ארכיון הקטגוריה: ביקורות קולנוע

ביקורת, "שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות" – סיפור רפאים ציני

שנת 2021 היא שנה מטורפת, אבל בשל העובדה ששנת 2020 היתה הרבה יותר פסיכית, הנסיבות הובילו אותנו למצב שבו אין חודש שבו אולפני "מארוול" לא נמצאים בפוקוס. שלב 4 של ה-MCU לא הניח לנו אפילו לרגע- "וונדה וויז'ן" יצא בינואר ואחריו באו ברצף "הפלקון וחייל החורף", "לוקי" וגם "What if?" שמשודרת ממש עכשיו על המסך הקטן, בעוד שעל המסכים הגדולים של הקולנוע קיבלנו רק לפני חודשיים את "האלמנה השחורה" (נכון, היינו אמורים לקבל אותה כבר לפני שנה, אבל זה המצב) ועתה יוצא למסכים "שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות" שמציג עבורנו גיבור חדש מהניילונים שטרם יצא לנו לפגוש.

זה כמעט בלתי נתפס, אבל "שאנג צ'י" הוא הסרט ה-25 בסדרת הסרטים של "מארוול", שהתחילה רק לפני 13 שנים עם "איירון מן". גם האולפנים וגם המעריצים עשו מאז חתיכת דרך, וצריך לזכור שחלקם גם התבגרו משמעותית בתקופה הזו. "איירון מן" משנת 2008, חשוב מכמה סיבות – הסרט שהתחיל את כל הטוב הזה והפך את השחקן הראשי בו, רוברט דאוני ג'וניור, לציר המרכזי עליו חגו "הנוקמים" על שלל סרטיהם. אי אפשר היה להתכחש לכשרון העצום ולכריזמה של דאוני שהפכו אותו לטוני סטארק הלכה למעשה. אני מניח שגם ענייני גיל היוו שיקול ברצון של "מארוול" להיפרד לשלום מדאוני בתור סטארק, ועתה על האולפנים לייצר קבוצת גיבורי על חדשה שתקרוץ לקהל חדש וצעיר, כאשר האולפן בונה במהלך השנה הקדחתנית האחרונה גם את נושא ריבוי היקומים, כדי להוסיף עוד עניין אחרי "סאגת האינסוף". "איירון מן" חשוב גם מבחינה אחרת – כבר אז נתקלנו בארגון הטרור שנקרא "עשר הטבעות", ארגון שצץ שוב ב"איירון מן 3" והצליח להרגיז את קוראי הקומיקס כאשר מנהיג הארגון, הלוא הוא "המנדרין" המאיים, הוצג שם בתור חדל אישים מתחזה (שגולם ע"י בן קינגסלי הנהדר).

המשך הקריאה כוללת ספויילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת, "שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות" – סיפור רפאים ציני

ביקורת סרט: "לשחרר את גאי" – המופע של טרומן 2.0

לפני כ-23 שנה, פיטר וויר ביים את ג'ים קארי בסרט, שכאשר יצא לאקרנים, שינה את העולם. אני מדבר כמובן על "המופע של טרומן" (1998). בזמנו הסרט נחשב לפורץ דרך ולמראה עגומה, עלינו כחברה, עם תחילת הפריחה של תוכניות הריאלטי, בכך שהוא לא התבייש לצאת כנגד המדיום המצולם וכנגד הצופה ולהציב כתב אישום על כך שאנו כצופים תמיד נחפש את הגירוי הבא ולדחוק את הגבולות (המוסריים) הלאה מאיתנו. כמובן שהיו סרטים שעשו זאת לפני כן כמו "הנרדף" (1987) עם ארנולד שוורצנגר אבל לטרומן היה קסם מאוד תמים ונגיש שגרם ללא מעט צופים להתחבר. כחלק מאותו הקסם גם ניתן היה לקחת את ג'ים קארי, שלאחר התבססות כשחקן מאוד פיזי בקומדיות, הצליח להפגין את היכולות הדרמטיות שלו כשחקן וכיצד הוא מצליח לצמוח ולהתפתח ולא להשאר כשחקן של סגנון אחד בלבד.

