קטגוריה: ביקורות קולנוע

ביקורת, "מולאן" – גרסת הלייב אקשן – מרהיב אבל לא נוסטלגי

ביקורת מאת: אלון שפיר

אחרי יותר מחצי שנה מתאריך היציאה המקורי שלו, חברת דיסני החליטה כי "מולאן", עיבוד הלייב אקשן לסרט האנימציה משנות ה-90 יעלה לשירות הסטרימינג שלהם, דיסני +. "מולאן", שאגב לא ברור מה גורלו מחוץ לארצות הברית והאם הוא כן יעלה כאן בבתי הקולנוע אם וכאשר יחליטו לפתוח אותם, הוא עוד סרט לייב אקשן המצטרף לרשימה ההולכת וגדלה של רימייקים לסרטים הקלאסיים של דיסני. דיסני מנצלת את העיבודים החדשים כדי להכניס שינויים בחומרי המקור והתאמתם לנוף החברתי הנוכחי, החל מהרחבת סיפור הרקע של הדמויות, ועד להעצמה נשית.

יכול להיות שהפעם דיסני הלכו רחוק מידי עם השינויים? בסרט החדש לא תמצאו את השירים המוכרים, את הפן הקומי של הסרט או חלק מהדמויות האהובות על כל מי שגדל בשנות ה־90 ותחילת המילניום (כן, לא תמצאו כאן את מושו הדרקון). האם השינויים האלו הם לטובה או לרעה? תלוי את מי שואלים.

המשך הקריאה כוללת ספוילרים קלים לסרט (אבל אם ראיתם את המקורי, אתם כנראה מכירים את הסיפור):

להמשיך לקרוא ביקורת, "מולאן" – גרסת הלייב אקשן – מרהיב אבל לא נוסטלגי

ביקורת, "סופרמן: איש המחר" – אתחול לעניין

נכון, חרשנו, קדחנו, חפרנו וטחנו את עלילותיו של גיבור העל האבטיפוסי סופרמן (כמעט כפי שעשינו עם באטמן ומסיבה מסוימת אנשים בסדר עם זה), אבל היי, ממתי לוורנר או DC אכפת מה לצופים הפשוטים, יש בראש?

אחרי אקורד סיום לא מרשים במיוחד של "ליגת הצדק האפלה- מלחמת אפוקליפס" שסגר לנו את "היקום הקולנועי המצויר של DC" בצורה מאוד שנויה במחלוקת, הוחלט לנסות שוב מאפס. סיפור חדש (בערך), סגנון חדש (בערך) כתיבה חדשה (בערך) וכמובן באופן טבעי (בערך) נתחיל עם סופרמן.

המשך הקריאה כולל ספויילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "סופרמן: איש המחר" – אתחול לעניין

צפייה מן העבר: 20 שנה ל-"אקס-מן" שסימן את רנסנס סרטי גיבורי העל של תחילת המילניום

צפייה מן העבר: 20 שנים לאקס-מן – ביקורת

לפני שני עשורים בדיוק (14 ביולי 2000) הגיע לבתי הקולנוע הסרט "אקס-מן" שהביא לרנסנס של סרטי הקומיקס, שסבלו מירידה משמעותית בפופולאריות, אצל הקהל ואצל הביקורת. כזכור, לפני שנות האלפיים חברת מארוול עמדה לפני פשיטת רגל, ולכן נאלצה למכור חלק מהזכויות לדמויות שלה לאולפנים אחרים, ספיידרמן למשל נמכר לאולפני סוני, והאקס-מן לחברת פוקס המאה ה-20 שיצאה להפקה תחת שרביט הבימוי של בריאן סינגר, אז אחד השמות הבולטים ביותר בתעשיית הקולנוע ההוליוודי, אחרי הצלחות עצמאיות כמו "החשוד המיידי" (1995) ו"תלמיד מצטיין" (1998).

הסרט זכה לשבחים רבים מצד מבקרי הקולנוע ומצד קהילת חובבי הקומיקס, אשר שיבחו את נאמנותו של הסרט לקומיקס, קטעי האקשן, האפקטים, הפסקול, הכתיבה, הבימוי והמשחק. הסרט הופק בתקציב נמוך יחסית של 75 מיליון דולר, ובעקבות ההצלחה הקופתית המסחררת שלו, גרף מעל 296 מיליון דולר. הסרט מתאר את היחס שבין המוטאנטים (המחזיקים בכוחות על אנושיים) לבין שאר בני האדם, ולהפך. כאשר העלילה מתמקדת בעימות שבין שתי קבוצות של מוטאטנים – האקס-מן בהנהגת פרופסור צ'ארלס אקסבייר, המאמין בדו קיום ובאפשרות לחיות בשלום עם בני האדם, ואחוות המוטאנטים בהנהגתו של מגנטו, הנחוש בדעתו שהמוטאנטים הם העתיד, ולכן יש להשמיד את המין האנושי ולאפשר למוטאנטים לשלוט בעולם.

המשך הקריאה כולל ספויילרים לסרט:

להמשיך לקרוא צפייה מן העבר: 20 שנה ל-"אקס-מן" שסימן את רנסנס סרטי גיבורי העל של תחילת המילניום

ביקורת, "ארטמיס פאול" – פה פעור ללא מילים (בטח לא טובות)

הייתי פותח את הביקורת ברוח התקופה במילים "משבר הקורונה". אך אי אפשר באמת להאשים את הנגיף באחד הסימפטומים החריפים שדיסני מפגינים בשנים האחרונות, והוא סימפטום היוהרה. "ארטמיס פאול", סרט חדש מבית דיסני, המבוסס על סדרת הספרים של אואן קולפר, היה אמור להיות ה-הארי פוטר של האולפנים, ותפקידו היה לספק סדרה רבת המשכים שתזין את העכבר הגרגרן שלנו לעוד שנים ארוכות. סדרת הספרים מונה, נכון לכתיבת שורות אלו, 8 ספרים. בעברית הספרים יצאו בהוצאת כנרת, בתרגומה של עפרה אביגד.

אני חייב להודות שלא הכרתי את המקור, ולכן לא התרגשתי יותר מדי. אבל לאחר צפייה בסרט עצמו, בואו נאמר שגיליתי שאפשר להנמיך ציפיות גם אם בכלל לא היו כאלה. הסרט היה אמור לצאת לבתי הקולנוע ברחבי העולם (ובישראל) בחודש מאי השנה, אולם דיסני החליטו לוותר על הסבב הקולנועי שלו ולשגר אותו היישר לשרות הסטרימינג שלהם, דיסני +. האם עובדה זו אומרת שהם לא כל כך האמינו במוצר ובהרצה הקולנועית שלו?! לאחר הצפייה, התשובה היא, כנראה שכן.

המשך הקריאה כוללת ספוילרים לסרט ולסדרת הספרים:

להמשיך לקרוא ביקורת, "ארטמיס פאול" – פה פעור ללא מילים (בטח לא טובות)

ביקורת, "הצבע שמחוץ לחלל" – ניק קייג' מאבד את זה… שוב

ובכן ילדים וילדות, הגיע הזמן לבקר שוב את דוד ניקולס קייג' בעוד פרויקט פרינג'\אינדי\בי-מובי, בערך כמו רוב הסרטים שבהם הוא משתתף בשנים האחרונות (למשל טראשי האימה "מאנדי" או "אמא ואבא") לצד השאלת קולו לטובת סרטי אנימציה "שגרתיים" יותר כמו "הקרודים", "כוח הטיטאנים: חיים בסרט" או "ספיידרמן: מימד העכביש".

הפעם מדובר בסרט האימה\מד"ב "הצבע מחוץ לחלל" (The Colour Out of Space), שהוא חווית צפייה כל כך טריפית עד שמגיע לו להיות מצרך החודש בשלהי תקופת הקורונה:

להמשיך לקרוא ביקורת, "הצבע שמחוץ לחלל" – ניק קייג' מאבד את זה… שוב