קטגוריה: ביקורות קולנוע

ביקורת, "צורת המים" – בחזרה אל הלגונה השחורה

"למצוא יופי ביומיומי. לרומם את הבנאלי. להתרגש על ידי ז'אנר. אלו הדברים שאני מוצא כחיוניים לסיפור שלי". זהו ציטוט של גיירמו דל טורו, אחד הבמאים היחידים שעבורי כל סרט חדש שלהם הוא מקור לחגיגה.

דל טורו הוא במאי בעל חזון ייחודי אשר תמיד מתורגם לעושר ויזואלי מהמם על מסך הקולנוע.  אולם, הסרטים עתירי התקציב שאותם הוא מייצר בהוליווד, מרשימים ככל שיהיו, תמיד יעמדו בצל הסרטים האישיים והקטנים יותר שהוא עשה במסגרת עצמאית מחוץ לאולפנים הגדולים כמו "ילדים של אף אחד" וכמובן יצירת המופת שהיא "המבוך של פאן".

זו הסיבה שהידיעה על סרט חדש ועצמאי (תקציב של פחות מ-20 מיליון דולר וללא אולפן גדול) גרמה לי להתרגש – עוד סרט תקופתי שדל טורו מכנה "אגדה למבוגרים" ומתייחס אליו כפרויקט מאוד אישי. האם אזכה לראות ביצירה שתאפיל על "המבוך של פאן"?

להמשיך לקרוא ביקורת, "צורת המים" – בחזרה אל הלגונה השחורה

ביקורת, "הפנתר השחור" – פוליטיקלי קורקט בועט, נושך, שורט

"הפנתר השחור", שהוצג לנו לראשונה על המסך בסרט "קפטן אמריקה- מלחמת האזרחים" כדמות תומכת, מקבל הפעם את מרכז הבמה. עד מלחמת האזרחים, טצ'אלה לא היה חלק מהמיינסטרים ונצרך על ידי הציבור הרחב בעיקר בין דפי הקומיקס וסדרות הטלוויזיה המצוירות. ממש כמו איירון-מן וחברים מאוד ציפיתי לראות את העולם סביב הפנתר השחור קם לתחייה על המסך הגדול.

הסיפור על ממלכת וואקאנדה, אי שם באפריקה, ועל הצמיחה שלה כפלא טכנולוגי בים של דם ודיכוי, האוייבים הצבעוניים והמעניינים של הגיבור כמו יוליסיס קלו (אותו פגשנו לראשונה ב"עידן אולטרון" ובגילומו הנפלא של אנדי סירקיס), "איש הקוף", והסיפור של בן מלוכה ההופך לגיבור על, ולא סתם ילד או אזרח פשוט שמקבלים את התפנית הזו לחייהם. מה שמוסיף לכל ההוד וההדר סביב הפנתר השחור, הוא העיסוק המאוד ברור שלו בנושא היחס לשחורים בארה"ב ובעולם כולו.

המשך הקריאה כולל ספויילרים קלים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "הפנתר השחור" – פוליטיקלי קורקט בועט, נושך, שורט

ביקורת, "פרדוקס קלוברפילד" – ג'יי ג'יי, יש לנו בעיה

"בראשית ברא הג'יי ג'יי אברהמס את ה"קלוברפילד" וירא כי טוב, ויאמר – "יהי קלוברפילד 10" והיה גם הוא מעולה. והיה יום והיה לילה והנה יקום קולנועי חדש ושמו "קלוברפילד" וסרטיו פרו ורבו בתבל".
(הבשורה על פי אברהמס, פרק 1, פסוק 1).

אולי זהו תיאור שקרוב למציאות ואולי קצת פחות, אבל עם העובדות אי אפשר להתווכח – "קלוברפילד" שיצא ב- 2008 בתקציב צנוע של 25 מיליון היה סרט הבכורה של מאט ריבס (לימים מי שביים את שני הסרטים האחרונים בטרילוגיית "כוכב הקופים" המחודשת) והתהדר בתסריט של דרו גודארד ("בקתת הפחד", "דרדוויל" של נטפליקס ו"להציל את מארק וואטני") ובחסות של לא אחר מג'יי ג'יי אברהמס, חבר ילדות של ריבס שלקח על עצמו את תפקיד המפיק. סרט המפלצות בעל הקאסט הדי אנונימי (שממנו, להוציא טי.ג'יי מילר, "דדפול", "סיליקון וואלי", שזה היה סרטו הראשון, נשאר די אנונימי) הצליח לייצר הפתעה אצל הקהל והמבקרים, בעיקר עקב קמפיין ויראלי אפקטיבי, כאשר הוא גורף הכנסות של פי 7 מתקציבו.

להמשיך לקרוא ביקורת, "פרדוקס קלוברפילד" – ג'יי ג'יי, יש לנו בעיה

ביקורת, "גודזילה, עולם של מפלצות" – האייקון המפלצתי מגיע לאנימה (ולנטפליקס)

סקירה מאת: יחזקאל שגיב

יש חיבורים שנראים כל כך הגיוניים שאתה אומר לעצמך "איך לעזאזל לא עשו את זה קודם?", דברים שנראים כל כך טבעיים שאתה פשוט לא מאמין שרק עכשיו חשבו עליהם. כזה הוא המקרה עם , "גודזילה, עולם של מפלצות" (Godzilla planet of the monsters). בעוד שמדובר בסרט ה-32! בפרנצ'ייז הזה, זו הפעם הראשונה שעושים סרט אנימציה באורך מלא. אגב, 30 מתוך 32 הסרטים הופקו על ידי חברת טוהו היפנית.

גודזילה היא אחת המפלצות המפורסמות בעולם, בטח אם חושבים על מפלצות שהגיעו אלינו מהתרבות היפנית (למרות מה שאולי תחשבו, קינג קונג הוא אמריקאי לחלוטין). כאמור, גודזילה הופיעה כבר ב-32 סרטים ארוכים, כשהראשון שבהם יצא אי שם בשנת 1954 ומאז זכתה המפלצת לגלגולים שונים לאורך השנים. החיבור של המפלצת וז'אנר הפנטסיה עם האנימציה היפנית, האנימה, נראה די מובן מאליו, אולם, זה לא קרה. עכשיו כשסוף סוף יצא סרט אנימציה מיפן אודות גודזילה זו סיבה לחגיגה הן לחובבי הלטאה האימתנית והן לחובבי האנימה. אך האם הסרט מצליח לספק את הסחורה או שהוא סתם סרט אקשן רגיל ובר חלוף?

המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "גודזילה, עולם של מפלצות" – האייקון המפלצתי מגיע לאנימה (ולנטפליקס)

ראנט: עולם של ספוילרים – מעריצים, אתרים וכעת, גם האולפנים?!!

אני אוהב את היקום של "מלחמת הכוכבים", וזה לא מס שפתיים, אלא מס שנכתב בעור (או לפחות בדיו, בשני קעקועים תואמים של tie fighter ו x-wing על שתי הידיים שלי). את ״אחרוני הג׳דיי״ ראיתי פעמיים בקולנוע ונהניתי, אך עדיין, אני לא מקבל את כל מה שעושים עם הפרנצ'ייז הזה בהנה או ככסיל שאין לו יכולת חשיבה עצמית וכן בל יש לי בעיה עם דברים מסוימים שקורים עם הפרנצ׳ייז – וזה אפילו לא קשור לסרטים.

כדי להדגים עד כמה המצב היום הוא בעייתי אני חייב להשתמש בדוגמה, ודוגמה, זה ספוילר, מה שאומר שהמשך הקריאה כולל ספוילרים לאחרוני הג׳דיי:

להמשיך לקרוא ראנט: עולם של ספוילרים – מעריצים, אתרים וכעת, גם האולפנים?!!