באותו הסרט אנו פוגשים בטרומן, איש שחי את החיים השלווים והמושלמים, אך תמיד מדגדג לו בקצה הראש שהוא רוצה יותר, עד שהוא פוגש בזרה מסתורית שפותחת לו את הראייה לכך שהוא חי בעצם באולפן טלוויזיה וחייו מנוהלים על ידי צוות כותבים ובמאי חסר מעצורים. כאן אנו מתחילים את החפיפה עם הסרט החדש של שון לוי ורייאן ריינולדס – "לשחרר את גאי", סרט שעוד מהטריילרים היה ברור שבמינימום הוא ישאב השראה מטרומן.

המשך הקריאה כוללת ספויילרים מועטים:

להמשיך לקרוא ביקורת סרט: "לשחרר את גאי" – המופע של טרומן 2.0

ביקורת: "יחידת המתאבדים" – מופע מרהיב של מוזיקה, רעש, פיצוצים, דם וצחוק

השבוע יצא לאקרנים הסרט החדש ביקום הקולנועי המורחב של DC – "יחידת המתאבדים" שיש כאלה שיקראו לו "יחידת המתאבדים 2", רק שהוא לא באמת חלק 2. כלומר, כן, אבל לא באמת. באנגלית פשוט קראו לסרט "The Suicide Squad" כדי להבדיל אותו מהסרט הקודם שיצא ב-2016, “Suicide Squad” רק שבעברית קצת יותר בעייתי לתרגם את הניואנס הקטן הזה. הסרט הזה הוא לא בדיוק סיקוול אבל קצת כן והוא גם לא בדיוק ריבוט אבל קצת כן. כדי לעשות קצת סדר צריך ללכת 5 שנים אחורה, לפיצוץ הגדול של סרטי DC ויצירת סרטי הצד שהיו אמורים להרחיב את היקום לפני שליגת הצדק של אחד, זאק סניידר, דפקה את כל העסק.

אולפני וורנר, האחראים על הפרנצ'ייז של DC, ראו כי הסרט "שומרי הגלקסיה" של ג'יימס גאן ואולפני מארוול הצליח למרות שאף אחד לא הכיר את הדמויות לפני כן ולא ממש היה קשר ליקום הקולנועי דאז. וורנר החליטו שגם הם רוצים מוצר כזה והפקידו את עיבוד הקומיקס של "יחידת המתאבדים" בידיו של דיוויד אייר, עד אז בעיקר תסריטאי של סרטים טובים יותר (למשל "זעם" בכיכובו של בראד פיט) ובעיקר טובים פחות ("חבלה" בכיכובו של שווארצנגר). "יחידת המתאבדים" של אייר היה כישלון חרוץ ביקורתית אם לא קופתית (אבל הוא זכה בפסלון האוסקר על איפור!). כל מה שיכל לא לעבוד בסרט הזה לא עבד: המשחק, הבימוי, הסיפור, הבנה של חומר המקור, האפלוליות של הסרט שנלקחה הישר מסרטי סניידר ושלא נדבר על הדרמה שהיא ג'ארד ליטו בתור הג'וקר. אישית לא הצלחתי לסיים את הצפייה בסרט.

להמשיך לקרוא ביקורת: "יחידת המתאבדים" – מופע מרהיב של מוזיקה, רעש, פיצוצים, דם וצחוק

ביקורת חיובית, "האלמנה השחורה" – נוגעת בשלמות (ליקום של מרוול)

שני חברי צוות האתר, גל פלודה וטל מיכלס הלכו לראות את "האלמנה השחורה" ובעוד שניהם היו באותו אולם, באותו זמן, באותו סרט, כל אחד יצא עם חוויה שונה בתכלית, וביקורת שונה בתכלית. הביקורת של טל, המאוד חיובית, גל לא אהב (בלשון המעטה). ראש בראש, כפי שלא היה קיצוני כל כך בתולדות האתר שלנו.

היא הופיעה לראשונה בגרסתה הקולנועית כדמות משנה בסרט "איירון מן 2" ומשם החלה נטשה רומאנוף (סקארלט ג'והנסון), הידועה בכינוייה "האלמנה השחורה", לטפס אל התודעה הציבורית כאחת מגיבורות העל המסתוריות, המסקרנות והנערצות ביותר בעולם. בהקבלה מדהימה לדמויות כמו "וונדר-וומן" ו"סופר-גירל". דמותה בקומיקס, שהופיעה לראשונה בשנת 1964, לא בדיוק הייתה מוכרת או אהודה, כדמות קומיקס בכלל וכדמות נשית חזקה בפרט, כך שההערצה הגוברת הייתה בהחלט הישג משמעותי עבור הדמות, השחקנית וסטודיו.

