ארכיון הקטגוריה: ביקורות קולנוע

ביקורת, "קרואלה" – אוריג'ין סטורי מצוין שלא מתאים לילדים קטנים

קרואלה דה-וויל היא ללא ספק אחת הדמויות האייקוניות ביותר במחלקת הנבלים של דיסני ובעולם הקולנוע בכללי. הדמות הופיעה לראשונה בשנת 1956 בספרו של דודי סמית "101 דלמטיים", והפכה לאייקון של רשע בסרט האנימציה של דיסני "על כלבים וגנבים" משנת 1961 ובשני סרטי לייב-אקשן של דיסני ב-1996 וב-2000 שם גולמה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים על ידי גלן קלוז שהיא גם אחת ממפיקות הסרט החדש.

קרואלה כדמות היא כל כך מרושעת ואכזרית שזה נראה קצת תמוה שדיסני בחרו דווקא בה לסרט אוריג'ין כחלק מהפקות הלייב אקשן שלהם לקלאסיקות המצוירות. זה אומנם עבד להם מצוין עם "מלפיסנט" ב2014 שהתגלתה כאנטי גיבורה עם לב זהב ולא הנבלית המפחידה שגדלנו עליה ב"היפהפייה הנרדמת" (ואפילו זכתה לסרט המשך מפוקפק ב2019) אך היה ברור שעם דמות כמו קרואלה דה-וויל (משחק מילים של: אכזרית ושטנית) האתגר יהיה גדול בהרבה, שכן קרואלה היא דמות שלא רק נהנית להיות מרשעת אמיתית, אין לה שום תכונות גואלות.

היא אליטיסטית מתנשאת, חסרת מצפון, מוסר או גבולות והכסף שלה מאפשר לה להיות פושעת אמיתית שלא רק מוכנה לגנוב אלא גם לרצוח עשרות גורי כלבים כדי ליצור מעיל פרווה ייחודי והיא עושה את כל זה כשהיא אפופה באופן קבוע בעשן של סיגריות ומלווה בצוות בריונים מפוקפקים. לא בדיוק המסר שדיסני רוצה לשדר למשפחות שיראו את הסרט וזאת הסיבה שבגללה כל קשר בין הנבלית הידועה לשמצה לגיבורת הסרט "קרואלה" הוא מקרי לחלוטין.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "קרואלה" – אוריג'ין סטורי מצוין שלא מתאים לילדים קטנים

ביקורת, "מקום שקט חלק 2" – שלח לי שקט טוב מוגן

"מקום שקט" היה אחת ההפתעות המרעננות של 2018, ולראיה אפשר להביא את הסכומים המרשימים שהביא בקופות יחד עם החיבוק הגדול מהמבקרים. הסרט הקטן הזה, שנעשה בתקציב זעום (במונחים הוליוודים) של 17 מיליון דולרים, הכניס 188 מיליון דולרים בתחומי ארצות הברית לבד ועקף שוברי קופות אחרים שיצאו באותה שנה בארצות הברית כמו "שחקן מספר 1", "המג" ועוד), בסך הכל, ברחבי העולם, הכניס הסרט 340 מיליון.

"מקום שקט" גם הצליח להביא משב רוח רענן לז'אנר האימה\מפלצות, כאשר השילוב בין שחקנים טובים, תסריט מהודק ובימוי נכון, הביא לתוצאה שמותחת קו נכון בין רגש אנושי למתח גבוה. מעבר לכך, מי ידע שתחת פרצוף הנעבך החביב של ג'ון קרזינסקי מסתתר במאי ממש לא רע? ההצלחה המסחררת של הסרט המקורי, באופן טבעי, גרמה למפיקים באולפני "פאראמונט" לדרוש סרט המשך. בהתחלה, קרזינסקי והתסריטאים המקוריים סירבו, כי ראו בסרט הראשון משהו חד פעמי והתסריטאים המקוריים העדיפו לנסות לכתוב סיפורים מקוריים חדשים ולא המשכונים.

המשך הקריאה כוללת מעט ספויילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "מקום שקט חלק 2" – שלח לי שקט טוב מוגן

צפייה מן העבר: 25 שנה ל"מצאת החמה עד צאת הנשמה"

שנת 2021 החלה לא מכבר וכולנו מקווים שזו תהיה שנה טובה יותר מהקודמת ובעיקר, שנשוב לראות את הסרטים באולם הקולנוע. עם זאת, זו הזדמנות מצויינת לחזור אחורה 25 שנים לינואר 1996 או ליתר דיוק  לתאריך ה-17/01/1996, היום בו יצא סרט הערפדים שביים רוברט רודריגז על פי תסריט של קוונטין טרנטינו, ובכיכובם של ג'ורג' קלוני, הארווי קייטל, וטרנטינו בעצמו.

