טרילוגיית “עולם היורה” מגיעה לסופה, יחד עם סיומה של סאגה בת כמעט 30 שנה. השאלה היחידה שנשאלת: למה בכלל סאגה?

“פארק היורה” (1993) נחשב לאחד משוברי הקופות הגדולים בכל הזמנים. לא מדובר רק באחד הסרטים הראשונים שניצלו טכנולוגיות חדשניות דאז, כמו עבודת מחשב או רובוטים אנימטרוניים, מדובר באחד הסרטים שהגדירו בכלל את המונח “שובר קופות”. סטיבן שפילברג הפך בזכות הסרט הזה, ורבים אחרים בכיוון יצירתי דומה (“מלתעות” “אי.טי”) לאחד היוצרים הקולנועיים החשובים ביותר בהיסטוריה. “פארק היורה” הוא נכס צאן ברזל בעולם הקולנוע, בין אם אתם אוהבים דינוזאורים או לא. הבעיה עם שוברי קופות היא שלפעמים רוצים להמשיך ולשבור איתם קופות, גם 30 שנה אחרי.

סדרת סרטי “היורה” (כי “פארק” זה רק בשניים מהם) זכתה לאורך השנים למגוון רחב של ביקורות, כאשר הראשון נחשב לאומנות, “העולם האבוד” (1997) נחשב להמשכון פושר ונסיוני, “פארק היורה 3” (2001) היה כייפי ודבילי והכניס את המותג לשנת חורף ארוכה, “עולם היורה” (2015) נחשב נוסטלגי מספיק כדי לעבוד (בזמן שהיו מי שראו בו קשקוש מוחלט), ו”עולם היורה-הממלכה שנפלה” (2018) גרם לכולם להגיד פה-אחד “ואוו איזה סרט מטומטם”. בתוך שני עשורים וחצי, הפך השם “פארק היורה” מגאונות לבדיחה לא מצחיקה (בדומה למותג נפילי נוסף אי שם בגלקסיה רחוקה). אך מאחר שבסוף “הממלכה שנפלה” נשארנו עם סוף פתוח ועולם מלא דינוזאורים, החליט הבמאי קולין טראברו לביים סרט אחד אחרון שיעטוף את כל סאגת היורה באריזה אחת יפה. שפילברג עצמו מפיק תחת המותג שלו “אמבלין” (למי שזוכר, אחרי הצלחת “עולם היורה” היה אמור לביים סרט באותה גלקסיה רחוקה,לפני שהסתכסך עם תאגיד העכבר)

אז בואו נדבר על העלילה של “עולם חדש”, אם אפשר לקרוא לה כך: כזכור, בסיום “הממלכה שנפלה, הדינוזאורים הוברחו מהאי המבודד ומסתבר שהצליחו להתרבות חופשי בכל רחבי העולם, למרות שלא היו יותר מדי זנים או פריטים מאותו זן לצורך רבייה מוצלחת (די.אן.אי של צפרדע או לטאות כוח או ממבו-ג’מבו פסאודו מדעי לא מוסבר אחר). המצב יצר דו-קיום די אפוקליפטי בין בני האדם והענקים הנכחדים. חקלאים סובלים מדינוזאורים פולשים, מטוסים נופלים מהשמיים, שוק שחור נפתח העוסק בסחר לא חוקי של חלקי דינוזאורים…מלא טוב מהטבע האנושי פורץ החוצה בצורה של חמדנות מסוות. לתמונה נכנס לואיס דוג’סון (קמבל סקוט) העומד בראש חברת גנטיקה גדולה בשם “ביוסין” ששמה לה למטרה לשמר את הדינוזאורים בצורה הטובה ביותר (קצת כמו העלילה של “הממלכה שנפלה”). ואם השם ד’וגסון מצלצל לכם מוכר, כן כן, זה אותו אחד ששלח את דניס נדרי לגנוב גנים עם הקצף גילוח בסרט הראשון (“ד’וגסון! יש פה ד’וגסון! רואה? לאף אחד לא אכפת” ואכן…לאף אחד לא אכפת) וכן, אתם תצעקו “זה האיש הרע” בשנייה הראשונה שתראו אותו, כי התסריט עד כדי כך שקוף וגרוע….

