קטגוריה: ביקורות קולנוע

ביקורת, "פרא"- הכל, ובגדול

השנה היא 1998. טל מיכלס בן ה10 מבקר לראשונה בלונה-פארק תל אביב. כאשר הוא נכנס לחדר משחקי הארקייד הוא מגלה משחק בו קינג-קונג, גודזילה ואיש זאב\עכבר ענקי מנסים להרוס בניין. בן האנוש הצעיר מתלהב, מתרגש ובזיכרונו נחרט אחד המשחקים המהנים ביותר בהם יתקל במהלך חייו.

שנים מאוחר יותר, ב- 2010. מיכלס מגלה שלמשחק קראו "רמפייג'", ושגרסה שלישית במספר עומדת לצאת לדור הקונסולות הנוכחי. הפעם, 30 מפלצות בתלת מימד "מרהיב" וצבעוני. אין צורך לומר שהילד, בגוף בחור צעיר, צהל מאושר. חמש שנים מאוחר יותר, ביוני 2015, לאחר שאתר האינטרנט "מולטיוורס" עולה לרשת, בו כותב מיכלס (בן ה26) ביקורות להנאתם של חובבי קולנוע, אנימציה וקומיקס, מתפרסמת ידיעה כי אולפני וורנר ליהקו את דווין "דה- רוק" ג'ונסון לתפקיד ראשי בסרט המבוסס על משחק הארקייד המדובר. מדובר באחת הידיעות הראשונות (והמרגשות) שפרסם מיכלס באתר. אפריל, 2018. מיכלס מוזמן להקרנה ראשונית של הסרט. מה שקרה אחר כך, ניתן לכנות בלא פחות ממדהים.

המשך הקריאה כולל ספויילרים לסרט:


בואו נפסיק עם הדיבור בגוף שלישי ונתחיל לדבר על אחד הסרטים שחיכיתי להם המון זמן, נכנסתי בתחושה שהולך להיות מאוד דבילי, ויצאתי מופתע (לטובה, מאוד לטובה). כשמדובר במשחק מחשב כמו "רמפייג'", שהסיפור שבו, מבחינת תוכן, הוא מאוד דל ומסתכם ב "אתה מפלצת. לך תהרוס את הבניין", קשה שלא לחשוב על כמה אדפטציה קולנועית לדבר שכזה יכולה להיות מאוד מאולצת, מוזרה ומיותרת. במשחק "רמפייג'"השחקן בוחר לגלם אחת מתוך שלוש מפלצות: ג'ורג' הקוף, ליזי הדינוזאור או ראלף הזאב. המטרה היא להשמיד כמה שיותר מהר את העיר, לזלול כמה שיותר אוכל ובני אדם, ולהשתדל לא למות. עלילתית, מדובר בשלוש שורות טקסט. סרט דורש יותר.

למשל, "פיקסלים" של אדם סנדלר ניסה לפני כמה שנים לתקוף את ז'אנר משחקי הארקייד ונכשל בצורה מזעזעת. הבדיחה שרצה בקרב מבקרים כבר שנים, אודות אפשרות לסרט המבוסס על "טטריס" הפכה כמעט לעובדה מוחלטת- סרטי משחקי מחשב הם גרועים. סרטי ארקייד הם זוועה מצולמת ובזבוז פילם.

Rampage 017

כששמעתי שג'ונסון חובר לפרויקט הבנתי שכנראה יהיה מדובר בהגזמה פרועה ומוזרה. כשהוכרז כי בראד פייטון יביים, הבנתי שמדובר בחלק נוסף בסדרת "הרפתקאות דה-רוק המהולל". עכשיו, מאחר ונהניתי מאוד מ"ג'ומנג'י: שורדים את הג'ונגל" בכיכובו של ג'ונסון, האמנתי שהאיש מסוגל לבצע רצף של להיט-נפילה-נפילה- נפילה- להיט. "פרא" הגיע ישירות אחרי הלהיט "ג'ומנג'י", כך שהחששות היו גדולות. כמעט גדולות כמו המפלצות עצמן. ואז התחיל הסרט.

דייוויס אוקוייה (ג'ונסון) איש צבא לשעבר ומומחה לקופי אדם בהווה, מגדל את ג'ורג', גורילה לבקן גדול אך חביב בצורה מדהימה. כאשר ניסוי מדעי סודי פוגע בג'ורג' וגורם לו לגדול למימדי ענק ול"מצבי רוח", כמו גם לזאב הרים ותנין, דייוויס מאחד כוחות עם קייט קודוול (נעמי האריס) מדענית גנטיקה, וראסל (ג'פרי דין מורגן) סוכן ממשלתי, כדי להציל את חברו השעיר וגם את העיר שיקאגו מחורבן מוחלט. כמו משחק הארקייד, גם עלילת הסרט נשמעת די פשוטה.

