קטגוריה: ביקורות קולנוע

ביקורת, "שהאזאם!" – ילדותי מדי

אין דבר יותר משעשע וקומי מילד שמקבל כוחות על והופך לגיבור. "שהאזאם" של DC, (או בשמו הקודם "קפטן מארוול") הוא בדיוק הנוסחה לקומדיית גיבורי על קלאסית, קלילה וכייפית. אז למה לכל השדים והרוחות כעסתי יותר משכעסתי בהקרנה של "ארבעה מופלאים"?! למה אחרי שסוף סוף הבינו שם בוורנר, שאפשר גם להיות קליל וכייפי  לצד אקשן ודרמה (כמו שעשו ב"אקוומן"), קיבלנו קלישאות על גבי קלישאות וכתיבה עצלנית שמסווה את הבדיחות המשעשעות של הסרט?! למה וורנר? למה!?

המשך הרטינה כוללת ספויילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "שהאזאם!" – ילדותי מדי

ביקורת, "דמבו" – ליפול בסגנון

זה לא סוד שדיסני הפכו בעשור וחצי האחרון לתאגיד ענק וחמדן. הרכישות הבלתי פוסקות של אולפנים מתחרים, רכישת מותגי ענק והדובדבן שבקצפת- מיצוי האלמנט הנוסטלגי מהכותרים הפרטיים של החברה לדורותיה. סרטי הלייב אקשן של "סינדרלה" "היפה והחיה" "ספר הג'ונגל" ועוד, היו רק ההתחלה במה שנראה כמו מתיחת פנים אגרסיבית לסטודיו שפעם שיחק עם רגשות הקהל כאילו היו בובה על חוט. "דמבו" הסיפור על הפיל המעופף, הוא האחרון בשורת הניסיונות הללו לחלוב מהעבר כל טיפת ממון (בהמשך השנה נזכה גם לעיבודי לייב אקשן של "אלאדין" ו"מלך האריות").

המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "דמבו" – ליפול בסגנון

ביקורת, "אנחנו" – זה לא אתם, זה אני

מי שעוקב אחרי הבלוג (מקווה שכ-ו-ל-ם) בטח זוכר  שמסרט הבכורה של ג'ורדן פיל "תברח", פשוט נפלתי.  הסרט ההוא היה עבורי ההפתעה הנעימה של 2017, ובפעמיים הנוספות שצפיתי בו מאז, התענוג לא פחת. עדיין מדובר בפרפרזה מדויקת על ז'אנר האימה, שעל הדרך מעבירה מסר חברתי נוקב.

מאז אותה הצלחה, קופתית וביקורתית, הפך ג'ורדן פיל, קומיקאי עם תעודות, לבמאי ומפיק מבוקש מאוד בפרויקטים בעלי פרופיל גבוה בגבולות הז'אנר, כאשר בחודש הקרוב תעלה סדרת האתחול שלו ל"אזור הדמדומים" הוותיקה ועתה מפציע למסכים הסרט השני שלו כבמאי – "אנחנו". כמו לא מעט אנשים שעפו על הסרט הראשון, גם אני ציפיתי בקוצר רוח לראות האם פיל מצליח לספק את הסחורה המבוקשת.

המשך הקריאה כולל מספר ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "אנחנו" – זה לא אתם, זה אני

ביקורת, "קפטן מרוול" – לא ציפור, לא מטוס, לא רע בכלל

אחרי ההצלחה הלא קטנה של "וונדרוומן", ולאחר שנים של דרישה מצד המעריצים להובלה נשית בסרט גיבורי על, האיש והכובע, קווין פייגי, החליט שהגיע הזמן להציג לעולם את הגרסה הקולנועית לקפטן מארוול. לא, לא הגיבור החייזרי רב העוצמה שהופיע לראשונה בחוברות מרוול אי שם בשנות השישים, אלא את יורשת העצר שלו- קרול דנברס, שתחילה כונתה "מיס מארוול", אבל בחלוף השנים הרוויחה את הטייטל הנכסף.

המשך הקריאה כולל מספר ספויילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "קפטן מרוול" – לא ציפור, לא מטוס, לא רע בכלל

ביקורת, "אליטה: מלאך קרב" – מלאכים נופלים

אפתח בשני וידויים:
1. בניגוד מוחלט לצפייה בעיבוד האמריקאי (הנוראי) ל"הרוח במעטפת", לא יצא לי לקרוא את המנגה של יוקיטו קישירו  או לצפות באנימה היפנית של "אליטה: מלאך קרב" לפני שצפיתי בסרט עצמו. לכן, לא תראו פה השוואות למקור, אם כי מהמעט שכן נחשפתי אליו, יש דמיון שטחי לפחות.

  1. אני חושב שרוברט רוריגז הוא במאי איום ונורא. כן, הנה אמרתי את זה. אולי הוא היה כיפי וסבבה בתחילת הקריירה שלו, אי שם בימי "מריאצ'י" בואכה "דספרדו", אבל לא הצלחתי להינות מאף סרט שלו מאז, אפילו לא מסרטים שכולם אוהבים כמו "Dusk till Dawn" או "עיר החטאים" שהיה לטעמי לא יותר מניסוי אסתטי ארוך מדי ביכולות של מסך ירוק. מעל לכל, רודריגז בעיני הוא במאי מאוד מאוד ילדותי, שלא מצליח ליצוק שום תוכן ממשי לתסריטים השטחיים והבנליים שלו.

המשך הקריאה כוללת ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "אליטה: מלאך קרב" – מלאכים נופלים