החברה של ד’וגסון מבצעת ניסויים המאיימים עוד יותר על המאזן הטבעי בעולם, וכדי לעצור אותו מתאגדים להם יחדיו שלושת הדוקטורים הוותיקים שלנו דוקטור מלקום (ג’ף גולדבלום, בתפקיד הכי גולדבלומי שלו), דוקטור סטלר (לורה דרן) ודוקטור גראנט (סאם ניל). השלושה מפוצצים את המסך בנוסטלגיה בזמן שבקצה השני של הסרט אנחנו מתמקדים בקאסט היותר טרי של הסדרה. אי שם בהרים המושלגים, מתחבאים להם בנחת אואן גריידי (כריס פראט ) קלייר דירינג (ברייס דאלאס הווארד) והבת המאומצת המשובטת שלהם מייסי לוקווד (איזבלה סרנום, שהייתה בלתי נסבלת בסרט הקודם וכאן….היא קצת פחות בלתי נסבלת). יחד עם השלושה, ללא ידיעתם, חיות להן גם בלו הרפטורית, גיבורת שני הסרטים הקודמים, יחד עם התינוקת שלה “בטא”. איך בלו הצליחה להרות אתם שואלים? למה רק אחד אתם שואלים? הסרט עונה “קיפצו לי!” כמו גם לשאלה למה הם בכלל בסרט (לא מופיעות הרבה וכלל לא תורמות לעלילה). הסרט, שאורכו כמעט שעתיים וחצי (!!!) לא מפגיש את שתי הקבוצות הללו עד המערכה האחרונה של הסרט, וגם אז הדבר נעשה בצורה כל כך לא אורגנית שזה מכעיס!

אם כבר להשיג ערך נוסטלגי, שיהיה חכם! אבל לא…שכחנו שזה “עולם היורה”… זה לא אמור להיות חכם, רק כייפי.

אז כן, יש רגעים בודדים שהסרט כייפי. כשמופיע דינוזאור כזה או אחר ורודף אחרי הגיבורים שלנו, זה כייפי. כשג’ף גולדבלום מדבר, זה כייפי. זה מעט מאוד כייפי אבל בהחלט יש כייפי בסרט הזה. יודעים מה עוד יש בסרט הזה? הרבה חלקים גזורים מהסרטים הקודמים. זוכרים את האינדומינוס רקס מ”עולם היורה” או את הספיינוסורוס מ”פארק היורה 3″? אז גם “עולם חדש” מספקת לנו נמסיס לטי רקס אהובה שלנו בדמותו של הגיגנוטוסורוס…שלא נראה מאיים, לא נשמע מאיים…ולפי שמועות הזויות מעוצב בהשראת הג’וקר (???)… זוכרים איך הסיפפנוסורוס הורג את הטי-רקס? אז הגיגנטוסורוס עושה “העתק הדבק”. זוכרים איך בלו והטי-רקס הביסו את האינדומינוס רקס יחד? אז גם פה יש “העתק הדבק”… זוכרים איך ב”עולם האבוד” וב”הממלכה שנפלה” היו ציידים רעים שרצו למכור דינוזאורים כחיות מחמד ונשק? אז “העתק הדבק”!!! לצערי הרב, אף שנייה מהסרט החדש לא מפגינה טיפת מקוריות בסיפור…אפילו האיש הרע אוכל אותה בצורה מועתקת לחלוטין. ולא…זה לא נחשב נוסטלגי אם העתקת את זה כמעט לחלוטין.

הייתי אומר שהפסקול והאפקטים מצילים את המצב, אבל מעבר לנעימה קלילה של 10 שניות מתוך הרפרטואר המוכר של ג’ון ויליאמס, הפסקול גנרי לחלוטין ולא מורגש… בסרט של “פארק היורה”!!! והאפקטים, מה אפשר לומר על האפקטים חוץ מ”דינוזאורים זה מגניב!”. החיות נראות טוב, ורובן מרגישות כאילו הן חלק מהעולם שלנו, עד שחלקן מרגישות לנו כמו בובות שרק הראש שלהן זז או מודלים ממוחשבים שלא עודכנו במנוע גרפי כבר כמה שנים. מצד אחד יש לנו סצנות מאוד מרשימות כמו ההצגה של הפיירו-ראפטור (ההוא עם הנוצות מהטריילר) שמופיע לכל כך מעט זמן. ומצד שני, דינוזאור תינוק שנראה שנשלף מהסט של מלחמת הכוכבים אי שם בשנות ה70… אני באמת לא מאמין שאני אומר את זה על סרט של “פארק היורה”, אבל באמת לא היה רגע אחד של “ואוו!” בעניין הזה לצערי.

בסיום הצפייה ב“עולם חדש” הרגשתי חצוי. תחילת הסרט מבטיחה ומעניינת. מרגיש שמנסים לתקן את הטעויות של “הממלכה שנפלה”. אך ככל שהסרט המשיך הבנתי שלא באמת ניסו לתקן כאן ולהחזיר עטרה ליושנה, ניסו פשוט להרוויח עוד כסף. כסף קל. כסף שלא דורש יותר מדי, לא לעשות, לא לחשוב, פשוט לעמוד שם ולספור שטרות. אני תמיד אזכור כל סצנה וכל שורה מ”פארק היורה” המקורי, אפילו אזכור איך בתור ילד בן 8 ברחתי מהאולם בבהלה מ”העולם האבוד” כי הרגשתי כמה אמיתי זה יכול להיות. אני מקווה שהדור הצעיר של שנות ה-2020 יעריך את טרילוגיית “עולם היורה” בצורה דומה, אחרת… בשביל מה עברנו את זה?