RPG202_166.tif

אחת הבעיות של הסרט היא כשמתחילים למלא את החורים. בכל זאת, מדובר בכמעט שעתיים של סרט. יש לנו כאן את הסיפור המרכזי, בתוספת הקשר המיוחד של דייוויס וג'ורג'. מכניסים קצת סיפור רקע לדמות של קייט, כמה סצנות אקשן של המפלצות הענקיות, ועדיין נשארים עם ים של זמן אוויר. איך נמלא אותו? בהמון, בלבולי מוח מדעיים בהם המוח של הצופה פשוט אומר לעצמו "מה? טוב תעירו אותי כשנגיע לחלק המעניין". המדע של הסרט, במקרה הטוב, יושב על גבול הגיחוך. בין עם קייט או זוג הנבלים של הסרט (מלין אקרמן וג'ק לייסי) מנסה להסביר דברים במהלך הסרט, כל מה שאני קלטתי זה רעש סטטי.

בנוסף, חלק מהתסריט גובל בטמטום מוחלט, ומרגיש כמו עבודת בית ספר של כיתה ו'. לדוגמא: איך נביא את כל שלוש המפלצות אל המעבדה הסודית (במרכז שיקאגו)? נשרוק להם! הם ירוצו דרך עיר שלמה מלאת אדם! אבל זה בסדר כי אנחנו אנשים רעים! אנחנו רוצים כסף! (כן. זה נראה ונשמע טיפשי כמו שקוראים את זה). המון החלטות סיפוריות בסרט הזה מרגישות כמו הבחירה הראשונה, המוזרה והילדותית ביותר שאפשר לחשוב עליה מבחינת נרטיב.

RPG202_173.tif

אבל! (והאבל הוא ענק!) זו גם נקודת החוזקה העיקרית של הסרט! "פרא" מודע לעצמו. הסרט מודע לעובדה שהוא מטופש! והולך עם זה עד הסוף! ג'ונסון לא משחק דמות, הוא משחק את עצמו! מתנהג כאילו הוא משתעשע על הסט, מוציא צחוק מכל סיטואציה אפשרית, משתמש ברפרנסים מאוד ברורים לתפקידים אחרים שלו. שאר הדמויות גם הן משתמשות ברפרנסים לסרטים אחרים במצבים מאוד מדויקים. דין-מורגן מתנהג כמעט אחד לאחד כמו הדמות המזוהה איתו ביותר לאחרונה- ניגן מ"המתים המהלכים". ג'ו מנג'יליאנו (שמעט מבוזבז כאן) לוהק לאחרונה להיות דת'סטרוק? אז גם כאן הוא משחק קומנדו קשוח וכמעט בלתי פגיע. אפילו המפלצות תורמות פה ושם לשטותיות של הסרט.

כמובן שאין לדבר על סרט מבוסס ארקייד, בלי להתייחס להשוואה לחומר המקור. קיימת כאן מחווה מדויקת ביותר למשחק המקורי. והרי זה כל כך פשוט! משחק פשוט שלא דורש המון חשיבה כשזה מגיע לשימוש במחוות, וכמעט כל סצנת אקשן בסרט מכילה משהו (אפילו קטן כמו תנועה) מהמשחק. המפלצות מטפסות, טורפות אנשים וזורעות הרס באופן ובכוריאוגרפיה זהה כמעט למשחק הדו מימדי. קיימת אפילו שנייה בודדה, בה ג'ורג', ממש ברקע, מכניס יד דרך חלון בניין ואוכל משהו. בלי צל של ספק, נאמן למקור לחלוטין (כולל הופעת אורח נסתרת של אחת המפלצות ממשחקי ההמשך).

Rampage trailer 1 - Header

דרך ארוכה עברתי עם "פרא". גם בחיי האישיים עם המשחק, וגם בשעתיים של לפני ואחרי הצפייה בסרט. ציפיתי, חשבתי, פחדתי, טעיתי ונהנתי. אם אתם מחפשים כיף טהור, לכו לראות את "פרא".