"מצאת החמה עד צאת הנשמה" (From Dusk Till Dawn) הוא סרט פשע ואימה שעלילתו מתארת את בריחתם מה-FBI של שני אחים, אשר מוצאים מקלט זמני בבר המאוכלס, ללא ידיעתם, בערפדים. מי שמכיר אותי, כבר יודע שאני לא רץ לראות כל סרט אימה שקיים, אבל בכל זאת, צפיתי בסרט בניסיון לראות אם 25 שנים אחרי, הוא עדיין עומד במבחן הזמן.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא צפייה מן העבר: 25 שנה ל"מצאת החמה עד צאת הנשמה"

וידאו ישראלי: "וונדר וומן 84'" – גיל גולן (שובר מסך) על סרט ההמשך בכיכובה של גל גדות

אחד הסרטים המדוברים של השנה, או שנה שעברה, "וונדר וומן 1984" דילג (בינתיים) על בתי הקולנוע הסגורים ברחבי העולם, והוקרן ב-HBOMAX וגם במספר מצומצם של בתי קולנוע ברחבי העולם. הגיחה השנייה של גל גדות כאחת משלוש הגיבורות הבולטות של חברת DC היה אמור להיות להיט ענקי ושובר קופות. אולם, מאז שיצא, הוא פילג את הצופים לשניים, כאלה שאמרו שהוא טוב (אם כי שונה מהסרט הראשון) ושווה צפייה וכאלה שהיו מלאי טענות, אכזבות ובאסה כללית עליו.

חבר הכבוד של האתר, גיל גולן, בעל ערוץ היוטיוב "שובר מסך" לא הצליח להחזיק את עצמו וצפה בסרט ומיד יצא לעשות סרטון ביקורת, מופרע, מושחז, שלא חס על הסרט ויוצריו, או כמו שהוא מגדיר אותו, "סרט כאפות".

להמשיך לקרוא וידאו ישראלי: "וונדר וומן 84'" – גיל גולן (שובר מסך) על סרט ההמשך בכיכובה של גל גדות

צפייה מן העבר: 25 שנה ל"ג'ומנג'י"

בשנים האחרונות ראינו שני סרטי "ג'ומנג'י" חדשים, "ג'ומנג'י: שורדים בג'ונגל" (2017) שמאוד אהבתי, ו"ג'ומנג'י: השלב הבא" (2019) שהיה פחות טוב מקודמו אבל עדיין מהנה. שני הסרטים הצליחו יפה מאוד בקופות וכעת, שנייה לפני סוף שנת 2020 הגיע הזמן לחזור 25 שנה אחורה לשנת 1995, השנה בה הגיע לבתי הקולנוע הסרט "ג'ומנג'י" בכיכובו של הקומיקאי רובין וויליאמס, שרק 3 שנים קודם לכן, דיבב את הג'יני בסרט אלאדין של דיסני.

במרכז הסרט, משחק לוח עתיק לילדים, שמטשטש את גבול המשחק עם המציאות, וגורם למשחקים בו להיות מעורבים בסכנות האורבות בג'ונגל. את הסרט ביים ג'ו ג'ונסטון, שביים קודם לכן שני סרטים לדיסני שהפכו למיני קלאסיקות, "מותק הילדים התכווצו" (1989) ו"הרוקטייר" (1991). מאוחר יותר יביים ג'ונסטון את "פארק היורה 3" (2001), ואת "קפטן אמריקה".  בסרט, לצידו של רובין ויליאמס מככבים גם קירסטן דנסט (מרי ג'יין בסרטי ספיידרמן של סם ראימי), בוני האנט (יאן אדג'קומב ב"גרין מייל" 1999, ומדבבת בסרטים רבים של דיסני), בראדלי פירס, שאומנם המשיך לשחק מאז, אבל לא ממש הפך לדמות מוכרת. הוא פיתח קריירה לא רעה בעולם הדיבובים ואפילו יכולנו לשמוע אותו בגרסת דיסני של "היפה והחיה" כצ'יפ, הספל תה השבור.

כש"ג'ומנג'י" יצא לבתי הקולנוע, הוא זכה לביקורות חלשות, ולהצלחה קופתית לא רעה. הוא גרף 263 מיליון דולר בקופות אל מול תקציב הפקה של 65 מיליון דולר, והיה הסרט העשירי ברשימת שוברי הקופות של שנת 1995. היום, 25 שנה אחרי, ואחרי שקיבל 2 רימיקים שמותאמים לתקופתינו, האם ג'ומנג'י בכיכובו של רובין וויליאמס עומד במבחן הזמן? או שעדיף לוותר עליו?

המשך הקריאה כוללת ספויילרים לסרט:

להמשיך לקרוא צפייה מן העבר: 25 שנה ל"ג'ומנג'י"