ב-2012 עם צאת "הנוקמים" הראשון, ג'והנסון הרימה את הדמות לגבהים שלא חלמו עליהם במארוול, והשאלה שהחלה לצוף בין מאות אלפי המעריצים היא "מתי נזכה לראות סרט סולו של האלמנה"? מנהל האולפנים של מארוול, קווין פייגי, שמר את השאלה הזו יותר מעשור תחת הכובע, ואפילו מגיפה עולמית לא מנעה את צאת התוצר הסופי.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:

להמשיך לקרוא ביקורת חיובית, "האלמנה השחורה" – נוגעת בשלמות (ליקום של מרוול)

ביקורת שלילית, "האלמנה השחורה" – עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה

שני חברי צוות האתר, גל פלודה וטל מיכלס הלכו לראות את "האלמנה השחורה" ובעוד שניהם היו באותו אולם, באותו זמן, באותו סרט, כל אחד יצא עם חוויה שונה בתכלית, וביקורת שונה בתכלית. הביקורת של טל, המאוד חיובית, בלינק הזה (לחצו), גל, כפי שאתם מבינים, לא אהב (בלשון המעטה). ראש בראש, כפי שלא היה קיצוני כל כך בתולדות האתר שלנו.

היקום הקולנועי של מארוול, שהתחיל כמעין גישוש היתכנות לפני 13 שנים, הצליח לבסס את עצמו כתופעה תרבותית מטורפת לצד הצלחה כלכלית עצומה, והעלו את "אולפני מארוול" על דרך המלך לשלטון בלתי מעורער על עולם הקומיקס המצולם, בזמן שהם נעזרים במתווה שהכין קווין פייגי וכמעט שלא מועדים בדרך (ששש…שאף אחד לא יזכיר את ה-Inhumans). המסע העצום הזה שנמשך 23 סרטים הגיע לנקודת השיא שלו עם סיום "שלב 3" אשר חתם את "סאגת אבני האינסוף" בסרט "סוף המשחק" (עם האפילוג הנדרש ב"ספיידרמן רחוק מהבית"). גדודי המעריצים שבכו ב-2019 עם פירוק צוות "הנוקמים" הקיים, ציפו בקוצר רוח לתחילת "שלב 4", אשר נראה שהולך להשתלט על כל מדיה אפשרית עם ההכרזות של מארוול לתוכניות רב שנתיות הכוללות אינספור סרטים וסדרות טלוויזיה לשירות "דיסני פלוס".

יותר מכל, הגיעה מכיוון המעריצים דרישה לסיפור נוסף של "האלמנה השחורה", דבר שלא היה בתכנון המקורי של האולפנים, לאור קשת הסיפור של הדמות, אולם הפופולריות של סקארלט ג'והנסן והדמות שלה הביאו לחישוב מסלול מחדש ולהפקה הרבה יותר מהירה, שדחקה פנימה את הסרט אל לוח הזמנים הצפוף. הסרט תוכנן להיות מופץ כבר במאי 2020 , כחצי שנה לפני תחילת כל הסדרות של מרוול בדיסני פלוס, אולם אז… כמובן… הקורונה שיבשה את הכל. בהתחשב בעלויות הפקה של כ- 200 מיליון דולר (לפני יח"צ) החליטו בדיסני לא להפיץ את "האלמנה" ישירות לדיסני פלוס, אבל מצד שני, הסדרות של שלב 4, היינו "וונדהוויז'ן", "הפלקון וחייל החורף" ואפילו "לוקי" כבר עלו לשידור בשרות הסטרימינג והיה צריך להתחשב בכך, כי הרי לכל דבר יש משמעות ביקום ה-MCU.

המשך הקריאה כולל ספויילרים לסרט וליקום הסינמטי של מרוול עד כה:

להמשיך לקרוא ביקורת שלילית, "האלמנה השחורה" – עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה