ארכיון הקטגוריה: ביקורות קולנוע

ביקורת, "טרף" – כשבדיחה הופכת לרצינית

ב-1987 ישבו להם כמה יוצרים הוליוודיים וחשבו לעצמם "נכון שזה יהיה מגניב להפגיש את רוקי עם חייזרים?". במקום סטלון הכניסו את שוורצנגר, ובמקום איגרוף קיבלנו לחימת גרילה בג'ונגל, אבל גם קיבלנו את אחת מדמויות המד"ב ומפלצות האימה האיקוניות ביותר בקולנוע: "הטורף".

לאורך כמעט ארבעה עשורים, הצייד החייזרי חזר בארבעה סרטי סולו, שני סרטי קרוס אובר עם "הנוסע השמיני", שלל סיפורי קומיקס וכמה משחקי מחשב משעשעים, אך כמעט תמיד, הסיפור הסתיים בבדיחה אחת גדולה.

הבדיחה הגיעה לשיאה עם הסרט הרביעי שיצא ב2018, ולא רק שהיה מדובר בשבירה מסוימת של קו העלילה שנבנה לאורך 3 סרטי ו2 סרטי קרוס אובר (שכבר לא נחשבים קאנון בכלל), הסרט היה על גבול קומדיית האקשן. מבדיחות בית השימוש של החיילים, דרך העלילה בה הטורף הכל יכול רוצה לצוד ילד עם אספרגר. חשבנו ש2018 תקבור את המותג לנצח בבית קברות לליצנים. אז חשבנו…

להמשיך לקרוא ביקורת, "טרף" – כשבדיחה הופכת לרצינית

תומס הקטר וחבריו הרצחניים -ביקורת על "רכבת הקליע"

אז הבמאי דיוויד לייץ' אוהב רוצחים שכירים. מאוד אוהב. כל כך אוהב שכל סרט שהוא ביים ו\או הפיק עד עכשיו עסק ברוצחים שכירים.
לא מאמינים לי? בבקשה: רוצח שכיר שמאוד קשור לכלב שלו ("ג'ון וויק", שלייץ' ביים יחד עם השותף צ'אד סטלסקי), רוצחת שכירה-מרגלת בלונדינית ("פצצה אטומית"), רוצח שכיר עם פה גדול ("דדפול 2"), רוצח שכיר לשעבר שהחבר הכי טוב שלו הוא צייד ראשים ("מהיר ועצבני: הובס ושו"), סתם רוצח שכיר בפנסיה ("סתם אחד") ורוצחת שכירה עם מצפון ("קייט")
עכשיו קחו את כל האהבה הזו לרוצחים שכירים, תכפילו באינסוף וקיבלתם את "רכבת הקליע" – סרט שמורכב כולו ממלאנ'תלפים רוצחים שכירים שמנסים להרוג אחד את השני, בדרכים מקוריות ככל האפשר. אה. והם על רכבת מהירה בלי יכולת לרדת.
לייץ' היה בעברו פעלולן ומתאם פעלולים באינספור סרטים והסרט הזה הוא אולי הכלי האולטימטיבי עבורו להראות מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – לשסות שחקנים ופעלולנים אחד בשני כדי שיפליאו במכותיהם בצורה המרהיבה ביותר האפשרית.

בחמש הדקות הראשונות האסתטיקה והשפה הקולנועית שלייץ' משתמש בה הזכירו לי קומיקס יותר מכל דבר אחר, וחשדתי שאולי הוא מעובד מתוך מאנגה, אך לא כך הדבר. מתברר שהסרט אמנם מבוסס על ספר יפני מ-2010 בעל שם זה, אך לא מאנגה או קומיקס.
על כל פנים, ב"רכבת הקליע" הרקע האסתטי והמעוצב בקפידה אמור לשמש בו זמנית כקנבס וכאנטיתזה לדם ולאלימות שמושפרצים עליו בחדווה רבה.
זה כמובן לא משהו מקורי במיוחד, ראינו את זה כבר ב"קיל ביל" וגם ב"ג'ון וויק" האחרון למשל, אבל לייץ' עושה את זה בכישרון טכני לא מבוטל.
העלילה, שמנסה להיות מאוד מפותלת ומתוחכמת, אבל אפשר לנחש כמעט כל טוויסט בה מהדקה הראשונה, עוסקת ברוצח שכיר בשם "חיפושית" שמנסה להיות אדם טוב יותר (בראד פיט) שנשלח לטוקיו למשימה פשוטה יחסית של גניבת מזוודה מהרכבת המהירה, הלא היא רכבת הקליע.


המזוודה האמורה ברכבת שייכת ל"מנדרינה" (אהרון טיילור ג'ונסון, פעם קוויקסילבר ביקום MCU ובעתיד קרייבן הצייד ביקום ספיידרמן) מתנקש בריטי חלקלק\מתוקתק ולשותפו "לימון" (בריאן טיירי הנרי, פייפר בוי לנצח) מתנקש עם אובססיה ל"תומס הקטר". שני מתנקשי הפירות נמצאים ברכבת לאחר שאיתרו את הבן הסורר של מלך עולם הפשע העולמי, דמות מסתורית בשם "המוות הלבן", שנחטף ע"י ארגון פשע מתחרה.

לימון ומנדרינה הסוציופתים לא בחלו בשום סוג של אלימות כדי להשיב את הבן (לוגאן לרמן, "פרסי ג'קסון") לידיהם, יחד עם אותה מזוודה שמכילה 10 מיליון דולר בכספי כופר והם מנסים להשלים את משימתם בהצלחה כדי לא להרגיז את אותו "מוות לבן", שאמור להיות יותר פסיכופט רצחני מכל הפסיכופתים הרצחניים האחרים בסביבה.
בנוסף אליהם עולה על הרכבת גם רוצח יפני בשם יואיצ'י קימורה (אנדרו קוג'י, מסדרת הטלויזיה "הלוחם"), לאחר שדמות מסתורית בשם "הנסיך" הפילה את בנו הקטן מהגג. קימורה קיבל הודעה ש"הנסיך" ברכבת והוא רוצה לסגור איתו חשבון מדמם במיוחד. כמובן ששום דבר לא כפי שהוא נראה ו"הנסיך" מתגלה כילדה חמודה עם קוקיות ומנייאקית מופרעת לחלוטין (ג'ואי קינג, "דוכן הנשיקות").

אורח נוסף שמגיע לרכבת הוא "הזאב" (הראפר ההיספני "באד באני"), רוצח שכיר (הופתעתם?) מקסיקני שבא לחפש נקמה. בהמשך הסרט יהיה גם רוצחת בשם "הצרעה", אינספור רוצחים חסרי שם שנועדו למות לשם השעשוע שלכם וגם נחש ארסי אחד. אין טעם להמשיך לקלקל לכם מעבר לזה אם אתם רוצים לראות את הסרט.

תראו, סך הכל "רכבת הקליע" לא מתיימרת להיות ממה שהיא באמת – בידור פופקורן סופר אנרגטי ודי מודע לעצמו. ככזו, היא עושה עבודה לא רעה בכלל.
גם קאסט השחקנים הדי מכובד נראה שהוא נהנה מכל רגע של השטות עתירת הטסטוסטרון הזו.
קטעי המכות הם הטובים ביותר שנראו על המסך מאז אותו "ג'ון וייק 3" ונראה שמיטב מתאמי הפעלולים בזבזו שעות על כוריאוגרפיה זורמת ומציאת שימוש אלים עבור כל חפץ יומיומי שלא יועד לו במקור.

החלק שבו הסרט פחות מוצלח הוא בניסיון להיות מתוחכם בנוסח עדות טרנטינו ולהוסיף דיאלוגים שנונים אודות מהות החיים בין דמויות אלימות שונות – . לפעמים זה מצליח, בחלק מהמקרים זה סתם מעיק (השטות עם "תומאס הקטר" מעייפת וטרחנית כבר בקטע הראשון שבו היא מוזכרת).
בנוסף, צופה מן המניין בד"כ מחפש דמות שקל לו להזדהות איתה כדי לצלול לעולם אסקפיסטי. ב"רכבת הקליע" אין שום דמות כזו – כולם רוצחים מופרעים וחובבי אלימות. למה לי להזדהות עם מישהו מהם?
נכון, הסרט אמור לשים את הדמות הסמי לא-יוצלחית של "חיפושית" כדמות הראשית, הרי הוא תמיד מתלונן על חוסר המזל שלו ונראה שרוב הזמן דברים קורים לו תוך כדי שהוא מנסה לברר מה קורה, אבל עדיין – הוא רוצח שכיר.
בחלק החיובי, כפי שכבר ציינתי, בראד פיט והכריזמה גונבים כל רגע שהם על המסך – הוא שרמנטי, הוא מצחיק וגם שולט היטב בקטעי הפעולה.