ציון: 5
ratings-film-5

קייג' מחוץ לכלוב, הטירוף משתולל ב"אמא ואבא" – ביקורת סרט

זה לא סוד גדול שהקריירה של ניקולס קייג' היא לא מה שהייתה פעם – השחקן המוערך בעל הייחוס המשפחתי המפואר שפעם נחשב לתו תקן איכותי, הפך לבדיחת התעשייה בשרשרת תפקידים מזעזעים בהם הוא מפורסם בעיקר "בזכות" משחק מוגזם, דבר שהפך אותו לכוכב "ממים" באינטרנט:

להמשיך לקרוא קייג' מחוץ לכלוב, הטירוף משתולל ב"אמא ואבא" – ביקורת סרט

ביקורת, "פסיפיק רים- המרד"- מטופש יותר, מהנה יותר

לפני שכולכם אומרים: "נו, טל משוחד. הוא חולה על סרטי מפלצות. הביקורת הזו צפויה מראש", אעצור אתכם ואומר שכן, נכון, אהבתי מאוד את הסרט, אבל לא בגלל שיש בו מפלצות ורובוטים.

כן, אני סאקר אמיתי בכל מה שקשור במפלצות ענקיות. אהבתי מאוד את "פסיפיק רים" הראשון של דל טורו. אהבתי אותו כל כך עד שבעיני הוא סרט במעמד קאלט. כמעט כל אדם שני שראה את הסרט סיפר לי "זה סרט מטופש להחריד…" אך תמיד נהנתי לשמוע את אותם אנשים ממשיכים את המשפט ב-"אבל הוא כייפי בטירוף". הסרט מדבר אקשן, עושה אקשן בצורה הטובה ביותר שאפשר- אם אפקטים ממחושבים מוגזמים לרמה הנכונה.

המשך הקריאה כולל קצת ספויילרים לסרט החדש:

להמשיך לקרוא ביקורת, "פסיפיק רים- המרד"- מטופש יותר, מהנה יותר

"הנוקמים: מלחמת האינסוף", טריילר חדש ומכירת כרטיסים

"הנוקמים: מלחמת האינסוף" הוא ללא ספק האירוע הקולנועי הגדול ביותר של השנה, בייחוד כאשר מדובר בקולנוע פופולארי (וגיקי). עשר שנים בהם היקום הסינמטי של מרוול הפך למכונת כסף וסרטים משומנת שמצליחה פעם אחר פעם להפתיע את הקהל, לגרום לו להנות ומזרימה מיליוני אנשים (ודולרים) לקופות בתי הקולנוע. הסרט החדש בסדרת הנוקמים, יסגור את המהלך המשמעותי הראשון של מרוול, את עשר השנים האחרונות ויהיה אחד הסרטים החשובים בסדרת הסרטים האלמותית הזו, בו חלק מהגיבורים האהובים כנראה… לא ישרדו.

יש לנו שתי בשורות טובות אליכם, הבשורה הראשונה, מכירת הכרטיסים לסרט תפתח ביום חמישי הקרוב! 22 במרץ, יותר מחודש לפני הקרנת הבכורה של הסרט, שיעלה ב-26 באפריל, אז פתחו יומנים ויותר חשוב, היו ליד המחשבים ורכשו (כן, כן, סכנת הספויילרים עם הסרט הזה היא משמעותית יותר מאי פעם). הבשורה השנייה היא, טריילר חדש, כנראה אחרון, לסרט, שמעניק לנו הצצה מרהיבה (וגם מרגשת) לסרט, אבל, בלי הרבה ספויילרים לעלילה עצמה (מעבר לקווי העלילה הידועים מראש):

להמשיך לקרוא "הנוקמים: מלחמת האינסוף", טריילר חדש ומכירת כרטיסים

ביקורת, "טומב ריידר" – שוברת את הקללה

הרקורד של סרטים מבוססי מחשב הוא, איך להגיד? לא מוצלח במיוחד. בשנים האחרונות אנחנו רואים עלייה בתחום, עם סרטים כמו "סוכן 47", "וורקראפט" או, לא עלינו, "אמונת המתנקש", אך נראה שהם לא מצליחים לספק את הסחורה. מאז החלו לצוץ הסרטים מבוססי המחשב לפני 25 שנה! (כן, כן) עם "האחים סופר מריו" הנוראי משנת 1993, הוטלה על הז'אנר הזה מעין קללה שכוללת סרטים שהביקורת מכסחת על ימין ועל שמאל וסרטים שברוב המקרים, לא מצליחים להחזיר את ההשקעה ונכשלים.

לתוך הקלחת הזו נכנס "טומב ריידר" החדש, הסרט שמבוסס על הפרנצ׳ייז המוכר והוותיק, ואחרי שני סרטים מתחילת האלף בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי, אנחנו מקבלים גרסה חדשה, שהיא ריבוט קולנועי המבוסס על הריבוט המשחקי שנעשה למשחק ב-2013. אז האם לארה קרופט החדשה הצליחה להיכנס לנו ללב ולשדוד משם שרידי עתיקות? התשובה קצת מורכבת.

המשך הקריאה כולל ספויילרים קלים, ממש קלים, לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "טומב ריידר" – שוברת את הקללה