה שהוא רואה לנכון.

להמשיך לקרוא "באטמן", גרסת 2022 – ביקורת ארוכה, אבל קצת פחות ארוכה מהסרט…

ביקורת, "מטריקס: התחייה" – יותר כמו "מטריקס: האשכבה"

פעם בתקופה, מגיע סרט שמגדיר מחדש חויה קולנועית מהי. בשנת 1999, שנייה לפני סוף האלף הקודם והיסטריית באג 2000, נחת בבתי הקולנוע בעולם "המטריקס" שעשה את זה באופן סוחף – יצירה פוסט מודרניסטית במהותה. סרט האקשן מד"ב של האחים (אז) וואשאבסקי ניכס חלקים שלמים מערב רב של מקורות – יצירות פילוסופיות ("סימולציה וסימולקרה" של בודריאר), יצירות ספרותיות ("אליס בארץ הפלאות / המראה"), סרטי אנימה ("אקירה" ו"הרוח במעטפת", אלא מה),סרטי קונג פו ("היו זמנים בסין", "המאסטר השתוי") , הצהרה אופנתית שמבוססת על פטיש מיני ועוד.

הסרט (והאחים, אז) לקח את כל זה, חתך דק דק, ערבב הכל ויצר מחדש משהו מיוחד וסוחף שענה על ההגדרה, סרט שלא ראו כמוהו לפניו, בייחוד לאור האפקטים המיוחדים, שאז היו פורצי דרך. מי שיצא מהקולנוע אז, בסוף ה"מטריקס" המקורי, הרגיש שהוא חלק מהיסטוריה קולנועית, הרגיש שהוא רואה משהו כל כך טהור וראשוני, כזה שבוודאי ידברו עליו עוד שנים רבות. הצילום הפנטסטי של ביל פופ וכוריאגרפיית הקרבות המדהימה של יואן וו-פינג ("נמר דרקון") השאירו חותם שיצר אינספור חיקויים בקולנוע בשנים שבאו אחר כך.

המשך הקריאה כוללת ספוילרים לסדרת סרטי המטריקס:

להמשיך לקרוא ביקורת, "מטריקס: התחייה" – יותר כמו "מטריקס: האשכבה"

ביקורת, "ספיידרמן: אין דרך הביתה" – סרט ספיידרמן מושלם

בזמן כתיבת שורות אלו, אני עדיין מתקשה לעכל את "אין דרך הביתה". עשיתי כל שביכולתי כדי להימנע מספויילרים למקסום החוויה, ועדיין אני חצוי כל כך:

ספיידרמן עבור "מארוול" הוא כמו מיקי מאוס לדיסני, או פיקאצ'ו לפוקימון. מדובר בפנים, בקמע, בסמל של המותג. במשך יותר מ- 50 שנים אם הייתם אומרים "מארוול", האסוציאציה הראשונה הייתה ספיידרמן. בשנות השישים הוא כיכב לראשונה בקומיקס, כמה שנים לאחר מכן בסדרות מצויירות, בשנות התשעים פרץ לתודעה הישראלית בסדרת האנימציה המדובבת עם טל מוסרי, ומשם לסרט הלייב אקשן הראשון בכיכובו של טובי מגווייאר ב-2002 שפתח יחד עם סרטי האקס-מן את עידן הרנסנס של גיבורי העל בקולנוע הכלל וגיבורי העל של מרוול בפרט (כן, אני יודע שסופרמן ובטמן היו קודם…אבל בחייכם).

אחרי שלושה סרטים מגוואייר הוחלף באנדרו גארפילד עם "ספיידרמן המופלא" ב-2012, וכאשר העניינים התחממו ומארוול עלו על הסוס, איש העכביש חזר הביתה בדמותו הנוכחית של טום הולנד כשחקן חיזוק לנוקמים ב"קפטן אמריקה- מלחמת האזרחים" ב2016.
"ספיידרמן- אין דרך הביתה" לא רק חותם את שלושת סרטי הסולו של הולנד כספיידרמן, אלא גם מסכם את הדרך שעברה הדמות בשלושת העשורים האחרונים (בהם גם "מימד העכביש" הנפלא).

המשך הקריאה כולל מעט ספויילרים לסרט (למי שלא ראה טריילרים) בחיינו שהשתדלנו לא לחשוף יותר מדי:

להמשיך לקרוא ביקורת, "ספיידרמן: אין דרך הביתה" – סרט ספיידרמן מושלם

ביקורת, "מכסחי השדים: החיים שאחרי" – מה שהיה, מה שיש ומה שיהיה

בחייו של כל הורה מגיע השלב שבו אתה רוצה להעביר לילדיך את החוויות שחווית כילד ועתה מעוררים את נימי הנוסטלגיה והגעגועים לתקופה יפה, נעימה ופשוטה יותר. זה יכול להיות משחק שנהגת לשחק כשהיית צעיר, שירים ששמעת ונצרבו בזיכרון או סרט שהשפיע עליך בתור ילד ועל הטעם שלך בז'אנרים שונים. לרוב, ההורה צריך לחכות אי אלו שנים בחוסר סבלנות עד שהילד לפחות מתחיל להיות עצמאי מספיק כדי להבין מה לעזאזל אתה רוצה ממנו אבל אם הוא יאהב את הדברים הללו גם כן, לא יהיה מאושר ממך.

בגלל שבנותיי כבר גדולות מספיק, ניסיתי השבוע להראות להן את "גרמלינס" (את החלק השני! את החלק השני! היותר קומי ופחות מפחיד בניגוד לראשון שהוא די אימה לכל דבר). אפעס, אחרי בערך 15 דקות שבהן התמוגגו מגיזמו התחילו גם הצרחות והבכי כשהגרמלינס הופיעו.
ביני לבין עצמי עלו בי שתי תהיות:

  • האם אנו מגדלים דור רגיש מידי? כשאני ראיתי את הסרט הזה, הייתי בגילן והתלהבתי.
  • מה לעזאזל חשבו ההורים שלנו כשנתנו לנו לראות את הסרטים האלו? מאוד יכול להיות שהבעיה בנו ואנחנו חיים בפוסט-טראומה מכל סרטי הסמי-אימה האלו שנתנו לנו לראות…

אחד הסרטים שעולים מיד בהקשר של שנות השמונים ופריחת סרטי הפנטזיה/מדע בדיוני בתקופה זו הוא כמובן "מכסחי השדים" מ-1984 וסרט ההמשך שיצא ב- 1989. שניהם בויימו על ידי איוון רייטמן ומככבים בהם ביל מוריי, דן אקרויד, הארולד ראמיס וארני האדסון בתור צוות המכסחים יחד עם סיגורני וויבר, ריק מוראניס ואנני פוטס.

המשך הקריאה כולל קצת (ממש קצת) ספוילרים לסרטים:

להמשיך לקרוא ביקורת, "מכסחי השדים: החיים שאחרי" – מה שהיה, מה שיש ומה שיהיה