לקראת הסיום, הסרט ממריא (תרתי משמע) אל עבר מחוזות ההרס ההמוני עתיר התקציב ומצליח לאבד קצת מהאמינות, אם אכן הייתה כזו, בשביל ההרס והחורבן הדיגיטלי, אבל כנראה שאי אפשר לצפות לסרטי קיץ בימינו בלי לצפות להשטחה של חצי עיר בדרך.

כפי שציינתי לייץ' עושה עבודה לא רעה בחלק של הבימוי כאשר על הצילום מופקד יונתן סלע, הצלם ממוצא ישראלי שהוא השותף הקבוע של לייץ' לאורך כל הקריירה (והשנה צילם גם את "העיר האבודה" עם סנדרה בולוק, צ'אנינג טאטום ו…בראד פיט).
אני חושד שלייץ' הוא גם אדם מקסים ברמה האישית, מלבד העובדה שהוא כנראה איש פעלולים ממש טוב, אחרת אין דרך אחרת להסביר את הכמות האדירה של הופעות האורח בסרט הזה, חלק מהם ברמה של "מצמצת\פספסת".
לא רוצה לקלקל למי שרוצה לראות אבל בתפקידים קטנים אפשר לראות את מאסי אוקה (הירו מ"גיבורים") ככרטיסן ברכבת וגם את קארן פוקוהרה (קימיקו ב"דה בויז") לצד… טוב. ניתן לכם רק ראשי תיבות: ס"ב, צ'"ט, ז"ב וכמובן ר"ר (שהיה לי די ברור שיופיע בסרט, רק לא היה ברור לי מתי ואיך)

רוצים בידור קיצי קליל וסופר מדמם? לכו ל"רכבת הקליע" – הכל כבר כלול במחיר הכרטיס.

ביקורת: "ליגת סופר פטס" – חיות עם כוחות

במאים: ג'ארד סטרן; סם לוין

קולות (אנגלית): דוויין ג'ונסון (בלאק אדם), קווין הארט (ג'ומנג'י), קיאנו ריבס (ג'ון וויק), קייט מק'קינון (SNL), ג'ון קראסינסקי (ד"ר סטריינג' במימדי הטירוף), נטשה ליון (אמריקן פאי), ונסה באייר (ברוקלין 99), דייגו לונה (מלחמת הכוכבים: אנדור), אוליביה ווילד (האוס) וג'מיין קלמנט (מה אנו עושים בצללים).

קולות (עברית): מורן סופר (קריפטו), יובל בינדר (אייס), שרון שחל (לולו), אלונה אלכסנדר, הדר שחף, גיא זיידמן, מאיה מיטלפונקט, עדי ארד, גדי לוי.

להמשיך לקרוא ביקורת: "ליגת סופר פטס" – חיות עם כוחות

ביקורת: "ת'ור- אהבה ורעם"- אהבנו. תנו לנו עוד אחד!

ת'ור שובר שיאים והופך לגיבור העל בעל סדרת הסרטים הארוכה ביותר ביקום הסינמטי של מרוול (שלא כוללת חידושים או ליהוקים מחדש). האם יצליח הבמאי טאייקה וויטיטי לשחזר את הצלחת "רגנרוק"? התשובה היא hell yes!

להמשיך לקרוא ביקורת: "ת'ור- אהבה ורעם"- אהבנו. תנו לנו עוד אחד!

נוסטלגיה מודרנית – ביקורת על "שנות אור"

דיסני הדביקה את בת חסותה פיקסאר בקדחת המחזור בה לוקחים סוס מנצח, ומזריקים לו מי נעורים. התוצאה- "שנות אור".

להמשיך לקרוא נוסטלגיה מודרנית – ביקורת על "שנות אור"