ארכיון הקטגוריה: ביקורות קולנוע

ביקורת, "מכסחי השדים: החיים שאחרי" – מה שהיה, מה שיש ומה שיהיה

בחייו של כל הורה מגיע השלב שבו אתה רוצה להעביר לילדיך את החוויות שחווית כילד ועתה מעוררים את נימי הנוסטלגיה והגעגועים לתקופה יפה, נעימה ופשוטה יותר. זה יכול להיות משחק שנהגת לשחק כשהיית צעיר, שירים ששמעת ונצרבו בזיכרון או סרט שהשפיע עליך בתור ילד ועל הטעם שלך בז'אנרים שונים. לרוב, ההורה צריך לחכות אי אלו שנים בחוסר סבלנות עד שהילד לפחות מתחיל להיות עצמאי מספיק כדי להבין מה לעזאזל אתה רוצה ממנו אבל אם הוא יאהב את הדברים הללו גם כן, לא יהיה מאושר ממך.

בגלל שבנותיי כבר גדולות מספיק, ניסיתי השבוע להראות להן את "גרמלינס" (את החלק השני! את החלק השני! היותר קומי ופחות מפחיד בניגוד לראשון שהוא די אימה לכל דבר). אפעס, אחרי בערך 15 דקות שבהן התמוגגו מגיזמו התחילו גם הצרחות והבכי כשהגרמלינס הופיעו.
ביני לבין עצמי עלו בי שתי תהיות:

  • האם אנו מגדלים דור רגיש מידי? כשאני ראיתי את הסרט הזה, הייתי בגילן והתלהבתי.
  • מה לעזאזל חשבו ההורים שלנו כשנתנו לנו לראות את הסרטים האלו? מאוד יכול להיות שהבעיה בנו ואנחנו חיים בפוסט-טראומה מכל סרטי הסמי-אימה האלו שנתנו לנו לראות…

אחד הסרטים שעולים מיד בהקשר של שנות השמונים ופריחת סרטי הפנטזיה/מדע בדיוני בתקופה זו הוא כמובן "מכסחי השדים" מ-1984 וסרט ההמשך שיצא ב- 1989. שניהם בויימו על ידי איוון רייטמן ומככבים בהם ביל מוריי, דן אקרויד, הארולד ראמיס וארני האדסון בתור צוות המכסחים יחד עם סיגורני וויבר, ריק מוראניס ואנני פוטס.

המשך הקריאה כולל קצת (ממש קצת) ספוילרים לסרטים:

להמשיך לקרוא ביקורת, "מכסחי השדים: החיים שאחרי" – מה שהיה, מה שיש ומה שיהיה

ביקורת, "הנצחיים" – הַנֶּצַח הוּא רַק אֵפֶר וְאָבָק.

בשנה שעברה זכתה קלואי ז'או בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בנוסף לפרס הבמאית הטובה ביותר על סרטה "ארץ הנוודים". בסרט ההוא הדמויות הסתובבו ממקום אחד בעולם למקום אחר בלי יותר מדי כוונה, דיברו ביניהן על החיים ונושאים אֶקְזִיסְטֶנְצְיָאלִיסטיים נוספים בזמן שהשנים חולפות, בדרך כלל על רקע של שמיים פתוחים ותצורות סלעים מעניינות, ובסוף הסרט לא קורה להן דבר יותר מעניין ממה שקרה במהלכו.

אם אהבתם את "ארץ הנוודים" – קרוב לוודאי שממש תאהבו את סרטה החדש, "נצחיים", שאותה קלואי ז'או ביימה עבור אולפני "מארוול" (לפחות יש בו הרבה יותר אפקטים ממוחשבים, יריות ופיצוצים ממה שהיה ב"ארץ הנוודים").

המשך הקריאה כוללת ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "הנצחיים" – הַנֶּצַח הוּא רַק אֵפֶר וְאָבָק.

ביקורת (לא מסויגת), "חולית חלק 1" – ההייפ הוא קוטל הבינה

הגיעה העת לשים מאחורינו את הפחד, כי הפחד הוא קוטל הבינה! האירוע הקולנועי שהוא "חולית", היה אמור לצאת כבר לפני שנה, אי שם בנובמבר 2020, אבל אתם כבר יודעים מה קרה. אחרי שהוצג כבר בפסטיבל ונציה בתחילת ספטמבר ופתח יפה מאוד באירופה כבר לפני שבועות מספר, העיבוד העצום והמצופה כל כך (לפחות על ידי) ל"חולית" מגיע גם לארצנו הקטנטונת. יחי מואד'דיב!

הבמאי דני ווילנב הודה בראיונות שהוא מעריץ גדול של ספרו הקלאסי של פרנק הרברט עוד מילדות והסרט הזה היה פרויקט תשוקה והשלמה של חלום נעורים מבחינתו. למי שלא יודע ולא מכיר את המקור, "חולית", שיצא בשנת 1965, נחשב לציון דרך בתולדות ספרות המד"ב ולספר פורץ גבולות שהשפיע על דורות של יוצרים אחריו. על כל פנים, כדי להשלים את החלום, ווילנב קיבל מאולפני "וורנר" תקציב נאה של 165 מיליון דולר והתוצאה נראית בהתאם.

המשך הקריאה כולל מעט ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת (לא מסויגת), "חולית חלק 1" – ההייפ הוא קוטל הבינה

ביקורת, "ונום 2" – טנגו של צחוקים

אחרי ההצלחה הבלתי צפוייה של "ונום" ב-2018, ולמרות שהכוונה הייתה לייצר "קריירת סולו" לדמותו של הנבל האייקוני של ספיידרמן, טום הארדי חוזר לגלם את דמותו של אדי ברוק, העיתונאי הכושל שפוגש בטפיל חללי וקרניבורי ויחד השניים הופכים לאנטי גיבור מפלצתי בשם ונום.

סרט ההמשך "ונום 2" או "ונום- ויהי קטל" בתרגום עולמי, מציב את הגיבור שלנו מול האוייב המתבקש ביותר עבורו, מאז שדמותו של ונום הפכה בשר ודם, ספיידר… לא לא באמת ספיידרמן. אסור! זה של חברה אחרת עכשיו. אני כמובן מדבר על לא אחר מאשר "הצאצא" של ונום- קארנג', המגולם ע"י, הבחירה האולטימטיבית והיחידה עבורו, וודי הארלסון. את ההגה במושב הבמאי תופס הפעם לא אחר מאשר אנדי סרקיס האגדי, שלמרות שאין עוררין לגבי יכולות המשחק שלו, בבימוי הוא לא צלח עד כה ("מוגלי" השאיר צלקות).

אל הארדי והרלסון מתלווים שחקנים וותיקים כמו מישל ויליאמס שחוזרת לגלם את דמותה של אן ווילינג, ריד סקוט כדוקטור דן, הארוס של אן, ופגי לו בתפקיד גברת צ'אן, לצד כמה פרצופים חדשים כמונעמי האריס בתפקיד שריק, מוטנטית (כן! מוטנטית) צווחנית, וסטיבן גראם בתפקיד הבלש פט מוליגן (והקהל משתולל! פרטים בהמשך).

מכאן והלאה מעט ספויילרים:

להמשיך לקרוא ביקורת, "ונום 2" – טנגו של צחוקים

ביקורת, "שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות" – סיפור רפאים ציני

שנת 2021 היא שנה מטורפת, אבל בשל העובדה ששנת 2020 היתה הרבה יותר פסיכית, הנסיבות הובילו אותנו למצב שבו אין חודש שבו אולפני "מארוול" לא נמצאים בפוקוס. שלב 4 של ה-MCU לא הניח לנו אפילו לרגע- "וונדה וויז'ן" יצא בינואר ואחריו באו ברצף "הפלקון וחייל החורף", "לוקי" וגם "What if?" שמשודרת ממש עכשיו על המסך הקטן, בעוד שעל המסכים הגדולים של הקולנוע קיבלנו רק לפני חודשיים את "האלמנה השחורה" (נכון, היינו אמורים לקבל אותה כבר לפני שנה, אבל זה המצב) ועתה יוצא למסכים "שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות" שמציג עבורנו גיבור חדש מהניילונים שטרם יצא לנו לפגוש.

זה כמעט בלתי נתפס, אבל "שאנג צ'י" הוא הסרט ה-25 בסדרת הסרטים של "מארוול", שהתחילה רק לפני 13 שנים עם "איירון מן". גם האולפנים וגם המעריצים עשו מאז חתיכת דרך, וצריך לזכור שחלקם גם התבגרו משמעותית בתקופה הזו. "איירון מן" משנת 2008, חשוב מכמה סיבות – הסרט שהתחיל את כל הטוב הזה והפך את השחקן הראשי בו, רוברט דאוני ג'וניור, לציר המרכזי עליו חגו "הנוקמים" על שלל סרטיהם. אי אפשר היה להתכחש לכשרון העצום ולכריזמה של דאוני שהפכו אותו לטוני סטארק הלכה למעשה. אני מניח שגם ענייני גיל היוו שיקול ברצון של "מארוול" להיפרד לשלום מדאוני בתור סטארק, ועתה על האולפנים לייצר קבוצת גיבורי על חדשה שתקרוץ לקהל חדש וצעיר, כאשר האולפן בונה במהלך השנה הקדחתנית האחרונה גם את נושא ריבוי היקומים, כדי להוסיף עוד עניין אחרי "סאגת האינסוף". "איירון מן" חשוב גם מבחינה אחרת – כבר אז נתקלנו בארגון הטרור שנקרא "עשר הטבעות", ארגון שצץ שוב ב"איירון מן 3" והצליח להרגיז את קוראי הקומיקס כאשר מנהיג הארגון, הלוא הוא "המנדרין" המאיים, הוצג שם בתור חדל אישים מתחזה (שגולם ע"י בן קינגסלי הנהדר).

המשך הקריאה כוללת ספויילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות" – סיפור רפאים ציני